דרכי תשובה - ד רנב

(קנב) וכן נוהגין. עט"ז וש"ך בשאר האיסורין ועשפ"ד סוף ס"ק כ"ז ועי' בביאור הגר"א ס"ק מ"ז שכתב דהטעם של הרמ"א שכתב וכן נוהגין הוא משום דאא"ב בין כחוש לשמן ומשערין בכלי חלב בס' עיי"ש:

(קנג) ואם נתבשל. עבאה"ט מ"ש מהש"ך אפי' לא נמלח ונצלה תחלה ועי' מנח"י כלל ל"ז סק"ט וכו"פ ס"ק י"ח שהתפלאו דאם לא נמלח תחלה הרי בלא"ה אסור משום דם ועיי"ש במ"ש בזה ועי' שפ"ד ס"ק כ"ה מ"ש ע"ד בזה והוא ז"ל כתב דיש נ"מ לענין אם בישלו עם הרבה חתיכות עד שיש ס' בקדירה נגד חתיכה זו דאז משום דם קיי"ל דבהפ"מ ביש ס' גם חתיכה זו מותרת משא"כ משום איסור חלב עיי"ש:

(קנד) נתבשל כך הכוליא נעשית נבילה. עי' במנח"י כלל ל"ז סק"ח שעמד על לשון הרמ"א בזה דמשמע דדוקא בנתבשל אמרינן חנ"נ אבל במליחה וצלייה לא אמרינן נ"נ והלא קיי"ל דשלא בהפ"מ גם במליחה אמרינן חנ"נ כמו בבישול ומצדד לומר דאפשר דבכוליא כיון דבלא"ה יש פוסקים דס"ל דאמרינן דהקרום מפסיק ע"כ לא מחמרינן כולי האי לענין חנ"נ ומ"מ הניח בצ"ע עיי"ש ועי' ביד אברהם מ"ש ע"ד המנח"י בזה וכתב שיש לחלק בין צלי ממש ובין צלי קדר עיי"ש:

(קנה) וצריך ס'. עבאה"ט סוף סק"כ מ"ש דלעיל סי' ס"ד כ' הרמ"א דכל הקרומים א"צ אלא קליפה וכו' ואיני יודע איך שייך זה לסעי' זה דמיירי בצלי ובבישול ולא נזכר כלל מנמלחו וזה הו"ל לציין ברמ"א בסעי' שאח"ז במ"ש אם הקרומים או החוטים נמלחו עם בשר:

(קנו) וה"ה. עי' בס' חמודי דניאל הלכ' מליחה אות י"ז שהביא מנהג שנוהגין שאין מבשלין הכרס ושאר בני מעיים בלא בשר כי גם לאחר שמנקרים מעליהם החלב ולא נשאר בהם שום שומן מדקדקין שלא לבשלם בלא שאר בשר דשמא יהי' נראה קצת שמנונית על התבשיל ויתלו שהשמנונית הוא מהבשר עיי"ש:

(קנז) בקרום. עי' מנח"י כלל מ"א סק"ז שכתב דבשומן הגיד כיון דאינו אסור מדינא רק מחמת שישראל קדושים נוהגין בו איסור לא אמרינן בי' איסור דבוק עיי"ש ועי' במ"ז לעיל סי' נ"ה סק"ז שכתב שאלה בחתיכת ירך שהי' דבוק בה שומן הגיד ולא הי' בחתיכה ס' נגד השומן אי אמרינן בי' איסור דבוק כיון שאינו אסור מדינא רק ממנהג ישראל קדושים ומצות פרישה ומצדד שם דלא אמרינן בשומן הגיד איסור דבוק וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בדבריו בשפ"ד לעיל סי' ק' סק"ח שעמד ג"כ בזה וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש ועי' בדעת תורה בפתיחה להלכ' טריפות אות מ"ז ועי' בכנפי יונה לעיל סוף סי' ק' מ"ש בזה והביא דברי המנח"י הנזכר וכתב דאם כי דעת הרמ"א לא נראה כן מ"מ בשעת הדחק והפ"מ נכון להקל בזה עיי"ש:

(קנח) שעל היותרת. ע"ל סי' ס"ד סעי' י"ב ועי' בס' דברי שאול ויוסף דעת לעיל סי' ס"ד שם שהביא עובדא שאירע שבעש"ק נמלח יותרת הכבד ונתבשל בלא ניקור היינו שלא הסירו הקרומים וכתב שם דאף שהט"ז מביא בסי' ס"ד דאם אין בחתיכה עצמה ס' נגד הקרום צריך ששים נגד כל החתיכה דחנ"נ וכ"כ הרמ"א בסי' ק"ה שאם נתבשל כך נ"נ וצריך ס' נגד כילה מ"מ בהפ"מ וכבוד שבת יש להקל אף בבישול כיון שהוא חלב כחוש וכמ"ש הרמ"א לעיל סוף סי' ס"ד וכו' וגם יש בזה שיטת הרמב"ם והטור דקרמא מפסיק וכו' אמנם בעובדא זו הטרפתי מחמת שהאשה היתה מזידה עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ד ס"ק קכ"ו):

סעיף ט (קנט) מחמת מלחי. עבאה"ט מ"ש לעיין לעיל סי' צ"א והנה שם מבואר דלדידן אפי' במליחה מועטת אסור במקום שאין הפ"מ דלא בקיאינן בין מליחה מרובה למועטת ובהפ"מ מותר במליחה מועטת עיי"ש ובחוו"ד כאן בחידושים ס"ק כ"ז ועי' בשפ"ד כאן ס"ק כ"ו דבהפ"מ שרי במליחה מועטת אפי' בשמן גמור אבל באין הפ"מ אפי' כחוש ומליחה מועטת אסור עיי"ש אמנם בחידושי הגרעק"א לעיל סי' צ"א שם סעי' ה' בהגה השיג על הפרמ"ג כאן וכ' שאין דבריו מוכרחים אלא בכחוש ומליחה מועטת סגי בקליפה דתרתי לא אמרינן דאא"ב בין כחוש לשמן ואא"ב בין מליחת צלי לקדירה עיי"ש. (קס) ואם הוא וכו'. כן הוא גירסת הש"ך והמנחת כהן חלק ב' משער התערובות פרק ו' ואם הוא בוי"ו הפירוד עיי"ש אמנם יעוין במנח"י כלל ל"ח סק"ט שהביא נוסחא אם הוא בלא וי"ו] (ועי' בהגהות אמרי ברוך דהביאו וכתב דר"ל דדוקא בשומן הגיד וקנוקנות סגי בקליפה כיון שהוא רק איסור דרבנן משא"כ בקרומות עכ"ד) והוא עיקר ובספרים שכ' ואם (בוי"ו מחלקות) הוא ט"ס עיי"ש באורך קצת וכ"כ בפר"ח ס"ק ל"ב עיי"ש ועי' בשפ"ד ס"ק כ"ז שהביא דבריהם ומתמה על המנח"י והפר"ח בזה דהב"י בשלחנו הטהור מחמיר דגם בשומן הגיד צריך נטילת מקום בע"כ העיקר הוא כגי' הש"ך והמנחת כהן ואם בוי"ו עיי"ש:

(קסא) ולהצריכם נטילת מקום. עבאה"ט ומ"ש אבל לחוש למנהג כתב הרב בסי' ס"ד סעי' כ' כו' עפר"ח ס"ק ל"ב ובכנה"ג בהגהות ב"י אות מ"ט ובמ"ז ס"ק י"ח ושפ"ד סוף ס"ק כ"ז ועי' בדברינו לעיל שם (ס"ק קכ"ה):

(קסב) חלב ממש צריך ששים. מדאורייתא והיינו בחלב שמן אבל בחלב כחוש ליכא רק איסור דרבנן מחמת מנהג פרמ"ג בשער התערובות חלק ב' ריש פרק ג'. ועיי"ש שכתב דבספק נמלח חלב שמן עם בשר הוי ספק איסור תורה משא"כ בכחוש בספק אם נמלח כלל י"ל דהוי ס"ס להקל עיי"ש:

(קסג) ואם הבשר שנמלח עמו וכו'. עבאה"ג מ"ש היינו שדבוק בו והוא מהט"ז אמנם בש"ך ס"ק כ"א ובפר"ח ס"ק ל"ו כתבו דה"ה מונח אצלו ואינו דבוק עיי"ש ועי' במ"ז סק"כ שכתב דבע"כ מ"ש הט"ז שדבוק לחלב אינו ר"ל דדוקא כשהוא דבוק אז הוא מפטם אבל אם אינו דבוק רק מונחים זא"ז אין היתר מפני זה לאיסור מחתיכה לחתיכה במליחה דזה אינו דהא מבואר לעיל סי' ע' סעי' ד' דגם מחתיכה לחתיכה ההיתר מפטם לאיסור אפי' במליחה אלא שהט"ז בא לשלול לאפוקי חתיכה שמינה היתר שנגעה בחתיכה שנאסרה מחמת חלב אע"פ שנאסרה כולה אפ"ה חתיכה אחרת שנוגע לחתיכה זו שרי דאין הבלוע מפעפע מחתיכה לחתיכה אפי' כשהבלוע שמינה עיי"ש ויש נ"מ בזה לדידן בכחוש גמור בדרבנן או בהפ"מ וכמש"ל (ס"ק ק"כ):

(קסד) בשומן הגיד. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאף הטוהמ"ח לא אמרו אלא בששניהם מלוחים אבל לא כשהי' האיסור מלוח וההיתר תפל ועשפ"ד ס"ק כ"ח שהתפלא ע"ד הש"ך בזה דמדברי המחבר להלן סעי' י"א משמע דגם כשהי' ההיתר תפל אמרינן פיטום והניח בצ"ע עיי"ש ועי' עוד בדבריו לעיל ס"ק י"ד מזה אמנם הנה גם בנו של הש"ך ז"ל בנקה"כ ע"ד הט"ז ס"ק כ"ב ולעיל סי' ע' סעי' ד' מעורר שמדברי המחבר בסי' ע' שם מבואר דלא כמ"ש בש"ך כאן וגם הש"ך בעצמו שם ס"ק כ"ב כ' דאין חילוק בין האיסור מלוח או ההיתר מלוח עיי"ש וכ"כ בחידושי הגרעק"א על הש"ך כאן שדבריו נסתרים מדברי המחבר בסי' ע' שם עיי"ש ועי' במנח"י כלל כ"ג סק"ח שמעורר ג"כ בסתירת דברי הש"ך לדבריו דלעיל סי' ע' וכתב דמשום הא לא ארי' דהש"ך שכ' שם לעיל סי' ע' הוא רק לתרץ דברי הב"י לשיטתו אבל לדידי' לא סבירא כן לדינא רק כמ"ש כאן אך כתב שגוף דברי הש"ך כאן שכ' דבמליחה לא אמרינן פיטום הוא תמוה וסיים בצ"ע למעשה עיי"ש ועי' בהגהות יד אברהם כאן ועי' בעצי לבונה מ"ש בדברי הש"ך בזה ובמ"ש בזה. לדינא (ועי' להלן ס"ק קפ"ט):