דרכי תשובה - ד רסב

הזבוב ע"י קיסם או ידקדק להוציא עם הזבוב שיעור מן המרק עד שיהי' בו ס' לבטל את הזבוב עיי"ש וכיוצא בזה כתב ג"כ בכנה"ג בהגהות הטור אות ט"ו וז"ל נקיי הדעת מסירין הזבוב בקיסם או בתבן ואח"כ משליכין הקיסם באש כדי שלא יבא לידי תקלה הגהות ש"ד ואו"ה כלל כ"ז אות א' והיינו דוקא מהקדירה שהוא כלי ראשון אבל זבוב שבקערה שהיא כלי שני נהגו החסידים ואנשי מעשה להסירו מן הקערה עם הכף ואין נוטלין ממנו מן המרק ורוטב והטעם כתב בש"ד עצמו שכל זמן שהזבוב בקדירה בטל בס' ובנופל על הקערה הרי הוא ככלי שני וכו' עכ"ל ועי' בשלחן גבוה לעיל סוף סי' ק"ד שהאריך בדברי הגש"ד שהביא הכנה"ג והביא בשמו כמה חילוקי דינים בדין זבוב שנפל לתבשיל והוציא בכף דההגש"ד לשיטתו בזה דסובר דזבוב אוסר פליטתו עד ס' כשאר איסורין אבל לדידן דקיי"ל דזבוב דינו כשאר דברים המאוסים דאינשי בדילי מיני' מחמת מאוסן שאין אוסרין פליטתן אין נ"מ בכל דברי ההגש"ד בזה דלדידן בכל מקום שהוציא הזבוב מן הקדירה מותר הכף והתבשיל שבכף ג"כ מותר שאין פליטת הזבוב אוסר אפי' אין ששים בתבשיל כנגדה עיי"ש באריכות ועי' בס' כסא אלי' חלק א' ביו"ד סי' כ"ב שהביא דברי הרדב"ז הנזכר וכתב דלדינא אין לנו לחוש לדבריו כלל כי אנו אין לנו אלא דברי הטוהמ"ח דזבוב הוא נטל"פ ואין פליטתו אוסר כלל רק דלכתחלה נכון להוציאו עם רוטב הרבה בכף עד שיהי' בתבשיל שבכף ס' כנגדו כנ"ל אבל בדיעבד אף כשאין שם ס' כנגדו מותר הכל עיי"ש (ועי' בדברינו בס"ק שלפ"ז):

(כה) שאין פליטת וכו'. עי' בס' זכור לאברהם (להרב מהר"א אלקלעי ז"ל) בחלק ב' אות ד' ערך דברים המאוסים שכתב דאף שכ' הכנה"ג להלכה להצריך ס' כנגד פליטת בע"ח המאוסים ושכן עשה מעשה וכן פסק הרב חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' פ"ו מ"מ ביורה שמרתיחין בתוכה בגדים לכביסה חלוק ומכנסים אף שיש בהם כינים אין היורה נאסרת שהרי יש ששים כנגד הכינים ומה שהעולם נהגו לאסור בה איסור אולי הוא מחמת מיאוס ולא מן הדין עיי"ש ועי' מזה בס' שדי חמד חלק אסיפות דינים מערכת הד' סי' יו"ד:

(כו) פליטת דברים אלו הפגומים אוסרת. ר"ל אפי' אין רוב היתר נגד כל גוף האיסור ואפי' אם לא זרק גוף האיסור מותר התבשיל. מנחת כהן חלק א' מספר התערובות פרק ט' (בד"ה ונ"ל):

(כז) וכן המנהג פשוט. עש"ך סק"ז שהחמיר שלא בהפ"מ ועי' בדבריו לעיל סי' ק"ד סק"ט אמנם בט"ז שם סק"ו הסכים להקל וכ"כ הפר"ח ועי' בשלחן גבוה לעיל סוף סי' ק"ד שעמד על דברי הרמ"א כאן במ"ש ואין לשנות המנהג הלא רשאי אדם בעצמו להחמיר על נפשו וכתב דהוא משום דכבר נתפשט המנהג להקל כמ"ד דלא בעינן ס' א"כ המחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהין ויש בדבר משום לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות עיי"ש לדרכו אמנם יעוין בשפ"ד סק"ז שכ' דאם שכן נוהגין העולם להקל ומ"מ המחמיר תע"ב עיי"ש:

(כח) ואם לקח עם הכף. עבכנה"ג לעיל סי' פ"ד בהגהות ב"י אות ע"ט שכ' מהמרדכי שאם הוציא בכף פירות מן המים רותחין והי' הפרי שהוציא תחלה אסור מחמת תולע ואח"כ הוציא שאר הפירות כל א' לבדו אזי נאסרו כל הפירות דהכף נאסר מחמת הפרי האסור שהוציאה לחוץ למים ואח"כ כשהוציא באותו כף שאר הפירות נאסרים עכ"ד:

(כט) אסור להחזיר הכף. עי' בתשו' קול אלי' ביו"ד סי' כ"ב מ"ש לענין זבוב שנפל לתבשיל דמותר להוציא הזבוב ע"י כך אך יזהר לכתחלה שיוצא רוטב הרבה עמו באופן שיהי' בהרוטב עכ"פ רוב כנגד הזבוב אמנם בדיעבד אף אם לא הוציא רוב ביחד עם הזבוב מותר לחזור ולתחוב הכף בקדירה ולא מקרי בזה מבטל איסור לכתחלה עיי"ש והביאו בשיורי ברכה אות ב' לדינא עיי"ש וע"ל ס"ק כ"ד:

(ל) להחזיר. עבאה"ט ועי' בכנה"ג שם באות שאח"ז שכ' וז"ל מעשה בא לפני רש"י שהי' מגיסין בכף קדירה של בשר והעלו בתוך הכף תולע גדול והתיר כל מה שבקדירה בס' ועל הכף נסתפק אי אמרינן כל זמן שהי' בקדירה מתפשט טעם התולע בס' וכשנסתלק מן הקדירה ונפסק ממנה הי' כלי שני ולא בלע או דלמא כיון שתחב הכף בקדירה והעלתה בכף הנ"ל אותו מרק ואותו תולע כאלו נתבשלו בתוך הכף על האש מידי דהוי אאלפס וקדירה שהעבירו מרותחין. הגהות ש"ד ובאו"ה כלל כ"א כתב דהכף אסור עיי"ש עכ"ל הכנה"ג ובגוף היתר שנסתפק האו"ה אם יש להכף דין כ"ר או כ"ש ע' בט"ז לעיל סוף סי' צ"ב ובדברינו שם (ס"ק קצ"ט) מ"ש בזה ומ"ש הבאה"ט דאין משערין בכלים עי' בדברינו לעיל סי' צ"ב (ס"ר פ"ט) וסי' צ"ט (ס"ק ק"ו):

(לא) גבי בלי. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דוקא כלי חדש אבל ישן נ"נ ועי' בשפ"ד סק"ה וחוו"ד בחידושים ס"ק ו' דבע"כ לא משכחת לה שהכף הוא חדש אלא אם גם עכשיו לא תחב הכף לתבשיל ליקרא האיסור רק שהאיסור מונח למעלה ולקח האיסור בכף מלמעלה ולא נגע ברוטב אבל אם תחבו לתבשיל הרי בפעם הזה נעשה ישן עיי"ש ועי' בשפ"ד שם שציין ע"ז לדברי המנח"י כלל נ"א ס"ק כ"א ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ח מ"ש בזה לדינא:

(לב) נעשית נבילה. עבאה"ט מ"ש דהכף הוא ככ"ר כיון שהוציאו עתה מהקדירה רותח ועשפ"ד סק"ז שהביא מדברי הט"ז לעיל סי צ"ב סק"ל דספוקי מספקי להו אי דינו ככ"ר או ככלי שני ועי' בביאור הגר"א סק"ח דלחומרא אמרינן דהוי ככלי ראשון ועי' בדברינו שם (ס"ק קצ"ט). ומ"ז הבאה"ט במוסגר להקשות על הש"ך עי' בהגהות צבי לצדיק מה שתירץ בזה (לג) צריך ס'. עי' בב"י דכל זה בקדירה שהוא כלי ראשון אבל אם נמצא בתמחא שהוא כלי שני וחלקו ממנו בשאר קערות בכף הכל מותר עיי"ש ועיין בס' קהל יהודה הספרדי שהביאו וכתב דכל זה מיירי בנמצא הזבוב על פני התבשיל מלמעלה אבל אם נמצא בתוך התבשיל שיש רגלים לדבר שנפל לתוך האלפס בכ"ר אף אם עירו אותו לתוך התמחא והיא השתמש בהכף בתוך התמחא אין להקל דדבר גוש דינו ככלי ראשון כל זמן שהיס"ב עכ"ד ועי' בשו"ת ויאמר יצחק חלק א' חיו"ד סוף סי' נ"א וסי' צ"ה בעובדא שעירו תבשיל של ירק לקערה ומצאו בקערה תולעת גדול שידוע שזה התולעת אינו מן הירק שבקדירה וכתב דאם אין בתבשיל שבקערה ס' כנגד התולעת אסור דאמרינן שהי' התולע בקערה בשעה שעירו התבשיל וקיי"ל דעירוי הוי ככלי ראשון ואוסר עד ששים אבל התבשיל שנשאר בקדירה מותר בכל גווני דאמרינן שהתולע כאן נמצא כאן הי' ומעולם לא הי' התולע בקדירה כיון שאין דרך תולע זה להיות בירק עיי"ש ובעיקר הדין שכתב שנאסר ע"י עירוי עד ס' עי' בדברינו לעיל סי' ק"ה (ס"ק ס"ד) דאנן לא קיי"ל כן עיי"ש באריכות:

סעיף א (א) עם בשר נבילה. עשפ"ד ס"ק כ"ב שכתב דלענין ריח בתנור אין חילוק בין דבר איסור שהוא אסיר בהנאה או מות בהנאה עיי"ש:

(ב) בשר נבילה. עי' בכנה"ג בהגהות הטור אות שהביא מהאו"ה דכ"ז דוקא באיסור דאורייתא אבל באיסור דרבנן לכ"ע א לכתחלה שרי דבדרבנן לא גזרו עיי"ש והביאו במ"ז סק"א והתפלא עליו מכמה דוכתא דמבואר דגם באיסור דרבנן אמרו דריחא מלתא ע"כ כ' דאם צלו בשר