דרכי תשובה - ד רעב

חתיכות מבהמה אחת שנטרפה א' הוא חהר"ל והב' אינו ר"ל אם אמרינן דעכ"פ אותה שאינה ר"ל בטלה ברוב עי' בט"ז להלן סי' ק"י סק"ה ובש"ך בנקה"כ שם ובדברינו שם (ס"ק ק'):

(ד) שנתערבה באחרות. כתב במ"ז סק"א ודע דביבש ביבש דקיי"ל חד בתרי בטל לא בעינן סמוכין ומוקפין אלא כל שיש ג' חתיכות וא' מהם טריפה אזלינן בתר רוב אפי' א' בבית ושנים בעלי' עכ"ל וכדברים אלו כ' גם בשער התערובות חלק ג' פרק ג' (בד"ה ומדי) וכ' דאפי' נאבד או נאכל א' מהם דאע"ג דהשתא ליכא כ"א ב' והוי ספיקא דאורייתא דהא עכשיו ליכא רוב מ"מ כבר חזרו כולן להיות היתר דהא מן התורה מותר אף לאכלן יחד רק מדרבנן הוא דאוסר הרשב"א וכו' עכ"ד ועי' בחוו"ד להלן סי' ק"י בביאורים סק"ג והנה בבינת אדם בשער הקבוע סי' ד' השיג על הפרמ"ג בזה וכתב שהציע דבריו לפני הגאון בעל בית מאיר והסכים לדבריו וסיים שאין לסמוך ע"ד הפרמ"ג להקל בזה אפי' בהפ"מ עיי"ש ובסוף סי' ה' אמנם בס' בית יצחק (מהגאון מהרי"א ז"ל) שער הקבוע סי' ל"ה וביד יהודה לעיל סי' ע' בפיה"א ס"ק י"א ובדע"ת סי' ל"א ס"ק י"ג ובס' ערך שי להלן סי' קי"א סעי' ז' העלו בראיות דהעיקר לדינא כהפרמ"ג בזה דלא בעינן סמוכין עיי"ש ועי' בתמידי דניאל הלכ' תערובות הא' אות ה' דפשיטא לי' כ דלא בעינן שיהי' שלשתן ביחד אלא אפי' כל א' מונח במקום אחד אפ"ה מצטרפין ועיי"ש שכתב וז"ל דאם הי' כאן במקום א' ב' חתיכות ובמקום א' ג' חתיכות וידוע שנתערב כאן חתיכה אחת של איסור ואינו ידוע אם נתערב במקום שיש ב' חתיכות (ונמצא שאין שם רק א' של היתר וא' של איסור) או במקום שיש ג' (ויש שם ב' של היתר והג' הוא היתר ובטל חד בתרי) נראה דהג' חתיכות מותרות דהא נתבטל בהן והב' אסורות ולא תלינן שנתערב בהג' כיון שיש כאן ספק דאורייתא דהא לא נתבטל ואפשר דאדרבה אמרינן שהאיסור נתערב בכל הג' חתיכות (היינו שהתערובות שיש בה ב' חתיכות מצטרף עם התערובות שיש בה ג' חתיכות) דמה לי שמונח במקום א' או בשני מקומות וכולן מותרין (ר"ל גם התערובות של הב' חתיכות המותרין) ולא דמי לאיסור שנפל בקדירה ונתבשל דלא תלינן שנפל לאותה קדירה שיש בה כדי לבטל אלא באיסור דרבנן דשם אם נפל לאותה קדירה אין הקדירה האחרת מצטרפות לזה כלל אכן כאן כל הג' חתיכות חד הוא עכ"ל וע' בס' שבילי דוד בפתיחה להלכ' תערובות אות ז' וע' בשו"ת מנחת יהודה חיו"ד סי' כ' שכתב שיש לדבר הרבה בדבר זה שכ' הפוסקים דיבש ביבש בטל ברוב אפי' א' מונח בבית וב' מונחים על העלי' דכיון שכל א' מונח במקום מיוחד א"כ הרי הו"ל קבוע ועיי"ש במה שפלפל בזה באריכות:

ועיין בס' אבני שהם (להרב מו"ה אברהם הירץ הספרדי ז"ל) שכ' דפשוט הוא דאע"ג דקיי"ל דחד בתרי בטל אפי' כשאינם מעורבין זה דוקא אם נתבשלו הג' חתיכות בג' קדירות כל א' בקדירה בפ"ע אבל אם נתבשלו ב' חתיכות בקדירה א' והחתיכה הג' נתבשלה בפ"ע בקדירה אחרת לכ"ע לא בטל דהא ליכא כאן חד בתרי כלל דחד בחד הוא דאם נימא דא' מהב' חתיכות שנתבשלו ביחד היא אסירה ממילא שגם חברתה אסורה כיון שקבלה טעם מהאיסור ואף ספק השקול לא מקרי דאדרבה הוי רובא לאיסורא וסוף כל סוף שניהם דהיתר בודאי ליכא עיי"ש באריכות וה"פ:

(ה) באחרות. עי' בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' צ"ה שעמד על המחקר אם הא דיבש ביבש בטל ברוב דוקא אם הב' חתיכות של היתר הם של אדם א' אבל אם הב' חתיכות של היתר כ"א הוא של אדם אחר י"ל דלא בטל דדוקא אם שניהם של היתר הם של אדם א' מסתבר דהתירה התורה שלא להפסיד רוב היתר של זה מפני המיעוט איסור משא"כ חד בחד דהאיסור וההיתר בספק שקול קיימו וא"כ אם הב' חתיכות של היתר הם כל או"א מאדם אחר י"ל דלא התירה התורה כיון דלגבי כל או"א בפ"ע אין כאן רוב היתר נגד מיעוט האיסור ומנ"ל דגם בכה"ג התורה התירה ועיי"ש במ"ש בזה והעיר מכמה מקומות ועיי"ש במה שמסיים בזה לדינא ועי' במ"ז שם שעמד על המחקר בחתיכת איסור של ראובן שנתערבה בב' של שמעון מהו וכתב דפשוט הוא דיבש ביבש חד בתרי בטל אפי' של ב' בני אדם אך כתב שיש לעיין אי חייב שמעון לשלם לראובן דמים בעד החתיכה ההיא וכתב דלפי דברי המהרש"א בביצה דף ל"ח שכ' דכל איסורין לית להו בעלים דמפקרי להו משמע דא"צ לשלם לו אמנם דברי המהרש"א צ"ע דפשוט הוא דנבילה יש לה בעלים ובודאי דצריך לשלם לו דמי חתיכה מעליא אמנם א"צ להרים אותה חתיכה או ליתן לו חתיכה אחרת כנגדה כמו בתרומה דבזה מצי לסלוקי בזוזי מיהו אם נתערב יבש ביבש מאיסורי הנאה בזה י"ל דאינו מחויב לשלם לשמעון בעד החתיכה כיון דאיסור הנאה הוא לאו מידי חסרי' ואפקורי מפקיר לי' אכן אם התערובות (של חתיכת איסור של ראובן שנתערב בב' חתיכות של שמעון) הוא בבית שמעון א"צ שמעון לשלם לראובן כיון דזכתה לו חצירו לשמעון. עיי"ש וכעיין דברים אלו כתב ג"כ בשו"ת חקרי לב לעיל שם סי' צ"א עיי"ש ועי' בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' ל"ט ובס' אמרי בינה בדיני בב"ח ותערובות סוף סי' י' ועי' בס' ערך שי ריש סי' זה שמפקפק בדברי הפרמ"ג במ"ש דאם התערובות הוא בבית שמעון כולן של שמעון הם והעלה בראיות דאין חצרו של שמעון זוכה לו בחתיכה זו שלא מדעתו מכמה טעמים עיי"ש ועי' בשו"ת עמודי אור סי' נ"ה שנסתפק בחתיכת איסור של ראובן שנתערבה ברוב חתיכות היתר של שמעון כמה דמים יפרע שמעון לראובן אם דמי חתיכת נבילה כמו שהיתה שוה קודם שנתערבה שהי' דמי' מועטין או כפי שהוא שוה עכשיו אחר התערובות שדמיו נשאר חתיכות הכשרות שהן ביוקר והביא ראי' מירושלמי שישלם לו רק דמי חתיכת נבילה ומה ששוה עתה יותר יחלוקו עיי"ש באריכות:

(ו) מין במינו. ולענין אי אזלינן במין במינו בתר שמא או בתר טעמא ע"ל סי' צ"ח סעי' ב' ובדברינו שם ועי' במנחת כהן בחלק ב' מספר התערובות סוף פרק ב':

(ז) במינו. אבל שלא במינו צריך ס' כדבסמיך בהגה. ש"ך סק"ב. ועפרמ"ג בשעה"ת חלק א' פרק א' (סוף ד"ה והנה יבש ביבש) ובחלק ג' פרק ג' (בד"ה והנה) ובפרמ"ג או"ח סי' ש"י בא"א סק"ח ובסי' תצ"ח ס"ק כ"ח שכ' דכל מה דקיי"ל דבמין בשאינו מינו צריך ס' הוא רק במידי דאכילה ומלתא דתלוי בטעם אבל בדבר שאינו מידי דאכילה ואינו תלוי בטעם שפיר בטל ברוב אפי' במין בשאינו מינו עיי"ש וכ"כ לעיל סי' ק' במ"ז סק"א (ד"ה והנה) דכי אמרינן במין בשאינו מינו טעם כעיקר דאורייתא הוא רק במידי דאכילה דתלוי בטעמא אבל דבר דלאו בר אכילה הוא אף אינו מינו בטל ברובו עיי"ש ועי' מזה בשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים סי' תכ"ה ובס' יד יהודה לעיל סי' ס"ט בפיה"א סק"ס ובס' משמרת שלום בשעה"ת חלק א' אות ז':

(ח) יבש ביבש. עבאה"ט מ"ש דקמח בקמח מקרי לח בלח ועי' בפר"ח סק"ג ובמנחת כהן חלק ב' מספר התערובות פרק א' ובמנח"י כלל ל"ט סק"ג ובמ"א או"ח סי' תצ"ח סק"ז שכתב ג"כ דקמח בקמח מקרי לח בלח עיי"ש ועי' במשנה למלך פרק א' מהלכ' מטמאי משכב ומושב הלכה י"ד אמנם בדגול מרבבה באו"ח סי' ת"ל שם הביא בשם מהרש"ל דקמח בקמח הוי יבש ביבש עיי"ש וכן נראה דעת זקיני הלבוש ז"ל המובא בפרמ"ג או"ח במ"ז סי' תנ"ג שם סק"ב עיי"ש ועי' בתורת יקותיאל סק"א מ"ש בענין זה באריכות וסיים בצע"ג לדינא כיון שהוא פלוגתת הפוסקים עיי"ש ועי' בכנפי יונה מ"ש בזה ובסוף סיים לענין דינא דלדידן דקיי"ל כהרשב"א שלא יאכל אדם אחד פשיטא שיש להחמיר דהוי כמו לח בלח ואסור אם אין ששים אא"כ ידוע שהקמח של איסור לא נבלל כלל באופן שהוא מונח במקום מיוחד ואין מקומו ידוע שבלי ספק דבכה"ג שרי לאכול חלקיו אחת אחת כיון שאין האיסור מבולבל אלא הוא במקום א' ובכל פעם שאוכל אפשר שאין בו מן האיסור כולם עיי"ש ועי' בפרמ"ג או"ח סי' תנ"ג במ"ז סק"ב (בד"ה שוב) שכ' דלחומרא יש להחמיר דקמח בקמת מקרי לח בלח לענין שצריך ששים ולא סגי ברוב אבל לא לקולא והיכא שיבא קולא עי"ז לא אמרינן דהוי כלח בלח אלא מחמרינן לומר דהוי כיבש ביבש עיי"ש לדרכו וכ"כ בס' יד יוסף על הלכ' פסח ברביד הזהב סי' תמ"ז ס"ק י"ט (בד"ה והתם) דהוי ספיקא דדינא אי הוי לח בלח הלכך צריכין לילך לחומרא לכל צד דצריך ששים וגם אמרינן חוזר וניעור כדין יבש ביבש עיי"ש באורך ועי' בספרו דברי יוסף סי' תר"ו מה שהתווכח שם בזה עם הגאון בעל שבילי דוד והביא ראיות לחזק דבריו בזה עיי"ש באריכות ועיי"ש עוד להלן בסי' תשס"ד בתשו' להגאון הנ"ל מ"ש בענין זה באריכות ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' קנ"ט ועי' בשו"ת אורי וישעי סוף סי' ה' שכ' דאם כי העיקר לדינא דקמח בקמח הוי לח בלח מ"מ לסניף יש לצרף דעת הפוסקים דמקרי יבש ביבש היכא שיש עוד היתרים עיי"ש ועי' מזה בשו"ת שואל ומשיב קמא חלק ג' סי' ר"ו ובתליתאי חלק א' סי' ס"ג ובשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד ריש סי' קכ"ד שכתב לענין מלח דאם הוא גס קצת הוי יבש ביבש אבל אם הוא נדוך היטב כקמח הוי לח בלח עיי"ש וע' בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' שי"ט מ"ש לענין קמח בקמח ואפר באפר:

ועיין בס' דרכי הוראה במילואים שבסוף הס' סי' ז' שהעלה בראיות דכל