דרכי תשובה - ד רסז

שבלע ע"י הריח וצ"ע. וכן יש לעיין להיפך אם נבלע בהכלי תחלה חלב ע"י נגיעה בחם ואח"כ עמדו בריח של בשר מה דינו ועש''ך שהעתיק תשו' מיימוני ובלבד שלא יגע ומבואר דאם נגע בפעם ראשונה תו אסור לאפות פעם שני' אף בלי נגיעה ועי' במנחת פתים מה שכתב בזה לכאן ולכאן וכתב דמדברי הרמ"א משמע דלא אסור אא"כ נגע בשניהם אבל אם נגע בפעם ראשון ולא בשני' שרי ועיי"ש במ"ש בזה (ועי' מזה עוד בדברינו להלן ס"ק מ"ח):

(מד) אחר זה. עש"ך ס"ק י"ב מ"ש כי לא נמצא ריח לכלי שיחזור ויפליט לאוכל ועי' בהגהות הח"ס מהד"ב שכתב דמ"מ בריח יין שרף שבכלי צ"ע להתיר עכ"ד:

(מה) זה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאפי', בדבר שנעשה לריחא אין לחוש ועש"ך שכ' דאפי' עדיין הריח בתנור אין לחוש בזה אחר זה ועי' במנח"י כלל ל"ה ס"ק כ"ו שהביא מדברי התוס' דמשמע מדבריהם דבדבר שנעשה לריח ומפטם אפשר דאפי' בזה אחר זה יש לחוש וסיים בצ"ע עיי"ש:

(מו) אין לחוש. עפת"ש מ"ש מתשו' חב"י ועיי"ש בתשו' חב"י שכתב מה"ט דאם הי' בהכלי מאכל שנאסר מריח גם הכלי אסור ואם בישלו אח"כ מאכל אחר באותו כלי נאסר המאכל הב' שנתבשל בו עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ט"ו ובקיצורי דינים שבסוף הס' אות ו' שהשיג ע"ד החב"י בזה והעלה דלא נאסר הכלי מריח ואף אם בשלו בכלי דבר הנאסר מריח יש להתיר הכלי וכן אם נגע דבר מאכל שנאסר מריח במאכל אחר אינו אוסר כלל מחמת הנגיעה דאין אומרים בדבר שנאסר מריח חנ"נ דאין כח בהריח לאסור רק אותו המאכל עצמו אבל נא לאסור עוד דבר אחר עיי"ש ולפמש"ל (ס"ק ל"ו) מהס' דברי שאול ויוסף דעת דפשיטא לי' דגם בריח אמרינן חנ"נ פשיטא דגם אם נגע דבר מאכל שנאסר מריח במאכל אחר איסר (וע"ל ס"ק נ"א):

(מז) לחוש. עשפ"ד ס"ק י"ב שכתב דמ"מ לכתחלה אסור לאפות או לבשל תחת טריפ"ד (היינו מחבת) אף בזה אח"ז דלא שרי אלא בדיעבד עיי"ש ועי' ביד אברהם שכ' דנראה דאם כבר אפו פת עם בשר בזה אח"ז אף לכתחלה מותר לאכלו בחלב אף דהוי דבר שיש לו מתירין עיי"ש:

(מח) אלא אם כן הזיע המחבת משניהם. עי' בחידושי הגרעק"א שכתב דמהלשון שכ' הש"ך מתשו' מיימוני דהטעם דבזה אחר זה שרי משום דלא נמצא ריח ופיטום לכלי שיחזור ויפליט לאוכל משמע דיש ריח ופיטום לכלי רק דאין כח הריח והפיטום חזק כ"כ לחזור ולהפליט לאוכל א"כ קשה על מ"ש הרמ"א אא"כ הזיע המחבת משניהם דלמ"ל שיזיע משניהם דוקא הלא אף אם לא הזיע משניהם כגון שאפו תחלה האיסור תחת המחבת ולא הזיע המחבת ממנו מ"מ אם אח"כ אפו ההיתר תחת המחבת והזיע המחבת ג"כ ליתסר כיון דמתחלה נכנס הריח להמחבת כשאפה אח"כ ההיתר תחתי' ומדע הרי הזיעה מוציא הבלע איסור שבמחבת והניח בצ"ע עיי"ש:

(מט) הזיע המחבת. היינו שראינו שהזיע אז אסור אבל מסתמא אין חוששין לזיע בדבר יבש. יד יהודה בפיה"א ס"ק ט"ז ובפיה"ק ס"ק כ"א עיי"ש:

(נ) דהוי ככיסוי של קדרה. עמנח"י שם ס"ק כ"א שהקשה דאם הוא ככיסוי קדירה מדוע לא יאסר אף אם לא ראינו שהזיע כמ"ש באו"ח סי' תנ"א גבי כיסוי חררה דצריך ליבון אף אם לא ראינו שהזיע וכתב שם כמה תירוצים עיי"ש ועי' ביד יהודה שם שכ' דהחילוק בזה הוא פשוט דהכיסוי של חררה הוי הכיסוי על הכלי עצמה שהחררה נאפת בו והוא סמוך להחררה ע"כ גם מעט זיע מגיע להכיסוי משא"כ מחבת שאופין תחתיו שהוא גבוה מהפשטיד"א דהמעט זיע שיוצא מהפשטיד"א אינו מגיע להמחבת עצמו ע"כ אינו נאסר עד שראינו שהזיע היינו שהי' הרבה זיע עד שעלה למעלה עד המחבת והתחילה להזיע עיי"ש ולפ"ז פשוט הוא דאם הי' סמוך ממש להמחבת ולא הי' מרווח בינו ובין המחבת גם מסתמא חיישינן שהזיע יאסור אפי' בזה אחר זה ופשוט:

(נא) דכל מקום דאמרינן ריחא מילתא. עי' בהגהות חכמת שלמה שנשאל אם שייך באיסור הבלוע דין ריחא מלתא ועיי"ש במה שמצדד בזה ולבסוף הביא ראי' דבאיסור בלוע לא שייך ריח עיי"ש ותמהני שלא הביא דברי המ"ז ריש סי' זה שכ' כן להדיא דאיסור בלוע אינו יוצא בריחא עכ"ל ועי' בס' יד אלימלך סי' כ"ט באמצע הדיבור מ"ש בזה וכתב דהפרמ"ג שכתב דלא אמרינן ריחא מלתא באיסור בלוע בע"כ מיירי באיסור כחוש אבל בלוע שמן גם הוא מודה דבודאי יוצא בריחא עיי"ש לדרכו ועי' בעצי לבונה שנסתפק בזה היכא דהבלוע הוא שמן אי אמרינן ריחא מלתא עיי"ש אמנם יעוין בס' ערוגות הבושם שכ' בפשיטות דבלוע שמן אוסר בריתא עיי"ש ועי' בס' מגדים חדשים אות א' מ"ש בזה וכ' דמסתבר להקל אפי' בבלוע שמן כיון דבלא"ה יש מקילין בריתא וסיים בצ"ע עיי"ש:

(גב) ואוסר בדיעבד וכו'. עשפ"ד ס"ק י"ג שכתב דמ"ש הרמ"א דבאין הפ"מ אוסר דיעבד ובהפ"מ מצטרף הכל ע"כ בדבר חריף מיירי או באפו וצלו שניהם תחת המחבת ושניהם מגולים דאל"ה אף שאין ס' ותנור קטן. וסתום לגמרי שרי בהפ"מ עיי"ש ובמ"ז סק"ו:

(נג) היינו דוקא דליכא ס'. ולכ"ע דוקא ששים בעינן אבל לא מהני מה שיריח לראות אם יש לו ריח של איסור כי גם במין בשאינו מינו א"א להכיר ע"י ריח. יד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ב ועיי"ש בפיה"א ס"ק י"ז שהניח בצ"ע בזה עיי"ש:

(נד) דוקא דליכא ס'. עי' בשו"ת נפש חי' חיו"ד סי' ל"ג שעמד על המחקר בריחא דבטל בששים היכא דהוי ספק אם הי' כאן ששים באיסור דאורייתא באינו מינו אם אוסרין מספק ועיי"ש במה שהאריך בזה והעלה דלכ"ע יש להתיר בזה דמוקמינן על חזקת היתר עיי"ש:

(נה) בכל מה שבתנור. עשפ"ד שם שכ' דאף דלהלן סי' קי"א מבואר בדין דשתי קדירות דבאינו מינו דאורייתא אין מצטרפין הקדירות לבטל מ"מ כאן בריחא יש לצדד גם באינו מינו בהפ"מ לצרף הכל עיי"ש ועי' בשו"ת כח שור סי' ג' באמצע התשו' מ"ש בזה לחלק בין הך להא דלהלן סי' קי"א עיי"ש:

(נו) מה שבתנור. עמ"ז סק"ו שנסתפק בתנור גדול ופתוח ויש שם בתנור היתר חריף והיתר שאינו חריף אי ההיתר שאינו חריף מצטרף בהפ"מ לששים וסיים בצ"ע עיי"ש אמנם בשפ"ד ס"ק י"ג כ' בפשיטות דאף בתנור קטן אמרינן דההיתר שאינו חריף אינו מצטרף לששים עיי"ש וכ"כ בחוו"ד בחידושים סק"ח ועי' בס' זכרון אברהם (מהגאון מו"ה אבלי הכהן ז"ל) מ"ש ע"ד בזה ונותן פנים מסבירות די"ל דההיתר שאינו חריף שפיר מצטרף וסיים בצ"ע עיי"ש:

(נז) שבתנור. עי' בחכמת אדם כלל ס"ב סעי' ה' שכ' דנ"ל דדוקא הקדירות שהם מגולין הם מסייעים לבטל אבל המכוסים אינם נכנסים כלל בגדר הספק ואינם מצטרפים לבטל עיי"ש ובמשמרת שלום בשפ"ד ס"ק י"ג (בא"ד א') (נח) ולצורך הפסד יש לנהוג כן. עי' בביאור הגר"א ס"ק י''ט שכתב הטעם דבאין הפ"מ אין הכל מצטרף וצריך בכל חתיכה ששים משים דלא ידעינן לאיזה צד הלך הריח עיין שם ולכאורה לפי זה אפילו יש בחתיכה א' ששים כנגד האיסור באין הפ"מ לא מהני וצריך דוקא בכל החתיכה וחתיכה בפ"ע ס' אבל בלא"ה חיישינן שמא הלך הריח לאותו צד שיש שם החתיכה שאין ס' אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ט ובפיה"ק ס"ק כ"ג שעמד על המחקר בזה וכתב דלכאורה לפמ"ש להלן סי' קי"א דבמה שיש בהתיכה א' ס' לבטל לא מהני להתיר עי"ז שאר החתיכות שאין בהם ששים אכן לדינא כתב דאין לבקש חומרות בזה דכל שיש עכ"פ בחתיכה א' ששים כל שאר חתיכות הקטנים מותרין עיי"ש והיינו אפי' שלא בהפ"מ (ע"ל ס"ק ס"א):

(נט) הפסד. עבאה''ט ועש"ך ס"ק י"ג דאפי' בנוגעין זה בזה אין מצטרפין שלא בהפ"מ ועמ"ז שם דבאיסור שמן וכל חתיכות היתר נוגעין זב"ז אפשר דגם באין הפ"מ מצטרפין עיי"ש:

(ס) יש לנהוג כן. עבאה"ט דהפ"מ בעינן ועמ"ז שם שכ' דמשמע דאפי' במין במינו דמה"ת בטל ברוב אפ"ה בעינן דוקא הפ"מ עיי"ש:

(סא) לנהוג כן. היינו נצרף כל מה שבתנור לששים לזה בעינן מקום הפ"מ אבל לגבי שיעור ס' דהייני אם יש בחתיכה א' ס' נגד האיסור לזה א"צ הפסד מרובה יד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ד (ע"ל ס"ק נ"ח):

(סב) כגון חמץ בפסח. עי' ביד יהודה שם בס"ק. שאח"ז שכ' דדוקא נקיט הרמ"א חמץ בפסח משא"כ דשיל"מ אע"ג דג"כ אוסר במשהו מ"מ לגבי ריחא לא מחמרינן עיי"ש ועי' פרמ"ג בשער התערובות חלק ב' פרק ג' מ"ש בדבר השאלה בביצה שנולדה ביו"ט ואפו לחם ומשחו הלחם בביצה זו והי' עוד לחם בתנור שנגע בזו הלחם