דרכי תשובה - ד רנג

(קסה) ולפחות קליפה. דהיינו בדיעבד אם לא נטל כדי נטילה רק כדי קליפה ונתבשל כך מותר יד יהודה בפיה"ק ס"ק ס"ד (קסו) דבוק בה. או מונח אצלו. ש"ך ס"ק כ"ט (וע"ל ס"ק קס"ג) ועי' ביד אברהם שכ' דלא בעינן שיהא ממש נוגע ומונח אצלו ממש אלא ר"ל שמונחת סמוך לה בפליטתה ואפי' אינה נוגעת בחלב וכדלעיל סי' ע' סעי' ג' בש"ך ס"ק י"א עכ"ד:

(קסז) ולענין שאר חתיכות. עי' מזה בשו"ת מהרי"ט צהלון סי' צ"ז באריכות:

(קסח) בפני עצמה. עבאה"ט ומ"ש לעיין בנקה"כ ר"ל כי בנקה"כ כ' דלק"מ דלחומרא שפיר חיישינן דמפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב במליחה משא"כ לקולא עיי"ש אמנם יעוין בדגול מרבבה לעיל סי' צ"ב בש"ך סק"ג שהביא מדברי הט"ז והנקה"כ כאן והביא מדברי הרשב"א דמשמע מדבריו דאפי' לקולא ג"כ אמרינן דשמן מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ולדינא העלה לחלק בזה בין בב"ח לשאר איסורין דבבב"ח אמרינן דבשמן מפעפע רק לחומרא אבל לא לקולא משא"כ בשאר איסורין לענין שאר החתיכות אמרינן דבשמן מפעפע אפי' לקולא שאפי' ניער בסוף א"צ ס' נגד כל החתיכה דהא דאמרינן חנ"נ בשאר איסורין הוא רק מדרבנן אבל לענין אותה החתיכה גם בשאר איסורין חיישינן לחומרא ואמרינן דאותה החתיכה עצמה אפי' במקום שצריך ששים ויש ששים אפ"ה אסורה גם כדי נטילה עיי"ש ועי' במ"ז ס"ק כ"ב ושפ"ד סק"ל מ"ש בדברי הט"ז והש"ך בנקה"כ והפר"ח בזה באורך ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק מ"ג מה שהאריך בזה ועי' בחוו"ד בביאורים ס"ק ט"ז מ"ש בביאור דברי הש"ך בזה וכ' דבשמן לכ"ע מפעפע בלא רוטב רק שאינו מפעפע ומחלק הטעם בכל החתיכות בשוה עיי"ש ועי' בבינת אדם שעני או"ה סי' מ' (אות נ"ז) בעובדא שמלחו תרנגולת שמינה עם חתיכת בשר ומקצת חתיכה אחת נגעה בתרנגולת והשאר חתיכות נוגעות זו בזו והי' הפ"מ מה דינו וכתב דלכאורה אין היתר כיון דכתב הרמ"א דבשמן גם בהפ"מ אמרינן דמפעפע בכולו א"כ הוא מפעפע מחתיכה לחתיכה אבל לדינא ז"א דהעיקר לדינא דאין בלוע יוצא אפי' במליחה מחתיכה לחתיכה בלא רוטב גם בשמן ע"כ אותן החתיכות שלא נגעו בגוף העוף הטריפה יש להתיר וכתב שהציע הדבר לפי הגאון בעל בית מאיר ז"ל והסכים עמו להקל בזה בהפ"מ וסעודת מצוה עיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה חלק ב' מיו"ד סי' קצ"א מ"ש ע"ד הבינת אדם בזה וכתב שאין דבריו מכריעים אצלו כלל ובדבר שיש בו סרך שמנונית אין מקום להקל כלל וכן נוהגין כל בעלי הוראה להחמיר וכ' דמ"ש הבינת אדם שהגאון בעל בית מאיר הסכים לדבריו להקל בהפ"מ אולי בנדון שנשאל עליו הבית מאיר הי' שאר צדדים עוד להקל אבל בלא"ה אין להקל עיי"ש באריכות וכ"כ בס' דברי יוסף סי' תקצ"ח שאין לסמוך ע"ד המקילין בזה כלל והעלה בראיות דהעיקר לדינא דשמן אמרינן דמפעפע מחתיכה לחתיכה במליחה אפי' בלא רוטב ויש לאסור כל החתיכות עד שיהי' בין כולן ס' כנגד העוף הטריפה עיי"ש באריכות:

(קסט) הראויות להתכבד. עבאה"ט מ"ש מהש"ך הטעם דאין האיסור מחמת עצמו ועשפ"ד ס"ק ל"ב ובמ"ז ס"ק כ"ג שכ' דפשיט הוא דאפי' לדידן דקיי"ל דגם בשאר איסורים חנ"נ אפ"ה לא הוי חהר"ל משא"כ באיסור מחמת עצמו כגון בב"ח אפי' מליחה שייך דין חהר"ל לכן בבשר וגבינה בכה"ג שייך דין חהר"ל אפי' בבב"ח דרבנן כגון בבשר עוף עיי"ש:

(קע) דכל מליחה אינה אוסרת רק כ"ק. עשפ"ד ס"ק ל"ו דלדעת הי"א אלו שהוא הראבי"ה וסייעתו הקליפה מדין תורה נאסרת וממילא דכל ספיקות צריכין להחמיר דספיקא דאורייתא לחומרא אבל לדידן דקיי"ל דכל מליחה בס' והקליפה חומרא בעלמא הוא ממילא דכל ספק דהוי בהקליפה הוי לקולא עיי"ש ובסוף ס"ק ל"ה ועי' בס' ערך שי לעיל סעיף סוף א':

(קעא) ולפי שאין אנו בקיאין וכו'. היינו באיסור מחמת עצמו אבל באיסור שע"י בליעה גם בזמה"ז אנו בקיאין בין כחוש לשמן וכמ"ש הש"ך ס"ק י"ז וי"ח ועי' בדברינו לעיל (ס"ק ק"כ):

(קעב) נוהגין לשער בכל מליחה בס' ר"ל גם בכחוש שפ"ד ס"ק ל"ז. ועי' בשלחן גבוה ס"ק ל"ג ועי' בשו"ת הגרעק"א מהד"ת סי' י"ט וכ' בחכמת אדם כלל מ"ג סעי' ט"ז דאע"ג דאנן קיי"ל לשער כל מליחה בס' אפי' אם האיסור כחוש משום דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן מ"מ בהפ"מ יש להקל אם רואין לפי ראות עינינו שהוא כחוש להתיר במליחה ע"י קליפה עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תע"ו שכתב דאם כי לא קיי"ל כהחכמת אדם בזה מ"מ אם הטמא מליח למעלה כיון דאיכא הרבה פוסקים דס"ל דאפי' בשמן אינו אוסר ע"כ יש לסמוך עליהם להקל עכ"פ בהפ"מ בבהמה כחושה שרואין שהבשר כחושה ע"י קליפה עיי"ש:

(קעג) לשער בכל מליחה בס'. היינו במאכל אבל כלי שבלע ע"י מליחה ובשלו בה אח"כ א"צ ס' כ"א נגד קליפת הכלי כמ"ש הש"ך לעיל סי' צ"ח ס"ק י"ד גליון מהרש"א ולענין אם יש לחלק בזה בין אם נבלע בכלי בלוע כחוש ובין אם נבלע בה בלוע שמן ע"י מליחה עי' בדברינו לעיל שם ס"ק נ"ח):

(קעד) דאם איכא ס' בין הכל ביחד. עי' בדגול מרבבה שמתמה בזה דמלשון הרמ"א כאן משמע דאמרינן במליחה ג"כ חנ"נ ולעיל סי' צ"ב ס"ק ט"ז מביא הש"ך בשם הת"ח דלא אמרינן במליחה חנ"נ וכתב דצ"ל דכאן מיירי באין הפ"מ עיי"ש וכ"כ בחידושי הגרעק"א ז"ל ובהגהות אמרי ברוך עיי"ש ועי' מזה במנח"י כלל ל"ח סק"ה ועשפ"ד לעיל סי' צ"ב ס"ק ט"ז שכתב דאף בדבוק ונמלחו יחד יש להתיר בהפ"מ אף אותה החתיכה וכ"ש שאר החתיכות עיי"ש וכ"כ במ"ז כאן ס"ק כ"ה דבהפ"מ אפשר דגם אותה החתיכה מותרת עיי"ש ועי' בשו"ת בית יצחק מהגאון מלבוב נ"י) חלק א' מיו"ד בקו"א סי' כ"ט שנשאל בעובדא שמלחו בשר עם קיבה שהסירו הקרום ולא החלב ואח"כ בשלו הבשר ולא הקיבה וכתב דאם הי' ששים נגד החלב רק שלא הי' ששים נגד הקיבה יש לסמוך בהפ"מ על הפוסקים דלא אמרינן חנ"נ באיסור דבוק במליחה עיי"ש באריכות ועי' בד"ק (הנדפס בסוף חלק א' מיו''ד דפוס לבוב) סי' ס"ד ס"ק י"א בעובדא שחתכו חלב (בציר"י) צונן בסכין ולא קנחו הסכין מהחלב והניחו כך בחלב בעין שעליו משך שנה תמימה ואחר שנה חתכו בה מלח ומלחו בו בשר והי' תערובות גדול והפ"מ והתיר הכלים לאחר מעל"ע משום דהוי ס"ס ספק שמא החלב בעין שהי' על הסכין כבר נפגם ונפסל מאכילת כלב כיון ששהה כ"כ בעוד שלא הי' מהותך וספק שמא הי' ס' בבשר ובכל התבשיל נגד החלב שהי' על הסכין והמלח לא נ"נ דבצונן אף במליחה יש להקל בהפ"מ דלא אמרינן חנ"נ עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ב (ס"ק ע"ו) מ"ש בדין זה אמרינן חנ"נ במליחה:

(קעה) בין הכל ביחד. עי' בהגהות חכמת שלמה שנשאל בבשר שהי' בו עצמות ונמלח עם איסור אם מצטרפין גם העצמות לששים או לאו וטעם הספק בזה הוא כיון שכ' הט"ז לעיל סי' צ"ט דעצמות דינם ככלי עצם וא"כ כיון דקיי"ל