דרכי תשובה - ד רסח

מה הדין וכו' וגם אם יש לחלק בין תנור גדול לתנור קטן וכ' דשאר הלחם שנגעו בזה אינו נאסר כיון דלא הוי אלא בלוע וקיי"ל דבלוע אינו יוצא בלא רוטב ואע"ג דקיי"ל ריחא מלתא באיסור האוסר במשהו וא"כ ה"נ בדשיל"מ יש לאסור מ"מ הנה הרמ"א כתב לעיל סי' ק"ב להתיר טעמא בדבר שיש לו מתירין ואף שהט"ז והש"ך חולקין עליו ואוסרין אפי' בהפ"מ מ"מ בנ"ד דאיכא תרתי למעליותא יש להתיר שאר הלחם משום שמחת יו"ט עיי"ש ועי' מזה דברינו לעיל סי' ס"ו (ס"ק מ"ו) שהבאתי עוד מדבריו מ"ש לענין איתו הלחם גופא ועיי"ש במ"ש שם לדינא:

(סג) חמץ בפסח. ר"ל חמץ עם מצה ודוקא בפסח עצמו דהוא במשהו. יד יהודה שם:

(סד) אם התנור קטן. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דלדידן דקיי"ל ריחא לאו מלתא הוא נראה דבתנורים גדולים אין לאסור כלל ועי' מזה במ"א או"ח סי' תמ"ז סק"ד דמשמע דעתו להתיר בתנורים גדולים אפי' סתום לגמרי גם בחמץ בפסח בהפ"מ ובתנור קטן וסתום אסור אפי' בהפ"מ אך בסוף סיים דגם בתנור גבוה בעינן נקב פתות במקום גבוה עיי"ש וכתב בפרמ"ג בא"א שם דנראה כוונתו דלדינא יש להחמיר אף בתנור גדול אם הוא סתום מכל צד ולאסור אפי' בהפ"מ ועיי"ש במחה"ש ובשפ"ד כאן ס"ק י"ד מ"ש בזה ועי' בשפ"ד להלן ס"ק י"ח (דין ו') שכתב דמ"מ גם בחמץ בתנור קטן ופתוח קצת יש להקל בהפ"מ וכן בתנור גדול וסתום לגמרי יש להקל בהפ"מ בין בחמץ ובין בשאר איסורין ואם התנור פתוח קצת יש להקל בתנור גדול גם בלא בהפ"מ בין בחמץ ובין בשאר איסורין דכיון די"א דבשאר איסורין שרי בזה אף לכתחלה יש להקל בזה בחמץ עכ"פ בדיעבד ועיי"ש שכ' שכל זה בשניהם מגולים עיי"ש ומבואר מדבריו דאם הי' א' מכוסה אין להחמיר גם בחמץ אפי' בתנור קטן וסתום:

(סה) שאין לחלק. עבאה"ט מ"ש דלמ"ד ריחא לאו מלתא אין חילוק בין איסור האוסר במשהו לשאר איסורים ועי' במ"א ובא"א שם ובשפ"ד:

(סו) ובמקום הפסד. היינו הפסד קצת. הגהות תוספות שבת מדברי המ"א בסי' תמ"ז שם (וע"ל בס"ק שאח"ז מ"ש בזה מהמחה"ש) (סז) יש לסמוך אדברי המקילין. עי' מ"א שם שכתב דבע"כ ר"ל בפתוח קצת במקום שהעשן יוצא דבסתום לגמרי הרי כבר כתב הרמ"א דאף בשאר איסורין אין להקל כ"א במקום הפסד ולכן בחמץ גם במקום הפסד אסור ובע"כ אין להתיר בחמץ אפי' במקום הפסד אלא בפחות עכ"פ במקום שהעשן יוצא עיי"ש והביאו הדגול מרבבה כאן עיי"ש ועי' במחה"ש שם בסוף דברי המ"א שם שהביא בשם העולם דהא דבעינן הפ"מ דוקא באינו פתוח רק במקום שהעשן יוצא שהוא מן הצד אבל אם הוא פתוח קצת במקום גובה התנור אפי' ליכא רק הפסד מועט יש להתיר עיי"ש וכל זה הוא בתנור קטן אבל בתנור גדול עי' בדברינו לעיל (ס"ק ס"ד):

(סח) לצלות איסור אצל היתר. כתב בפר"ח ס"ק י"ד וז"ל דע שבאלכסנדריא של מצרים יש מיני תנורים קטנים שצורת התנור כך. ארכו אמה ורחבו כחצי זרת ופי התנור למעלה ומשלשין את השפודין מלמעלה למטה ומביא הישראל השפוד שלו ומשלשו בתנור בידו כדי שלא יהי' בו בישול עכו"ם ונזהר שלא יגע השפוד שלו בשאר השפודין ויש לעיין אי מחינין בידיהו או לא. תשובה הדבר פשוט שיש לבטל המנהג דלכתחלה מיהא אסור משום ריחא כיון שהתנור קטן ותו איכא נמי חשש משום תערובות שפודין כדלקמן סי' קי"ח וכו' אלא שראיתי להרדב"ז בתשובה כת"י שהחמיר אפי' בדיעבד וכו' ותו כיון דאיכא כמה שפודין של נבילה וא' של היתר ודאי ריחא בכי האי מלתא הוא וכו' ואני איני מסכים עמו לפי שאיני רואה בכל זה טעם לאסור בדיעבד לפי שאין חילוק בין ריח מועט לריח מרובה וסוף סוף ריחא הוי וריחא לאו מלתא הוא וכו' ולפיכך נ"ל ברור להתירו בדיעבד עכ"ל:

סעיף ב (סט) זה לעצמו וזה לעצמו. והנה אם א' הוא צלי והב' הוא מבושל לא נזכר בש"ע ועי' בכנפי יונה מ"ש בזה וכתב דאם ההיתר הוא צלי והאיסור מבושל פשיטא דאין להחמיר דאין ריח המתבשלים אוסר אבל אם האיסור צלי וההיתר מבושל יש לאסור לכאורה דזה דומה לצלי עם פת אמנם לדינא גם בזה יש להתיר משום הפסק הקדירה עיי"ש:

(ע) מגולה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך משום דאין ריח המתבשלים אוסר ומאחר שהקדירה מפסקת ועי' בש"ך שהוא ב' טעמים דהטור בשם הרשב"א כתב הטעם משום שאין ריח המתבשלים אוסר והב"י כ' הטעם משום דהקדירה מפסקת ועי' בפרי תואר שם מ"ש בזה מבואר מדבריו דיש נ"מ בין הטעמים היכא דהי' הקדירות מלאות עד פיהם דלא שייך הטעם דהקדירה מפסקת ושייך הטעם דאין ריח המתבשלים אוסר וכן להיפך היכא דהוי צלי קדר והי' כולו בתוך הקדירה ואינו יוצא סמוך לפי הקדירה דאז לא שייך הטעם דריח המתבשלים רק הטעם דהקדירה מפסקת ולדינא כתב להקל בטעמי דתרווייהו דאם הי' תבשיל שרי בכל גווני אפי' אם הקדירות מלאות עד פיהם ואם הי' צלי קדר והי' נתון בתוך הקדירה ואינו יוצא סמוך לקדירה ג"כ שרי כיון שכל א' הוא בקדירה בפ"ע והקדירה מפסקת וה"ה אפי' יש בקדירה א' צלי והיא מלאה על כל גדותי' אם עכ"פ הקדירה הב' שיש בה תבשיל אינה מלאה וגוף הקדירה הב' מפסיק שרי אא"כ הי' צלי קדר בשני הקדירות והי' שניהם מלאים באופן שאין שום א' מהקדירות מפסיקין בין הצלי אסור משום ריח וסיים שם דכל זה דוקא בצלי קדר וכאמור דהוי כעין צלי אש ממש וכדרך שצולין בשר בקדירה לפעמים שמניחין הבשר בכלי העומד על האש ומרבין האש תחתיו ונצלה הבשר בזה אמרינן דהיכא דשניהם מלאים יש להחמיר אבל בצלי קדר שיש רוטב אפי' בכה"ג אין להחמיר דהרי זה דומה לתבשיל דקיי"ל בכ"מ דאין ריח המתבשלים אוסר עיי"ש ועי' בכנפי יונה שכתב עוד נ"מ בין הטעמים לענין התנורים שלנו שהם סתומים מלמעלה ופתוחים רק מן הצד דלטעם דהקדירה מפסקת י"ל דלא שייך רק בתנורים שלהם שהי' פתוחים מלמעלה דאז אמרינן כיון שאין הקיטור חוזר לירד ודרך צדדיו מפסיק הקדירה משא"כ בתנורים שלנו דבלא"ה יורד הקיטור למטה כיון שאין לו מעבר לעלות ביושר וכיון שנוטל דרכו לירד למטה יש לחוש שיתפשט הריח גם לתוך הקדירה אבל לטעם הב' שאין ריח להמתבשלים גם בתנורים שלנו אין סברה להחמיר עיי"ש:

(עא) ודוקא. עש"ך מ"ש ואז אפי' לכתחלה מותר ועי' בס' זכרון אברהם (מהגאון מו"ה אבלי הכהן ז"ל) שכתב ודע דכל זה הוא בגווני שאין חשש שקדירה א' העלה רתיחות אבל אם הי' ב' קדירות מכוסים באופן שיש לחוש שיעלה רתיחות ויזוב על התנור יש לאסור אפי' בתנור גדול ופתוח ואפי' אם הוא באופן שאין לחוש שיזוב מא' תחת השני אלא שיזוב מכל או"א תחתיו אפ"ה אסור וכמ"ש הש"ך לעיל סי' צ"ז סק"ב דאם זב על התנור בולע כל התנור וה"נ הרי כשיזוב החלב נבלע בכל התנור מהחלב דע"י אש אמרינן חם מקצתו חם כולו ושוב כשיזוב מהקדירה של בשר גם אם לא יתפשט להלן עד תחת הקדירה של חלב נאסר התנור כיון שנבלע בו בב"ח וממילא כשזב מהקדירה הב' (ונעשה לחות תחתיו) הרי בולע הקדירה (ע"י הלחלוחית) מהבלוע שבתוך התנור וסיים בצ"ע עיי"ש אמנם לפמש"ל סי' צ"ב (ס"ק קכ"ב) משו"ת טוטו"ד קמא סי' ק"ב דבלוע שנבלע בתוך קרקעית התנור הוי נטל"פ ע"י הטיט שנותן בו טעם לפגם עיי"ש אין להחמיר אמנם הנה הבאתי