דרכי תשובה - ד רסט

שם דברי החולקים עליו בזה ועי' בדברינו לעיל בסי' הנ"ל (ס"ק ק"נ) שכ' כיוצא בזה עוד מדבריו ז"ל בענין שתי קדירות העומדות על הכירה וזב משניהם אף שאין הזחילה הולכת מקדירה א' לב' ג"כ יש להחמיר ועיי"ש במ"ש ע"ד בזה וצ"ע:

(עב) שהתנור פתוח קצת. עבאה"ט ס"ק ט"ו מ"ש מהש"ך דכשהתנור פתוח קצת אפי' לכתחלה מותר וזה הוא החילוק שבין בישול לצלי ר"ל דבצלי בתנור גדול ופתוח קצת או קטן ופתוח לגמרי לכתחלה אסיר ואלו בישול אף תנור קטן ופתוח קצת שרי לכתחלה. שפ"ד ס"ק י"ז:

(עג) אבל אם הוא סתום מכל הצדדים. ר"ל גם במקום שהעשן יוצא. שפ"ד שם:

(עד) שמטמינים החמין לצורך שבת. עמ"ז סק"ה שכתב דמשמע מדעת הרמ"א דהטמנה לשבת שהיא סתום בתנור כל הלילה חמור יותר מצלייה שהוא רק לפי שעה עיי"ש:

(עח) ובמקום הפסד מרובה יש להקל. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דהב"ח פסק כהרב ועשפ"ד שם ובס"ק שאח"ז שכתב שכן הלכה דאפי' סתום לגמרי שרי בהפ"מ ואין חילוק בזה בין תנור גדול או קטן בכ"מ דיעבד שרי בהפ"מ ושלא בהפ"מ אסור אך זה דוקא בהטמנת שבת הוא דצריכין הפ"מ אבל אם הטמינו רק לפי שעה דעת המ"א דשרי בדיעבד אפי' שלא בהפ"מ ואפי' בתנור קטן וסתום לגמרי כל שהיא בבישול ועיי"ש עוד שכ' דכל זה בדבר ששייך בו שמנונית אבל בשניהם כחושים (ר"ל כחושים לגמרי) אף בתנור קטן וסתום לגמרי יש להקל בדיעבד אפי' שלא בהפ"מ עיי"ש וכ"כ בחוו"ד עכו"ם בקיצור דינים אות ז':

סעיף ג (עו) שמנונית של איסור וכו'. עט"ז בשם האו"ה באופה שאופה בתנורו פת עם פשטיד"א של איסור דאין חשש על המרדה שמוציא העכו"ם הפת באותה המרדה שמוציא הפשטיד"א של איסור ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ד ובפיה"ק ס"ק ל"ג שכ' בביאור דין זה דלכאורה קשה דמה מהני הא דלא חיישינן להמרדה הא אכתי יש לחוש להתנור עצמו שנבלע בו מהפשטיד"א של איסור וכתב דבע"כ מיירי שהפשטיד"א היתה במחבת או שהי' שם בתנור שאר דבר המפסיק בין הפשטיד"א ובין התנור באופן שאין חשש מחמת התנור רק מחמת המרדה שהוציא הפשטיד"א בלא דבר המפסיק ובלא המחבת ואח"כ הוציא עמה רפת אבל בלא"ה הא יש חשש מחמת התנור עצמו דנבלע בה האיסור של הפשטיד"א ושוב מתפשט האיסור בכל התנור וגם מיירי בע"כ שהי' התנור גדול ופתוח באופן שאין חשש מחמת ריחא וגם כל זה הוא באין חשש שזב מהשמנונית של הפשטיד"א תחת הפת אבל ביש חשש שזב בודאי אסור עיי"ש (וע"ל ס"ק ע"א):

(עז) אסור ליתן עליה היתר כל היום. עבאה"ט מ"ש דאם נתן עלי' היתר כשהוא ב"י אסור אפי' דיעבד וכו' ומ"ש דהמהרש"ל דס"ל דצריך ס' בהיתר נגד האיסור אזיל לטעמי' וכו' ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י לעיל סי' צ"ב אות פ"ט שכתב וז"ל מצאתי בליקוטים אם ראינו שנפל מרוטב של איסור על הרחת אסור להוציא לחם באותו רחת ואת שהוציאו כמדומה שיהא דינו כגדי כחוש שאם נצלה בחלבו קולף ואוכל ואינו אוסר רק כדי קליפה מן הלחם והכל לפי ראות עינינו אם כחוש אם שמן ואם נתערב הלחם ההוא ברוב הכל מותר אפי' אם לא נקלף וכו' ע"כ מפסקי הר"ר יוסף והנה מ"ש ואינו אוסר רק כ"ק הלחם נראה בעיני דאסור כולו אם אין ס' בפת נגד האיסור שברחת וכו' ומ"מ אין לומר שמשערין נגד כל הרחת ולומר שנעשית הרחת נבילה כמש"ל דבכלי וכו' לא אמרינן שנעשית נבילה וכו' וצ"ל דמ"ש דאם אין ס' בפת נגד האיסור אסיר כולו (דמשמע דאם יש ס' מותר) זה קאי אדיעבד היכא שכבר הוציא הלחם דלהוציא לכתחלה על סמך שיש ששים בפת נגד האיסור א"י לסמוך דאין. מבטלין איסור לכתחלה עכ"ד ועיי"ש עוד שהביא מהדמש"א שיש להסתפק במ"ש דאם אין ששים בפת נגד האיסור נאסר כולו אם נאמר דרק הפת הראשון שהוציא ברחת זו נאסר כולו אבל אחרים אפי' קליפה לא בעי א"נ דגם האחרים נאסרו כולם וכ' שדבר זה תלוי בדין כף שתחבו ב"פ בקדירה אי צריך ב' פעמים ס' או א"צ וסיים וז"ל וזה לפי סברתו שאוסר כל הפת אבל טפי נראה דעת הליקוטים דאינו אוסר אלא כ"ק ולא דמי לאפוי' בגוף האור וגוף האיסור משא"כ הפת דאינו אלא בלוע של רחת הנכנס ללחם עכ"ל ועי' במ"ז סק"ז שכתב דבשמן בודאי אוסר עד ס' ובאין הפ"מ יש להחמיר גם בכחוש לדידן דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ד ובפיה"ק ס"ק ל"ד דכל זה כשלא הי' המרדה מקונח אבל אם הי' המרדה מקונח מהשמנונית קודם שהוציאו בה הפת אף שהי' הפשטיד"א שמן אינו נאסר אלא כדי קליפה עיי"ש:

(עח) ליתן עליה היתר. עבאה"ט מ"ש דאם הוציאו העכו"ם הפת עם הפשטיד"א של איסור על רדה א' לא אסור אלא הפת הראשון ועי' ביד יהודה שם שכתב דלדינא קשה לסמוך על זה דפעם ראשון נתקנח המרדה מכל השמנונית בעין שעלי' זולת אם הוציא כ"כ הרבה עד אשר יש אומדן דעת מצד הסברה שכבר נתקנח השמנונית שעלי' עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט דאם אינו מכירו חד בתרי בטל עי' במ"ז שם שהביא מהמ"א דעכ"פ כולן נאסרים כ"ק דהא קיי"ל דבלוע יוצא מכלי בלא רוטב ואוסר כל הפת כדי קליפה עיי"ש:

(עט) דאי אפשר בענין אחר. עבאה"ט מ"ש פי' שהעכו"ם לא ישמע לו לעשות מרדה חדשה וכ' בפר"ח ס"ק ט"ז ולפ"ז במרדה של ישראל אפי' שאינה ב"י אסורה עיי"ש וכ"כ בכו"פ ובמ"ז סק"ח ושפ"ד ס"ק י"ט לדינא עיי"ש:

(פ) כל זמן שהיא ב"י. נקיט ב"י משום דקאי על המחבר דדוקא כשהוא ב"י אוסר בשל עכו"ם אבל במרדה של ישראל פשיט הוא דגם כשאינה ב"י לא מהני הגעלה. יד יהודה בפיה"ק ס"ק ל"ז (וע"ל בס"ק שלפ"ז):

(פא) לא מהני בה הגעלה. ואף מבשר לחלב לא מהני הגעלה. שפ"ד סק"כ:

(פב) הגעלה. וגם אם יחממנו בתנור עד שיהא היס"ב לא מהני ולא אמרינן כבכ"פ. שפ"ד שם:

(פג) ולא קליפה. עבאה"ט מ"ש דמרדה הוי ככלי שתשמישו ע"י אור ועי' מ"א או"ח סי' תנ"א ס"ק ל"ז בפרמ"ג בא"א שם סעיף ד (פד) יין נסך. עבאה"ט ועי' בפר"ח ס"ק י"ח שהשיג על המחבר והעלה להתיר גם ביי"נ אף בחבית פתוחה ופת חמה עיי"ש וע' במנח"י כלל ל"ה ס"ק ל"ו שהתפלא ג"כ ע"ד המחבר בזה והניחו בצ"ע ועיי"ש בסלת למנחה שם שהביא לדברי הפר"ח הנ"ל וכתב דמ"מ לדינא אין לסמוך להקל נגד המחבר כ"א בהפ"מ עיי"ש ועי' בכו"פ מ"ש עוד בזה והכריע דביין נסך ממש דאוסר במשהו יש להחמיר כהמחבר אבל בסתם יינם כיון דנהגו להתיר בששים ע"כ במקום הפ"מ יש לסמוך על הפר"ח להקל עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ו ובפיה"ק ס"ק ל"ז לדינא עיי"ש אמנם יעוין בשפ"ד ס"ק כ"א שהביא ג"כ דברי הפר"ח הנ"ל וסיים וז"ל ואנו אין לנו אלא דברי המחבר והרב עכ"ל משמע דעתו דאפי' בהפ"מ אין להקל כלל:

(פה) מונחת נגד המגופה. כאין מקום לריח היין לצאת אלא נגד הפת דאז הוא דומה לתנור סתום מכל צד. ביאור הגר"א סק"ל:

(פו) אבל אם הפת צוננת. עי' בס' תוספות ירושלים שהביא מדברי הירושלמי פרק י' דתרומות