דרכי תשובה - ד רמד

ואוסר עיי"ש:

(פז) הכל אסור. עחוו"ד בחידושים ס"ק י"ב שכתב דבע"כ כ"ז מיירי בשניהם גושים אבל אם נוגע דבר צלול בבשר רותת אין צריך ששים רק נגד מה שנגע דדבר לח לא חשיב חיבור כמש"ל סי' צ"ב עיי"ש (ועי' בדברינו שם ס"ק קכ"ח ובסי' זה לעיל ס"ק ס"ד):

(פח) ואם האחד צונן וכו'. עי' בס' דברי יוסף סי' תש"מ אות י"ב שהעלה דאם א' מונח אצל האש אפי' במונחים זה אצל זה והב' קר הוי כמו הם בחם וכולו אסור ועיי"ש עוד לעיל סי' תקצ"ה אות ו' (וע"ל ס"ק ס"ט וס"ק ע"ט):

(פט) ההיתר צריך קליפה. עבאה"ט מ"ש מהט"ז והש"ך במ"ש מדברי המהרש"ל ומ"ש מהט"י ונראה דכן יש לנהוג באין הפ"מ וכו' ועי' במנח"י כלל כ"ג סק"ב ועי' בלב"ש בחידושי דינים ס"ק קנ"א מ"ש בביאור דברי הט"ז בזה דלכאורה נראה דר"ל דבאיסור חם והיתר צונן אוסר כולו אפי' בהפ"מ אך זה אינו אלא דכוונת הט"ז הוא לדינא דבמקום הפ"מ יש להקל אפי' כשהאיסור חם וההיתר קר סגי בקליפה וכן אפי' בהיתר חם והאיסור קר בעי, עכ"פ קליפה אפי' בהפ"מ עיי"ש ועי' במ"ז לעיל סי' צ"א סק"ה מ"ש בדברי המהרש"ל והש"ך בזה ועי' בס' יד יוסף על הלכות פסח ברביד הזהב סי' תס"ז ס"ק כ"ו ובספרו דברי יוסף על היו"ד סי' תקצ"ה אות ה' מ"ש בדברי המהרש"ל בזה באריכות ועיי"ש במ"ש בזה לדינא:

(צ) צריך קליפה. עי' בכנפי יונה שכתב בדין דהיתר חם והאיסור קר אף שקולף צריך שיהי' בהיתר ס' נגד הקליפה במקום. הנגיעה באיסור ואפי' בדאיכא ס' בעינן קליפה עיי"ש ולמעשה צ"ע כי הוא דבר חדש ולא נזכר בשום פוסק לא בראש נים ולא באחרונים:

(צא) קליפה. עבאה"ט ועבמ"ז לעיל סי' צ"א סק"ה מ"ש בזה והביא מדברי הרמ"א כאן דאם א' קר ואחד הם ומונחים זא"ז סגי בקליפה וכ' דשלא בהפ"מ יש להחמיר ולומר דזה דוקא בשניהם יבשים או בהיתר צלול ואיסור חם אבל באיסור צלול קר והיתר חם הוי כטהור מליח וטמא צלול ונפל דאוסר כולו בלא הפ"מ עיי"ש וכ"כ במ"ז כאן סוף סק"ה:

(צב) איסור שהניחו בכלי היתר. עבאה"ט סק"י מ"ש דהמהרש"ל חילק ע"ז ואין דבריו נראין וכו' ור"ל דהמהרש"ל פסק דלא שייך בכלי דין תתאה גבר או עילאה גבר והש"ך חולק והעלה דהעיקר כהרמ"א דגם בכלי שייך דין זה ועי' בפלתי סק"ז שהמליץ בעד היש"ש וכתב דרק לענין בליעה ופליטה הוא דס"ל דלא שייך בכלי תתאה גבר הואיל ולית לי' פליטה מגופיה לא שייך בו ת"ג דקל לפלוט ולבלוע אבל לענין בליעה שיהא גוף הכלי מקבל חום מהדבר שנפל לתוכו עד שיהי' חומו ככלי ראשון שיחזור ויצלה להדבר הנופל ברוטבו בזה אין חילוק בין כלי לאוכל עיי"ש ועשפ"ד סק"י שהביאו וכתב שיפה כתב בזה עיי"ש ועי' בש"ך לעיל סי' צ"ב ס"ק ל"ב שמבואר דעתו דאם העמידו כלי צוננת עם תבשיל על חתיכות איסור רותחות נאסר הכלי עם המאכל שבתוכה דתתאה גבר ועי' בחוו"ד שם בביאורים ס"ק כ"א שהשיג על הש"ך שם דאף דבחתיכה הדין כן דתתאה גבר ונאסר הכל מ"מ בכלי לא אמרינן תתאה גבר דהא קיי"ל דבכלי אמרינן חם מקצתו לא חם כולו עיי"ש וכ"כ כאן בביאורים סק"ט וחידושים ס"ק י"ג לדינא דאם הניחו כלי היתר על אוכל איסור או כלי חלב על בשר לא שייך דין תתאה גבר ואפי' אם האוכל שלמטה הוא חם מחום כ"ר אינו איסר אפי' כ"ק והביא ראי' מהא דלעיל סי' צ"ד בתחב כף חולבת בקדירה של בשר דא"צ לשער רק כנגד מה שתחב ולא אמרינן דתתאה גבר ונעשה כל הכף חם של כ"ר ובע"כ דבכלי לא שייך דין דתתאה גבר עיי"ש וכ"כ בחידושי הגרעק"א דאם הניחו כלי חם על איסור קר לא אמרינן דהתאה גבר עיי"ש איברא כי במ"ז סי' צ"ד סק"א (בד"ה והנה) עמד בזה דאם נימא דאמרינן בכלים דין ת"ג א"כ בתחב כף רק במקצת מדוע לא נצטרך ס' נגד כל הכף ואנן קיי"ל דא"צ לשער רק נגד מה שתחב מהכף וכתב דבע"כ צריכין לחלק בין מאכל לכלי דאע"ג דקיי"ל דאמרינן גם גבי כלי תתאה גבר זהו רק אם הניח מאכל קר על כלי חמה דהכלי פולט אבל אם הניח כלי צוננת על איסור רותח או על היתר רותח הכלי אסורה אבל א"צ לשער נגד כל הכלי דבכלי לא אמרינן חם מקצתו חם כולו וא"כ אין הכלי מפליט מכולו אף כשהתחתון חם ובע"כ משמע דלא אמרינן תתאה גבר בכלי רק להקל דהיינו כשהכלי התחתון הוא קר אמרינן דת"ג ואינו אוסר רק כ"ק דאדמיקר לי' בלע הכלי התחתון כ"ק אבל להחמיר כגון שהתחתון הוא מאכל והוא חם ונפל עלי' כלי קר אין אומרים שירתיח הכלי שנפל ומפליט מכל הכלי עיי"ש ועי' בהגהות חכמת שלמה לעיל סי' צ"ד סעי' ד' מ"ש בדין זה ומצדד שם שגם דברי הפרמ"ג שבס' צ"ד שם יתאחדו עם דברי הכו"פ דסי' ק"ה הנזכר דלהכי בתחב כף של בשר בקדירה של חלב רותח לא שייך דין תתאה גבר כיון שאנו דנין רק על הבלוע היוצא מן הכף וכתב דלפ"ז יש לעיין מה יהי' אם תחב מקצת כף לקדירה רותחת של איסור אם נאסר העליון מהתחתון ע"י מה שההחתון חם ותתאה גבר וגם בתחב רק מקצת הכלי נעשה כאלו תחבו כולו דנבלע האיסור בעין בכולו. ולפ"ז אם תחב כל כף זה אח"כ לתבשיל היתר צריך ס' נגד כל הכף דגם צד השני אוסר המאכל די"ל דלהבליע נקל מלהפליט וכיון דהתחתון הוא איסור מצד עצמו שפיר מועיל להחם גם חלק העליון של הכף ולהבליע בו איסור מצד עצמו עיי"ש (עיין בדברינו לעיל ס"ק ע"א מ"ש בזה) ועי' בס' דברי יוסף סי' תשמ"ב מה שהאריך בזה וכתב כמה ראיות דגם בהניח כלי קר על אוכל רותח שייך דין תתאה גבר ונאסרה הכלי כולה עיי"ש וכ"כ בשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב נ"י) חלק א' מיו"ד סי' ק"ה אות ז' דהעיקר כדעת הש"ך דגם בכלי אמרינן תתאה גבר אך לענין המאכל שבכלי אם נאסר בזה יש חילוק בין מאכל צלול לגוש דאם הי' שם מאכל צלול כגון חלב נאסר דכיון שהכלי נתחמם ופולטת בכולה הרי נתערב הפליטה בהצלול אכן אם הי' דבר גוש אין לאסור דכיון שעדיין לא נתחמם הכלי באמת אף דלענין הכלי אמרינן דתתאה גבר וחשבינן לי' לחם מ"מ לגבי המאכל לא אמרינן שהוא הם דהא אנו רואין לפנינו שהמאכל גוש לא נתחמם ואם נרצה לומר שגם המאכל נתחמם הו"ל תרי תתאה גבר ואמרינן דלא בלעה מהפליטה רק כדי קליפה וכן להיפך אם העמיד מחבת חלב רותח על בשר צונן אמרינן תתאה גבר והבשר נאסר רק כדי קליפה והחלב מותר וכן הכלי של חלב לא נאסרה רק כדי קליפה והחלב מותר וכן כשמניח הקערה עם בשר על לביבות רותחין שהם ממולאים בגבינה (שקורין קרעפלי"ך) אין להחמיר דאיסור בלוע אינו יוצא בלא רוטב לכלי רק כדי קליפה דהא הגבינה הוא רק איסור בלוע שהוא מובלע ומכוסה בעיסה סביב ולא נראה לחוץ ע"כ לא נאסר רק הקערה ולא המאכל אכן אם יש חמאה בעין בהלביבות יש חילוק בין אם יש צלול בהקערה או לאו דאם יש צלול בהקערה נאסר התבשיל שבקערה כיון שהקערה פולטת משא"כ אם אין שם צלול רק דבר גוש כגון בשר לא נאסר אלא כדי קליפה דתרי תתאה גבר לא אמרינן עיי"ש ועי' מזה בס' פרי הלולים על הלכ' בב"ח לעיל סוף סי' צ"א ובס' דלתי תשובה לעיל סי' צ"ד סק"ד:

(צג) אמרינן בי' ג"כ דין תתאה גבר. עשפ"ד לעיל סי' צ"ד סק"ג שכתב וז"ל דע שנסתפקתי כלי מתכות שהוחם באור ממש וכו' אי שייך תתאה ואינו אוסר רק כ"ק או שאני הוחם ע"י אש ממש וכו' וצ"ע כעת עכ"ל ועי' בחכמת אדם כלל נ"ז סעי' ח' שכ' להקל בזה דאף כשהניח כלי חם ע"י אש על מאכל צונן אמרינן תתאה גבר ואינו אוסר אלא כ"ק וכ"כ בבינת אדם שער או"ה סי' ע"ו בכלי שמטגנין בו פאנקוכי"ן ותיכף שהעבירו מהאש והי' מלובן הרבה כפו אותה על חתיכת בשר צונן שייך דין תתאה גבר דודאי אין חילוק לענין תתאה גבר בין אם הכלי מלובן באש או בחמין עיי"ש ועי' בס' אמרי בינה (מהגאון מו"ה מאיר אוירבאך ז"ל) בדיני בב"ח ותערובות סי' י"ב מ"ש ע"ד החכמת אדם בזה ובמ"ש בזה