דרכי תשובה - ד כז

גבינות ואח"כ רצה להשרות הקיבה שהיתה יבשה מאוד ומצא בה עצם א' והלך לשאול להמוכר מהיכן בא העצם הנזכר והשיב לו שהוא הי' קונה ומאסף הרבה קיבות למו"מ וזרקן לתוך כלי א' ופעם א' נפל הכלי עם הקיבות לארץ ונשברה והלכה האשה ואספה כל הזרוק בארץ ואפשר שהי' שם עצמות וליקטה עצם א' ג"כ בין הקיבות ונשאר שם עד שנתייבש והשיב להתיר כיון שהי' העצם של היתר אין כאן אלא איסורא דרבנן דהרי מה"ת אינו אוסר אלא בבישול ע"כ לא מיבעיא אם נימא שהי' העצם בלא בשר בודאי אין להחמיר אלא אפי' אם ניחוש בשר על העצם מ"מ כיון שאמר המוכר שבעת שנתערב העצם בודאי הי' ששים נגד הבשר הרי כבר נתבטל הבשר בתוך הקיבה אמנם לו יהא שהמוכר מגזם ולא הי' בהקיבה ס' נגד הבשר שהי' דבוק להעצם מ"מ מה שלקח מהקיבה בכל פעם כדי להקפות ודאי הי' עשר פעמים יותר מס' ונתבטל ואע"פ שהוא דבר המעמיד בע"כ לא אמרינן דהמעמיד איסר בכל שהוא אלא דוקא בעור קיבת נבילה אבל לא בשאר בשר המעורב בקיבה ע"כ לכ"ע כשרה הגבינה וגם הקיבה הנשארת מותרת להעמיד בה לכתחלה אחרות וסיים שכן הסכים עמו רבו עיי"ש:

(קנה) האסור. עפר''ה סוף סי' זה שכ' מהרשב"א בתשו' סי' קמ"ג בדבר קדירה של עכו"ם שהעמידו בה חלב שחלבו עכו"ם אם מותר להעמיד באותו קדירה חלב שחלבו ישראל והשיב לאסור דכיון דהקדירה אסורה שהרי בולעת מחלב האסור דהא העכו"ם מחממין החלב על האש בשעה שמגבנין א"כ כשחוזר הישראל ומעמיד שם חלב כשרה ומחממה ע"ג האש לעשות גבינה פולטת הקדירה ונאסר הגבינה כדין מעמיד בקדירה וכן יש לזהר מה"ט שלא לגבן בקערות שלהם וכ"ז לכתחלה אבל בדיעבד אין לחוש. דתלינן שאינה ב"י דסתם כלים של עכו"ם אינן ב"י עכ"ד ועי' בשיורי ברכה אות ג' שהביא מתשו' רב גדול א' להתיר גם במגבן בקדירה שעשו בה העכו"ם גבינה בתוך מעל"ע ואח"כ הביא דברי רב גדול א' שפלפל עם הרב הנ"ל ולא התיר בזה רק בהפ"מ ושעת הדחק דוקא עיי"ש ועי' בשו"ת יד ימין הספרדי בהליקוטים שבסוף הספר השייך ליו"ד (בדף קע"ג ע"ד) שעמד על המחקר בענין זה היות כי בעירו נהגו העכו"ם להעמיד הגבינות בקיבה ומשהין הקיבה בעורה יום או יומים וא"כ פשוט הוא שהגבינות שלהם אסורות מה הדין לענין היורה שמעמיד בה העכו"ם הגבינה הנ"ל ואח"כ מרתיחין בה המי חלב ועושין הריקיט"ה ואם עשה ישראל גבינה בריקוט"ה שנתבשלה ביורה הנ"ל בלתי הכשר מה דין הגבינות שהרי היורה בלועה מריקיט"ה של עכו"ם שנעשה מקיבה שעמדה בעורה מעל"ע ואח"כ פולט מהיורה להריקיט''ה של ישראל וכ' שם שיש להכשיר הגבינות דמדינא היורה מותרת בלתי הכשר דהדבר ידוע שהקיבה שמטילין ביורה להעמיד הגבינה הוא דבר מועט ולעולם יש בהחלב שביורה עשרה פעמים ששים נגד הקיבה שמטילין בתוכה וא"כ הרי כבר נתבטל הקיבה בהחלב ולא נאסרה רק הגבינה כיון שהעמידה ע"י הקיבה אבל לא היורה עיי"ש:

בשו"ת אבני צדק חיו"ד סי' ל"ה שנשאל במי מלח שמביאין העכו"ם בכליהם לפעמים בכלים עגולים הנקראים ברילע"ן שכפי הנשמע רובן ככולם מחזיקים בהם חלב טריפה היינו שהועמדה בעור קיבת נבילה ולפעמים מביאים בחביתין שאין מחזיקין בהם חלב רק שיש חשש שמא הי' המי מלח תחילה בברילע"ן האסורים ואח"ז הריקו מהן לחביתין והשיב דבאותו המי מלח דמביאין בברילע''ן בודאי אסיר לקנותם כיון שרוב ומצוי הוא שמחזיקים בו חלב טריפה אבל אותן שמביאין בחביתין מותר ואין לחוש שמא הי' תחלה בבריללע"ן האסורים דהא כל עיקר איסור דחלב שהועמד בעור קיבת נבילה אינו אלא מדרבנן דהא אין נותנין עור קיבה בחלב להעמידו רק מעט מן המעט באופן שיש כמה פעמים ששים נגדו ואסור רק, מדרבנן משום דהוי ועיין מעמיד א"כ הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא ועוד דמסתמא יש לעולם ששים בקדירה שנותנין בה המי המלח הזה כנגד הבלוע שיש במי המלח מהחלב האסורה ואע"ג דקיי"ל דחנ"נ גם בשאר איסורים מ"מ הנה זה לא הוי רק מדרבנן והכא דהוי רק ספק שמא הי' המי מלח תחלה בברילע"ן אמרינן ספק דרבנן לקולא וגם הוי ס"ס להתיר וכו' ותו יש לומר דאין לחוש שמא הי' תחלה בהברילע"ן מכח חזקה דכאן נמצא המי מלת וכאן הי' ולא הי' מעולם בברילע"ן תחלה וכו' עיי"ש באריכות:

סעיף א (א) בשר וכו' אסור להעלותו וכו'. וה"ה איפכא גבינה אסור להעלות על השלחן שאוכל עליו בשר. ש"ך ושפ"ד ס"ק א':

(ב) אסור להעלותו על השלחן שאוכל עליו גבינה. היינו אפי' אינו שלו והוא אכסנאי המקפיד אפ"ה חיישינן שמא יאכל. חידושי הפלאה אות א' עיי"ש:

(ג) להעלותו. עי' ביד אברהם שכ' דפשוט הוא דהאיסור הוא רק העלאה אבל אם כבר העלה אין איסור לאכול כל א' בפ"ע אם סילק את הב' מן השלחן עיי"ש:

(ד) על השלחן. עפת"ש ועי' בפרי תואר סק"א שכ' דבכלל זה הוא ג"כ שלא להעלות חלב (תרבא) מהותך על השלחן שאוכלין עליו בשר שמא יאכלנו בחשבו כי הוא שומן עיי"ש ועי' בס' מזמור לדוד (למהרד"פ ז"ל) שכ' דבכלל זה יש לזהר ג"כ במקומות שנוהגין לעשות נרות של חלב מהותך שלא ישתמשו בהם שמא יחשבו שהם של שומן ולא יזהר אבל במקומות אלו שאין דרך לעשות נרות כ"א מחלב (בציר"י) שרי עיי"ש ועי' בשיורי ברכה אות ב' שכ' ששמע שרבים מיראי ה' אין מביאין על השלחן ולא בבית תבשיל נר של חלב (בציר"י) דכמה תקלות יוצאים מזה ואע"פ שהוא פתילה יש לחוש דגם נר פתילה זמנין דמטיף וכיוצא וסיים שכן ראוי לנהוג לזהר בזה עיי"ש וכ"כ בס' מזמור לדוד שם שטוב לזהר שלא ידליק בנרות של חלב שיש חשש שמא יפול טפה על המאכל והוא לא ידע עיי"ש וע' בס' רוח חיים לעיל סי' ס"ד אות א' מ"ש תוכחת מוסר איך לזהר בזה עיי"ש וכן ראיתי לרבנן קשישאי שהיו משתמשים בנרות חלב שהי' להם טס מיוחד שמעמידין על השלחן שעליו עומדות המנורות שמה שמטיף מן הנרות של חלב נוטף על הטס ועתה בזמה"ז נתבטל כל החשש בזה כי נרות שלנו רובא דרובא אין בהם חלב כלל רק ממין שומן שאין בו חשש איסור ואם יש איזה נרות שיש תערובות חלב הנה נתערב בו עוד מינים אחרים אשר על ידם בודאי שהחלב שבו נעשה נטל"פ בלי פקפוק וכמש"ל (סי' צ"ב ס"ק קפ"ט) אין להחמיר גם בענין זה כ"כ ועי' ביד יהודה בפיה"ק סק"י דאנשי מעשה שאין מעמידין נר של חלב על השלחן שאוכלין עליו צריכין יותר לזהר דבעת שאוכל מאכלי חלב (בקמץ) לא ידליק בנר של שומן כיון שהרבה פעמים נוטף ממנו על השלחן רק בנר של חלב (בציר"י) זהירין ובדילי מיני' אין לחוש כ"כ אבל בנר של שומן יש לחוש דלא בדילי מיני' עיי"ש והנה ראיתי בשו"ת מהר"מ מרוטינבורג האחרונים חיו"ד סוף סי' י"ב שכ' שיש למנוע עשיית הנרות של שומן לגמרי דיש לדמות דבר זה להא דסי' צ"ז דאין לשין עיסה בחלב ואם לש כל הפת אסור לאכלו עם חלב דגזרינן שמא יבא לאכלו עם בשר ה"נ בנ"ד איכא למגזר שמא ישתמש עם מאכל חלב עיי"ש ולפענ"ד לא דמי כלל דהתם לא מינכר כלל שיש בעיסה זו חלב א"כ הרואה הפת לא יעלה זכרונו לחזור אם יש חלב משא"כ בנ"ד דניכר שהנר הוא של שומן ולא גרע מעיסה שניכר בה השומן שמבואר בסי' צ"ז שם שמותרות ומה אמרת כיון שלא ניכר אם הוא של שומן או של חלב (בציר"י) הנה כשירצה לאכל בחלב (בקמ"ץ) בממ"נ לא יבא לאכלה בין אם הוא חלב (בציר"י) או בשומן ע"כ נלפענ"ד שאין להוסיף בזה חומרות רק שלא ישתמש בה למאכלי חלב ואין לנו לגזור גזירות מדעתינו מה שלא נזכר בש"ס ופוסקים אשר מפיהם אנו חיים:

(ה) גבינה. עי' בהגהות מהרש"ש בחולין ר"פ כל הבשר שכ' די"ל