דרכי תשובה - ד רסא

(יב) שמא הטרפה נשאר לבסוף. פשוט הוא דכל זה הוא בסתמא אבל אם יכולין להכיר שלא נשארה בסוף בודאי אין לחוש כי לפעמים יכולין להכיר אם הוציאה בתחלה או בסוף אם נמצא הביצה האסורה בשולי הקערה או למעלה וכמ"ש ביד יהודה בפיה"א סוף ס"ק י"א:

(יג) הטרפה נשאר לבסוף. עי' בביאור הגר"א סק"ב שכתב דהרמ"א לשיטתו בזה דס"ל לעיל סי' ק"ה סעי' ג' דבדבר גוש ג"כ הוי כלי שני ע"כ כתב דחיישינן שמא נשאר בקדירה דאם סי' בקערה לא הי' אוסר כיון שהוא כלי שני עיי"ש (ועי' בחוו"ד בביאורים סק"ג) וממילא דלפי דעת החולקים דס"ל דבדבר גוש לא שייך כלי שני (ועי' בדברינו שם ס"ק פ"ו) פשוט הוא דגם אם ידוע שלא נשאר הטריפה לבסוף שנתנוהו תחלה להקערה ג"כ נאסרו שאר הביצים שבקערה שנגעו בביצה זו בתוך הקערה (וע"ל בס"ק שאח"ז) (יד) וחוזר ואוסר כל מה שבקערה. עי' מנח"י כלל נ' שכתב בביאור דברי הרמ"א בזה דהא דקיי"ל דעירוי אינו אוסר רק כ"ק היינו דוקא בעירוי לתוך דבר צונן דתתאה גבר אבל היכא דעדיין חם בחום כלי שני אז ע"י עירוי אוסר כולו עיי"ש וע' בערך השלחן אות א' מה שהשיב ע"ד המנח"י בזה ועי' במ"ז סק"ב שעמד ג"כ בזה מדוע אוסר לגמרי הא להרמ"א דס"ל דגם בגוש שייך דין כ"ש א"כ איך יכול לאסור שאר הביצים שבקערה דהו"ל חום כלי שני ואף שיש חשש במה שמערה מעט מים מהקדירה עמהם הלא עירוי אינו אוסר רק כ"ק והא מיירי בביצים בקליפתן ומקלפן ודיו עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ג ובפיה"ק סק"ז מ"ש בזה וכתב דבע"כ דלדעת הרמ"א דס"ל דגם בגוש יש לו דין כ"ש הא דאוסר מה שבקערה הוא מחמת שנתערבו בהם האוסורים ואין בהם רוב לבטל אמנם להסוברים דבדבר גוש לא שייך כלי שני ולעולם הוא כלי ראשון לא צריכין לזה דנאסרו ג"כ בנגיעתן בהביצים שנאסרו ואע"פ שאין שם רוטב להפליט ולהבליע מ"מ יש איסור ע"י מה שמערה עליהם מעט מים האסורים מן הקדירה דעי"ז הו"ל כדין חם לתוך חם ונאסרו כולם אף אם יש רוב בהקערה נגד הביצים האסורים. וכל זה אם אין שם הרבה מים בהקערה אבל אם הי' הרבה מים עד שהמים שבקערה מכסה כל הביצים אז אין נאסרין דכיון שהמיעוט מים שמערה מהקדירה מתערב עם רוב מים שבקערה אין זה עירוי עיי"ש ועי' בשו"ת בית יהודה (להרב מהר"י עייא"ש ז"ל) חלק ב' סי' ק"ה שנשאל בביצים שהניחו בקערה בלי שום רוטב ושמו הקערה על פי הקדירה הטמונה בתנור בשבת ונמצא בביצה א' אפרוח אם נאסר התבשיל שבקדירה אם אין שם ששים וכתב דפשוט הוא דכיון דליכא שם רוטב במקום הביצים אין שם מה שמוליך ומבלבל הטעם בכל הקדירה דזה עדיף מחתיכה שמקצתה חוץ לרוטב דבעינן ניעור וכיסה והכא ליכא לא ניעור ולא כיסה ע"כ אין להחמיר כלל עכ"ד:

(טו) שבקערה. כתב בכנה"ג לעיל סי' פ"ד בהגהות ב"י אות כ"ח וז"ל מהר"י סג"ל הנהיג בביתו לשפוך מן הקדירה כל הלפתן בבת אחת לתוך התמחוי ולחלק אח"כ לקערות קטנית דאם ימצא שום איסור זבוב או תולע יש להתיר התמחוי דכלי שני הוא ואם יחלק מהקדירה גופה הוי כלי א' ונקל לאסור וכו' עכ"ל:

(סז) ולא עירה כולם בפעם א'. אבל אם עירה כולן בפעם א' אע"פ שאין בהם ב' פעמים ששים אין לחוש שמא הי' הביצה האסורה באמצע וכו' דכל שיש עכ"פ פעם א' ששים מהני אם מערה כולן בפעם א'. יד יהודה בפיה"א סק"ח ובפיה"ק סק"ט עיי"ש:

(יז) בפעם א'. עט"ז שכתב דאם יש ספק בדבר אם עירה בפעם א' יש להחמיר וכ' במ"ז סק"ג דהיינו לדעת י"א אלו אבל לדברי הרמ"א הרי מותר אפי' אם בודאי עירה בב' פעמים עיי"ש:

(יח) דלא מחזקינן איסור עבאה"ט ומ"ש דהא דאמרינן דלא מחזקינן איסורא הוא משום דאמרינן איסורא ברובא איתא עי' בביאור הגר"א סק"ד מ"ש בזה וסיים וז"ל ומ"מ בעיקר דינא צ"ע דהא קיי"ל דלא אמרינן איסורא ברובא איתא כמש"ל סי' קי"א ס"ז וכו' וצ"ע עכ"ל ועמ"ז סק"ד ושפ"ד סק"א (בד"ה והמנח"י):

(יט) וכן עיקר. עבאה"ט ומ"ש שיש לחוש שמא הוציא האסורה בראשונה ונאסר הכף וכו' עכו"פ סק"א שהעלה דאף אם לקח בכף הביצים והדגים מן האילפס ונתנם בקערה מ"מ אם יש עכ"פ קי"ט דגים או ביצים אז אין לחוש לזה וכולם כשרים עיי"ש:

(כ) דמעמידין הכלי על חזקתו. עבאה"ט ועפת"ש להלן סי' ק"י בדיני ס"ס אות י"ט ובדברינו שם (ס"ק שי"א):

סעיף ב (כא) זבוב. עבאה"ט מ"ש מהא דלעיל סי' פ"ד בתולעים שבפרי וע' בדברינו שם (ס"ק קכ"ו) מ"ש בזה וע' בשו"ת מהרי"א ענזיל סי' צ"ו באמצע התשו' שכ' בדבר התולעים מיטיליצי"ס הנמצאים בכבד ובריאה שרצה השואל להקל כיון דהני תולעים טעמם פגום ואין אוסרין בנ"ט וכתב דאין בדבריו ממש דמה שכ' הפוסקים דתולעים פגומים הם היינו אותן תולעים הנמצאים באשפתות ובנבילות הנוצרים מעיפוש אבל הנוצרים מן האוכלין אינן פגומים דהלא הרבה בני אדם אוכלין התולעים שבגבינה וכו' עיי"ש:

(כב) שנפשו של אדם קצה בהם. עי' בשו"ת פרי תבואה סי' כ"ה בעובדא שנפל אדם לבאר מים ונכבש שם מעל"ע ובישלו באותן מים ויש שאלה על הכלים וכ' שם סמוך לסוף התשו' דלכאורה נראה דאין פליטתו אוסר כלל כיון שהוא פגום בעיניה וכשאר דברים המאוסים שנזכר בסי' ק"ד וק"ז כמו שכ' חכמי הפילוסופים והטבעים דאדם כיון שהוא יותר דק בטבעו לכן נבלתו מאוסה יותר ומוסרחת וכמו שעינינו רואות ומ"מ לדינא כ' שהוא ירא להתיר בסברה לבד מאחר שלא נזכרה בפוסקים עיי"ש:

(כג) שנמצא בתבשיל. עי' בעצי לבונה סוף סי' זה שכ' דאפשר דוקא כשנמצא בתבשיל אינו אוסר אבל כשנמצא זבוב ביי"ש ושהה כדי שירתיח ה"ז אוסר עד ששים אף שהסירו הזבוב משום דיי"ש הוי כמו חלא ושיכרא דלעיל סי' ק"ד דקיי"ל שהוא משביח דבר הפגום עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל נ"ד דין י"ד שכתב ג"כ הכי וז"ל ולכן זבובים וכיוצא בהם שנפלו ליין שרף או לחמץ אם שהו כדי ליתנם על האור וירתיח אסור אם לא שיש במשקה ששים נגד האיסור וכו' עכ"ל ולפ"ז יש לעורר דלפעמים עומד מעט חומץ או יי"ש בקערה ונופל שם הרבה זבובים ושהו איזה שעות ולפעמים גם מעל"ע ומעולם לא שמענו לאסור הכלים משום זה אמנם יעוין במנח"י כלל כ"ב ס"ק ב"ה שכתב מהאגודה דאע"ג דקיי"ל דעכברא בחלא ושיכרא אשבוחי משבח אבל זבוב לא משבח ואינו נותן טעם גם בחלא ושיכרא עיי"ש ועי' במ"ז לעיל סי' צ"ו ס"ק י"ג (בד"ה ודע) ועי' בס' גילוי דעת בסוף הספר (לאחר לוח התיקון) מ"ש בזה והביא ממה שמצא בדמש"א פרק א"ט סי' נ"ח שהעיד שהמנהג להקל בזה עי"ש (ועי' בדברינו בס"ק שאח"ז):

(כד) זורקן. עי' בשו"ת הרדב"ז החדשות סי' מ"ז שכתב ראיתי בני אדם טועים בשעה שיפול זבוב בתוך הקדירה מכניסין את הכף ומוציאין אותו ואינו ראוי לעשות כן שהרי כיון שהזבוב והכף בתוך כלי ראשון ובא להוציאה נאסר הכף שהרי אין ס' במעט התבשיל שבכף נגד הזבוב ואם חוזר להכניס הכף לתוך הקדירה צריך ס' בקדירה כנגד כל הכף שהכף נ"נ ואפי' אם ידוע שיש בתבשיל ס' כנגד כל הכף אין ראוי לסמוך על זה דאין מבטלין איסור לכתחלה אלא ידקדק להוציא