דרכי תשובה - ד רסו

אמרינן ריחא לאו מלתא היא וכ"כ בשפ"ד ס"ק י"ג עיי"ש ועי' עוד בדבריו במ"ז סק"ה מ"ש בזה והכריע דאם הי' ההיתר חריף אין להקל כלל אכן אם הי' האיסור חריף יש מקום עיון אם יש להקל בהפ"מ וצורך גדול עכ"פ די"ל דהמצדד להקל בכה"ג אין גוערין בו ומ"מ גם זה צ"ע אך כתב דכ"ז בנצלו שניהם האיסור וההיתר בתנור בלא קדירה המפסיק בין א' לחבירו אבל אם הי' האיסור דבר חריף בקדירה יש לצדד להקל בהפ"מ אבל אם הי' ההיתר דבר חריף גם בקדירה אין לצדד להקל אלא אם לא הי' שם בתנור רק לערך שעה א' או ב' אבל בהטמין לצורך שבת שהתנור סתום כל הלילה אין להקל גם בקדירה עיי"ש:

(לו) אסור. עי' בדברי שאול ויוסף דעת שנשאל אי בריחא שייך חנ"נ ופ' דמדברי הט"ז משמע דאמרינן בריח חנ"נ ואדרבא בריתא שייך יותר חנ"נ דהרי באמת חנ"נ בשאר איסורין אינו אלא מדרבנן משום דאין הנאסר יכול לאסור במקום שהאיסור עצמו אינו יכול לילך לשם והרי בריח אמרינן שאסור אף כשאין הנאסר יכול לילך לשם עיי"ש ועי' בשו"ת יד יוסף סי' ע"ז בעובדא בשבת כשפתחו התנור להוציא הטשאלינ"ט נמצא בקדירה שהי' עם ביצים ביצה אחת שהי' בה טפת דם בחלמון והקדירות והביצים לא הי' מכוסים וכ' דאפי' הי' דבר חריף בההיתר יש להתיר הטשאלינ"ט כיון שהי' הקדירות שהי' טמונים בתנור בכולן ששים נגד הביצה האסורה שפיר מהני וא"ל דכל הביצים נ"נ כיון דהביצים הי' בקדירה אחת ונאסרו וא"כ הא נעשו כולם נבילה דז"א חדא די"ל דבריחא לא שייך דין חנ"נ כיון דהרבה פוסקים מקילין בריחא וא"כ אין שאר הביצים יכולין לאסור הטשאלינ"ט מחמת ריחא יעוד דגם בנמצא הק"ד על החלמון לא הוי רק ספק איסור והיכא שיש עוד ספק לא אמרינן בשאר איסורין חנ"נ ועוד שאף הביצה הוא כחוש אינו יכול לאסור שאר הקדירות וא"ל דהיתר מפטם לאיסור דז"א דהא בבליעה לא אמרינן דמפטם כמ"ש בפוסקים וא"כ א"צ ס' רק נגד הביצה האסורה ושוב אמרינן כל מה שהי' טמון בהתנור מצטרף ע"כ הורה להתיר הטשאלינ"ט עיי"ש:

(לז) מכוסה אפי' בבצק. עבפר"ח סק"ט שכ' מהב"ח בשם האו"ה דאפי' שניהם מכוסים בבצק אם משח הכיסוי בשומן או שלשו העיסה עם שומן דינו כמגולה עכ"ד וכ"כ בכו"פ בשם האחרונים עיין שם ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ג מ"ש ע"ד בזה וכתב דהמעיין בהאו"ה יראה שלא כתב זה רק אם משח הכיסוי בבצק של הפשטיד"א בשומן אווזא או הפלאדי"ן בחמאה כמו שרגילין לעשות או אם לש הכיסוי ברוטב או בחלב דזה לא מקרי מכוסה כיון שהשומן מגולה הוא אבל אם לא הי' השומן של העיסה מגולה שפיר מהני הכיסוי דלא נמצא באו"ה כלל שהשומן שבתוך העיסה מגרע כח הכיסוי אלא דר"ל דכיון דמעצמם משוחים בבשר או בחלב א"כ מה לי במה שהבשר או החלב שבפנים מכוסה הא בעצמם הם מגולים והשומן או החמאה שבו הוא בעין אבל לא נראה מלמעלה בעין על העיסה שיש חלב או שומן שפיר מהני העיסה שמכסה בקדירה דהא סוף כל סוף אין כאן חריפות עוד ליתן ריח או לשאוב לכן אף שהאיסור דבר חריף מ"מ אינו מגיע הריח להיתר שבפנים וכן אף בהיתר דבר חריף והאיסור מכוסה בבצק המשוח בשומן של היתר אינו מושך הדבר חריף מהאיסור כיון שהוא מכוסה עכ"ד ועיי"ש בקיצור דינים שבסוף הסי' אות ד':

(לח) אפי' בבצק בעלמא מותר. עי' בהגהות חכמת שלמה שמתמה למה מהני מה שמכוסה בבצק הרי עכ"פ הבצק בולע הריח והוא נותן טעם להשני כיון דנוגע בו וכתב דאפשר דמיירי דאינו נוגע באוכל וכו' וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בערוגות הבושם אות ג' שעמד ג"כ ע"ז ותירץ בדרך אפשר דבדבר שנאסר מכח ריחא אף בדבר חריף לא אמרי' חנ"נ שיהא יכול לאסור עוד בטעמו כיון דלא נבלע בו בלוע ממש רק ריחא ועיי"ש במ"ש עוד בזה וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש אבל לפמש"ל (ס"ק ל"ו) מהדברי שאול ויוסף דעת דבריח בודאי אמרינן חנ"נ ליכא לתרוצא כלל ועי' בחידושי הגרעק"א ז"ל שהקשה ג"כ דאם האיסור חריף וההיתר מכוסה בבצק הא הבנק עצמו הוי מגולה ונאסר מחמת הריח וממילא אם יש תבשיל באותה קדירת היתר כיון דהבצק בלוע מריח איסור יאסר התבשיל ע"י רוטב שמוציא הבלע מהבצק והניח בתימא עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"א סק"א שעמד בזה והעלה בכמה ראיות דבע"כ אף בד"ח לא אמרינן ריחא מלתא רק באיסור עצמו אבל באיסור בלוע אף בד"ח לאו מלתא הוא ע"כ בנ"ד אף שנאסר הבצק מ"מ אין ריחו יכול לאסור התבשיל כיון שהבצק איני איסור מחמת עצמו ואין הריח מאיסור עצמו עיי"ש:

(לט) מותר. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דמ"מ לכתחלה טוב להחמיר ועשפ"ד סק"א שכתב דזה הוא רק בכיסוי בצק אבל בכיסוי גמור אף לכתחלה שרי וגם בכיסוי בצק דוקא בד"ח יש להחמיר אבל בלא"ה גם בכיסוי בצק שרי לכתחלה עיי"ש וכ"כ בחידושי הגרעק"א ז"ל אמנם ביד יהודה בקיצורי דינים שבסוף הסי' אות ב' העלה כיון דבאו"ה אוסר לכתחלה הכיסוי נכון להחמיר כותי' לכתחלה כיון דדרך הבצק להתבקע ע"י האור אך בשניהם כחושים אין להחמיר כלל אפי' לכתחלה עיי"ש:

וכתב שם עוד בשפ"ד דבכ"מ אין להקל אף כשהוא מכוסה אלא אם הוא באופן שאין לחוש שמעלה רתיחות אבל להטמין בשבת קדירה חלב אצל קדירה בשר אפי' שניהם מכוסים ותנור גדול אסור לכתחלה שמא יזוב לחוץ אבל אם הוא באופן שאין לחוש לזה כגון קדירה בשר בלא רוטב (עם קדירה תבשיל של גבינה) אם הוא מכוסה שרי אף לכתחלה עיי"ש:

(מ) אסור אפי' בדיעבד וה"ה וכו'. עפר"ח ס"ק י"ג שכתב וז"ל ולשיטת האמיתית כל מין ריחא אפי' חריף ושמן תחת מחבת וכיוצא בכל גוונא ריחא לאו מלתא הוא בדיעבד עכ"ל ועי' במ"ז סק"ו שהביאו במוסגר וכתב דחלילה להקל כדעת הפר"ח בזה כי אנו אין לנו אלא דברי הרב עכ"ד ועי' מזה בדברינו לעיל (ס"ק ל"ה):

(מא) אסור לאכלו בחלב. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דבפת מרובה ואין היכר אסור לאכלו אפי' לבדו וכו' ועי' בפר"ח סק"י שהשיג על הש"ך והעלה דאין לאסור לאכלו לבדו דאפי' למ"ד ריחא מלתא לא גזרו בדבר שנאסר מחמת ריח בשר אלא שלא לאכלו בחלב אבל לאכלו לבדו מיתר עיי"ש וכ"כ במנח"י שם סק"כ דהיכא דליכא חשש נגיעה רק משום ריחא לא גזרו חז"ל ומותר לאכלו לבדו עיי"ש אמנם בשפ"ד ס"ק י"א השיב על כל דברי המנח"י והפר"ח ונותן פנים מסבירות לדעת הש"ך להחמיר עיי"ש וכ"כ בבנ"י סוף סק"ט ועי' בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג שכתב דהעיקר לדינא להקל כדעת המנח"י עיי"ש ועי' בס' מגדים חדשים אות ב' מה שהתפלא על דברי הגאון מהרש"ק בזה עיי"ש ועי' בחיו"ד בחידושים סק"ו ובחכמת אדם כלל ס"ב סעי' ו' שכ' ג"כ לדינא להחמיר כהש"ך עיי"ש ועי' ביד יהודה בקיצור דינים שבסוף הסי' אות ה' מ"ש בזה:

(מב) אבל בזה אחר זה אין לחוש. עבאה"ט ס"ק י"א ועשפ"ד ס"ק י"ב שכ' דמשמע דאף דבר חריף שרי בזה אח"ז וסיים בצ"ע עיי"ש:

(מג) בזה אח"ז אין לחוש. עפת"ש מ"ש מהחב"י דאם בפעם שני הוא ע"י נגיעה אסור ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' רנ"ט שנשאל בעובדא שפתחו בש"ק בבוקר התנור והעמידו לתוכו קדירה עם מעט חלב וחזרו וסתמו עם הדף על התנור ואחר ערך חצי שעה הוציא משם הקדירה עם חלב והטשאלינ"ט טא"פ עם בשר הי' פתוח ובשעת הוצאות הקדירה עם החלב היתה עדיין קרה והתיר המורה הכל עפ"ד המ"א באו"ח סי' תס"ז שהטמנה לשעה ולשתים אין אוסר בו ריח וקם עליו מערער א' דעכ"פ לא הוי לו להתיר רק החלב כיון שהיתה צוננת שהקדירה של חלב הפסוק בינתיים והפסק הקדירה מועיל לגבי החלב שלא יאסר בריח ההטמנה לשעה אבל עכ"פ הו"ל לאסור הקדירה של חלב כיון שלא הי' לה הפסק והטשאלינ"ט הי' לו ריח חזק שהי' טמון מאתמול והשיב שגם הוא מורה להתיר הקדירה וכן מורים כל יודעי דת ודין דהא בכלי לא שייך ריח כמ"ש הרמ"א והש"ך ס"ק י"ב דלא שייך ריח בכלי שיחזור ויפליט לאוכל ומבואר מדבריו דכלי לא נאסר מחמת ריח עיי"ש באריכות אמנם לפי דברי החב"י הנך רואה שאין הדבר פשוט כ"כ להיתר דדוקא אם גם בפעם הב' לא הי' ע"י נגיעה אין הריח אוסר אבל אם בפעם הב' הוא ע"י נגיעה אוסר א"כ הרי אם יבשל אח"כ בהכלי חלב כ' ובלע הטעם