דרכי תשובה - ד רנז

יעוין בשפ"ד ס"ק מ"א שהביא דברי הפר"ח הנ"ל שמקיל בזה וסיים שאנו אין לנו אלא פסק הרמ"א דטהור תפל וטמא מליח אוסר עד ס' אפי' בהי' הטהור תפל למטה ואין חילוק בכ"ז בין כחוש לשמן דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן עיי"ש איברא כי הגאון מהרש"ק ז"ל יש לו חבר בהוראה זו כי בחכמת אדם כלל מ"ג סעי' ז' כתב וז"ל מ"מ נראה לי בספק טריפה ויש עוד צדדים להקל שנמלח עם טהור והי' טמא מליח וטהור תפל והטהור הי' למטה והטמא למעלה יש לסמוך בהפ"מ וסעודת מצוה ג"כ על הפוסקים דאף במליחה אמרינן תתאה גבר דאע"ג דהרמ"א כתב דנוהגין כהפוסקים דאין חילוק י"ל היינו דוקא בודאי טריפה אבל לא בספק טריפה ומותר עכ"פ ע"י קליפה אפי' לדידן עכ"ל:

סעיף יב (רו) גבינות שנעשו בדפוסי עכו"ם. היינו אפי' במקומות שמעמידים ע"י האש ומכניסין אותם בדפוס כשהוא חמה אפ"ה שרי דסתם כליהם אינם ב"י אלא שצריך לזהר שיהא נקיים ואע"ג דסתם כלים של עכו"ם מודחים הני דפוסים גרועים משאר כלים כיון דאין משתמשים בהם מידי לאכילה רק לדבר זה וחזינן דלאו אורחייהו בהדחה. ס' מזמור לדוד (להרב מהרד"פ ז"ל):

(רז) מותרים. אבל עכ"פ הדחה מיהו בעי כדלעיל סי' י'. יד אברהם:

(רח) וה"ה אם נמלח היתר בשאר כלי איסור. ר"ל דלא תימא דטעם ההיתר דאין כלי בולע במליחה ולא נאסר הדפוס ע"י מה שמולחין בה תמיד הגבינות אבל אם נמלח היתר בכלי שנבלע בה איסור ע"י בישול אסור ולזה קמ"ל דגם זה מותר דטעם ההיתר הוא משום דאין כח במליחה להפליט מכלי בשום גווני. ביאור הגר"א ס"ק ע"ח ושאר מחברים. אמנם בס' תפארת למשה לעיל סי' ס"ט כתב דזה צ"ע לדינא די"ל דדוקא בבלע שע"י מליחה הוא דאמרינן כן אבל בבלע שע"י בישול יוצא ע"י מליחה עיי"ש והביאו בחידושי הגרעק"א ז"ל בש"ך ס"ק מ"ד אמנם לדינא עי' ביד יהודה לעיל סי' ס"ט בפיה"א ס"ק ע"ד וכאן ס"ק נ"ד ובפיה"ק ס"ק פ"ח שהעלה דאפי' נבלע איסור שמן ע"י בישול אינו יוצא ע"י מליחה עיי"ש:

(רט) דאין מליח כרותח. עפת"ש ס"ק ט"ז שכתב דלפמ"ש הרמ"א לעיל סי' צ"א סעי' ה' דהא דטהור מליח וטמא תפל שרי דוקא היינו כשהטמא יבש אבל אם הטמא צלול אסור ולדעת הש"ך שם שפסק להחמיר אם הוא צלול ה"ה הכא אם הוא לח לא שייך דין דאין מליחה לכלים ואסור ועי' בס' לקוטי צבי (להרב מהרצ"ה מבראד ז"ל) סי' ל"ב שמדחה דברי הפת"ש בזה והביא ראי' מהא דלעיל סימן ס"ט ס"ק מ"א ובש"ך שם ס"ק ס"ח שמבואר להיפך שכתב שם דאם מלח בכלי שא"מ באופן שנאסר הכלי ואח"כ מלחו בה בשר לאחר שנמלח והודח אף שנתמלא מציר והי' בה שיעור כבישה כשיעור שיתן על האש וירתיח לא נאסר הבשר משום דאין כח במלח וציר להפליט מכלי דאין מליחה לכלים להפליט הרי מבואר דגם בצלול כה"ג לא נאסר מחמת בלוע שבכלי עיי"ש איברא כי במ"א סי' תמ"ז ס"ק ט"ז דעתו להחמיר דאם שהה כדי שירתיח בציר מפליט מן הכלי עיי"ש אמנם בחק יעקב שם השיג על המ"א וכתב דהעיקר לדינא דאף בציר אינו מפליט מכלי אף ששהה כשיעור שיתן על האור וירתיח עיי"ש ועי' בס' מחוקק יהודה על הלכ' פסח שם בחקת עולם סוף ס"ק ט"ז שהביא דבריהם ופסק לדינא להחמיר כדעת המ"א עיי"ש ועי' מזה בשו"ת בית ישראל סי' נ"א באריכות:

(רי) מליח כרותח. עש"ך שכ' דהוי כמו טהור מליח וטמא תפל ועפרמ"ג או"ח סי' תמ"ז בא"א ס"ק. ט"ז שכ' דמ"ש הש"ך כאן דהוי כמו טהור מליח וטמא תפל אינו ר"ל שדינו שוה לדין טהור מליח וטמא תפל אלא לדוגמא קאמר דהא לא דמי לגמרי לטהור מליח וטמא תפל עיי"ש וכ"כ כאן בשפ"ד ס"ק מ"ב דעיקר כוונת הש"ך הוא רק דאין טבע המלח להפליט מכלי וכו' עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק נ"ה ממ"ש בביאור דברי הפרמ"ג בזה:

(ריא) להפליט כן הכלי. אף שנמלח הכלי גופא הרבה. שפ"ד ס"ק מ"ב. ועי' ביד יהודה שם ולעיל סי' ס"ט סק"ו מ"ש בזה:

(ריב) מן הכלי. עי' בספר יד יוסף על בבא מציעא דף מ' ע"ב (בד"ה א"נ) שכ' שיש סברה להקל היכא דנמלח דבר איסור בכ"ח ישינים שכבר שבע לבלוע דלא נאסר הכלי כיון דקיי"ל אין מליחה לכלים להפליט מה שבלע בכלי שוב ממילא אין הכלי יכולה לבלוע מהאיסור אחר שכבר שבעה לבלוע וכו' כן נ"ל לצרף סברה זו להתיר היכא דאיכא הפ"מ עכ"ל אמנם יעוין במ"ז לעיל סוף סי' צ"ג שכ' ששמע כן בשם ת"ח א' דאם מלח בשר בכלי ישינה חולבת שרי הקדירה דשבע מלבלוע ואינו מבליע אא"כ מפליט שלו ואין מליחה לכלים להפליט א"כ א"א לבלוע ולפי דבריו ממילא דה"ה הבשר שרי אף שהקדירה ב"י כיון דאין מליחה להפליט אבל אין שמועתו מכוונת דא"כ צא ופרנס הא דקיי"ל יש מליחה לכלים להבליע איך משכחת לה וכ"ת דוקא בחדשים וכו' דמסתימת כל הפוסקים לא משמע כן ומעולם לא שמענו שיאמר אדם זה וכו' וא"כ ראוי להחמיר ואין למצוא שום קולא מחמת זה עכ"ד והביאו בפת"ש לעיל סי' ס"ט ס"ק ל"ה ועי' בדברינו בסי' ס"ט שם (ס"ק שי"ט) ובסי' צ"ה (ס"ק ע"ג) מ"ש מזה:

(ריג) הכלי עי' בס' באר שבע חולין דף קי"א ע"ב ובס' תפארת למשה לעיל סי' ס"ט שכ' די"ל דדוקא בכלי עץ אמרינן אין מליחה לכלים להפליט אבל לא בכלי חרס עיי"ש אמנם יעוין בש"ך לעיל סי' ס"ט ס"ק ט"ו שכתב מהאו"ה דאפי' בכ"ח אמרינן הכי. חידושי הגרעק"א:

סעיף יג (ריד) שהם בקערה של בשר. עי' בשו"ת הרדב"ז חלק א' סי' רל"ו דאין חילוק בזה בין קערה של עץ או חרס או מתכות ושאר כלים עיי"ש:

(רטו) ליתנם בחלב. עבאה"ט ומ"ש דאין מליחה לכלים עי' בדברינו לעיל (ס"ק רי"ג) דאין חילוק בזה בין כלי עץ וכ"ח דאפי' בכ"ח אמרינן כן:

(רטז) וה"ה אם היו בכלי איסור. ובע"כ דהיינו כשהוא בבית עכו"ם דאין לו כלי אחרת דאל"כ אסור להשתמש בכלי של איסור וכמ"ש הרמ"א להלן סי' קכ"א סעי' ה'. יד יהודה בפיה"ק ס"ק פ"ט ועיי' בדברינו סי' צ"ה וס"ק צ"ו):

(ריז) דמאחר שהם יבשים. ומשמע דגבינה יבישה ממש אף שנוגעת במלח אין אוסר אם נתנו אחר המלח בבשר ומ"מ לכתחלה נכון לזהר אף ביבשים באוכל עם מלח. שפ"ד ס"ק מ''ד:

(ריח) שהם יבשים. עפת"ש מ"ש מהש"ך דהוי כטהור מליח וטמא תפל וכו' ועי' בדברינו לעיל (ס"ק ר"י):