דרכי תשובה - ד רעא

וסק"ו השיג עליו וכ' דאין חילוק בין של ע"ז לשל ערלה וכה"כ דגם בשל ערלה וכה"כ לא בעינן שיהא עיקרן להריח אלא גם אם עיקרן לאכילה כל שיש לו ריח מקרי בשמים ואסיר עיי"ש (ועי' מזה בס"ק שאח"ז):

(קב) אסור להריח. עפת"ש מ"ש בשם תשו' אמונת שמואל ועי' בפר"ח ס"ק כ"א מ''ש ע"ד האמונת שמואל בזה ועי' בשפ"ד ס"ק כ"ז מ"ש בזה ועי' בשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים סי' ר"צ מ"ש בדברי תשו' אמונת שמואל והפר"ח בזה ולענין עיקר הדין עי' במנח"י כלל ל"ה ס"ק ל"ת שהביא סעד לדברי הש"ג מתשו' מהר"מ מרוטנבורג דגם במידי דמותר בהנאה אם עומד לריחא אם הוא דבר שאסור באכילה אסור להריח בו ושכן כתב הרוקח ועיי"ש במ"ש ע"ד האמונת שמואל בזה ומ"ש הפת"ש בשם האמונת שמואל שהשיג על הש"ך בכוונת המרדכי עי' במנח"י שה בס"ק שאח"ז מ"ש ע"ד האמונת שמואל בזה ועי' בפר"ח שם ובס"ק כ"ה מ"ש בזה ולדינא פסק דדברים המותרין בהנאה ואסורין באכילה אף שעיקרן לריח מותר להריח בהן ולברך עליהם עיי"ש וכ"כ בבל"י סוף ס"ק כ"ב ובלחה"פ ס"ק כ"ג וחכמת אדם כלל ס"ב סעי' ו' לדינא עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק פ"ט ובפיה"ק ס"ק מ"ב שהעלה שכן עיקר דינא להקל עיי"ש:

(קג) להריח בהם. עבאה"ט מ"ש דוקא ביין מותר משים דחוזק היין נכנס בחוטמו עפר"ח שם מ"ש ע"ד הש"ך בזה ועי' בפרי תואר סק"ד שמדחה דברי הפר"ח בזה וכתב דהעיקר כהש"ך עיי"ש:

(קד) בהם. עי' בשו"ת זרע יעקב סי' ז' שנשאל במי שאוסר על עצמו פירות בקונם אם מותר להנות מריחם והעיר מכמה מקומות ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' בשו"ת עמודי אש בקונטרס דיני או"ה סי' י"ג אות י"ב שהביאו ועיי"ש במ"ש ע"ד בזה ובמ"ש בזה לדינא עיי"ש באריכות:

סעיף א (א) חתיכה. עי' במשנה למלך פרק ז' מהלכ' מעילה במה שנתווכח שם עם הרב מהר"ח אלפאנדרו ז"ל שכתב דביטול לא שייך אלא לבטל איסור ברוב היתר אבל לא היתר באיסור דאם הרוב הוא איסור לא בטל ההיתר שיהפך לאיסור דנהי דאיסורא איכא אבל לחייבו מלקות או כרת או קרבן לא שמענו דאף דאיכא מ"ד דהיתר מצטרף לאיסור לחייבו בעונשין היינו דוקא באיסור לח בלח ומין בשאינו מינו משום דטעם האיסור נתפשט בהיתר ונעשה כולו איסור משא"כ ביבש ביבש דאף שהאיסור הוא רוב לא שמענו מעולם שאם אכל א' מהתערובות שיתחייב שום עונש אף שאסור מה"ת עיי"ש לדרכו ועי' בשו"ת אהל יוסף סי' כ"ט מ"ש להשיג ע"ד המל"מ בזה עיי"ש באריכות ועי' במנחת כהן בחלק א' מספר התערובות פרק א' שכתב דאם נתערב איסור במיעוט היתר או אפי' מחצה על מחצה במין במינו אין חייבים עליו מלקות או כרת אלא בתנאי שיאכל בודאי מן האיסור כזית כגון אם נתערב בכל זית היתר זית איסור ואכל ב' זיתים וכן אם נתערב זית א' היתר בשני זיתים של איסור צריך שיאכל זית וחצי עיי"ש ועי' בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' צ"ו מה שהאריך בדברי המשל"מ והמנחת כהן הנ"ל ועיי"ש במ"ש בדבר החקירה שנסתפק בכזית של חלב שחסר ממנו מעט ונפל מעט שומן בתוכו ונתערב והשלימו לכזית ואכלו אי לקי עליהו ועיי"ש במה שהאריך בזה בפלוגתת מהר"ח אלפאנדרו והמשל"מ הנזכר ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' בפרמ"ג בשער התערובות חלק א' פרק א' בחקירה הב' שנסתפק בזה בחתיכה של היתר שנתערבה בב' של איסור אם אמרינן דכמו דקיי"ל בחתיכה א' של איסור בין ב' חתיכות של היתר דנהפך האיסור להיות היתר מכ"ש לחומרא דאמרינן דהוי ככולו איסור ולוקה על כל א' מהם מגזירת הכתוב אחרי רבים להטות וליבעי אח"כ רוב נגד כל התערובות או דאין היתר נהפך לאיסור והביא מדברי הגאון בעל מנחת כהן הנ"ל שכתב דאיני לוקה על כל א' מהם דלא נהפך ההיתר לאיסור לגמרי והשיג עליו והביא מדברי הרשב"א שמבואר מדבריו דנהפך ההיתר לגמרי לאיסור והוי כאלו הוא ודאי של איסור אמנם בסוף הפרק שם חזר והביא דברי המ"כ שם בפשיטות שאין היתר נהפך לאיסור וסיים בצ"ע ועיי"ש עוד להלן בחלק ג' פרק ה' (בד"ה באופן) שכתב שדבר זה תלוי במחלוקת רש"י ותוס' עיי"ש ועי' עוד בדבריו בפרמ"ג או"ח בפתיחה הכוללת חלק ב' פרק א' בשיטה הב' סוף אות ה' שהביא ראיה דרוב איסור מהפך ההיתר המיעוט להיות כגופו של איסור ודלא כהמנחת כהן ועיי"ש עוד בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות נ' ובסי' תל"ט במ"ז סק"ה שכתב דאפשר דלוקה אם אכל א' מהם עיי"ש וכיוצא בזה כתב ג"כ בשפ"ד להלן סי' ק"י ס"ק ט"ו וסוף ס"ק ל"ז (בד"ה אמנם) דמלקי נמי לקי עלי' עיי"ש אמנם באו"ח סי' תמ"ז בא"א סוף ס"ק י"ח כתב דאין לוקה באכל חד מהם עיי"ש ובסי' תצ"ז במ"ז סק"ד כתב דאפשר אף אם נאמר דלענין מלקות לא הוי בודאי איסור ואם אכל א' מהם אינו לוקה אבל לענין איסורא הוי כאלו אכל ודאי איסור ועיי"ש עוד בסי' תנ"ב בא"א סק"ו ועי' מזה עוד בדבריו בספרו שושנת עמקים כלל י"ד (בד"ה ודע) ועי' בס' תפארת ישראל על המשניות פרק ט' דבכורות משנה ז' ס"ק נ"ב מ"ש בזה ועי' בס' זכרון אברהם (מהגאון מו"ה אבלי הכהן ז"ל) ריש סי' זה מה שהאריך בזה והעלה בראיות מדברי הש"ס והפוסקים הראשונים דהעיקר לדינא דההיתר נהפך לאסור עיי"ש ועי' בשו"ת רשמי שאלה חיו"ד סי' ל"א וסי' ל"ב מה שהאריך מאד בענין זה ועי' בס' מנחת חינוך מצוה ג' סק"א ובס' שערי תורה חלק ג' כלל ב' פרט י"א ובס' דרכי הוראה חלק ב' פרק ל"ז ובס' דברי יוסף סי' תרצ"ב אות ז' ובס' ערוגות הבושם לעיל סי' צ"ב אות ח' ועי' בס' שבילי דוד בפתיחה להלכ' תערובות אית ג' מ"ש בחקירה זו וכתב דמ"מ נ"ל ברור דאפי' לדעת הרב בעל מנחת כהן הנ"ל אם נתערב יבש ביבש מיעוט היתר ברוב איסור ואכל חתיכה א' שיש בו כזית לוקה דאף דלא נתהפך ההיתר לאיסור עכ"פ כיון דבטל שוב אזלינן בתר רוב ואמרינן דמאיסור אכל אבל בלח בלה שאכל כזית מן התערובות כיון דלא נתהפך ההיתר לאיסור הרי ליכא כזית מאיסור לחוד עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ב ס"ק ל"ו וס"ק נ"ט):

ועיין בדברי הרמ"א לעיל סי' צ"ב סעי' ד' במ"ש דביבש ביבש לא אמרינן בשום איסור חנ"נ מבואר מדבריו דאפי' להמחמירים בזה דנהפך ההיתר לאיסור מ"מ אם נפל התערובות הזה בין שאר חתיכות היתר א"צ לבטל רק האיסור אבל חתיכות ההיתר א"צ ביטול כלל ומסתימת הרמ"א משמע דאפי' אם האיסור הוא רוב נגד ההיתר הדין כן דלא נהפך ההיתר להיות איסור ועי' בפרמ"ג. בשעה"ת שם שמעורר בזה ועיי"ש במ"ש בביאור ענין זה ובמ"ש לחלק בזה ועי' בשבילי דוד שם באות שאח"ז מ"ש בזה:

(ב) שאינה ראויה להתכבד. אבל אם הוא ר"ל בין במינה ובין שלא במינה לא בטלה אפי' באלף כדלעיל סי' ק"א ולהלן סי' ק"י. ש"ך סק"א. וכתב ביד אברהם וז"ל ונ"ל שאם נתערבה חתיכה א' הר"ל עם עוד ב' חתיכות היתר ואח"כ נחתכה א' מהם לב' דאסור ממ"נ אם הוא היתר הרי האיסור עדיין בשלימות והיא החתיכה הר"ל שאינה בטלה ואפי' את"ל שהאיסור נחתך אין להתיר שהרי אין כאן רוב חתיכות של היתר כדי לבטלה שהרי נתרבה א' של איסור דקיי"ל חוזר וניעור אף ביבש וכו' ואפי' נחתכה מתוכו כדמוכח בפרק ה' דתרומות גבי סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין טחנו והותירו וכו' ומ"ש בש"ע לעיל סי' ק"א דכל הנחתכות מותרות היינו שנשאר עדיין רוב חתיכות היתר נגד האיסור וכו' משא"כ כשאין רוב אין ממ"נ עכ"ד וראיתי לחכם א' שמעורר ע"ז דכל זה הוא רק אם אזלינן בתר רוב מספר החתיכות אבל לפמ"ש הפת"ש לעיל סק"א בשם תשו' חב"י וכן נראה דעת הפרמ"ג בשפ"ד סק"ו דלא אזלינן בתר מספר החתיכות רק בתר רוב כמות האיסור וההיתר (עי' בדברינו להלן ס"ק כ"ד) א"כ אין דברי היד אברהם עולין כהוגן דאף אם נחתך חתיכת האיסור לב' מ"מ עדיין איכא רוב היתר בכמות עכ"ד והוא פשוט:

(ג) ראויה להתכבד. ואם נתערבו ב'