דרכי תשובה - ד רמה

לדינא עיי"ש אמנם בחוו"ד בביאורים סק"ט כ' דכל מה דאמרינן תתאה גבר הוא רק בסתם חום אבל אם הניח כלי איסור שהוחם ונתלבן באור על דבר קר אפי' אם התתאה צונן גמור אוסר בכולו שמתלבן באור אינו מתקרר מהתתאה הצונן ויכול לבשל אפי' אם התתאה צונן וכו' וכאשר יעיד החוש שאם יניחו אבן או ברזל או שאר דבר מלובן על חתיכת בשר שיצלה ולפעמים יהי' החום חזק כ"כ עד שישרף עכת"ד ועי' בשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב נ''י) חלק א' מיו"ד סי' ק"ה אות א' מ"ש בזה ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ט ולעיל סי' צ"ב ס"ק ס"א שכ' לחלק דכשנתחמם באור עד שנשרף עליו קש מבחוץ יש להחמיר דהו"ל כמו אש ולא שייך בו דין תתאה גבר אבל אם אינו חם כ"כ עד שקש נשרף עליו מבחוץ אע"פ שהיס"ב דינו כשאר חם ושייך בו תתאה גבר עיי"ש:

(צד) תתאה גבר. עי' בשו"ת בית ישראל סי' מ"ו בא' שהוציא פת רותח מהתנור ונתן בתוכו חמאה והניח הפת על קערת בשר ב"י צוננת וכ' דלכאורה לפמ"ש הש"ך ס"ק כ"א דבבלוע אף שהוא שמן לא אמרינן מקמי דעיקר לי' בלע כ"ק ולא בעי העליונה קליפה כלל לפ"ז בהיתר חם שהניחו בכלי של איסור אם הכלי התחתונה צוננת אף שההיתר העליונה חמה לא נאסרת העליונה אף כדי קליפה כיון שבכלי של איסור לא הוי רק איסור בלוע ובבלוע לא אמרינן אדמיקר לי' בלע פורתא וכיון דתתאה גבר והתחתון הוא מצנן את העליון ולא בלע העליון כלל כמו בשתי חתיכות כה"ג היכא שהתחתון אינו אסור רק משום בליעת איסור דלא אמרינן אדמיקר לי' וכו' אולם מדברי הרמ"א שכ' דהיתר שהניחו בכלי איסור אמרינן בי' ג"כ דין תתאה גבר כמו בב' חתיכות משמע דגם כשהכלי צוננת וההיתר שעליה חם אמרינן בי' דין דתתאה גבר ואדמיקר לי' וכו' ואוסרת העליון החם כדי קליפה עכ"פ מדלא מחלק בין תחתונה חמה לתחתונה צוננת וכו' ולפ"ז בנ"ד נראה דהפת בודאי נאסר כדי קליפה אבל הכלי י"ל דשפיר מותרת מפני שמהמאכל אף בלוע שמן אינו יוצא מקמי דמיקר ועוד אף אם החתיכה והכלי שניהם חמין אם אין החתיכה אסורה מחמת עצמה רק מחמת בלוע אף שהבלוע הוא שמן מ"מ כבר כתב החוו"ד לעיל סי' צ"ט סק"ד ובסי' זה ס"ק ט"ו דאין מאכל בלוע מאיסור אוסר כלי אף בבלוע שמן ולפ"ז בנ"ד בודאי דהכלי לא נאסר כלל מן הפת אף שהבלוע שבתוך הפת הוא שמן ומ"מ לדינא סיים בצ"ע כי מלשון האו"ה משמע דאף בבלוע שייך לומר דאדמיקר לי' בלע כ"ק וגם משמע מדבריו דבלוע שמן יוצא מחתיכה ומבלוע אף לכלי שהוא קשה ואוסר ובנ"ד ג"כ אסורה וסיים בצ"ע עיי"ש:

(צה) אם חתך בשר בסכין חולבת. ר"ל דכשיש דוחקא דסכינא אף אם הסכין תתאה לא אמרינן תתאה גבר ואוסר כולו אכן אם אין היס"ב בהבשר אז סגי להבשר קליפה והסכין נעיצה. יד יהודה בפיה"א ס"ק י"ח ובפיה"ק ס"ק ל' (ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ו שם ס"ק פ"ח):

(צו) אסור לערות מכלי שיש בו שומן כשר וכו' עבאה"ט מ"ש משום דמחברו בניצוק ועי' כו"פ אות ח' שכתב שזה שכ' הרמ"א דאסור לערות וכו' היינו דוקא בכה"ג שמערה שומן קר לנר דלוק שהוא חם דכשהתחתון חם והעליון צונן אז הוא מהטבע שההבל והזיעה עולה מהחם להצונן ומערבו אבל כששניהם חמין ואפי' כשהתתתון הוא חם ביותר מותר עיי"ש והביאו בחכמת אדם כלל נ"ט סעי' ה' אמנם יעוין בכנפי יונה מ"ש בדין זה ובסוף סיים דאפי' בחם לחם קרוב הדבר להחמיר וסיים בצ"ע עיי"ש אמנם יעוין במ"ז סק"ו שכ' דמשמע מהפוסקים דדוקא בחם לתוך צונן אבל חם לתוך חם אין אוסר ההבל ושכן כ' הבה"י וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בס' שורש מיעקב הראשון אות ג' מ"ש לתרץ דעת הכו"פ בזה (צז) לערות. עבאה"ט מ"ש משום דמחברו בניצוק וכו' ודע דבגוף הדין אם אמרינן באיסורין ניצוק חיבור יש מבוכה גדולה בין האחרונים ועי' בחוו"ד לעיל סי' צ"א בביאורים סק"ו מדין זה דניצוק אינו חיבור ע"כ אם עירה דבר לח על איסור רותח לא נאסר כל הקילוח בדיעבד רק מה שנגע בהאיסור וכמ"ש הרמ"א כאן עיי"ש ועשפ"ד לעיל סי' נ"ה ס"ק י"ח שהניח דין זה בצ"ע כי מדברי הרמ"א בסי' צ"ב סעי' ז' בדין דקילוח מקדירה רותחת וכו' משמע דניצוק הוי חיבור וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בס' מנחת יצחק (מהרב מו"ה יצחק מאהליר מו"ץ מבראד) בהקדמה ובסוף הס' מה שהאריך בענין זה והביא מדברי הרמ"א בסי' צ"ה שם והביא מה ששמע מקשים דהא מעשים בכל יום דקילוח מן קדירה רותחת של חלב הולך לתוך קדירה של בשר רותחת ודיינין כל דייני ישראל וכל בעלי הוראה דסגי בס' רק נגד החלב הנשפך לתוך הקדירה של בשר אבל נגד החלב הנשאר מן הקילוח בהקדירה של חלב לא הוצרכו ס' ואם נימא ניצוק חיבור יצטרך ס' גם נגד כל החלב שנשאר בהקדירה ועיי"ש במ"ש בזה והביא מדברי הש"ס בע"ז דף ע"ב ע"ב דלא אמרינן ניצוק חיבור אלא בניצוק שסופו לירד למטה אבל בניצוק שאין סופו לירד למטה לא הוי חיבור עיי"ש באריכות [ובזה יתכן לפענ"ד מה שיש מקשים בהא דמבואר לעיל סי' צ"ב סעי' ו' בטפה שנפלה כנגד הרוטב שיערה התבשיל מיד בצד אחר עיי"ש ואם נימא דניצוק לא הוי חיבור הא יש לחוש דלאחר שיערה מקצת לא נשאר בקדירה שיעור ס' כנגד הטעם ונ"נ וחוזר ואוסר כל התבשיל (ועי' בדברינו בסי' צ"ב שם ס"ק קט"ו) אבל לפי האמור יתכן שפיר דכיון דקילוח הזה סופו לירד למטה אמרינן בי' שפיר ניצוק חיבור וע"כ אף שאין בהתבשיל שבקדירה ס' נגד הטפה מ"מ הוא עדיין מצטרף התבשיל שכבר מונח בקדירה הב' ע"י הניצוק שסופו לירד וכאמור] ועי' בס' מנחת סתים מה שהאריך בענין זה בעובדא שהתיכו שומן אווז לערך שתי ליטע"ר עם גריווע"ן וטעו ולקחו כף דק (של בלע"ך) ב"י מחלב ואחזו אותו ע"פ פי הקדירה שהי' בה שומן הניתוך כל שעת שפיכת וניצוק השומן לתוך הקדירה האחרת כדרך שאוחזין בשעת שפיכת השומן שלא יפלו הגריווע"ן להקדירה האחרת ומעתה הנה הכף בודאי אסור אך יש שאלה על השומן ועל הקדירות ועל הגריווע"ן והשואל מצדד דאף שיש ס' בשומן נגד הכף יש לאסור הכל יען כי בסוף השפיכה לא נשאר כ"א מעט שומן בהקדירה הראשונה ושוב כל השומן הנשפך אח"כ נ"נ ואף דמחובר לשומן שלמטה ע"י הניצוק ובצירוף השומן דלמטה יש ס' הא פסק החוו"ד דבדבר לח לא נחשב חיבור (ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ב ס"ק קכ"ח) והאריך ג"כ בדין ניצוק חיבור והביא מכמה מקומות והעלה דאם שפיכת השומן הי' בבת אחת שלא נפסק הקילוח באמצע שפיר מצטרף כל השומן לשיעור ס' ולא נעשה נבילה כלל ואף בספק יש להקל כיון דבשר עוף בחלב הוא דרבנן והוי ספיקא דרבנן אבל הגריווע"ן יש לאסור כיון שלאחר שעירו כבר כל השומן אז כבר נפסק הקילוח ונאסרו כל הגריווע"ן כי דרך הוא שכל הגריווע"ן נופלין למטה לפי הקדירה למקום הכף אף שלא נגעו כולן בכף רק איזה מהם מ"מ כיון דכולן נוגעים זה בזה בעינן ס' בכל הגריווע"ן נגד הכף וכו' ואף אם נימא דנאסרו רק מעט מהגריווע"ן והרוב לא נגעו לא בטלו ברובא וכו' דשמא יבשלם ויתן טעם אם לא כשיש ס' בהגריווע"ן נגד הכף אז יש להתיר גם הגריווע"ן עיי"ש:

(צח) שומן כשר. עבאה"ט מ"ש מהד"מ דאם עירו שומן איסור חם לתוך שומן היתר קר אוסר וכו' ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק ל"ב שכתב דפשוט הוא דאם יש ס' בשומן התחתון נגד השומן האיסור יקח מלמעלה לפי אומדן דעתו שיכול להיות מהשומן האיסור כי אולי לא נתערב בכל התחתון והשאר מותר עיי"ש:

(צט) ובדיעבד אין לחוש. עי' ביד יהודה שם שכ' דמ"מ בדבר שאוסר במשהו יש להחמיר גם בדיעבד עיי"ש:

(ק) אין לחוש. עי' ביד יהודה שם שכ' דר"ל שאף שאנו רואין שעולה הבל מהנר אין חוששין מסתמא להבל העולה כל זמן שאין רואין שמזיע אבל אם רואין שמזיע לודאי אסור עיי"ש ועי' בהגהות יד אברהם שכ' דבע"כ לא התירו בזה בדיעבד רק בכה"ג משום שכל האיסור הוא רק משום שההבל של הנר שעולה למעלה אוסר הכלי מש"ה כתבו שאין לחוש בדיעבד כי אין כ"כ איסור בההבל בזה כי הלהב של הנר מקלי קלי איסורא אבל במערה מקדירה של היתר לקדירה של איסור בסמוך כ"כ שהיס"ב בהזיע בודאי אף בדיעבד אסור שהזיע עולה ונבלע בהקדירה וכמ"ש הפר"ח להלן סי' קכ"ב דזיעה מתבשיל דינו כגוף התבשיל עכ"ד:

(קא) לחוש עי' בשו"ת מקור ברוך (להרב מו"ה בענדיט ז"ל מברעסלא) מ"ש בדבר שנעשה לכמה אנשים כהיתר לשפוך מים רותחין מכלי ראשון כשרה אל כלי טריפה שרוחצין בהם ידיהם ורגליהם דלכאורה נראה דאסור לעשות כן לכתחלה מטעם