דרכי תשובה - ד רנה

ושמא לא הי' טריפה עיי"ש וכן הסכים עמו בשפ"ד ס"ק ל"ד לדינא עיי"ש ועי' בדבריו עוד לעיל במ"ז סי' מ"ח ס"ק י"ח ובשפ"ד לעיל סי' מ"ט סק"ה וכיוצא בזה כ' ג"כ בכו"פ לעיל סי' ס"ט ס"ק ל"ב בנמצא בשר וחלב (בציר"י) מונחים בכלי א' וספק אם נמלחו יחד יש להתיר הבשר ע"י קליפה מטעם ס"ס שמא לא נמלח החלב עם הבשר ושמא כהפוסקים דס"ל כהראבי"ה דמליחה אין אוסרת יותר מכדי קליפה עיי"ש והנה בשו"ת נו"ב קמא חיו"ד סי' כ' השיג על השבו"י והעלה שאין לעשות מזה ספק שמא הלכה כראבי"ה ע"כ אף בספק טריפה אין להתיר בלא ששים עיי"ש אמנם בתשו' שבסוף הראש אפרים סי' י"ד באמצע התשו' השיג על דברי הנו"ב בזה והעלה דשפיר יכולין לצרף דעת הראבי"ה לספק דתניא הלכתא כוותי' עיי"ש וכ"כ בבית מאיר דהעיקר כהשבו"י בזה לדינא עיי"ש וכ"כ בחכמת אדם כלל ל"ב דין י"ג ועיי"ש בבינת אדם שער או"ה סי' מ' באריכות ודע שהחיו"ד סותר א"ע בענין זה דבסי' זה בביאורים ס"ק י"ז העתיק דברי הנו"ב הנ"ל לדינא דאין לצרף דעת הראבי"ה לס"ס ולעיל סי' ס"ט בחידושים ס"ק ל"ו הביא דברי הכו"פ לדינא דבספק אם נמלח חלב ובשר מותר מטעם ס"ס שמא מליחה אין אוסרת רק כדי קליפה עיי"ש ועי' בשו"ת בית יצחק חלק א' מיו"ד סי' ק"א וק"ב מ"ש בענין זה באריכות ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' בשו"ת חסד לאברהם קמא חיו"ד סי' ל"ט שהסכים ג"כ לדברי השבו"י בספק טריפה שנמלח עם הכשרה להכשיר מטעם ס"ס אך כ' דזה דוקא בס"ס ממש אבל בנידון דהשבו"י שנמצא מחט בחלל הגוף בכה"ג חלילה להקל מדין ס"ס דזה הוי כמו ספק א' בגוף וספק הב' בתערובות דלא חשוב ס"ס ואף דקיי"ל בעלמא דבלא נודע הספק הראשון בתרנגולת עד אחר שנודע התערובות גם בספק א' בגוף והב' בתערובות שרי זה דוקא בשני ספיקות השקולין משא"כ במחט בחלל הגוף דלא הוי ספק השקול דחשש זה שמא ניקב א' מאברים הפנימיים הוי כודאי איסור שנוטה יותר לאיסור מלהיתר עיי"ש באריכות ועיין בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' רמ"א שנשאל בבשר שנמלח עם ב' רגלי כבש ואח"כ נודע שכבש א' נטרפה מכח חסר ורדא ומורה א' התיר התערובות מטעם ס"ס כיון דחסר ורדא הוי רק ספק טריפה א"כ יש ספק שמא הכבש כשרה ואת"ל שהוא טריפה שמא הוי כחוש וכ' דשלא כדין הקיל המורה בזה דאין לצרף זה לספק כלל שמא אינו שמן דרגלים בודאי הם שמן דיש בהם מוח והם שמן תמיד יותר משאר בשר אמנם בלא"ה אפי' לא הי' שמן יותר משאר בשר באופן דהוי ספק אם הוא שמן אין לצרפו לס"ס דספק כחוש ספק שמן הוי ספק חסרון ידיעה וחוץ לזה לא הוי ס"ס דהוי בב' גופים ושני ענינים דקיי"ל דלא הוי ס"ס עיי"ש:

(קפה) קצת קולא. עבאה"ט מ"ש מהט"ז והש"ך בביאור דברי הרמ"א בזה ועמ"ז ס"ק כ"ה ושפ"ד ס"ק ל"ו מ"ש בביאור דברי הט"ז והש"ך בזה ועי' חוו"ד בביאורים ס"ק י"ט מ"ש מהט"ז בעצמו שתיקן בדף האחרון לשונו שבט"ז כאן וע' בית מאיר מה שמבואר לשון הש"ך בזה:

ומ"ש הבאה"ט דמוכח מהת"ח דאפי' אין החתיכות נוגעים בהחלב רק שנוגעים בחתיכה שנוגע בחלב הכל מצטרף אם אין האיסור דבוק עשפ"ד ס"ק ל"ח (בדין הא') שכתב בזה דאם הי' החלב דבוק בא' מהם אז הדבוקה נ"נ ולא מיבעיא נמלחה תחלה לבדה אלא אפי' נמלחו הכל ביחד צ"ע אם יש להקל אפי' בהפ"מ די"ל דגם בזה הדבוקה נ"נ משום דממהר לבלוע ע"כ צריך בשאר החתיכות ס' נגד כל החתיכה אכן הנה בהפ"מ כבר כתב הש"ך לעיל סי' צ"ב ס"ק מ"ו דלא אמרינן במליחה איסור דבוק וסגי בכל החתיכות ס' נגד החלב ומיהו אותה חתיכה שהחלב דבוק בה אסורה אף בהפ"מ וכל זה בנמלחה אותה החתיכה תחלה אבל בנמלחו כולם יחד או עכ"פ החלב באחרונה יש להתיר בהפ"מ גם אותה חתיכה שהחלב דבוק בה עיי"ש (וע"ל סי' צ"ב ס"ק ע"ו):

(קפו) או ציר. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דגם דם הוא בכלל זה ומש"ה גם בדם קיי"ל דאוסר במליחה עד ס' ועי' בבאה"ט לעיל ס"ק ט"ו שכתב מהש"ך דבדם לא שייך שמנונית ועי' בדגול מרבבה ע"ד הש"ך ס"ק ל"ח שכתב לחלק בין אם הוא מבשר שמן דאע"פ שהדם כחוש הוא מ"מ אם הבשר שעמו שמן נחשב גם הדם לאיסור שמן עיי"ש לדרכו ועשפ"ד ס"ק ט"ז שכ' דאולי כוונת הש"ך על דם בעין כעין דם הקזה ודם הלב דהוי ודאי כחוש ולא שייך בו שמנונית משא"כ דם וציר היוצא ע"י מליחה חשיב הוא כדבר שיש בו סרך שמנונית עיי"ש ועי' מ"ז ס"ק כ"ו דציר המעורב בתולדה עם הדם שייך בי' פיטום עיי"ש וכ"כ בשפ"ד ס"ק ל"ח (בדין הב') דבע"כ צריכין לחלק בדם הואיל ומעורב בצור שמן אף הוא חשוב כשמן ולא מהני לי' הפ"מ וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בהגהות הגאון מהרש"ק על הפרמ"ג שכתב דבמקום הפ"מ יש להקל לחשוב כל דם כדבר כחוש לגמרי עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק מ"ח ובפיה"ק ריש ס"ק מ"ד מ"ש בענין זה והעלה דבע"כ העיקר לדינא דגם דם בעין חשוב כדבר שיש סרך שמנונית וכדעת הט"ז עיי"ש:

(קפד) באיסור שאין בו שמנונית כלל. ע"ל סעי' ה' ועי' ביד יהודה בפיה"ק סק"פ דהיכא דהאיסור הוי דבר שאין שייך בו שמנונית כלל אז אף אם ההיתר הנמלח עמו יש בו משום שמנונית מ"מ כל שאינו שמן גמור רק שיש בו סרך שמנונית יש להקל דאין אומרים פיטום עיי"ש ועי' בדברינו לעיל (ס"ק ק"י). (קפח) כגון חמץ בפסח. כתב בביאור הגר"א סק"ע דר"ל אע"ג דהוא במשהו כמ"ש באו"ח סי' תס"ז סעי' א' אבל זה הוא רק מדינא אבל ממנהגא נוהגין להחמיר בתוך הפסח גם בזה ולאסור לגמרי ולזה כיון הרמ"א במה שצוה לעיין באו"ח שם כיצד נוהגין וע' בשפ"ד ס"ק ל"ז וביד יהודה בפיה"ק ס"ק פ"א:

(קפט) מליחה אינה אוסרת. עבאה"ט מ"ש בשם המהרש"ל דבמליחה לא אמרינן ההיתר מפטם לאיסור ועי' במנח"י כלל ל"ח ס"ק י"ג שכתב שכן הוא דעת הרמ"א ועי' במ"ז ס"ק כ"ו מה שהתפלא ע"ז וכתב אולי י"ל דבהפ"מ הוא דקאמר דלא אמרינן במליחה היתר מפטם לאיסור עיי"ש ועי' בס' בית יהודה (להרב מהר"י לאנדא ז"ל) סעי' ט' מ"ש בענין זה מזה (וע"ל ס"ק קס"ד):

(קצ) וע"ל סי' ס"ד וכו'. ר"ל דשם מבואר דחוטין וקרומין הם כחושים לגמרי אף מבהמה שמינה ואף שהם בגדר סרך שמנונית דהא ודאי לא דמי לחטה אלא לבשר כחוש ואם הי' מדאורייתא הי' מהדין לאסור בס' אפ"ה מבואר שם להקל בהפסד קצת ואף הפ"מ לא בעינן הואיל והוא איסור דרבנן שפ"ד ס"ק ל"ז. והיינו כשנמלח עם הקרומים לבד בלא החלב אז סגי בהפסד קצת קליפה אבל אם נמלח הכוליא עם החלב בודאי דצריך ג"כ ששים וע' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ט וע' בשו"ת שיש צדקה חיו"ד סי' ל"ד ובכנה"ג בהגהות ב"י אות ס"ד מ"ש בביאור דברי הרמ"א בזה באריכות ועי' בדברינו לעיל סי'