דרכי תשובה - ד רנא

עירב שומן איסור בהקמח עצמו אחרי שכתב להמוכר שישלח לו קמח בלא שום תערובות שומן ולמ"ל להמוכר לערב בחנם שמנונית אם אין הלוקח רוצה בזה חוץ לזה מכיר את הקמת שאין בו שום שמנונית ועיקר החשש שלו שמא מערב ומן של איסור בהעיקרין שעושה לצורך עצמו וא"כ נאסר הכלי שקולין בו עיקרין ואח"כ קולין בכלי א' העיקרין שנעשה מהן הקמח ששולח לו אם מותר עשות מן הקמח הזה ציקארי"א והשיב דאף דמשום טעם דסתם כלי עכו"ם אינו ב"י לא שייך להתיר בכאן דזה ידוע שהפאברי"ק יומם ולילה לא ישבות מלאכה וכו' אך מטעם אחר נ"ל להתיר כיון שהאחרונים החליטו לפסק הלכה המ"א דכלי אינו אוסר רק כדי קליפה אפי' בבלוע שמן וזה ידוע שדבר נאסר כ"ק א"צ ס' נגד הקליפה וא"כ בנ"ד כיון דכבר נעשה קמח וא"א לקלוף יש להתיר ובפרט שיש ספק בנ"ד בכלי עצמה שמא אינו נותן בהעיקרין שומן של איסור אלא שמן היתר ומחמת שמנונית בעין שיש על הכלי ליכא למיחש מסתמא יש ששים נגד הממשות שהוא בעין ועוד י"ל דאם הכלי הוא של נחושת רק ורחבה יש ס' במה שבתוכה כנגד כל הכלי ומותר אף לדעת הש"ך שהניח בצ"ע בדבר שמן וסיים כן נ"ל להלכה דמותר לקנות הקמח אם ברור לו שאינו התערב בקמח הלז שמנונית ורק שיש חשש על הכלי עכ"ל:

(קמג) כלי שבלע איסור. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דכלי לא נאסר ממאכל שבלוע בו איסור שאינו מפעפע כגון כבד או בשר כחוש שנמלח בכלי שא"מ ועי' מ"ז ס"ק ט"ז שהרחיב הדיבור בביאור דברי הט"ז בזה הוא דאם נאסר הבשר במלחו בכשא"מ או בשר לא נמלח כלל או כבד שאין לו תקנה במליחה ונגע לכלי חם אין אוסרין וה"ה אם הבשר והכבד חמים אין אוסרין הכלי דבלוע אינו יוצא בלא רוטב בכחוש דם כחוש הוא ואף שאין אנו בקיאין מ"מ בבלוע אנו בקיאין. ודוקא ע"י חם אבל ע"י מליחה וצלייה אוסרים כיון שפועלים להוציא דם של עצמו א"כ הוי איסור עצמו דיוצא בלא רוטב אף בכחוש דאין אנו בקיאין וכל זה בדם של עצמו אבל בדם שבלע ממקום אחר אף ע"י מליחה וצליי' אין אוסרים דהוי אסור בלוע כיון דלא אמרינן בי' כבולעו כך פולטו ואינו יוצא במליחה וצליי' אסיר אחרות וא"צ אפי' קליפה ונשמע מזה ממילא דחם ע"י אש לאחר שהוסר והאש או צלוי' לאחר שסילקו מהאש או שנגע כלי חם בחתיכה בלתי מליחה אין אוסרת אף בדם של עצמה דכיון דשלא ע"י מליחה וצליי' הוא תו הו"ל בלוע חיש דאינו יוצא אלא ע"י רוטב וממילא נשמע דחתיכה בלוע מאיסור כחוש של איסור אחר אף ע"י מליחה וצליי' אינו יוצא עכ"ד ומבואר מדבריו דדוקא בבלוע במאכל איסור כחוש הוא שאינו אוסר אבל אם בלוע בהמאכל איסור שמן שפיר אוסר ע"י חם אפי' בלא רוטב. והנה החוו"ד בביאורים ס"ק ט"ו וחידושים ס"ק כ"ד לעיל סי' צ"ה בביאורים סק"ה ובסי' צ"ז בביאורים סק"ד כתב דבר חדש אין כלי נאסר ממאכל שיש בו איסור בלוע ואפי' הבלוע שמן ומבואר מדבריו פי' המאכל יש בו רטיבות קצת מ"מ כל שאין שם רוטב אינו יוצא ממנו הבלוע להכלי עיי"ש אמנם מדברי הט"ז כאן משמע להיפך ועי' בערוגות הבושם ות י"ב ובשבילי דוד אות י"ב מה שהשיבו ע"ד החוו"ד בזה והוכיחו בראיות דוקא בכחוש הוא דאין הכלי בולע אבל בהי' בהמאכל איסור בלוע שמן שפיר צולע הכלי ונאסרה עיי"ש איברא כי בסי' צ"ו בביאורים סוף סק"ו כתב החוו"ד עצמו וז"ל ואפשר דמיירי בבלוע שמן דיוצא בלא רוטב עכ"ל מבואר מדבריו הוא בעצמו ס"ל שם דבלוע שמן יוצא לכלי אף בלא רוטב ועי' בשו"ת בית למה חלק א' מיו"ד סי' ק"מ שהתפלא על החוו"ד בזה מדברי הט"ז ובמה סותר א"ע כנ"ל ועיי"ש עוד בסי' קס"ח שכתב דח"ו לסמוך ע"ד החוו"ר להקל זה כלל עיי"ש באורך וכ"כ ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ו ובפיה"ק ס"ק נ"ה שבילי דוד אות י"ב ובחכמת אדם כלל נ"ז סעי' ו' לדינא דאם הבלוע שמן סר הכלי עיי"ש וידידי הרב הגדול מהר"ש שיחי' אבד"ק סוואליווע הסביר ברי החוו"ד הנזכר שאין סתירה בדבריו כלל דבאמה צריכין להבן בלא זה דברי החוו"ד דכיון דאמרת דאיסור שמן מפעפע לחוץ מהאוכל הנבלע בו א"כ הרי הו"ל כמו איסור בעין למה אין הכלי בולע ממנו אלא דבע"כ צ"ל דהוא גופא שיפליט החתיכה בליעת האיסור שנבלע בתוכה צריך ג"כ סיוע של הדבר ההיתר הנסמך עלי' שיפעול להפליט ממנה ע"כ בכלי שפיר כיון שהוא קשה אין בו כח לסייע להחתיכה שתפליט ומעצמו אינו יכול להפליט האיסור הבלוע בתוכו ואפי' אם הבלוע שמן לא נאסרה הכלי והא תינח חם בחם דהכא משח"כ לעיל סי' צ"ו דשם מיירי בענין דוחקא וחריפות דשם יוצא הבלוע מהבשמים מאליו ע"י הדחק של הסכין והוי הבלוע כמו בעין שפיר בולע המדוכה אח"כ כמו משאר איסור בעין ושפיר והבן. ואין לדברים אלו סתירה מדברי האבן העוזר שם (עי' בדברינו שם ס"ק ג') דס"ל דהוי נ"ט בר נ"ט כיון דסוף כל סוף מה שיוצא הוא רק איסור קלוש ודו"ק עכת"ד ודבריו מסתברים (קמד) אוסרת היתר שנוגע בו. עי' בס' פנים יפות עה"ת פרשת צו שכתב דהא דקיי"ל דבלוע יוצא מכלי לאוכל בלא רוטב ואפי' בלוע כחוש היא רק חומרא מדבריהם ומה"ת אינו יוצא גם מכלי לאוכל רק בלוע שמן עיי"ש ועי' בס' מנחת פתים מ"ש בזה:

(קמה) היתר שנוגע בו. עי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הב' אות ל"ד שכתב דאם בישלו בקדירה בשר הריאה או ירקות וכדומה שדרכו לצוף למעלה מן המים ולקחו כף טריפה ודחפו למים לא אמרינן דנאסר התבשיל תיכף מן הכף ואע"ג דקיי"ל דכלי אוסר מאכל אפי' בלא רוטב מ"מ כאן הוי כמו חתיכה שמקצתו ברוטב דלעיל סי' צ"ב והוי כמו ניער וכיסה כיון דבא תיכף לקדירה וכל הקדירה מצטרף עיי"ש:

(קמו) שנוגע בו. עבאה"ט ותמצית הדברים כי חילוק יש בין מאכל איסור או שהוא בלוע מאיסור שנוגע בהיתר ובין כלי שבלוע מאיסור שנגע למאכל דשני דברים יבשים לגמרי שנגעו זה בזה אוסר בצליי' כדי נטילה אבל להפליט מכלי אל אוכל אם הוא יבש לגמרי אינו אוסר רק כדי קליפה אא"כ יש בו רטיבת קצת אז אוסר כדי נטילה אף מכלי אל אוכל ולדידן דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ביש בו רטיבת קצת אוסר עד ס' וביבש לגמרי אף לדידן אינו אוסר רק כ"ק ואף אם ההיתר שמן אין אוסר כ"א כדי קליפה. שפ"ד ס"ק כ"ג עיי"ש:

(קמז) בו. עבאה"ט מ"ש אבל כלי אין אוסר כלי וכתב בשפ"ד ס"ק כ"ב ומ"מ לכתחלה אין לעשות כן ליגע ב' קדירות חמות אפי' אין בהם תבשיל אבל בדיעבד אין כלי אוסר כלי אפי' בלוע שמן עכ"ד (וע"ל סי' צ"ב ס"ק קע"ט וק"פ):

(קמח) אפילו. עבאה"ט ועי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הב' אות ל"ז בעובדא שאפו לחם במחבת ונשפך מאכל איסור על המחבת מבחוץ וכ' דלכאורה יש להכשיר הלחם כיון דהוא חם בהם בלא רוטב ומהכלי אינו נאסר רק כדי קליפה כמ"ש בש"ך אבל באמת ז"א דדוקא אם בלעה הכלי תחלה איסור ואח"כ נגעה בדבר חם ביבש בזה כתב הש"ך דאינו אוסר רק ר"ק משא"כ בזה שנפל האיסור על המחבת בעוד שהמאכל הי' בתוכה דזה הוי כמו אם נפל האיסור לתוך התבשיל כמ"ש הט"ז סי' צ"ב ס"ק י"ט והמנח"י כלל נ"ה סק"ב דזה הוי כנפלה לתוך התבשיל ממש עיי"ש:

(קמט) באיסור שאינו שמן. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דמ"מ אינו אוסר אלא כדי קליפה ועי' בחמודי דניאל שם אות כ"ב שכ' דאפי' בד"ח כגון מלח אינו נאסר ביבש מכלי רק כדי קליפה ומה"ט כתב בעובדא שיבשו מלח בכלי חולבת במקום חם ואח"כ מלחו באותו מלח בשר שהבשר מותר דהא לא נאסר כל המלח רק אותו מלח שמע בכלי נאסר כדי קליפה ובטל ברוב בשאר המלח שלא נגע בהכלי וכן אפי' אם לא מלחו עדיין באותו מלח בשר אם לא טחנו את המלח בטל ברוב ואם טחנו בטל בששים וכן אם יבשו את המלח בכלי של איסור נמי המלח מותר מה"ט עיי"ב:

סעיף ח (קנ) כוליא. ע"ל סי' ס"ד סעי' י"ב:

(קנא) כדי קליפה. עי' פרי תואר ס"ק י"ג וי"ד שהתפלא על המחבר בזה ועמ"ז ס"ק י"ח ובשפ"ד ס"ק כ"ד (בד"ה ובענין הקרומים) ועי' בשלחן גבוה ס"ק כ"ט: