דרכי תשובה - ד רנח

(ריט) אינן בולעים מן הכלי. כתב בכנה"ג בהגהות ב"י אות ע"ט וז"ל ומיהו דוקא מלח הנתון בקערה אבל אם דכו מלח במדוכה של בשר אסירה כדמשמע באו"ח סי' תמ"ז במלח שדכו אותה במדוכה של חמץ עיי"ש והבאתי דבריו לעיל סי' צ"ה (ס"ק צ"ה):

(רכ) שהכלי הוא נקי. ומן הסתם אמרינן שהי' נקי. ש"ך. ולענין סכין אם סתמא הוא נקי ע"ל סי' י' ובסי' צ"ה. שפ"ד ס"ק מ"ה. וע' בדברינו לעיל ריש סי' צ"ה (ס"ק א'):

(רכא) והמחמיר לכתחלה תע"ב. עיין לעיל בדברינו סי' צ"ה (ס"ק צ"ח) מ"ש בזה מהט"ז ועיי"ש במ"ש ע"ד בזה מהנקה"כ והמנח"י:

סעיף יד (רכב) יש ס' כנגד המלח. עבאה"ט ומ"מ פשוט הוא דגם ביש ס' נגד המלח לא שרי אלא במאכל אדום או כהה במראיתו באופן שאין ניכר צבע הדם במאכל דכל שניכר צבע הדם ואדמימות כל שהוא בודאי אסור וכמש"ל סי' ק"ב (ס"ק ל') ולעיל סי' צ"ח (ס"ק ק"ו). ומ"ש הבאה"ט מהפר"ח לענין מלח שמעמידין אותו בדם ע"ל סי' קל"ד ובדברינו שם:

(רכג) מותר. ולענין אם מותר למלוח בשר במלח שנבלע בו דם עפת"ש לעיל סי' ס"ט ס"ק ט"ז מ"ש מהשבו"י ועי' בדברינו שם (ס"ק ק"ס וס"ק קס"ד). ולענין אם מותר לתת בתבשיל מלח שנבלע בו איסור באופן שיש ששים בתבשיל נגד המלח אם מותר לכתחלה לעשות כן עי' בפר"ח ס"ק נ"ח שהעלה דמותר אף לכתחלה עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכות מליחה אות כ"ד מ"ש בזה והראה מקום לדברי השפ"ד לעיל סי' פ"ד ס"ק ל"ג ובמ"ז דמשמע מדבריו דגם בכה"ג שייך אין מבטלין איסור לכתחלה מיהו אם יש ספק אם נבלע שום איסור במלח אפשר שיש לצרף זה ג"כ לספק ומותר ליתנו לתבשיל אף לכתחלה וסיים בצ"ע עיי"ש:

(רכד) נותן טעם בקדרה. ע"ל סי' צ"ח סעי' ח' ובבאה"ט שם ס"ק י"ט ובדברינו שם (ס"ק ק"א וק"ב):

(רכה) אין הנאסר אוסר יותר מן האוסרו. ר"ל אפי' היכא דהוא בגוונא דהנאסר נעשה נבילה. שו"ת בן אברהם סי' נ"ו עיי"ש באריכות:

סעיף א (א) חתיכה שבלעה איסור. עפר"ח סק"א שכתב דה"ה חתיכה שצריכה קליפה או נטילת מקום שנפלה לקדירה שמלבד שצריך ששים נגד הקליפה שנאסרה צריך ג"כ ליטול ממנה כ"ק או נטילה לפי שאין איסור הבלוע נפלט ממנה לגמרי עכ"ד ועי' בהג"ה לעיל סי' צ"א סעי' ד' ובש"ך סק"ח ובהגהות יד אברהם כאן:

(ב) אלא לפי חשבון. עי' בקונטרס ועד חכמים ש"א סי' ו' אות ב' שעמד שם חכם א' על המחקר בעובדא שנתבשל חתיכת לחם או שנפל ברביעית חלב רותח ולא נחסר מהחלב כ"א ערך כף ואח"כ נפל הלחם לתבשיל של בשר אם צריך לשער רק נגד החלב שנחסר או נימא שקיבל הלחם טעם מן החלב בכולו וצריך לשער נגד כל החתיכת לחם ועיי"ש להלן בסי' קמ"ג שכ' שם המו"ל דפשוט הוא ואין כאן ספק כלל דלו יהא החתיכת לחם חתיכת איסור ולא נחסר כלום ממנו הכי איננו אוסר בכולו אף שרואין שלא נכנס כל החתיכה לתוך התבשיל ולקחו אותה שלא מהני ובע"כ דאמרינן דנכנס טעם וממשות מהחתיכה להתבשיל כן אמרינן גם בחתיכת הלחם הנכנס טעם וממשות של הלחם אל התבשיל ואף שנראה ג"כ שלא נחסר כלום מהלחם וכן לא נחסר כלל מהתבשיל אמרינן דמזה נכנס לזה ומזה לזה וכו' ע"כ פשוט דצריך ס' נגד כל חתיכת הלחם עיי"ש וה"פ:

(ג) אבל החתיכה עצמה אסירה. עפת"ש מ"ש מהנו"ב דבבלע החתיכה איסור ע"י מליחה י"ל דאפשר לסוחטו מותר ואף אותה חתיכה מותרת ועי' במ"ז סק"ב שכ' דאף אם בלעה החתיכה האיסור ע"י כבוש או ע"י מליחה ואח"כ ניתוסף עוד חתיכות עד שיש ס' כנגד כל החתיכה אפ"ה אותה חתיכה אסורה אף בהפ"מ עיי"ש ועי' עוד בדבריו לעיל סי' ק"ה בשפ"ד ס"ק ל"ח (בדין הא') שכ' לחלק בזה דדוקא בנמלחה החתיכה עם החלב הדבוק בה תחלה אבל אם נמלחו כולם ביחד או החלב באחרונה ודאי דבהפ"מ יש להתיר גם אותה חתיכה עיי"ש (והבאתי דבריו לעיל סי' ק"ה ס"ק קצ"ז):

(ד) החתיכה עצמה אסורה. עי' בפרי תואר סק"א ובישועות יעקב סק"א שכ' לחלק בדין זה בין איסור תורה לדרבנן דבאיסור דרבנן או בשיעור דרבנן כגון מין במינו ויש רוב בחתיכה עצמה כנגד האיסור ואח"כ נתוסף עד ששים אף החתיכה עצמה חוזרת להתירה (היכא דלא אמרינן חנ"נ) אבל באיסור תורה ושיעור של תורה כגון מין בשאינו מינו אף שנתוסף עד ס' מ"מ החתיכה עצמה נשארה באיסורה עיי"ש:

(ה) עצמה. עבאה"ט לעיל סי' צ"ד ס"ק י"ז מה שהביא מתשו' מהר"מ מלובלין דבחתכו הבצלים בסכין של בשר ויש ס' נגד הבשר הבלוע בבצל אף הבצל מותר דאפל"ס דהתירא מותר ועי' בדברינו שם (ס"ק פ') מ"ש מהפלתי ושאר אחרונים החולקים על המהר"מ מלובלין דגם בהתירא אמרינן אפל"ס אסור ועי' במ"א ובפרמ"ג בא"א סי' תמ"ז ס"ק ל"ח ועי' בסדרי טהרה סוף סי' קפ"ח סוף סק"ד שכ' דבע"כ הטעם דאמרינן אפל"ס אסור הוא משום דנשאר עדיין כ"ש וכיון שהי' עליה שם איסור שוב לא פקע איסורו א"כ ממילא דבאפל"ס דהתירא דלא שייך זה פשוט הוא דמותר עיי"ש ועי' במשמרת שלום בחידושי דינים שבסוף סי' זה אות ב':

(ו) וכן עיקר. עשפ"ד סק"ב שהתפלא דלמאי נ"מ כתב הרמ"א זה כאן הלא ממילא קיי"ל חנ"נ ובלח בלח דלא נ"נ גם אפשר לסוחטו מותר וכתב שיש נ"מ בזה דהיכא דנאסרה משום חנ"נ אינו אלא מדרבנן אבל אם אמרינן היא אסורה משום אפשר לסחטה הוי איסור תורה ויש נ"מ לענין ספק דמטעם חנ"נ היינו מתירין דהו"ל ספיקא דרבנן אבל מטעם א"א לסוחטו אין להתירה וכן יש נ"מ לענין חתיכה הבלוע ממלח של איסור בעצמו דאוסר עד אלף דלא שייך בי' חנ"נ הואיל והוא למעלה מס' ואם נפלה אח"כ החתיכה ליורה גדולה דאלו לטעם חנ"נ אין לאסור החתיכה דודאי אינו נרגש תו בהחתיכה טעם המלח ואפ"ה אסורה משום דאפשר לסוחטו אסור עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תשנ"ג מ"ש בדברי השפ"ד בזה במ"ש דאי משום אפשר לסחטה אסורה החתיכה מדאורייתא דהא גם משום אפשר לסחטה לא הוי איסור תורה דכיון דליכא נתינת טעם לא הוי רק איסור דרבנן עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ב שכתב שיש נ"מ בפשיטות דלפעמים סומכים בשאר איסורים להקל דלא נ"נ ולזה כתב הרמ"א דעכ"פ אותה החתיכה אין לסמוך להתיר משום דאפשר לסוחטו אסיר עיי"ש ועי' במשמרת שלום בשפ"ד שם (בא"ד ב') שכ' שיש עוד נפקא מיניה בנתוסף קודם שנודע התערובות שמבואר ברמ"א לעיל סי' צ"ב סעי' ה'