דרכי תשובה - ד רנו

ס"ד (ס"ק קכ"ז):

(קצא) י"א דבהפסד מרובה. עי' בבית הילל לעיל סי' ס"ד סק"ד שהתפלא על הרמ"א דשם כ' דסגי בחוטים וקרומים הללו הפסד קצת וכאן הביא דברי הי"א דבעינן הפ"מ עיי"ש ועי' בשפ"ד ס"ק ל"ז שכתב דהבה"י לא הבין היטב דברי הרמ"א כאן דהוא הבין דהי"א דבהפ"מ וכו' קאי על החוטין וקרומים ואינו כן אלא כמ"ש הכנה"ג בהגהות ב"י אות ס"ד דהפירוש האמיתי בדברי הרמ"א בזה הוא דהי"א אלו הוא ענין בפני עצמו והיינו די"א דכל מליחה אפי' שמן ממש בהפסד מרובה יש לסמוך על הראבי"ה ועל זה סיים הרמ"א דבכחוש ויש בו סרך שמנונית דאין אנו בקיאין יש להתיר בהפסד מרובה אבל שמן ממש אין להתיר אף בהפסד מרובה עיי"ש:

(קצב) ויש לסמוך על זה באיסור כחוש וכו' עי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק מ"ט שהתפלא על הרמ"א בזה דמלשונו משמע דגם בדבר שיש בו סרך שמנונית יש לסמוך להתיר בהפ"מ וזה סותר למש"ל סי' ע' וסי' צ"א ואולי כוונתו רק בהפסד רב מאד לפי עת הצורך אבל לא בסתם הפ"מ ועיי"ש בפיה"ק ס"ק פ"ג שסיים וז"ל מיהו זה נראה דאם אין ישאר החתיכות נוגעין להאיסור זולת להחתיכה שנוגע להאיסור יש להקל בסתם הפ"מ עיי"ש והיינו באיסור דרבנן וכמש"ל (בס"ק שאח"ז):

(קצג) באיסור כחוש. וכ' הש"ך ס"ק ל"ח ומ"מ המנהג דאין לחלק דגם באיסור כחוש אוסר עד ס' אפי' בהפ"מ באיסור דאורייתא אכן באיסור דרבנן יש להקל אפי' במקום שאין הפסד כלל בכחוש לגמרי אא"כ הוא דבר ששייך בו שמנונית אז אע"פ שהוא רק איסור דרבנן כגון שומן הגיד וקנוקנות יש להחמיר במקום שאין הפסד קצת עכ"ד ועי' בשפ"ד ס"ק ל"ח בדין ב' ג' ד' ה' ו' שכ' בזה תבנא לדינא כך דאיסור דאורייתא שהוא כחוש לגמרי ויש בו סרך וגזירת דבר שמן כגון בשר כחוש לגמרי שאין בו שום שומן וציר נבילה בהפ"מ סגי בקליפה ובהפסד קצת אסור עד ס', אכן באיסור דרבנן שהוא כחוש ויש בו סרך שמנונית כגון קרומין וחוטין של חלב א"צ הפ"מ וסגי בהפסד קצת. וכחוש גמור שאין בו סרך שמנונית כלל כמו חטה גם באיסור תורה יש לצדד דבהפסד קצת סגי בקליפה אבל באיסור דרבנן אפי' בלא הפסד כלל סגי בקליפה אבל באיסור שמן גמור אפי' באיסור דרבנן בעינן ס' אפי' בהפ"מ עכת"ד:

(קצד) באיסור שמן. עפת"ש [הנדפס בווילנא ס"ק י"ד שכ' וז"ל.] ועי' בדברינו לעיל סי' ע' (וס"ק כ"ז):

סעיף י (קצה) אבל אם ההיתר מליח והאיסור תפל וכו' ר"ל דאז אע"פ שההיתר המליח היה למטה שרי ולא אמרינן במליחה תתאה גבר לחמם העליון ולהפליטו דאין כח זה אלא בחום האש. פרי תואר ס"ק י"ט וע"ל בסעי' שאח"ז ובדברינו להלן (ס"ק ר"ה) וסי' צ"א (ס"ק ע'):

(קצו) אין צריך אלא הדחה. היינו בנועין זה בזה דאי לאו הכי אפי' הדחה א"צ. יד אברהם:

(קצז) ויש אוסרין אם נוגעין זה בזה. עי' בשפ"ד ס"ק ל"ח (בדין הא') שכתב דאם הי' הרבה חתיכות ובתוכם חתיכת חלב והי' כולן תפילות רק שהחלב לבד נמלח וחתיכה הראשונה נגעה בהחלב וכולן בהראשונה הראשונה אסורה כדין טמא מליח וטהור תפל ואין שאר החתיכות מצטרפות לבטל החלב דאין מפעפע מחתיכה לחתיכה להצטרף לס' כיון שהראשונה התפילה בולעת ואינה פולטת עכ"ד:

(קצח) ויש להקל. עי' בחק יעקב סי' תמ"ז סק"ו שכתב להקל בזה אפי' בחמץ בפסח עיי"ש:

(קצט) להקל. ע"ל סי' ע' סעי' ו' בהגה דכל זה כשאין שם ציר אבל אם יש שם ציר נוהגין לאוסרו אפי' בדיעבד ועי' בשפ"ד שם סוף ס"ק כ"ט שכתב שיש לעיין בב' חתיכות א' מליחה וא' תפילה וחלב (בציר"י) צונן נפל על התפילה אי יש לומר נהי דהטמא מליח מבליע צירו בטהור תפל אבל לא דברים אחרים וסיים ז"ל וכעת לא מצאתי גילוי לדין זה אי ציר מליח יש כח להבליע חלב צונן בחתיכה תפילה או אין לו כח אלא להתבלע הוא עצמו עכ"ל ועי' מזה בחוו"ד שם בביאורים סק"ה:

(ר) במקום הפסד. עשפ"ד ס"ק ט' שהראה מקום לדברי הש"ך לעיל סי' ע' סק"כ דהפסד שכ' הרב ר"ל הפ"מ וסיים דמ"מ לדינא העיקר כדעה הראשונה של המחבר עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל מ"ג סעי' ה' שפסק כהרמ"א דבמקום שאין הפ"מ יש להחמיר גם בהיתר מליח ואיסור תפל להצריך ס' אם נוגעים זה בזה ממש כמו באיסור מליח והיתר תפל ואז כשיש ס' אפי' הדחה לא צריך אמנם גם אם אין שם הפ"מ רק עכ"פ הפסד קצת סגי בקליפה כיון דרוב פוסקים מתירין לגמרי עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' ע' (ס"ק כ"ז):

(רא) הפסד. עי' בס' גילוי דעת בסוף הספר (לאחר לוח התיקון) שכתב דאם נפל נר חלב (בציר"י) על מעיים המונחים במליחתן יש לו דין טהור מליח וטמא תפל דבנוגעים זה בזה ממש פסק הרמ"א לאסור בלא הפ"מ אבל בהפ"מ מתיר ואף דבמעיים לא שייך הפ"מ כמ"ש בשפ"ד לעיל ע"ב סק"ב ובמ"ז סי' ע"ה סק"ו א"כ יש לאסור עד ס' אמנם כיון ובכו"פ סי' צ"ב כתב דחלב נרות הם נטל"פ לגמרי ואינם אוסרים ואף שבס' תוספות ירושלים החמיר וכתב דבנרות שבזהמ"ז אינו כן והכל לפי המקום והזמן (והבאתי דבריהם לעיל סי' צ"ב ס"ק קפ"ח) מ"מ בדין זה כיון דבלא"ה הת"ח והמהרש"ל מתירין בזה לגמרי אפי' נוגעים זה בזה ממש ובלא הפ"מ ע"כ יש לצרף עכ"פ דברי הכו"פ בזה עיי"ש:

סעיף יא (רב) אלא כדי קליפה. דלהא מלתא לאסור עד כדי קליפה אין חילוק בין כחוש לשמן דאפי' אם המלוח הוא כחוש אוסר כ"ק דלגבי איסור כ"ק אין חילוק בין עילאה לתתאה ובין כחוש לשמן. פרי תואר ס"ק כ"א. וביאור הגר"א ס"ק ע"ה וכמש"ל סי' צ"א סעי' ה' ועי' בדברינו שם (ס"ק מ"ז):

(רנ) דבמליחה אין חילוק. עבאה"ט מ"ש אבל במליחה אינו כן והיינו דבכ"מ אמרינן שהמליח מבליע בתפל ואינו בולע ממנו. שפ"ד סק"מ:

(רד) אם היא למעלה או למטה. ומכ"ש מונחים זה אצל זה. שפ"ד ס"ק מ"א:

(רה) והכי נהוג. עפר"ח לעיל סי' ע' סק"כ שכתב דבמקום הפ"מ יש להורות כהמחבר דאם הי' הטהור תפל למטה אינו אוסר אלא כ"ק עיי"ש ועי' בהגהות חכמת שלמה שכ' דאם לא הי' החתיכה היתר המונחת למטה שמנה אז אף דמחמירים בכ"מ לאסור כל מליחה בששים מ"מ אם העליון מליח והתחתון תפל יש להקל דסגי בקליפה דהוי ס"ס שמא העיקר כהפוסקים דאפי' בשמן אין מליחה אוסרת רק כ"ק ואת"ל בששים דלמא כהסוברים דגם במליחה אמרינן תתאה גבר ואף שהש"ך כתב לעיל סי' ע' סק"ג דאנן מחמרינן ב' חומרות בזה לאסור כל מליחה בס' ושלא לחלק בין עילאה לתתאה זהו רק שלא בהפ"מ אבל במקום הפ"מ יש להקל שלא להחמיר ב' חומרות בזה ובפרט באיסור שאינו שמן ממנו וכל זה בלא הי' החתיכה היתר המונחת למטה שמנה וכאמור אבל אם הי' החתיכה היתר המונחת למטה שמנה יש להחמיר ולאסור הכל אפי' בהפ"מ עיי"ש אמנה