דרכי תשובה - ד רמח

שכולן מותרין גם באין ס' רק הראשונה אסורה כיון שהיא בלעה מגוף האיסור אבל שאר החתיכות שלא בלעו רק מאיסור בלוע כיון דבקיאין אנו שהוא כחוש לא נאסרו וכתב שהדין נותן כן ומ"מ סיים בצ"ע עיי"ש ועי' בחוו"ד בביאורים סק"ח שכתב לחלק בזה דאם האיסור עדיין בעין ונוגע בחתיכה הראשונה בשעת נגיעות שאר החתיכות זה בזה כיון דמשווינן האיסור לשמן נגד החתיכה הראשונה הנוגעת בה לאוסרה כולה עד ס' משוינין אותה לשמן ממילא גם נגד שאר החתיכות כיון דבשעה אחת הן בלועות זו מזו אבל אם נגעו שאר החתיכות זה בזה לאחר שכבר נסתלק האיסור ואינו נוגע שוב להחתיכה הראשונה אז שפיר דיינינן להחתיכה הראשונה רק לאיסור בלוע ואינה אוסרת האחרות כשהוא כחוש לפי בקיאותינו עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"א ס"ק מ"ג ומ"ו ובפיה"ק ס"ק מ"ט וס"ק נ"א שהאריך והעלה דאף אם חתיכות האיסור עדיין נוגעות להחתיכה הראשונה בשעה ששאר החתיכות נוגעות בה אפ"ה אין לאסור עד ס' דרק לגבי החתיכה הראשונה הנוגעת בגוף האיסור אין אנו בקיאין אבל לגבי שאר החתיכות שאינם נוגעים בגוף האיסור אין להחמיר אצלם לומר שאא"ב ויש להתירן בכחוש דכל שאינם נוגעים לגוף האיסור שייך לומר דבקיאין אנו שהוא כחוש וגם כתב שם דאם כולן נוגעין בחתיכת האיסור יש להקל דכולן מצטרפין לבטל בס' לאחר כדי נטילה מכל א' במקום שנוגעין להאיסור עיי"ש:

(קכא) איסור דשייך בו שמנונית. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דדם לא שייך בו שמנונית ועי' בבאה"ט להלן ס"ק כ"ח שהעתיק דברי הט"ז דדם שייך בו שמנונית ועי' בדברינו להלן (ס"ק קל"ט):

(קכב) דשייך בו שמנונית. עשפ"ד סי' ק"ב סק"א מ"ש לענין ביצת נבילה שטחו בה הלחם אם הוא נקרא דבר כחוש לגמרי וסיים ובמקום אחר נסתפקתי אי ביצה לא שייך בו סרך שומן עכ"ל ועי' בדבריו בשעה"ת סוף חלק ב' שכ' וז"ל ודע דביצה מקרי דררא דשומן עכ"ל ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק מ"ד מ"ש ע"ד הפרמ"ג בזה וצ"ע:

(קכג) אינו אוסר רק כ"ג. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דזה דוקא באיסור דרבנן ועי' ביד יהודה שם שכתב דמפשטות לשין הרמ"א משמע דבכחוש לגמרי אין להחמיר כלל אפי' באיסור דאורייתא זולת בחמץ בפסח דהוי איסור משהו עיי"ש והנלפענ"ד נדינא דבהפ"מ או לצורך שבת ושמחת יו"ט עם צירוף איזה סניף יש לסמוך על דבריו להקל אפי' באיסור דאורייתא בדבר שאין בו דררא דשמנונית כלל דעכ"פ בדבר שאין בו סרח שמנונית כדאי המה דעת המקילין הנ"ל (ס"ק קט"ז) בהפ"מ גם בדבר שיש בו סרך שמנונית לומר דבקיאין אנו בין כחוש לשמן רק שהבאתי דעת הגרעק"א שהניח בצ"ע כיון שאין כן משמעות לשון הרמ"א דמשמע מלשונו דאפי' בהפ"מ אין להקל וכנ"ל אבל בדבר שאין בו סרך שמנונית דאין מלשון הרמ"א משמעות דאפי' בהפ"מ אין להקל בודאי דעכ"פ בצירוף סניף יש לסמוך להקל:

סעיף ו (קכד) דבר שיש לו פעפוע. אבל בדבר כחוש לגמרי אף אם החם למטה אינו אוסר רק כדי נטילה וא"צ ס' ואם החם למעלה אינו אוסר רק כדי קליפה. ונ"מ גם לדידן באיסור דרבנן. שפ"ד ס"ק ט"ז:

(קכה) בהיתר ס'. ומ"מ אף שיש ס' צריך נטילה שפ"ד שם:

(קכו) ס' כנגד האיסור. וכל החתיכות מצטרפות לששים כדלקמן סעי' ט' במליחה חוו''ד בחידושים ס"ק י"ט:

סעיף ז (קכז) בשר בחלב. עבאה"ט ומ"ש והש"ך כ' דאין תירוץ זה עיקר ר''ל דהש"ך העלה דבשר הנאסר מחלב לדידן דקיי''ל חנ''נ לא הוי איסור בלוע רק איסור מגופו כשאר איסור מחמת עצמו והנה בכו"פ ובמנח"י כלל כ"ח סק"א הכריעו דהעיקר לדינא כהט"ז דבב"ח לא הוי רק איסור בלוע עיי"ש אמנם בפרי תואר ס"ק י"א ובשפ"ד ס"ק י"ז כתבו דהעיקר כהש"ך עיי"ש ועי' בחוו"ד בביאורים ס"ק י"ב וחידושים ס"ק כ' וביד יהודה בפיה"ת ס"ק כ"ח ובפיה"ק ס"ק מ"ו ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ב (ס"ק י"א) מ"ש עוד מזה. ומ"ש הבאה"ט שאין אנו בקיאין בין בחוש לשמן וכו' אבל מ"מ מה שאינו גוף האיסור רק בלוע לא חמיר כ"כ עי' בדברינו לעיל (ס"ק ק"כ):

(קכח) מה שבלע ממקום אחר. היינו אף אם הי' הבלוע תחלה ע"י בישול אינו אוסרת אח"כ אחרת בנגיעה בלא רוטב. יד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ט ובפיה"ק ס"ק מ"ז:

(קכט) שבלע ממקום אחר וכו'. עט"ז וש"ך דאין איסור בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ועי' במ"א סי' תנ"א ס"ק ל"א שכתב לאסור במה שחותכין זנגביל בסכין של בשר ודכין במדוכה ואח"כ דכין במדוכה זו בשמים ואוכלין בחלב מטעם דבדבר חריף לא שייך נ"ט בר נ"ט עיי"ש ועי' בחוו"ד לעיל סי' צ"ו בביאורים סק"ו שתמה על המ"א דאיך יכול המדוכה לבלוע טעם הבלוע בבשמים הא אין הטעם יוצא בלא רוטב עיי"ש וכ"כ בחידושים ס"ק י"א לדינא דגם בחריף ודוחקא אין בלוע יוצא מאוכל בלא רוטב איברא כי דעת המ"א נראה דס"ל דבחריף ודוחקא יוצא גם בלא רוטב ועי' בס' בית יהודה (להה"ג מהר"י לאנדא ז"ל) לעיל סי' צ"ה סעי' ג' שכתב שכן עיקר כדעת המ"א דבדבר חריף יכול להוציא טעם הבלוע בחתיכה גם בלא רוטב ושכן ס"ל להרב אבן העוזר שם עיי"ש ועי' בס' יד אלימלך סי' כ"ג מ"ש בזה וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בפרמ"ג או"ח סי' תמ"ז במ"ז ס"ק י"ג שכתב דחורפא ודוחקא מפליט רק מכלי כמו צנון שחתך בסכין של בשר אבל אינו מפליט מאוכל עיי"ש וכ"כ שם בא"א סי' תנ"א ס"ק ל"א אמנם בעיקר הקושיא על המ"א הנ"ל כתב שם בפרמ"ג בסי' תנ"א שם דאף את"ל דאף ע"י דוחקא אינו מפליט בלוע מאוכל בלא רוטב מ"מ בענין המדוכה לא שייך זה דכיון שידוך ונעשה כקמח לא שייך בלע עיי"ש וכיוצא בזה כתב שם עוד בסי' הנ"ל ס"ק ל"ה עיי"ש והיינו כדברי החוו"ד הנ"ל עיי"ש וכ"כ ביד יהודה לעיל סי' צ"ו בפיה"א ס"ק כ"ח ובפיה"ק סק"ח לדינא עיי"ש ועי' בס' זר זהב על האו"ה כלל כ"ט סק"מ בעובדא שלקחו דגים מלוחים שנצלו ע"ג גחלים ונטלו אותן מהאש רותחין מאד ונתנו אותם בפעלע"ר וחתכו אותן בסכין של איסור שנשתמש באותו יום איסור רותח ושפכו עליהם חומץ בערך צלוחית קטנה והשפיכה של החומץ הי' ששפכו על הדגים מלוחים מעט והמותר הרבה שפכו על הטעלע"ר במקום שלא הי' שם ההערינ"ג כי לא הי' שם רק ב' דגים מלוחים והטעלע"ר הי' גדול וכתב שם הנה על ההערינ"ג ועל החומץ אין שאלה דבודאי אסורים רק על הטעלי"ר יש שאלה והנה אם לא הי' שם חומץ רק מחמת שחתך ההערינ"ג על הטעלי"ר לא הי' נאסר הטעלע"ר דאין הבלוע יוצא בלא רוטב ואף שיש כאן חורפא ודוחקא דסכינא אינו יכול לצאת הבלוע מההעריר"ג שבלעו מהסכין ולהבליע להטעלי"ר וכמ"ש הפרמ"ג באו"ח דאפי' ע"י דוחקא וחריף אין בלוע יוצא מאוכל בלא רוטב אך כיון שהי' שם חומץ ממה ששפכו על ההערינ"ג ע"כ אם שהה החומץ שם כשיעור שירתיח בודאי נאסר הכל וגם הטעלע"ר נאסר אכן אם לא שהה כשיעור שירתיח אף דלכאורה י"ל דכיון ששפכו החומץ על ההערינ"ג אמרינן תתאה גבר ונעשה גם החומץ רותח והוי רוטב ומפליט גם הבלוע מההעריג"ג אמנם הנה זה לא שייך לומר רק אם היו שופכין החומץ רק על ההערינ"ג הרותח אז שפיר שייך לאסור הכל אבל בנ"ד כיון ששפכו רוב החומץ בדופני הטעלע"ר ובמקום ההוא נשאר החומץ צונן דהא ההערינ"ג לא הרתיחו את הטעלע"ר דהא גם בכלים אמרינן תתאה גבר וא"כ הרי הי' הרבה חומץ קר שלא נתחמם כלל וממילא דגם החומץ חם שעבר מעל הדגים מלוחים ונשפך לתוך הטעלע"ר נתערב בתוך החומץ הקר ואינו נבלע בכלי עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' צ''ו ס"ק ל"ז):