דרכי תשובה - ד רמט

ועיין בס' מקור חיים על ה"פ סימן תמ"ז ס"ק י"א ובשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' ק"ס דפשיטא להו דגם אם נבלע איסור במלח אין יוצא מהמלח בלי רוטב עיי"ש וכיוצא בזה כתב ג"כ הפרמ"ג באו"ח סימן תמ"ז בא"א ס"ק י"ט בחתך בפסח בסכין ב"י בחמץ מלח קשה ומלח בו בשר והודח דשרי דאף דמלח הוא חריף ואגב דוחקא בלעו אפ"ה אין אוסר דבלוע אין יוצא מאוכל בלא רוטב אף במליחה עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קפ"ב שרצה השואל לומר כן והוא ז"ל מדחה דבריו בשתי ידים דמלח שאני שעל מלח לא אמרו כלל זה דממלח יוכל באמת הבלוע לצאת גם בלא רוטב דכמו שיכול המלח להוציא הדם מן הבשר אף דהדם הוי בלוע בבשר ה"ה דיכול להבליע ממה שבתוכו להבשר גם בלא רוטב עיי"ש ועי' בס' משמרת שלום על הפרמ"ג לעיל סי' ס"ט במ"ז ס"ק כ"א (בא"ד ב') שהביא דבריהם הנ"ל ומדחה דברי הטוטו"ד והעלה דהעיקר לדינא כדעת המקור חיים והבית שלמה הנ"ל דגם במלח אמרינן איסור בלוע יוצא בלא רוטב אך כל זה בידוע בודאי שלא נבלע בו אלא איסור כחוש אבל אם נבלע בו איסור שמן כגון אם חתכו מלח קשה בסכין שדרכו לחתוך בו דבר שמן לפעמים יש להחמיר וכתב שם דסכין שדרכו להשתמש בו לפעמים בשמן אף אם זה אומר שיודע שלא נשתמש בו בשמן לא מהימן דכל מלתא דלא רמיא וכו' עיי"ש:

(קל) ממקום אחר. עט"ז וש"ך הטעם דאין איסור בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ועי' בחוו"ד לעיל סי' ע"ב בביאורים סק"ב ובסי' זה ס"ק י"ח שמבואר מדבריו דהיכא דמונח על חתיכה אחת איסור בעין נאסרין אף שאר החתיכות ממנה גם בלא רוטב ולא שייך בזה אין איסור בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב כיון שהאיסור בעין מונח על החתיכה עיי"ש אמנם יעוין בשפ"ד כאן ס"ק י"ח שכתב בשם תשו' מ"ב דאפי' אם איסור בעין נוגע לחתיכה אחת אפ"ה בלא רוטב אין שאר החתיכות נאסרין דגם כשלא סילקו האיסור שייך לומר אין איסור בלוע הולך מחתיכה לחתיכה בלא רוטב עיי"ש וכדברים אלו כ' גם להלן ס"ק ל"ח בדין הב' עיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה חלק א' חיו"ד סימן ק"ס בהגה מבן המחבר ובשו"ת עמודי אש בדיני או"ה סי' י"ג אות ט"ו שכתבו דהעיקר לדינא כהפרמ"ג דגם בבעין הדין כן ודלא כהחוו"ד עיי"ש באריכות:

(קלא) אינו אוסרת. עט"ז וש"ך שכתב דאין בלועה יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ועי' במ"ז לעיל סי' צ"ב סק"ז שהעמיס בדברי הרשב"א דהטעם דהחתיכה שנאסרה כ"ק דאין הקליפה אוסרת הקליפה הסמוך לה ומקליפה לקליפה וכן לעולם עד שנאסר כל החתיכה משום דבליע אינו יוצא בלא רוטב עיי"ש ומבואר מדבריו דגם בחתיכה אחת שנבלע בה איסור בקצה א' אמרינן שאין נבלע בשאר החתיכה בלא רוטב אמנם יעוין בשו"ת מנחת משה חיו"ד סי' כ' שהרבה להשיב ע"ד הפרמ"ג בזה והוכיח בראיות דדוקא מחתיכה א' לחתיכה ב' הוא דאין הבלוע יוצא בלא רוטב אבל לא בחתיכה אחת עיי"ש:

(קלב) אוסרת אחרת. עט"ז וש"ך שכתב הטעם דאין איסור בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ועי' מ"א סי' תס"א ס"ק ל"ג שהביא מתשו' רמ"א וז"ל דלא אמרינן באיסור דרבנן איסור בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב עיי"ש ועיין בחידושי הגרעק"א כאן שהביאו והתפלא עליו דמלשון זה משמע דרק בדרבנן אמרינן כן אבל בדאורייתא אמרינן דיוצא גם בלא רוטב וכאן מבואר דגם באיסור דאורייתא אמרינן כן והניח בצ"ע עיי"ש ועי' בפרמ"ג בשעה"ת חלק ב' סוף פרק ג' (בד"ה והנה) ובפרמ"ג או"ח בא"א סי' תס"ז מ"ש ג"כ ע"ד המ"א בזה (קלג) אחרת הנוגעת בה. עט"ז וש"ך הטעם דאין איסור בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ועי' מזה בשו"ת הגרעק"א מהד"ת סי' ק"ב וכ' בשפ"ד ס"ק י"ח וראוי שתדע דבלוע אינו יוצא אפי' משהו עיי"ש ובמ"ז סוף ס"ק י"ד ועי' במשמרת שלום דיש בזה נ"מ לענין חמץ בפסח ולענין דשיל"מ עיי"ש:

(קלד) הגוגעת בה. עי' במ"ז לעיל סי' צ"א סק"ה שכתב דאם נפל רוטב קר על דבר גוש שבלוע בו איסור כיון דקיי"ל דתתאה גבר הו"ל בכלל רותח ומוציא הבלוע ונאסר הרוטב עיי"ש וכיוצא בזה כתב ג"כ בחידושי הגרעק"א כאן דאם לח רותח נפל על חתיכה יבישה שבלוע בה דבר איסור אוסר עכ"פ כ"ק דאדמיקר ליה מקרי רוטב להפליט הבלוע מתוך הקליפה עיי"ש:

(קלה) בה. עט"ז וש"ך מ"ש דאין איסור בלוע יוצא בלא רוטב ועי' בפרמ"ג או"ח סי' קע"ג בא"א סק"א שמבואר מדבריו דגם ביש רוטב מעבר הב' של הקדירה הוא פולט ור"ל דאף שדופן הקדירה מפסיק בין הרוטב ובין המאכל אפ"ה מהני לפלוט מן הצד השני דמה דאמרינן דאין בלוע יוצא בלא רוטב הוא דוקא כשאין שם רוטב בשום צד אבל כל שיש רוטב מצד א' הוא שפיר פולט הבלוע גם מצד השני של הקדירה עיי"ש ועי' מזה ביד אלימלך סי' ט"ו באמצע התשו' ובמשמרת שלום לעיל סי' צ"ה בשפ"ד סק"ד (בא"ד ') (ועי' בדברינו לעיל סי' ע"ג ס"ק כ"ה):

(קלו) אפי' אם נצלו יחד. עבאה"ט מ"ש דאפי' קליפה א"צ וכתב במ"ז ס"ק י"ד דמלשון זה משמע דרק קליפה לא בעי אבל הדחה בעי ואפשר שהוא רק לחומרא בעלמא עכ"ד ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ל ובפיה"ק ס"ק מ"ח מ"ש בזה וכתב דצריך מדינא הדחה מהציר הנוטף והציר הנוטף אסור ואין לאכלו עיי"ש:

(קלז) אם נצלו יחד. עבאה"ט וע' שפ"ד להלן ס"ק ל"ח בדין הב' דכל זה בכחוש שאין בו שומן כלל אבל בשר נבילה שומן ממש שנגע בחתיכה א' וכולן נגעו זה בזה כולן אסירים עיי"ש:

(קלח) נצלו יחד. עבאה"ט ס"ק ט"ז שכתב מהט"ז שאין איסור הבלוע בהחתיכה יוצא ממנה לבלוע באחרת בלא רוטב ועי' במ"ז ס"ק י"ד שכתב אל תטעה לומר דאין כח בבלוע להפליט ולהבליע אלא אפי' באם ההיתר שאצלו צלול דא"צ להבליע רק להפליט לבד אפ"ה מותר דאין לו כח לבלוע לצאת כלל בלא רוטב עכ"ד וכדברים אלו כתב גם החוו"ד בביאורים ס"ק י"ג וחידושים ס"ק כ"א וז"ל ונראה דאפי' בדבר צלול שבלע מאיסור אינו יוצא הבלוע בלא רוטב עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סימן קי"ג שהביא דברי הפרמ"ג והחוו"ד הנזכר וכ' בביאור דבריהם דדוקא אם בשעה שנבלע הי' גוש ואח"ש נמס ע"ז אמרו הפרמ"ג והחוו"ד דכיון דבשעה שנבלע הי' גוש אע"פ שעכשיו הוא צלול אפ"ה נחשב לאיסור בלוע ואינו יוצא שוב אף לאחר שנמס אבל אם בשעה שנבלע הי' צלול בודאי דאסור דלא נקרא איסור בלוע כלל רק תערובות עיי"ש אמנם יעוין בס' ישועות חיים בהגה ס"ק כ"א שהביא מרב גדול א' שדברי החוו"ד צע"ג דהא בצלול הכל מתערב ואיך שייך בו ענין אין בלוע יוצא בלא רוטב ועוד דהדבר צלול עצמו הוא הרוטב עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ל שהתפלא ג"כ ע"ד החוו"ד בזה והאריך לדחות דבריו ולדינא העלה דלאו דוקא בדבר צלול לפנינו אלא אפי' אם אינו צלול לפנינו אלא שהוא דבר שדרכו להיות נימוח כגון מלח וכיוצא שדרכו להיות נימוח בעצמו לגמרי שבלוע בו איסור אוסר אחרים בלא רוטב דלא אמרינן אלא שאינו יוצא מחתיכה בלא רוטב אבל לא מדבר הנימוח והוא עצמו רוטב עיי"ש ועי' בס' משמרת שלום לעיל סי' ס"ט במ"ז ס"ק כ"א ובהערות הגאון מבערזאן נ"י שם מ"ש בזה:

(קלט) יחד עבאה"ט מ"ש מהש"ך דדם מקרי כחוש ואינו יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ועי' בבית מאיר ובחוו"ד בביאורים ס"ק י"ג מה שהקשו על זה משמעתא