דרכי תשובה - ד רנד

דכלי אינו בולע ע"י מליחה רק כדי קליפה האיך מצטרפין את העצמות לבטל האיסור דהרי העצמות אינם בולעין מן האיסור רק כדי קליפה והשיב דבודאי גם העצמות מצטרפין לבטל כי בודאי גם להעצמות מהני מליחה דאל"כ איך קיי"ל לעיל סי' ע"א דמהני מליחת עצמות למוח שבתוכן ובע"כ כיון שיש בהעצמות לחלוחית קצת ע"כ נכנס כח המלח לתוכו ומוציא הדם מתוך המוח מבפנים לחוץ וממילא דגם לענין צירוף לבטל איסור אמרינן הכי שע"י המלח נבלע לתוכן טעם האיסור כמו בהבשר עיי"ש (ועי' בפת"ש לעיל סי' צ"ט ס"ק א'):

(קעו) שהחלב דבוק בה. לאו דוקא חלב דה"ה שאר איסור כמו שמסיק וכל זה וכו'. יד יהודה בפיה"ק ס"ק ע"ד:

(קעז) מלבד אותה חתיכה שהאיסור דבוק בה. עי' בחידושי הגרעק"א שם בסוף הדיבור שכתב שיש לעיין דבהפ"מ דקיי"ל דסגי בס' נגד החלב לבד אם אותה החתיכה שהחלב דבוק בה נשאר באיסורה עיי"ש אמנם יעוין בשפ"ד ס"ק ל"ח (בדין הא') מ"ש בזה וכ' לדינא בודאי אותה חתיכה נ"נ ונשארה באיסורה עיי"ש והבאתי דבריו להלן (ס"ק קפ"ב) ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק מ"ז ובפיה"ק ס"ק ע"ג שכ' כן בפשיטות לדינא דאותה חתיכה עכ"פ נשאר באיסורה עיי"ש ועי' בשו"ת מלחמות ארי סי' נ"ו בעובדא שלקחו שומן שאינו מנוקר מחלב ועשו מולייתא (שקורין קוגי"ל) לכבוד שבת ואכלו רותח בכלים ועירו רותחין בשעת עשיה כנהוג והי' תערובות בין הכלים וכ' דכיון דבודאי בעינן ס' כנגד הקרום עכ"פ וכיון דהוי איסור דבוק בודאי דבבישול בעינן שיהי' בהשומן עצמו ששים נגד הקרומים שעליו ואי ליכא ששים בעינן בהמולייתא ס' כנגד כל השומן א"כ פשוט הוא דהמולייתא עם הכלי אסורים דבמולייתא בודאי אין ששים כנגד כל השומן וגם י"ל דאפי' הי' במולייתא ס' כנגד השומן אסור דכיון דהשומן עצמו אסור וכל השומן שבמולייתא ניכר אלא שאינו יכול לבררו וקיי"ל דהיכא שהאיסור ניכר ואינו יכול לבררו אסור כל התבשיל אפי' יש ששים והכלי שעירו עליו רותחין נראה לכאורה דנאסר כדי קליפה עכ"פ כדין עירוי עיי"ש:

(קעח) שהאיסור נגע בה. עי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קל"ה (בתחלת התשו') בעובדא שנמלחה חתיכה טריפה עם חתיכה כשרה ויש ספק שמא לא נגעו זה בזה אך הי' קרוב זה לזה ויש חשש שפליטת צירן נגעו זב"ז וכ' שם דבסלים שלנו שמולחין עליהן בשר כעת שעשוים בקליעת מערבות דקות והם מלאים נקבים גדולים ואין בין נקב לנקב אפי' כמלא נקב אין לחוש כלל לנגיעות הפליטות כל שאין מונחים זה אצל זה בקירוב ממש כי הציר זב תיכף לחוץ לכן כל שידעינן בודאי שלא נגעו זב"ז כנ"ל אין לחוש אבל בסתמא יש לחוש שמא נגעו זה בזה כמ"ש הפוסקים דמסתמא אמרינן דנגעו זה בזה ואין זה ספק כלל עיי"ש:

(קעט) צריך קליפה מעט. פי' במקום שנוגע בחלב לבד לא כל החחיכה פר"ח ס"ק מ''ה. וכ' בשפ"ד ס"ק ל"ז וז"ל ונראה לי לאו דוקא קליפה במקום שנגע בחלב ה"ה במקום שנגע באיסור ר"ל אם חלב דבוק בחתיכה וחתיכה נגעה לו במקום בשר צריך קליפה דנ"נ עכ"ל ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק ע"ה מ"ש בזה לדינא עיי"ש:

(קפ) קליפת. עשפ"ד שם שכ' דצ"ע באם אינו יודע היכן נגע ואין רוב אי מחמרינן בכה"ג באיסור דבוק עיי"ש:

(קפא) ואם אינו יודע איזה נגע. עבכנה"ג בהגהות ב"י אות ס"ב שכ' שבא לפניו עובדא בחתיכת בשר שנמלחה בחלבה עם מ"ב תרנגולת ולא הי' בכל א' מהן ס' כנגד החלב ויש מי שהי' רוצה להתיר מפני שיש סברה שלא נגע בכולן רק באיזה מהן וא"כ הו"ל כדין אם אינו יודע באיזה נגע דלא מחזקינן איסורא וכולן מותרין והוא השיג על זה כיון שהדרך להפך החתיכות בשעת מליחה כדי למלחן מכל צד בודאי מן הסתם נגעו כולם זה בזה ואין זה ספק כלל ועיי"ש עוד באות שאח"ז שהי' לפניו עובדא בעוף שנשבר עצם הקוליות בענין שעושה אותה טריפה ונמלחה עם מ' תרנגולות אחרות והורה לאסור כל התרנגולות דאין לצרף זה לספק שמא לא נגעו התרנגולים זה בזה בשעת מליחה דזה דבר שאי אפשר הוא שלא יגעו במליחה זב"ז עיי"ש באורך ועי' בשלחן גבוה מחודש ד' שהביא דברי הכנה"ג בזה והרבה להשיב ע"ד במה דפשוט לי' כ"כ דלא הוי שום ספק אם לא נגע דזה ברור הוא דאם לא נמלחו רק ב' או ג' חתיכות פשוט הוא דשפיר הוא ספק השקול אם נגעו כיון שיש מציאות שלא יגעו זה בזה ודוקא במלח הרבה חתיכות על כלי א' אז אמרינן דמן הסתם לא סגי שלא יגעו זה בזה. אמנם באמת גם במלח הרבה חתיכות אין לחוש שמא נגעו כולם זב"ז שזה רחוק מן השכל שיגעו כולם זה בזה דלמ"ל ליגע בחתיכה שמונחת רחוק מזו החתיכה ואין לחוש רק לב' או לג' חתיכות ולכל היותר לד' חתיכות המונחים סביב וסמוך לה אבל לא לכולם וממילא בנ"ד שהי' מ' תרנגולים יש להתיר כולם דלכל א' וא' אמרינן שהוא מהרוב שלא נגעה עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קל"ה:

(קפב) איזה נגע. עש"ך ס"ק ל"ה שכ' דבע"כ מיירי דיודע עכ"פ שלא נגע ברובן ע"כ שרי משום דבטל ברוב ועי' בפרי תואר ס"ק י"ח שכ' דאע"פ שידוע שנגע במחצה מהחתיכות מ"מ כל שלא נגע ברוב מהחתיכות הכל שרי עיי"ש אמנם בגוף הדבר שהחליט הש"ך דביודע שנגע ברובן אסור עפר"ח ס"ק מ"ו ומנח"י כלל ל"ח סק"ח מה שתמהו על הש"ך בזה עיי"ש ועשפ"ד ס"ק ל"ה מ"ש בדבריהם בזה עיי"ש:

(קפג) הכל שרי. עי' בשו"ת צמח צדק סי' מ"ג באשה בעלת הבית שהביאה לביתה בשר ושומן וחלב (בציר"י) ובקשה להמשרתת מגרת ביתה שתעשה הבשר והשומן בהכשר בהדחה ומליחה והיא עשתה כן ואח"כ מצאת הבעה"ב בהכלי שמונח הבשר והשומן וגם החלב ושאלה להמשרתת אם נמלח החלב עם הבשר והשומן והשיבה שאינה יודעת ומסופקת אם נמלח כל מה שמונח בכלי או לאו והשיב לאסור דבשומן הוי מליחה בששים מה"ת וכאן נמצא כאן הי' לא שייך כאן דדוקא בנפל מעצמו אמרינן כן משא"כ בנ"ד דע"י אדם בא הכל ביחד אין תולין לקולא וחיישינן שמא לא ידעה המשרתת ומלחה הכל ביחד וכתב דכל זה בהי' שם בשר ג"כ דהוי מין באינו מינו והוי ספיקא דאורייתא אבל אם לא הי' שם בשר רק שומן והספק הוא אם נמלח החלב עם השומן אז אף שאין שם בהשומן ששים נגד החלב יש להקל דחלב בשומן הוי מין במינו ובטל ברוב מן התורה ואין כאן אלא ספק דרבנן ואזלינן לקולא עיי"ש [וכל אותה השאלה והתשו' אות באות נמצא בשו"ת עבודת הגרשוני סי' י"ד ועי' בתשו' שבסוף הס' משנת דר' עקיבא סוף סי' ק"י שעמד בזה וכתב דבלי ספק חד מינייהו אמרה ונשתלחה התשו' מזה לזה ואח"כ נמצא התשו' בין הכתבים והדפיסו על שמו ובפרט דשו"ת צ"צ לא חתם את שמו על התשו' כדרכו מש"ה הי' קל לטעות כי שני הספרים אלו לא נדפסו בחיי המחברים ז"ל והאמת יורה דרכו שהמחבר מתשו' זו הוא העבודת הגרשוני כי בהעבודת הגרשוני נחתו שם בעל עבה"ג עליה וכ' שיש נ"מ בדברים אלו שאין לנו למנות הדברים שבתשו' זו לב' דעות רק לדעה אחת עיי"ש] ועי' בפר"ח לעיל סי' ס"ט ס"ק י"ד שהביאו והשיג עליו במה שהתיר כשלא הי' רק שומן לחוד כיון שיש ס"ס להחמיר שמא מלחה שתיהן השומן והחלב ולא הניחה שום חתיכה תפל בלא מליחה ואת"ל שהניחה חתיכה א' מלמלוח שמא השומן הניחה ולא של החלב וכיון שהי' מונחים יחד נאסר השומן מחמת טמא מלוח וטהור תפל ואין כאן ספק השקול עיי"ש אמנם יעוין בכו"פ לעיל סי' ס"ט סוף סק"י ובשפ"ד שם ס"ק מ"ג שתמהו על תמיהתו של הפר"ח דסוף כל סוף הוי ספק השקול אם נמלח החלב או לא נמלח דמותר עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל ל"ב סוף סעי' י"ג שפסק לדינא כהצמח צדק ודלא כהפר"ח עיי"ש ועי' בסידור הגאון יעב"ץ ז"ל במגדול עוז בדיני מליחה פרט ב' דין מ"ט שפסק להקל בזה בכל גווני אפי' הי' שם גם בשר ואינו מינו ומכ"ש שאין להחמיר בזה כהפר"ח עיי"ש ועי' בשו"ת תולדות יצחק (הנספח לס' עולת יצחק) סי' כ"א שהאריך בענין זה והעלה דהעיקר לדינא כדעת הפר"ח שהשיג על הצ"צ בזה ופסק להחמיר בזה אע"פ שלא הוי רק ספיקא דרבנן משום דכאן לא הוי ספק השקול כי יש לתלות באיסור יותר מבהיתר ואין זה בגדר ספק כלל עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת מאמר מרדכי (מהגאון מהרמ"ז ז"ל מלבוב) סי' נ"ז מה שהאריך בדברי הצ"צ והפר"ח בזה והעלה דהעיקר לדינא דאם לא הי' שם בשר רק שומן וחלב לבד דהוי מין במינו בודאי יש להקל אמנם באמת גם המורה להקל בזה אף בהי' שם אינו מינו דסגי בקליפה לא משתבש עיי"ש בארוכות ועי' בשו"ת בית יצחק חלק א' מיו"ד סי' ק"א ובשו"ת מלחמות ארי סי' נ"ג באריכות:

(קפד) ואם אין ס' הכל אסור. עבכנה"ג בהגהות ב"י אות ס"ב וס"ג שהביא מדברי המהרשד"ם בתשו' דמ"מ בספק טריפה יש להקל במליחה דשמא הלכה כדעת הראבי"ה דסגי בקליפה והו"ל ס"ס והשיג עליו דאין לצרף דעת הראבי"ה לס"ס וע"כ פסק דחתיכה שמינה ספק טריפה שנמלחה עם חתיכות אחרות אין להתיר מטעם ס"ס ויש לאסור אפי' בהפ"מ עיי"ש אמנם בשו"ת שבו"י חלק ב' סי' ק"ט בעובדא דהעגל ממי"ץ שהי' קוץ בחלל הגוף ונמלח עם שאר בשר כ' להתיר בהפ"מ וסעודת מצוה אף באין ששים מטעם ס"ס שמא הלכה כראבי"ה