דרכי תשובה - ד כה

כלל דלא מצוי לחול עליו שם בב"ח אמנם למעשה לא מלאו לבו להקל דאולי אם הי' נותנין לב להכיר הי' מכירין שעדיין יש בו תואר בשר כבד ומלתא דלא רמיא עלי' דאינש הוא בשעה שלקחו הגחלים להכיר זאת ע"כ לא רצה להתיר וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש:

(קלז) ואין בו לחלוחית בשר. עפת"ש מ"ש מהח"ס בחלב שמעמידין אותו ע"י מיץ העור שמוציאין ע"י כבישה במים ויי"ש ועי' בשו"ת כנף רננה חיו"ד סי' ל"ח מה שהאריך בדברי הח"ס בזה והעלה דאם כי כל דברי הח"ס שהחמיר בזה הם רק חומרא דמעיקר הדין אין לחוש כלל מ"מ נכון לחוש להחמיר ולעשות ככל דבריו אך מה שהחמיר שם עוד שלא להעמיד במיץ העור לחוד רק בצירוף חלב הקיבה שיהי' זה וזה גורם הנה אם הי' אפשר לעשות כן הי' טיב אך הנה יען שהאומנים אומרים שהגבינה מתקלקל ע"י חלב הקיבה נראה דאין לחוש לזה נגד ההלכה הקבועה דאין במעמיד משום בב"ח ואין שום חשש בהעמדה במי שרי' מעור קיבה יבשה אלא שיזהר שלא ישהה העור מעל"ע רצוף במים ואז אין לחוש דאין בזה חשש משום מבטל איסור לכתחלה ובפרט אם העושים המלאכה הם עכו"ם וכשיש להם חלק בהגבינה אפי' א' ממאה בודאי יש לסמוך להתיר לכתחלה גם במי שרי' לחוד דעכו''ם אדעתי' דנפשי' עביד עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת זכרון צבי מנחם סי' י"ב וי"ג וי"ד שנשאל במה שנהגו במקומו לכבוש העור במים ומלח כמה שבועות ואח"כ מעמידין החלב בהמי מלח וכ' שם דלכאורה נראה דבזה לכ"ע אסור כיון דתרי אתנייהו שרי' במים כמה שבועות וגם מלח שנתרכך העור עי"ז בודאי וכאשר החוש יעיד על זה אמנם לדינא כ' דאדרבא דע"י השרי' במלח יש צד קולא כיון דהמי מלח בודאי נמלח יותר מדאי וטעם העור נפסל מאכילת כלב בתוך המי מלח אשר נמלח עד למאוד ונעשה נטל"פ ואף דלאחר שנותנין אותו לתוך החלב הוא מעמיד עכ"ז אנן בתר האיסור אזלינן ובפוגם ולבסוף השביח לכ"ע מותר ועכ"פ הוי זו"ז גורם דהעור לבד בלא המלח אינו יכול להעמיד ע"כ אם יש עוד סניף דהיינו שלא כבשו העור בתוך המים מעל"ע רצופים רק לערך ט"ו שעות ונטלו מהמים לאיזה שעות ואח"כ חזרו ונתנוהו בתוך המים ככה עשו תמיד באופן שלעולם לא הי' מעל"ע רצופין בתוך המים אין להחמיר כי יש לצרף דעת הסוברים דזה לא נחשב לכבוש ויש להתיר אף לכתחלה לעשות כן עיי"ש. ומ"ש הפת"ש מהח"ס והפרמ"ג לענין ציר של בשר בחלב אם הוא אסיר מה"ת עי' בדברינו לעיל (ס"ק ע"ח) מזה:

(קלח) לחלוחית בשר. עבאה"ט מ"ש דמ"מ לכתחלה אין לעשות כן וע' בשו"ת נו"ב קמא חיו"ד סי' כ"ו באמצע התשו' (בד"ה ומזה נלפענ"ד) מ"ש בביאור דברי הש"ך בזה בטעם הדבר שצריך לזהר לכתחלה שלא להעמיד בעור הקיבה גם לאחר שנתייבש ונעשה כעץ כי יש לחוש לדברי הפוסקים המחמירים דגם לאחר שנתייבש יש לו דין בשר לענין בב"ח עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל מ' סוף סעי' ט' שכ' כן לדינא דלכתחלה יש לחוש דאפי' כשנתייבש לגמרי ונעשה כעץ אסור להעמיד בה ובדיעבד אם אירע שהעמידו בו יש להתיר עכ"ד ועי' בשו"ת הגיד מרדכי חיו"ד סי' ב' בתשו' מרב א' בזמנו מ"ש ע"ד הגבינות שעושים באמשטרדם שמעמידין בעור קיבת כשרה לאחר שנתייבש ונעשה כעץ והי' הרבה מפקפקים ומונעים עצמן מלאכול כיון שהש"ך כתב דלכתחלה יש לחוש להחמיר וכ' דאין שום חשש בחומרא זו דעד כאן לא החמיר הש"ך אלא במעמיד בעור קיבת נבלה או אפי' בעור קיבת כשרה רק שאין ששים בהחלב נגד העור שמניחין בתוכה להעמיד דאז חיישינן לכתחלה שמא לא נתייבש כ"כ ושמא גם אם נתייבש מ"מ לאחר שנותנים אותו לתוך החלב חוזר וניער לחלוחית הבשר ואוסר בנ"ט אבל במעמיד בעור קיבת שחוטה ויש ששים בהחלב כנגד העור לכ"ע מותר להעמיד בו אף לכתחלה דאף את"ל שלא נתייבש כ"כ או שמא כשנתלחלח חזר בו לחלוחית הבשר ג"כ אין איסור דהא סוף סוף כיון דעור שחוטה היא הלא הוא בטל בששים ומשום מבטל איסור לכתחלה לא שייך בזה ועיי"ש בתשו' שאח"ז שהרב המחבר הרבה להשיב ע"ד והביא מתשו' זרע אמת שמבואר מדבריו דגם להעמיד בעור קיבת שחוטה לאחר שנתייבש כעץ אסור לכתחלה ואפי' יש ששים בהחלב נגד העור דלא הוי הטעם שמא לא נתייבש כ"כ רק כמ"ש הנו"ב שיש לחוש לדברי האומרים דילפינן איסור מטומאה וגם לאחר שנתייבש ונעשה כעץ אסור להעמיד בו ולכן באלו הגבינות שעושין לכתחלה תמיד באופן זה אם כי מדינא מותר לאכלם מ"מ המחמיר על עצמו שלא יאכלם תע"ב עיי"ש באריכות (ועי' בדברינו לעיל ס"ק קכ"ט):

סעיף י"א (קלט) אם העמיד גבינה בעור וכו'. פי' שנתן חתיכת העור בחלב כדי להקפות. ט"ז ס"ק י"ב. ועבשפ"ד ס"ק ל"ה וביד יהודה בפיה"ק ס"ק ס"ט בביאור דין זה דאף דהעמדה בעור הוא שנותנין העור בהחלב בצונן ואינו שוהה מעל"ע מ"מ כל שהוא מעמיד הגבינה אמרינן שיש טעם בשר בהגבינה וצריך שיהי' בעור קיבת כשרה ס' ובעור קיבת נבילה וטריפה אוסר בכל שהוא עיי"ש:

(קמ) אסורה. עי' בהשמטות שבסוף הס' יד יהודה על הלכ' תערובות השייך לסי' זה שהקשה לו א' על גוף דין זה דהא מה שמעמידין בעור קיבה הוא משום דשהה בה החלב שינקה לכך נעשה חריף עד שיכולין להעמיד בו וא"כ הרי אין גוף בשר עור הקיבה דבר המעמיד רק הבלוע מחלב הקיבה הבלוע בו וזהו עיקר המעמיד והרי הבלוע אינו נבילה לאסור והשיב דז"א דגם גוף העור הוא בעצמו דבר המעמיד כיון שהי' בה החלב מחיים מכח התולדה עשה את עור הקיבה בעצמה להיות חריף להעמיד בה והוא כמו שאור שמחמץ בטבעו עיסה אחרת עד שהעיסה הב' נעשה ג"כ חומץ עיי"ש ועי' בשו"ת הרדב"ז חלק ששי סי' שני אלפים קע"ד שכ' כן באמצע התשו' דהחלב הנקפה בתוך הקיבה אינו אלא מחמת טבע העור עיי"ש ולפ"ז א"צ לדברי הגאון יד יהודה הנזכר דבאמת אין החריפות של עור הקיבה מחמת החלב כלל אלא אדרבא החריפות של החלב הוא מחמת העור ולק"מ:

(קמא) ואם לאו. עי' בשו"ת שבסוף הס' גדולי טהרה סי' ל"ג שנשאל בא' שדרכו להעמיד גבינות בענין שמבשל מעט מעור הקיבה בכלי גדולה שיש במים ס' נגד הקיבה ואותן המים נותן אח"כ לתוך החלב ומבשלם יחד וכ' שם דבדיעבד פשוט הוא דהגבינות מותרות דהרי נתבטל כבר טעם הבשר במים בששים אך מה שיש לעיין בזה הוא איך מותר לכתחלה להעמיד בו דהוי מבטל איסור לכתחלה אכן אם בישל הקיבה בקדירה של בשר ב"י יש לדון דאפי' בדיעבד אסור דבזה לא מהני מה שיש במים ס' נגד הקיבה דהא המים עצמם יש בהם טעם בשר ואף דהוי נ"ט בר נ"ט הרי לדעת רש"י נ"ט בר נ"ט אסור בבישול ולדעת כמה אחרונים אסור אפי' דיעבד וכ' דאם דלענין לאסור בדיעבד יש לסמוך על המקילין בכה"ג מ"מ לכתחלה אסור להביא עצמו לידי מחלוקת וע"כ אין להקל לכתחלה בשום גווני בזה אפי' בבישול הקיבה בקדירה של בשר שאינה ב"י אבל בדיעבד יש להתיר אפילו בבישול הקיבה בקדירה של בשר ב"י עיי"ש:

(קמב) המעמיד בעור קיבת נבילה. עי' בשו"ת הרדב"ז חלק א' סי' תקנ"ב דגבינות של הקראי"ם אע"פ שמעמידין בעור קיבת שחוטה שלהם אסור כי השחיטה שלהם אם אין ישראל עע"ג ובודק סכין ונותן לו אינה שחיטה כלל ואסיר בכל שהוא כדין מעמיד בעור קיבת נבילה עיי"ש:

(קמג) אוסר בכל שהוא. עי' בשו"ת הרדב"ז חלק ששי סי' שני אלפים קע"ד שנשאל בעובדא שמצאו בתוך תלב הקיבה חתיכת עור קיבת נבילה שנמלח עמה ושהה שם כמה ימים ומחלב הקיבה העמידו גבינות וכ' שם דכל מ"ש לאסור בז הוא רק אם אין בחלב הקיבה ששים נגד העור אבל אם יש ששים בחלב הקיבה נגד העור והעמידו רק בחלב הקיבה ולא בהעור אין לחוש ומותר להעמיד בו אפילו לכתחלה עיי"ש:

(קמד) בכל שהוא. עי' ביד יהודה כפיה"א ס"ק כ"ה ובפיה"ק ס"ק נ"ב שהעלה מדברי רוב הפוסקים דהטעם דדבר המעמיד לא