דרכי תשובה - ד רנ

דדגים ועופות שנמלחו יחד והניחו בצ"ע עיי"ש. ומה שסיים הבאה"ט מהש"ך אבל בשר שלא נמלח עדיין ויש בו דם של עצמו פשוט הוא שאוסר במליחה וצלוי' עי' בלב"ש בחידושי דינים סעי' נ"ז ובביאורו ס"ק קנ"ב שכתב דבע"כ אין כוונת הש"ך דהוי איסור מחמת עצמו דהא קיי"ל דבשר שלא נמלח שיש בו דם של עצמו דינו רק כדין איסור בלוע שאינו יוצא מחתיכה לחתיכה אחרת בלא רוטב אלא דר"ל דמש"ה פשוט הוא שאוסר במליחה וצליי' משום דמליחה טבעה להוציא דם בעת מליחה וכן צליי' טבעה להוציא דם בעודנו על האש ונוטף דם ממנו ולכן הוי אז גוף האיסור כיון שגוף הדם נוטף אז בין במליחה ובין בצליי' משא"כ חם בחם אינו אוסר כיון שאין טבעו להיות נוטף עי"ז הדם א"כ הו"ל איסור בלוע ואינו יוצא בלא רוטב עיין שם אמנם יעוין בחוו"ד שם שכתב דאף חם בחם אוסר בזה דכשם שאש מוציא דם כך תולדות אש מוציא דם עיין שם:

ועיין בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קפ"ב בעובדא שמלחו בשר במלח הבלוע מחלב ודעת השואל להתיר כיון דהבליעה שבמלח אינו שמן אינו אוסר בלא רוטב וכתב שהוא טעות דכיון שהבשר לח מהדחה ראשונה דקודם מליחה ויש עליו מים בטופח ע"מ להטפיח הוי כרוטב ועוד דגם המלח בעצמו נמס ונימוח על הבשר והוי כרוטב עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק קל"ח מ"ש עוד מדבריו בזה ומ"ש ע"ד בזה מדברי הרב משמרת שלום (קמ) מן הדברים המפעפעים עבאה"ט מ"ש דחלב אינו מפעפע ועי' ט"ז לעיל סי' צ"ב סק"ג ובמ"ז שם בסוף הס"ק ובאורח מישור שם אות ב' ועיי"ש עוד במ"ז סוף סק"ה ועי' בש"ך לעיל סי' צ"ב סק"ג בכתב בפשיטות דחלב הוי דבר שמן שהרי יש בו שמנונית של חמאה עיי"ש ועי' בחוו"ד בביאורים שם סק"ה שכ' דהוי ספיקא דדינא עיי"ש לדרכו וכ"כ הפרמ"ג או"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סור ב' אות ב"ד דהוי ספיקא דדינא ובצירוף עוד ספק יש להקל מטעם ס"ס וכתב שם דזה דוקא בחלב ממש אבל בנסיובא דחלבא ודאי כחוש הוא עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ב ס"ק י"א) ועיי"ש עוד באות כ"ח שכתב דשומן הנקלט מע"ג החלב שקורין שמעטינ"י כחמאה יחשב ושומן הוא ומפעפע ויוצא מחתיכה לחתיכה ועיי"ש במנחת שי שכתב וז"ל נ"ל דוקא לחומרא ולא לקולא לענין נטילה וס' וכו' דמסתברא דלא דמי לגמרי לחמאה שיש בה כח לפעפע בכולה עכ"ל:

(קמא) בתחתונה חמה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאם התחתונה צוננת אפי' קליפה לא בעי דמקמי דמיקר לי' אינו יוצא מחתיכה לחתיכה אפי' בשמן ועי' בפר"ח ס"ק כ"ו ובפרי תואר ס"ק י"ב שחולקים על הש"ך בזה וכ' דגם בזה אוסר כרי קליפה אדמיקר לי' עיי"ש ועי' בס' שלחנו של אברהם אות י' מ"ש בזה וכתב דבכלי גם הש"ך מודה דבעי קליפה עיי"ש ועי' בשפ"ד ס"ק כ"א ובחוו"ד בביאורים ס"ק י"ד ובחידושים ס"ק כ"ג מ"ש בדברי הש"ך והפר"ח והפרי תואר בזה ולדינא הכריעו דבאין הפ"מ יש להחמיר כהפר"ח והפרי תואר עיי"ש ועי' בפרמ"ג או"ח בא"א ריש סי' קע"ג שכתב דאם הי' על השלחן גבינה והעמידו עלי' קערה חמה שהקערה אסורה והתבשיל שבקערה מותר דאמרינן תתאה גבר ואדמיקר לי' בלע כדי קליפה ע"כ הקערה נאסרה והוא במקום קליפה אמנם לענין הגבינה אי נאסרה כדי קליפה כ' שיש לעיין דשמא אדמיקר בלא בעין לא בלע עכ"ד ועי' בס' משמרת שלום לעיל סי' צ"ה בשפ"ד סק"ה (בא"ד ד' בד"ה ואגב) שהביאו וכתב שהצ"ע של הפרמ"ג בזה הוא דהרי הגבינה אינו יכול לבלוע מהתבשיל שבקערה רק דרך דופני הקערה שנבלע בה מקודם והרי קיי"ל דאדמיקר לי' בלע כ"ק לא אמרינן אלא כשהעליון החם הוא גוף האיסור אבל משא"כ אם האיסור הוא בלוע אף קליפה א"צ להתחתון עכ"ד וכתב שם עוד בפרמ"ג דכל זה אם הי' הגבינה שעל השלחן צונן וכאמור אבל אם הי' הגבינה ג"כ חמה התבשיל שבקערה נאסר והגבינה י"ל דאינה נאסרת רק כדי קליפה אמנם יש לומר ג"כ דכיון שיש רוטב עכ"פ מצד הב' של הקערה אוסר יותר מכדי קליפה עיי"ש:

ועיין עוד במשמרת שלום בחידושי דינים שבסוף סי' צ"ד אות ה' בעובדא שטיגנו עוף במחבת של חלב אינו ב"י רק שהי' עליו מעט שמנונית המאה הנקרש ע"פ מכבר יען לא מורק ולא שוטף להמחבת באופן שנאסר העוף עי"ז כדי קליפה ואחר הטיגון לקחו התרנגולת בעודו רותת והניחוהו בקערות של בשר יקרים קודם שקלפו אותה וכ' דלכאורה יש להתיר הקטרות דכיון דקיי"ל דגם בכלי אמרינן תתאה גבר וטעלע"ר שהוא תתאה הוא צונן וכו' והקליפה מתרנגולת הוא רק איסור בלוע וכמ"ש הט"ז ס"ק י"ג דלא חשיב בב"ח איסור מחמת עצמו רק בנגע בשר חם לגבינה משא"כ חתיכה שנאסר כבר מחלב שוב לא הוי רק איסור בלוע א"כ ממילא לפ"ז דגם בזה שייך דברי הש"ך כאן דאם התחתונה צוננת והעליונה חמה אפי' קליפה לא בעי דאינו יוצא מחתיכה לחתיכה מקמי דמיקר לי' אמנם לדינא כתב שאין להעמיד יסוד על זה כיון שהש"ך בס"ק י"ז כ' דגם חתיכת בשר הנאסרה מחלב חשיב איסור מחמת עצמו אף אם נאסר רק כדי נטילה או כדי קליפה א"כ לפ"ז בולעין שפיר הקערה מהפ"ק של התרנגולת מקמי דמיקר לי' להקליפה שהוא גוף האיסור הנוגע בהם אמנם לדינא כתב שוב דאין להחמיר בענין זה דכיון דכתב הש"ך בס"ק ט"ז בשם המהרא"י דכל היכא דבטל בס' א"צ לא נטילה ולא קליפה ואף לדידן דס"ל דאף בשמן ויש ס' בעינן נטילה הוא רק לחומרא וכמ"ש הפר"ח והביאו במ"ז ס"ק י"א ושפ"ד ס"ק ט"ו וא"כ בנ"ד כיון שיש ס' בהתרנגולת נגד מעט שמנונית החמאה הטוח ע"פ המחבת אף דצריך להחמיר לקלוף מ"מ עכ"פ יש לסמוך ע"ד הט"ז הנ"ל שלא לאסור הכלים כיון דהוי הפ"מ עיי"ש:

(קמב) אבל בלי שבלע איסור. עבאה"ט ופת"ש מ"ש באיסור שמן שנבלע בכלי ועי' פר"ח ס"ק כ"ב שפסק להתיר להדיא אף בנבלע שומן בכלי מ"מ כל שהוא יבש לגמרי בלא רוטב אינו אוסר רק כדי קליפה עיי"ש והביאו בשפ"ד ס"ק כ"ג והניח בצ"ע לדינא עיי"ש ועי' בדבריו באו"ח בא"א סי' תנ"א ס"ק ל"ז ובסי' תצ"ד שם סק"ח ועי' עוד בדבריו שם בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות כ"ד שכתב דהוי ספיקא דדינא ובצירוף עוד ספק יש להקל ומה"ט כתב דאם בישלו בקדירה חולבת חלב ואח"כ הדיחוהו והי' נקי ובתוך מעל"ע שמו בו בשר רותח יבש ממש אינו אוסר יותר מכדי קליפה דהוי ס"ס שמא חלב כחוש הוא (עי' בדברינו לעיל ס"ק ק"מ) וקיי"ל דבכחוש אינו אוסר יותר מכדי קליפה אבל בבישלו בקדירה מקודם בשר שמן או חמאה צ"ע אם אוסר בכולו עי"ש אמנם בחוו"ד בחידושים ס"ק כ"ה כתב בהחלט לדינא להקל בזה כדעת המ"א וכמ"ש הנו"ב (שהביא הפת"ש) עיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קס"ח שהעמיד יסוד על פסק זה דגם בבלוע שמן שנבלע בכלי אינו אוסר בכולו עיי"ש לדרכו ועי' בשו"ת שם ארי' חיו"ד סי' כ"ד ובשו"ת באר יצחק מהגאון מקאוונא ז"ל) חיו"ד סי' י"א ועי' בשו"ת יד יוסף (מהרב מו"ה יוסף יהודה נ"י מירושלים) חיו"ד סי' ס' שנשאל מאיש א' שיש לו פאברי"ק מציקארי"א והציקארי"א נעשית מעיקרין ידועין שקולין אותן בכלי ברזל על האש ומערבין בשעת שקולין אותן שמן או שאר שומן שיהי' ניכר בהציקארי"א שמנונית ואח"כ טוחנין אותן העיקרין לקמח וממנו נעשה הציקארי"ע והאיש הנ"ל אין עושה הקמח בעצמו רק קונה הקמח אצל פאבריקאנ"ט שהוא איש חשוד. אך זה אין לו חשש שמא