דרכי תשובה - ד רסד

פתוח ממש. עשפ"ד סק"ה. ועי' בחמודי דניאל הלכות בשר בחלב אות ל"ו שכתב דאם בישלו קדירה של בשר בתנור א' עם פת וסתמו התנור לערך ה' שעות אסור לאכול הפת עם חלב דמה שתנור גדול לא מהני בזה כיון שהוא סתום ומ"מ אין לאסור הפת לגמרי וכו'. ומ"ש המנח"י להחמיר בכה"ג מחשש שמא הרתיחה הקדירה וזב מהרוטב על הפת בתנור סתום אין לחוש לדבריו כיון שאין דרך שירתיח ויצא חוץ לקדירה כיון שהוא חם מכל הצדדים וחמין הטמונים לשבת יוכיחו דאם הי' מרתיח ויוצא לחוץ לא הי' נשאר לעולם מהמאכלים כלים ואפי' אם הוא רק ספק אם הרתיח וזב תחת הפת יש להקל בספק זה דהוי רק איסור דרבנן גזירה שמא יבא לאכלו עם חלב וספיקו לקולא ועוד דלו יהיבנא דזב הרי מ"מ לא נגע אלא בככרות העומדות אצל הקדירה וכו' ואם אינו יודע איזה ככר הי' אצל הקדירה וכו' חד בתרי בטל וכו' וסיים דמ"מ אם ידוע שהקדירה היתה עומדת אצל הככרות בענין שיזוב תחת הככרות יש להחמיר למכור הככרות הללו הסמוכים לקדירה לעכו"ם. אבל לאסור שאר הככרות לגמרי משום ריחא בודאי אין להחמיר כמ"ש המ"א סי' תמ"ז סק"ד דדוקא בטשאלינ"ט הטמונים שיש להם ריח חזק אמרינן ריחא מלתא ועוד דבודאי יש בכל הככרות ס' כנגד הבשר שבקדירה עיי"ש:

(יז) אסור לאכלו עם חלב. עבאה"ט ומ"ש אפי' תנור גדול ופיו פתוח למעלה ר"ל שהוא פתוח רק למעלה במקום שהעשן יוצא אבל אינו פתוח לגמרי דבתנור גדול ופיו פתוח לגמרי גם הרמ"א מודה דמותר אף לכתחלה. שפ"ד סק"ג. ועי' עוד בדבריו בס"ק י"ח (בחידושי דינים דין א') שכ' דאף בתנור גדול ופתוח לגמרי שרי לכתחלה ומ"ע המחמיר תע"ב עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ט ובפיה"ק ס"ק י"א ובקיצורי דינים שבסוף סי' זה אות ג' מ"ש בזה וסיים דבכל מקום אין להקל אלא אם אין הפת נוגע להבשר או להאיסור עיי"ש וה"פ:

(יח) אם יש לו פת אחר. עבמנח"י כלל ל"ה סק"ב שכ' הטעם שהחמירו בפת אפי' תנור גדול אם יש לו פת אחר יותר ממה שהחמירו בדברים שנתבשלו בקדירה של עכו"ם שקונין מן העכו"ם דסמכינן אהיתרא דסתם כלים של עכו"ם אינם ב"י והוי נטל"פ והרי זה אין לך טעם קלוש יותר מזה דהוא בע"כ משום דבפת החמירו טפי כיון דעל הלחם יחי' האדם יש לעשות הרחקה טפי משא"כ בשאר דברים עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הב' אות כ"ג שכתב דלפי דברי המנח"י אם נצלה איזה דבר עם הצלי אצל נכרי מותר לקנותו לכתחלה אם אין בו משים בישולי עכו"ם אבל לדינא הביא מדברי המ"ז סק"ד דאסיר לקנות דבר שנצלה בתנור של נכרי עם דבר איסור משום דאינה חששא דריחא מלתא עיי"ש (יעי' בדברינו להלן ס"ק כ"א):

(יט) אפה פת עם איסור. עי' בשו"ת ויאמר יצחק חלק א' ביו"ד סי' נ' שכ' שם לרב א' שאסר בעירו לקנות הפת שאופין העכו"ם בתנורים שלהם מפני שהעכו"ם אופין שם בתנור ההוא בשר נבילה במחבת שלהם וכתב שלא יפה עשה שגזר לגזירה על הציבור בדבר שאין יכולין לעמוד בה כי באמת מדינא אין חשש ואף אם נדבק בתנור בא זה מקום שמנונית הנה לא נאסר רק פת שנאפה במקום ההוא ואם אינו מכירו חד בתרי בטל וכן הוא המנהג להקל בזה בכל ערי המערב וכן בערי גיבאלטא"ר וסאגנ"ה הן עוד היום שאופין בתנורי עכו"ם כל הבעלי בתים והי' ידוע ומפורסם שהעכו"ם אופין בודאי בתנורים ההם בשר נבילה בכל יום ויום ומעולם לא נשמע פוצה פה ומצפצף עיי"ש באורך אמנם יעוין בשו"ת ויען אברהם חיו"ד סי' ה' שהביאו והשיג עליו דאיך מלאו לבו להורות היתר בדבר כזה דלזאת יקרא בדיעבד אחר שהוא דבר תמידי והעלה בכמה ראיות שאין להקל בזה ואין ליתן בתנור של עכו"ם שום תבשיל חל ישראל וכן אין לקנות פת שנאפה בתנור של עכו"ם דרצפת האבנים של התנור בודאי מלוכלכים מהגבינה והשומן והבשר של עכו"ם וכן הוא המנהג בק"ק אזמיר דלא מכשרי תנור של עכו"ם אלא עד שישלחו הב"ד של העיר ת"ח א' ושליח ב"ד עמו שיודעים בטוב להסיקו מכל צדדיו היטב ואז מתירין להתנור לקנות פת שנאפה בו עיי"ש באריכות:

(כ) אסור לקנות. עבאה"ט מ"ש דהמנהג לקנות מן העכו"ם דבר שאסור לכתחלה ומותר בדיעבד ועי' בת"ח כלל ל"ה דין א' ועי' בש"ך לעיל סי' ס' סק"ה שכ' מהת"ח דלכתחלה אסיר לקנות בהמה מן העכו"ם שינקה חלב טמאה עיי"ש ומשמע דהקניי' הוי לכתחלה ועי' בשו"ת הרשב"ש סי' תק"ס שכ' דאם העכו"ם מוסיפים בשביל ישראל שקונים מהם הו"ל כאומר בשל לי עיי"ש ומבואר מדבריו דדוקא כשהעכו"ם עושים בשביל ישראל אבל אם עושה העכו"ם מדעתי' דנפשי' מותר לישראל לקנות דהקניי' לא חשיב לכתחלה וכ"כ בשו"ת מהר"ם מלובלין סי' ק"ד דאין איסור בהקניי' לכתחלה וכתב דלא מיבעיא אם הישראל לא הי' בשעת העשיי' דמותר לישראל לקנות אח"כ ממנו אלא אפי' אם הי' הישראל אצל העכו"ם בשעת העשיי' מותר לקנות ממנו כיון שלא צוהו הישראל עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת הרדב"ז חלק ג' סי' תתקע"ח (ובדפוס ישן סי' תקמ"ז) שכ' שם ולענין אם מותר לקנות מן העכו"ם דבר שנתבטל בששים הדבר ידוע הוא שהוא אסור דהא בשעה שלקחו מן העכו"ם הוי כאלו מבטלו לכתחלה וכו' דלא הותרו בדיעבד אלא מפני הפסד ממונו אבל לקנותו מן העכו"ם לכתחלה הוא ואסור עיי"ש והיינו כדברי הרמ"א כאן ודלא כמ"ש בת"ח שם. איברא כי להלן סי' קכ"ב העי' ו' מבואר להדיא ברמ"א דהקניי' מעכו"ם חשיב דיעבד עיי"ש ועי' במנח"י כלל נ"ה סק"ב שהביא מכמה מקומות דמבואר דהקניי' חשוב דיעבד וכל דבר דשרי דיעבד מותר לקנות מהעכו"ם וכ' שהוא צ"ע עיי"ש ועבשפ"ד סק"ו שכ' דמדברי הרמ"א להלן סו' קכ"ב משמע דאפי' יש לו בריוח מותר לקנות מעכו"ם דבכל גווני חשיב הקניי' דיעבד עיי"ש אכן במ"ז שם סק"ג כ'. דמסי' קכ"ב שם אין ראי' די"ל דשם מיירי דאין ממי לקנות עיי"ש וע' ביד אברהם לעיל סי' צ"ט שהביא מהס' יד המלך שהתפלא ג"כ על הרדב"ז בזה מכמה מקומות ואעפ"כ לא מלאו לבו לחלוק עליו למעשה וסיים בצ"ע וכתב דמכל המקומות שהקשו על הרדב"ז אין להקשות עליו כי גם הרדב"ז לא החמיר דחשוב הקניי' לכתחלה רק גבי ביטול איסור לבד משא"כ בכל המקומות שהביאו להשיג עליו דשם לא מיירי דמבטל איסור גם הרדב"ז מודה דשרי לקנות מעכו"ם עיי"ש וכיוצא בזה כתב ג"כ בשפ"ד לעיל סי' נ"ז ס"ק כ"ח ובסי' ק"ג סוף ס"ק י"ד בשם המהר"ם מלובלין בתשו' סוף סי' ק"ד בישראל ששכר הגבינות והחמאה משר א' ויש אצל השר שם צאן א' טריפה שגם החלב ממנה הוא אסור אך יש שם בהדיר הרבה פרות וצאן באופן שהחלב של הטריפה בטל בששים דמותר לקנות החלב אף לכתחלה כיון וביד העכו"ם מבוטל הוא עיי"ש ועי' בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' פ"ב בעובדא דספק דרוסות וכ' שיש עצה למוכרם לעכו"ם ויחזיר הישראל ויקנה החלב מן העכו"ם הקונה והביא מדברי המהר"ם מלובלין הנ"ל שלאחר שכבר נתבטל ביד העכו"ם מותר לקנותו אף לכתחלה עיי"ש וכ"כ בשו"ת שם ארי' חלק או"ת סי' ת' עיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה חלק או"ח סי' צ"ז שכ' וז"ל דכל הנעשה ביד עכו"ם דיעבד הוא וכו' ואף שהישראל עומד בשעת עשיית הצוקע"ר לשמור שיהי' נעשה בהכשר למכרו לישראל כיון שאכתי הוא של עכו"ם לא שייך בזה אין מבטלין איסור לכתחלה וכמ"ש המהרמ"ל סוף סי' ק"ד עכ"ל ועי' בשו"ת כתב סופר חאו"ח ריש סי' פ"ז ובשו"ת תורת חסד (מהגאון מלובלין ז"ל) חאו"ח סי' כ"ה ועי' בשו"ת מים רבים חיו"ד סי' ט"ז שהביא כן מתשו' חומת ישרים סי' ל' דהקניי' מהנכרי חשיב דיעבד ולא מקרי לכתחלה אלא כשאומרים לעכו"ם לבטל עיי"ש ועי' בשו"ת בית יהודה (להמהר"י עייאש) במנהגי ק"ק ארגיל דף קט"ו שכתב בפשיטות דמה שקונה מהעכו"ם חשוב לכתחלה ואסור עיי"ש אמנם יעוין בערך השלחן להלן סי' קט"ו אות ז' שהביאו והשיג עליו עיי"ש ועי' בדבריו מזה עוד כאן אות ה' ועיי"ש עוד לעיל סי' צ"ט אות ח' מ"ש בדברי הרדב"ז ומהר"ם מלובלין הנ"ל והביא כמה ראיות לדברי המהר"מ מלובלין הנ"ל ודלא כהרדב"ז שהחמיר בזה וכתב שם שמצא ברדב"ז עצמו בתשובה אחרת בחלק ב' סי' תק"פ שמסכים להקל דהקניי' חשיב דיעבד וכ' שם דאף שבתשו' הב"ח סי' קכ"ג נראה דס"ל דהקניי' חשוב לכתחלה אין הלכה כן אך אם נעשה בשביל ישראל אפי' לא צוהו אסור ודלא כמהר"ם מלובלין בזה וכמ"ש בתשו' הרשב"ש (בן התשב"ץ ז"ל) סי' תק"ס דאם הנכרים מוסיפין בשביל ישראל אסיר לקנות מהם עיי"ש ועי' בשו"ת רמ"ץ חאו"ח סי' כ"ה שכ' וז"ל ואף דזוז"ג אסור לכתחלה מ"מ דבר הנעשה ביד עכו"ם וא"א למצוא אחר הוי כדיעבד עיי"ש ועי' בדלתי תשובה לעיל סי' נ' סק"ג באמצע הס"ק ובסי' צ"ט ס"ק כ"ז מ"ש בענין זה ועי' בס' אמרי בינה אות י"ד מה שהאריך בענין זה ומ"ש בזה לדינא וע' בס' שדי חמד חלק הכללים מערכת