דרכי תשובה - ד כד

לאכול החלב עצמו שנתנוהו בתוך העור וכ"ש שמותר לתת קיבה לתוך העור להעמיד בה חלב עיי"ש:

(קלג) שנתייבש. עפת"ש מ"ש מתשו' תפארת צבי בתולעים אדומים שצובעים בהם משקה יי"ש ועי' מענין זה בשו"ת שערי צדק חיו"ד סי' צ"ט וסי' ק' באריכות וכ' דבעינן שיהי' ישן יב"ח דאז לאחר י"ב חודש נעשה כעפרא דעלמא ואין בו איסור כלל וכ' שם דאם יש ספק בדבר אם הוא לאחר יב"ח ואם הוא בגדר שלא יהא ראוי לאכילת כלב כל שרואין שאותו הצבע הוא יבש ממש וקשה כ"כ עד שאפשר לפרוך אותו אין לחוש כלל ויש לדונו שבודאי עברה שנתו ואינו ראוי להחמיר עיי"ש באריכות:

(קלד) הוי כעץ בעלמא. עפת"ש מ"ש מהפרמ"ג ותשו' תפארת צבי ותשו' נו"ב באם מתרכך אח"כ ע"י שריי' ועי' בפרמ"ג או"ח במ"ז סי' תמ"ז ס"ק א' שכ' דאפי' אם הבשר יבש כעץ כמה שנים אם נפל לחלב י"ל שנתרכך ואוסר עיי"ש וע' בס' דברי יוסף סי' תקע"ה מ"ש בענין זה והביא ראיות לדברי הפרמ"ג להחמיר בזה והשיב על כל דברי הנו"ב עיי"ש ועי' בשו"ת מים חיים חיו"ד סי' כ"ה באמצע התשו' שהשיג ג"כ על הנו"ב במה דפשיטא לן דלאחר שנתייבש אפי' ע"י שריי' לא ישיב להיות אוכל אדם דמי הגיד לו הה הזה שיכול להיות שע"י שריי' ישוב להיות אוכל אדם עיי"ש באריכות אמנם יעוין בשו"ת דת אש סי' י"ג בעובדא בחתיכת עינוניתא דורדא שהיתה דבוקה בכותל יותר מרבע שנה והיתה קשה ונתייבשה ממש כעץ יבש שלא הי' בה לחלוחית כלל וע"י סיבה נפלה לתבשיל שיש בה חמאה ונימוח מקצת מהחתיכה בתוך התבשיל והאריך בזה והעלה דאע"ג דנימוח מגוף הבשר לתוך התבשיל אין לאסור דכל שנתייבש מתחל' כ"כ שוב א"א לו לאסו' עוד בדיעבד עיי"ש ועי' בתשו' דבר משה ושלחן גבוה שהבאתי (בס"ק הקודם) מה שנתווכחו בזה שדעת הרב דבר משה ז"ל דכל בשר יבש אף שנתייבש כעץ ואינו אוסר מ"מ בשוהה כ"ד שעות במשקה הוא חוזר ומתרכך ואוסר והרב שלחן גבוה העלה בראיות דכל שנתייבש ונעשה כעץ אף אם חזר ונתנוהו בחלב ועמד כך ימים רבים שוב אינו אוסר עיי"ש ובאמת הדבר מבואר בש"ך להלן סי' קי"ד סוף ס"ק כ"א שכ' להדיא דכל שנתייבש בתחלה ונעשה כעץ בענין דלית בה לחלוחית אף שנעשה אח"כ רטוב ולח לל"ב עיי"ש (וע' בדברינו בס"ק שאח"ז) ועי' בשו"ת יד יוסף (מהרב מו"ה יוסף יהודה מירושלים נ"י) חיו"ד סי' ל"ט שנשאל אודות האנשים המביאים יי"ש בכיס השתן (מה שקורין בלא"ז) של בהמה שנתייבש כדי להעלים המכס ויש בהם חשש שהם מבהמה טריפה ונבילה והיי"ש הוא דבר חריף וחשיב כבוש כשיעור שיתן על האש ויתחיל להרתיח וגם לפעמים שוהה היי"ש בתוך הכיס מעל"ע ויותר ובולע היי"ש ע"י כבוש מהכיס שהוא אסור משום נבילה וטריפה ועיי"ש במ"ש בדברי הפרמ"ג הנ"ל והביא ראי' לדעת המקילין דלאחר שכבר נתייבש שוב אינו נותן טעם אח"כ אפי' במשהו אפי' לאחר שנתלחלח ועוד דאזלינן בתר רובא ורוב בהמות כשרות הן ואף במקומות ששכיח טריפות כמו כשרות מ"מ הוא רק מחמת חומרא או מחמת ספק אנו מטריפין וא"כ בנ"ד שפיר שייך לומר רוב בהמות כשרות הן ועוד כיון דהכיס דק מאוד והחלל רחב י"ל דאיכא ס' בהיי"ש נגד הכיס וסיים מכל הלין טעמי נ"ל דאין חשש איסור כלל וכלל לשתות היי"ש עכ"ל ועי' בחמודי דניאל הלכ' מליחה סוף סי' נ"ז מ"ש בזה ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ד ובפיה"ק ס"ק מ"ח שהעלה דאף ששהה בו החלב מעל"ע אין להחמיר בדיעבד אכן אם נתבשל עמו יש לדון הכל לפי הענין אם נתרכך בבישול כ"כ עד שהוא ראוי לאכילה יש להחמיר ואין חילוק בזה בין עור הקיבה ובין בשר יבש וכן אין חילוק בזה בין איסור בב"ח בין איסור נבילה עיי"ש ועי' מזה בס' שערי שמחה שער ב' סי' ג' באריכות ועי' בשו"ת לב ים סו' כ"ו שנשאל אם מותר לערב דבק (שקורין קליי"א או ליי"ם) הנעשה מדגים וקרוב הדבר שנעשה מדגים טמאים בדבש הנעשה מצוקע"ר ועוד איזה דברים והדבק הנ"ל הוא כעצם יבש אך שמתרכך ע"י שריי' במים וכוונת עירוב הדבק הנ"ל הוא רק כדי שיהי' הדבש עב ולא משום טעם וגם יש ששים בדבש נגד הדבק שאינו מתערב רק רבע ליטרא בפו"ד ומחצה ועיי"ש במה שהאריך בזה וכ' דאם הי' עוד לחלוחית בתוך הדבק בודאי אסור לערבו משום דאין מבטלין איסור לכתחלה אך בנ"ד כיון שנתייבש לגמרי ואין בו לחלוחית עוד ואף שחזר ונתלחלח אח"כ מ"מ עכ"פ יש לצרף דעת המקילין דגם בחזר ונתלחלח מותר להקל עכ"פ בכה"ג שיש בודאי ששים כנגדו וגם יש עוד ספק בעיקר האיסור אם נעשים מדגים טמאים או מטהורים והו"ל ס"ס שמא הוא מדגים טהורים ואת"ל מטמאים דלמא נתייבש לגמרי שאין בו שום טעם עוד לכן יש להתיר אף לכתחלה ליתנו בתוך הדבש עיי"ש באריכות:

(קלה) בעין בעלמא. עפת"ש מ"ש דבשר אפי' יבש כעץ אסור ועשפ"ד להלן סי' ק"ג סק"ב ועי' בחמודי דניאל שם שכ' שהש"ך שמתיר להלן סי' קי"ד ס"ק כ"א מיירי בחוטים דקים של בשר דזה הוי כמו עור הקיבה אבל אם הוי חתיכה גם כשנתייבש כעץ אוסר עיי"ש ועי' בשו"ת מור ואהלות (מהרב ר"א פוסק ני') באוהל ים המלח סי' י"א (בד"ה נשאלתי) שהביאו ולדינא כתב דלעשות מהבשר חוטים דקים ולייבשו כדי לאכלו עם חלב בודאי אסור לכתחלה לכ"ע ואף בדיעבד אם עשה כן צ"ע אם יש לסמוך ע"ד הח"ד להקל, בזה כיון שדעת הפר"ח נראה דאפי' אם הוא חוטין דקין אסור עיי"ש:

(קלו) בעלמא. עי' בדברי שאיל ויוסף דעת שנשאל בעובדא שהניחו כבד על הכירה לצלות ונצלה כ"כ עד שנתחרך עד שלא הי' אפשר להכיר הכבד בין הגחלים כלל אם הוא כבד או גחלת והניחו על הכירה מאשי"ן לבשל בתוכה חלב ולקחו מהגחלים האלו ונתנו לתוך המאשי"ן לחמם ונסתפקו אם הי' מן הכבד ג"כ בתוך המאשי"ן וכ' דלכאורה נראה דכיון שנחרך כ"כ עד שא"א להכיר כלל הו"ל כעפרא דעלמא ולא מצוי לאסור