דרכי תשובה - ד רנט

ובש"ך שם ס"ק ט"ו דלא אמרינן חנ"נ דמ"מ אותה החתיכה אסור מטעם דאפשר לסוחטו עיי"ש ועי' בשו"ת שארית הפליטה הנספח לתשו' מעט מים סי' כ"ג (ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ב ס"ק מ'):

(ז) משא"כ בדבר הנבלל ונימוח. עכו"פ שכ' לחלק כדעת הרשב"א בין נבלע בלח ע"י בישול ובין נבלע לח בלח בצונן עיי"ש ועי' בחידושי הגרעק"א ז"ל שכתב שדבריו נסתרים מדברי הרשב"א בעצמו בתוהבה"א דמשמע להדיא דס"ל דאין חילוק בזה בין צונן לבישול עיי"ש וכ"כ בשפ"ד סק"א דלהמחבר גם בנאסר לח בלח ע"י בישול אם יש אח"כ ס' הכל שרי וכן לדידן בהפ"מ עכ"פ עיי"ש:

(ח) בין דבר לח. פי' דגם בנתערב איסור לח בהיתר לח אמרינן חנ"נ בשאר איסורין במקום שאין הפסד גדול כמ"ש בהגה לעיל סי' צ"ב סעי' ד'. ש"ך סק"ג:

(ט) אלא לענין זה וכו'. ר"ל דלהמחבר יש חילוק גדול בענין ההוספה דביבש הגם דלגבי שאר הקדירה די אם נוסף קצת שיהי' ס' עם החתיכה נגד האיסור מ"מ להתיר נמי גוף החתיכה צריכין שיוסף כדי ביטול החתיכה כמו שאר חתיכת איסור כיון דמ"מ אסור הוא ואינו מותר אלא ברוב נגדה משא"כ בלח כל שנוסיף משהו שיהא ס' נגד האיסור הגם שאין שם אפי' רוב נגד הנאסר תחלה מותר. אבל לדידן דאמרינן בכ"מ חנ"נ א"כ גם בלח צריכין שיהי' ס' נגד כל מה שנאסר ואז מותר הכל. אך החילוק הוא בזה דביבש משכחת לפעמים דהחתיכה אסורה גם אם נוסף הרבה כגון אם מכירה וכן לפעמים אף אם אינו מכירה בבב"ח והוא חהר"ל דאז כל החתיכות אסורות זולת באינו מכירה ואינו חהר"ל אז מותר ביש רוב אבל בלח בלח לא משכחת זה רק בכ"מ כל שנוסיף כדי ביטול הכל היינו ס' נגד מה שנאסר תחלה בכ"מ הכל מותר אף אם ניכר מה שנאסר תחלה עדיין במראה אפ"ה הכל מותר כמש"ל סי' ק"ב. יד יהודה בפיה"א סק"ג:

(י) החתיכה הנאסרת תחלה נשארת באיסורה. עי' בב"י שכ' בשם תשו' הרמב"ן דגם טעימת קפילא לא מהני לחתיכה זו כיון דמ"מ נשאר מעט בתוכה אף שאינו נ"ט מ"מ כיון דכבר נאסרה החתיכה אינו ניתר עד שנפלט ממנה האיסור לגמרי מכל וכל עיי"ש ועי' בחידושי הגרעק"א שהעלה דמ"מ אם בשלו אותה חתיכה שטעם קפילא ואמר דליכא בו טעמא עם אחרות אף דליכא ס' נגד הבלוע מותר ואף לדידן דקיי"ל חנ"נ אפשר להתיר בזה בהפ"מ ולסמוך על דברי הט"ז דמשהו אינו מתפשט מהחתיכה וכו' וכתב דאף דאנן לא סמכינן אקפילא עכו"ם כלל מ"מ יש נ"מ לענין נדרים וכיוצא בו דיכול ישראל למטעמיה אם נאסר החתיכה שלא הי' בו ס' ואח"כ בישלו עם אחרות והישראל טעם אותה חתיכה ואמר שאין בה טעם אם בישלה אח"כ עם אחרות מותרים בהפ"מ דאין משהו מתפשט לחוץ עיי"ש:

(יא) וצריך להסירה משם. עפר"ח סק"ז ומ"ז סק"ב דיש קצת איסור להמתין עד שיצטנן כיון שהוא פולט והוי כמבטל איסור אלא יסירנה בעודה רותח כדי שלא יפלוט יותר עיי"ש (וע"ל ס"ק כ"ה):

(יב) ואם אינו מכירה בטילה. כתב בחידושי הגרעק"א ונראה דבטל ברוב דלא שייך שמא יבשל ויתן טעם דהא טעם החתיכה עצמה שנאסר הוי עם החתיכות האחרות מין במינו וליכא טעם ואי דדלמא ליכא ס' נגד הטעם איסור שנבלע בהיתר הלא החשש הוא רק שנשאר דבר מועט וזה אינו יכול ליתן טעם בחתיכות אחרות עיי"ש אמנם יעוין בשפ"ד לעיל סי' צ"ט ס"ק י"ג (בד"ה נסתפקתי) שעמד על המחקר בזה ומצדד ג"כ כמ"ש הגרעק"א שם ובסוף דבריו העלה לדינא דבעינן ס' נגד חתיכה זו ולא סגי ברוב וסיים וכן נראה להלכה ודאי עיי"ש וכה ראיתי לחכם א' שכתב שאין דברי הפרמ"ג והגרע"א הנ"ל מתנגדים זה לזה דהשפ"ד מסופק שם אם אין החתיכה ניכרת ויש רוב בחתיכות היתר נגדה ובצירוף הרוטב יש ס' נגד האיסור הנבלע בזה כ' די"ל הואיל ואין החתיכה ניכרת ולא שייך בה אפל"ס לא אמרינן ג"כ חנ"נ לדעת הרשב"א ונגד האיסור יש ס' וע"ז מסיק שפיר דחיישינן לדעת המרדכי דהואיל שהחתיכה ניכר ומובדל נעשית נבילה וצריך ס' נגד כל החתיכה כמו שאר איסור אף מין במינו שנתבשל דצריך ס' מדרבנן עכ"פ אבל הגרעק"א מיירי שנתערב שלא ע"י בישול דאפי' אם נימא חנ"נ מ"מ מדאורייתא בטלה ברוב וליכא רק חששא דלמא יבשלם ע"ז שפיר קאמר כיון דכל עיקר טעם הוא שאם יבשלם יתן טעם והכא בודאי לא יתן טעם דטעם החתיכה בעצמה הוא מין במינו וטעם הנבלע בה כבר נסחט וליכא חשש שיבא לידי נתינה טעם ובזה גם השפ"ד מודה עכ"ד ודבריו נכונים:

(יג) חהר"ל. עבאה"ט מ"ש מיהו הא דבעינן ס' נגד כל מה שנאסר בתחלה בדבר לח וכו' ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ב (ס"ק ס"ח):

(יד) ואם הוא דבר לח. ואם בשעת שנבלע האיסור בחתיכת היתר הי' דבר גוש ואח"כ נימוחה החתיכה ונעשה הכל לח ודבר נשפך עשפ"ד לעיל סי' צ"ט ס"ק י"ג (בד"ה אי לאו) מ"ש בזה והבאתי דבריו לעיל סי' צ"ב (ס"ק ס"א) ועיי"ש במ"ש בזה לדינא:

(טו) מאחר דאיכא ס'. כ' בישועות יעקב סק"ב נראה לפענ"ד ביאור הדבר דבאמת לא גרע לח בלח מן יבש ביבש שאינו ניכר האיסור דבטל חד בתרי במינו ובשאינו מינו בששים כשאינו ניכר האיסור ה"ה בלח בלח דבעצמה חוזרת להיות מותר והא דקיי"ל אפשר לסוחטו אסור היינו בחתיכה הניכרת דהחתיכה עצמה לא נתבטלה רק הבלוע שבתוכה נתבטלה ואמרינן דמ"מ החתיכה עצמה אסורה אבל בלח דמה שנאסר נתבטל ואינו ניכר לא שייך בזה אפשר לסחטו דהרי אינו עומד לעצמו ונתערב וכו' זהו תוכן טעם הדבר ולא הייתי צריך לכתבו אלא שגדול בדורו בספרו טעה בזה הצרכתי לכתבו ודו"ק עכ"ל:

סעיף ב (טז) חתיכה שיש בה חלב. לאו דוקא שיש בה חלב בעין דה"ה חתיכה שבלעה איסור ונפלה לקדירה שיש ס' נגד הכל לדידן צריך לזהר שלא יוציא שום דבר היתר מהקדירה וכו' שמא עכשיו תפליט. מ"ז סק"א מהבה"ג. ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ה):

(יז) שנתבשלה בקדירה וכו'. פשוט דכל זה הוא בדבר גוש אבל איסור לח שנפל לס' מותר להסיר אח"כ מהקדירה דכבר נתבטל כמש"ל סי' צ"ח מ"ז שם:

(יח) לבטל החלב. עבאה"ט מ"ש ה"ה הכא וכו' והרמ"א שלא הגיה זאת משום שסמך אמ"ש בהרבה מקומות דבאיסור דבוק צריך ס' נגד הכל. שפ"ד סק"ה:

(יט) שלא יסיר שום דבר וכו'. ואפי' לערות כולה בקערה אסור דשמא לא יערה כולה בפעם א' כמש"ל סי' צ"ב ואפי' בדיעבד אם כבר עירה ואינו יודע אם עירה בפעם א' או לאו אסור כדמשמע בטוש"ע להלן ריש סי' שאח"ז. יד אברהם:

(כ) דחיישינן שמא תשאר באחרונה. והיינו אפי' יש שם בהקדירה יותר מששים דחיישינן שמא תשאר בשעה שאין בקדירה ס' ולאו אדעתיה. פרי תואר סק"ב:

(כא) שהחלב שבה יאסור אותה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דמיירי בחלב