דרכי תשובה - ד כו

בטיל הוא משום דכיון דניכר האיסור שם ע"י ההעמדה דבע"כ מעורב בהגבינה עכ"פ משהו מגוף עור הנבילה או מטעמו אבל היכא דאין שם ממשו או מטעמו בהגבינה כלל אפי' במשהו כגון שידוע שלקחו תיכף מתוך החלב ולא נשאר שם מאומה וכו' אע"פ שרואין שהעמיד עי"ז לא איכפת לן כלל ולא דמי לפת הנאפה בעצי ע"ז או בגד הנארג בעצי ע"ז דקיי"ל דאפי' אין בו מגוף הדבר כלום אסור הכא שאני כיון דהחלב הי' ראוי מתחלה לאכילה אך שהוא משביחו לעשותו גבינה ע"כ אינו אוסר אא"כ נתערב בהגבינה עכ"פ משהו מהעיר אמרינן דהעמדה גורם שלא להתבטל אבל בלא זה אינו אוסר עיי"ש:

(קמה) דדבר האסור בעצמו. עפרמ"ג או"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' סוף אות כ"ב שהראה מקום לדברי הש"ך סי' צ"ח ס"ק ל"א דדבר המעמיד אפי' באיסור דרבנן לא בטיל אפי' באלף עיי"ש ועי' בשו"ת פרי תבואה סי' ל"ג שדעתו דלא אמרינן כן באיסור דרבנן ועפ"ז התיר אם העמידו עיסה בשמרי חמץ שעבר עליו הפסח עיי"ש ועי' בשו"ת עמודי אש דף מ"ט ע"א שהביאו והשיג עליו והביא ראיות דאפי' באיסור דרבנן אמרינן דמעמיד לא בטיל עיי"ש, (קמו) ומעמיד אפילו באלף לא בטיל. עי' בשו"ת הרמ"א סי' נ"ד שנשאל בדבר השמן זית שמחליקין החביות בשומן חזיר כדי שיהא מעמיד השמן זית להיות נקפה ומצדד שם דאף שהשומן חזיר בשמן הוי נטל"פ מ"מ נחשב לדבר המעמיד דלא ליבטל בס' עיי"ש שמבואר מדבריו דדבר המעמיד אפי' נטל"פ לא בטיל והביאו בשפ"ד להלן סי' ק"ג ס"ק י"ד עיי"ש אך בגוף הדבר שכ' שם הרמ"א דכיון דנקפה השמן עי"ז הוא בכלל דבר המעמיד שאינו בטל עי' ביד יהודה להלן סי' ק"ג בפיה"א סוף ס"ק כ' שכ' שדברי הרמ"א תמוהין דמה ענין זה לדבר המעמיד עיי"ש:

(קמז) אפי' באלף לא בטיל. עי' בפר"ח להלן סי' ק' ס"ק ג' שכ' דזה לא הוי רק מדרבנן עיי"ש וכ"כ בשו"ת מהרי"ט חלק ב' בתשו' השייכים ליו"ד סי' ג' באמצע התשו' (בד"ה והך טעמא) שדין זה דדבר המעמיד לא. בטיל הוא רק מדרבנן ע"כ יש להקל בספיקו עיי"ש ועי' במ"א או"ת ס' תמ"ב סק"ט שהביא כן מהאו"ה דמעמיד לא בטל הוי רק מדרבנן אבל דעת הטור דדבר המעמיד לא בטל מדאורייתא עיי"ש ועי' בחק יעקב שם ס"ק ט"ז שכ' שאין דברי המ"א מוכרחין די"ל דגם הטור ס"ל דלא הוי רק מדרבנן עיי"ש ובמחה"ש שם ועי' בס' נהר שלום על האו"ח שם סק"ג שהביא דברי הפר"ת הנ"ל שכ' דפשוט הוא דדבר המעמיד הוא מדרבנן וכ' ע"ז דמדברי הרשב"א מוכח דפשיטא לי' דהוי בכלל נ"ט ואסיר מה"ת עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות מ"ה מ"ש בענין זה ועי' במ"ז ס"ק י"ג שכ' בפשיטות דקיי"ל דמעמיד הוי רק מדרבנן עיי"ש ובשער התערובות חלק ג' פרק א' (בד"ה ודבר המעמיד) ועי' מזה בשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק ג' סי' פ"ג ובתשו' רבינו חיים כהן חאו"ח סי' י"ב ובתשו' מנחת משה חלק או"ח סי' ט"ו אות ג' ועיי"ש עוד בשואל ומשיב חלק ב' סי' ס"ו:

(קמח) ג"כ מעמיד היתר. עבאה"ט ועי' בשו"ת מהרי"ט צהלון סי' פ"א שכ' דמותר אף לכתחלה ליקח חלב עכו"ם ולהעמיד בו דאע"ג דמעורב בו חלב טמא מ"מ כיון דאין בהטמא לבד להעמיד הו"ל זו"ז גורם ואין זה בכלל איסור לכתחלה כיון דאינו ודאי שיש בו חלב טמא וגם אין כוונתו לבטלו דאדרבה הוא קץ בו ועוד דהא חלב המקפה בודאי הוא מהחלב הטהור דחלב טמא כיון שאינו נקפה מכ"ש שאינו מקפה אחרים עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ו ובפיה"ק ס"ק נ"ד מ"ש ע"ד המהריט"צ הנזכר והעלה דלכתחלה אסיר לעשות כן להעמיד בחלב עכו"ם דהו"ל בכלל מבטל איסור לכתחלה אך בדיעבד בודאי אין לאסור עיי"ש:

(קמט) הוי זוז"ג ומותר. עי' בשערי דעה סק"ז שכ' דלפמ"ש הט"ז באו"ח סי' שי"ח ס"ק ט"ו דלא מהני זוז"ג אלא אם באותו הזמן שגורם האיסור פעולתו גורם גם ההיתר פעולתו משא"כ בנידון דשם דנתבשל תחלה במלח של היתר ואח"כ הוסיף עליו מלח של איסור לא חשיב זוז"ג כיון שהמלח של היתר כבר עשה פעולתו רק שאינו מספיק לטעמא ואח"כ ע"י מלח של איסור בא לו טעם טוב לא הוי זוז"ג אלא אמרינן שהאיסור גורם טעם טוב ולפ"ז נראה לכאורה גם כאן דדוקא כשנתן המעמיד של איסור עם של היתר ביחד אבל בזה אחר זה אסור אבל לדינא ז"א דכאן גם הט"ז מודה דאין חילוק עיי"ש אמנם בגוף דברי הט"ז שם עי' בא"ר באו"ח שם ס"ק כ"ד ובפרמ"ג בשער התערובות חלק ג' פרק א' (סוף ד"ה ופשיטנא) שהשיגו על הט"ז וכתבו דכל זה וזה גורם מותר אף בזה אחר זה דכל שאין באיסור לבדו לפעול פעולתו אף שגם בהיתר אין בו כדי לפעול פעולתו אפי' נתן האיסור בסוף הו"ל זוז"ג עיי"ש:

(קנ) זוז"ג ומותר. עי' ביד יהודה שם שהעלה מדברי הפוסקים דאם העמיד חלב בדבר איסור ולקח ממנו והעמיד השני מותר מטעם זוז"ג דהמעט מה שנשאר בו מהתערובות איסור בודאי אין בו כדי להעמיד והו"ל זה וזה גורם אך אם עשה כן במזיד אסור מטעם מבטל איסור לכתחלה וכן השלישי אבל משלישי ולהלאה תו מותר אף לכתחלה להעמיד בו הרביעי דאז תלינן דגם משהו מהאיסור אין במעמיד עיי"ש:

(קנא) וזה גורם. עי' בשו"ת הר"ן סי' ע' שכ' דהא דשרינן זה וזה גורם היינו כשאין שם גופו של איסור שאין האיסור אלא גורם בלבד אבל כל שנתערב שם גופו של איסור א"א להתירו מטעם זוז"ג ושאור של חולין ושל תרומה שאמרו דשייך בו זה גורם אע"פ שיש בו ממשות מהשאור של תרומה התם שאני כיון שכבר נתבטל השאור של תרומה במאתים שאין כאן טעמו של תרומה אלא החמוץ הבא בגרמתו של איסור בזה אמרינן דאע"פ ששבחו של איסור ניכר בהעיסה מ"מ כיון שאותו שבח בא אלי' משני גורמים שרי אבל אם נרגש הטעם מממשו של איסור לא שייך דין זוז"ג עיי"ש:

(קנב) גורם. עבאה"ג ובאה"ט מ"ש מהט"ז דוקא בשלא הי' בכח האיסור להעמיד וע' בכנה"ג שם אות נ"ד מ"ש בענין זה והעלה די"ל דכל מ"ש דלא מהני ס' הוא דוקא כשהאיסור לבדו גורם להעמיד בלתי סיוע מההיתר אבל אם גם ההיתר גורם אע"פ שיש בהאיסור לבדו שיעור להעמיד הו"ל בכלל זוז"ג עכ"פ דמהני ס' לבטלו וסיים בצ"ע ועיי"ש באות הקודם שהביא מהל"ח בהחלט לדינא דאם העמיד גבינה בעור קיבת נבילה ועור קיבת שחוטה הו"ל זה וזה גורם ואם יש ס' בהחלב נגד שניהם מותר עיי"ש ומשמע מדבריו דאף אם יש בעור קיבת נבילה לבד כדי להעמיד אם יש ס' מהני ועי' בבצ"י סוף סי' זה שהביאו והעלה דכיון דהמהרש"ל פוסק אף בגבינה שהעמיד בעור קיבת נבילה לבד דבטיל בס' לכן יש לסמוך עליו עכ"פ כשיש סיוע גם מההיתר להוי בכלל זה וזה גורם לענין זה דמהני ס' עיי"ש אמנם במ"ז ס"ק י"ג הכריע להחמיר בזה עיי"ש ועי' בס' לשון לימודים חיו"ד סי' י"ב שהאריך טובא בזה והעלה ג"כ דדוקא כשאין בהאיסור לבדו להעמיד מהני ס' אבל כשיש בהאיסור לבדו להעמיד לא מהני מה שיש שם גם מעמיד היתר ולא מהני ס' עיי"ש וכ"כ בפר"ח ס"ק ל"א לדינא וכ' שם דאפי' הי' כבר הגבינה נקפה ע"י העור קיבת כשרה ואח"כ נפל לתוכה עור קיבת נבילה אם יש בעור קיבת נבילה כדי להעמיד הו"ל כמו נפל מתחלה ולא בטל בס' עיי"ש וכ"כ בשיורי ברכה אות ה' ו' לדינא עיי"ש ועי' בס' צמח צדק החדש בפסקי דינים השייכים לסי' זה מ"ש בענין זה לדינא:

(קנג) ומותר דע דמבואר מדברי הש"ס ופוסקים ובר"ן ע"ז סוף פרק כ"ה דהא דקיי"ל דזה וזה גורם מותר היינו בדיעבד אבל לכתחלה אסיר דהוי כמבטל איסור לכתחלה במזיד ועי' בשו"ת שבסוף האבני מלואים חלק ב' סי' ו' מזה ועי' בס' אמרי בינה בדיני בב"ח ותערובות סוף סי' ו' שכ' דאף דקיי"ל דזה וזה גורם אסור לכתחלה משום דהוי כמבטל איסור לכתחלה מ"מ בדיעבד אם עבר ועשה הישראל ע"י שני גורמים מותר אף לדידי' ולא קנסינן לי' כמו דקנסינין לכל מבטל איסור לכתחלה דאסור לו ולכל מי שמבטל בשבילו זה לא הוי רק כעין מבטל איסור לכתחלה אבל לא מבטל איסור ממש עיי"ש:

(קנד) אם איכא ס' נגד האיסור. עי' בס' פרי האדמה חלק א' בהלכות מאכלות אסורות סי' כ"ב בעובדא שבא לידו בא' שקנה מחבירו אוקי' של קיבה והעמיד ממנה