דרכי תשובה - ד רמג

כתב באו"ה כלל כ"ז אם היתה זבוב בקערה ומערה תבשיל חם מכלי ראשון עליה הכל מותר התבשיל והקערה אפי' ליכא ס' בהתבשיל נגד הזבוב אע"פ שמתה הזבוב ע"י הקילוח וקיי"ל דעירוי דינו ככלי ראשון מ"מ בנ"ד ראשון שמתחלה היתה הזבוב חיה וקודם שמתה ויצא ממנה הטעם כבר נתקרר נעשה כלי שני עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א סוף ס"ק י"ד ובפיה"ק סוף פרק כ"ו לדינא ועיי"ש במ"ש בביאור דברי האו"ה בזה באורך [ולענין גוף הדין זבוב בעובדא כזו אין נ"מ לדידן כמש"ל סוף סי' ק"ז דזבוב הוא מהדברים מאוסים ואין פליטתו אוסר רק שיש נ"מ בברי' אחרת כיוצא בה שנודע שאינה מחום]:

(עו) והתחתון צונן. עי' במנח"י כלל נ"ו ס"ק כ"א שכתב דכ"ז וקא בהי' תחתון צונן וכאמור אבל אם הי' העליון חם מחום כלי. ראשון התחתון הי' חם מחום כלי שני כל שהתחתון עכ"פ חם כ"כ עד שהיס"ב הרי זה אסור דבכה"ג אדרבה העליון מוסיף עוד כח להתחתון להתחמם ג"כ כמו כלי ראשון ואוסר הכל כאלו הי' שניהם חם מחום כלי ראשין עיי"ש ועי' חכמת אדם כלל מ"ה סעי' י"ד שהביא דבריו לדינא עיי"ש אמנם יעוין בחוו"ד יל סי' צ"א בחידושים סק"ח במ"ש שם דאם הי' העליון חם והתחתון צונן תתאה גבר וכו' שכ' וז"ל לאו דוקא צונן ממש אלא אפי' חם והרי כלי שני נקרא צונן וכו' עכ"ל וכדבריו מבואר במ"ז לעיל סי' צ"א סוף סק"ה ובסי' צ"ב ס"ק סק''ה ובשפ"ד להלן סי' ק"ז סוף סק"ב שהביא דברי המנח"י הנזכר וכ' דמדברי הרמ"א שם סעי' ז' משמע להדיא דס"ל דלאו דוקא בהי' התחתון קר אלא בהי' חם כ"כ שהיס"ב אלא שהי' חם רק מחום דכלי שני אף שהעליון הוא שהיס"ב כחום כלי ראשון אמרינן דתתאה גבר ואינו אוסר אלא כ"ק עיי"ש כן לעיל סוף סי' ס"ח במ"ז סק"ט (בדין הרביעי בסופו) כתב דמ"מ באיסור רה יש להחמיר רק באיסור דרבנן או אפי' בשל תורה ויש הפ"מ המקיל לא הפסיד עיי"ש ועי' ביד אברהם בסי' צ"ב סעי' ז' בהגה ובסוף סי' צ"ד מ"ש זה. ועיי"ש עוד במ"ז ס"ק צ"א שם שכתב דאם הי' התחתון חם רק במקצת שאין היס"ב אפי' הי' מחום כלי ראשון מ"מ כל שאין היס"ב גם המנח"י הורה אע"פ שהעליון חם עד שהיס"ב אמרינן תתאה גבר ואינו אוסר רק כדי קליפה עיי"ש (ועי' מזה בדברינו לעיל סי' צ"ג ס"ק כ"ו וסי' צ"ב ס"ק כ"ט):

יין בס' משמרת שלום לעיל סי' צ"ב במ"ז ס"ק כ"ה (בא"ד ג') שנסתפק אם עמדה כלי ראשון עם תבשיל והוריקו התבשיל ממנה והכלי הי' ין חם שהיס"ב ועירו תבשיל עם בשר מכלי ראשון אחר לתוך הכלי ראשון ריקנית הזאת אם יש לה דין כ"ר כעת או לאו ונ"מ לענין אם תחבו בה אח"כ חולבת ב"י והביא בזה מדברי הפרמ"ג או"ח סי' רנ"ז במ"ז סק"ה שכתב לענין שבת דאם עירו מים מכ"ר לכלי ראשון ריקנית חמה שהיס"ב דין יש לה ועדיין המים מבשלים כה"ג עיי"ש שהביא דברי ח"א שהעיר דלפי טעם הט"ז דכ"ר שהורק ממנה התבשיל דין כ"ש יש לה שהוכיח שם מהרמ"א כהמנח"י הנ"ל אלא אף בתחתון חם דכ"ש שהיס"ב עילאה חם דכלי ראשון אמרינן תתאה גבר א"כ בנ"ד כיון דהכ"ר ריקנית הוי כ"ש ממילא אח"כ כשעירו לתוכה מכ"ר אמרינן תתאה גבר ודין כ"ש יש לה והעתיק תשו' הגאון מו"ה יצחק אהרן ז"ל מלבוב שכתב דאפי' לדעת הפרמ"ג דבעירוי לי ראשון לחום כ"ש יש להתיר מ"מ בזה יש לאסור דהוי ככ"ר ממש עיי"ש באריכות:

(עז) אינו אוסר אלא כ"ק. עי' בס' מעין גנים (להרב מהר"א די אבוליה הספרדי ז"ל) בחידושיו לסי' זה שנסתפק אם גם באיסור שמן קר קרינן תתאה גבר ואינו אוסר רק כ"ק או אם נימא שהאיסור מפעפע בכל חתיכה מחמת שומנו גם כשהוא קר ומונח למטה וכתב שהוא תלוי בפלוגתת והש"ך ולדעת הש"ך יש להקל אבל הוא הקשה ע"ד הש"ך ודעתו להחמיר עיי"ש:

(עח) אפי' אם העליון החם איסור. עחוו"ד שם דאפי' כלי ראשון ממש שהוסר מהאור והעמידו על איסור צונן אינו בולע מהתהאה אלא ואף אם הוא חם עדיין כ"כ שאם נפל אז איסור צונן לתוכו נאסר אפ"ה נאסר מהאיסור צונן שתחתיו עיי"ש:

(עט) כגון מיד שהסירו מן האש. דאם הוא עדיין אצל האש בין האיסור ובין ההיתר הוי כחם לתוך חם הגהות תוספות שבת. ועי' בדברינו לעיל (ס"ק ס"ט) ולהלן (ס"ק פ"ח וס"ק ק"ד):

(פ) אבל אם כבר מונח בכלי שני. עי' בס' מנחת פתים שכתב שצ"ע בהונח על כלי צונן רק שהכלי קצרה מהחתיכה וקצתה מונח על הכלי וקצתה מחוץ לכלי באויר אם דין החתיכה ככלי שני עיי"ש ועי' בדברינו לעיל (ס"ק ס"ז):

(פא) אם כבר מונח בב"ש. עבה"ט ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ו דלאו דוקא אם מונח בכלי דה"ה אם מונח ע"ג קרקע או כיוצא בו דהעיקר הוא כל שאין לו דפנות המחממות וכל שמונח על צונן ה"ז נצטנן ונעשה כלי שני עיי"ש ועי' בס' מנחת פתים שכ' שצ"ע בדבר גוש רותח שלקחו בידו והונח עליו היתר קר אם שרי דלכאורה נראה כיון שלקחו בידו הוי כמו הונח בכלי שני דמה לי יד ומה לי כלי אמנם י"ל כיון דבעל חי יש לו חמימות בטבע לא דמי לכלי צונן ואינו מקרר להחם שבידו אף שהיד תתאה עיי"ש:

(פב) דכ"ש אינו אוסר. עי' באה"ט סק"ח ועי' בביאור הגר"א ס"ק י"ז ועי' בדברינו לעיל (ס"ק ס"ב):

(פג) ואם הניחם זה אצל זה. עבאה"ט ק"ט ועי' בס' מעין גנים (להרב מהר"א די אבוליה הספרדי ז"ל) סוף סי' זה שכתב דאם האיסור שמן והוא חם וההיתר קר גם במונחים זה אצל זה אסור עיי"ש אמנם יעוין במנחת כהן חלק ב' מספר התערובות פרק ד' שעמד על המחקר בדין זה וכתב וז"ל ונראה שכל שהחתיכות הן זו אצל זו אינו אסור אלא כדי קליפה אפי' האיסור שמן כיון שהאחת צוננת ולא מיבעיא אם האיסור הוא צונן וההיתר חם אלא אפי' האיסור חם וההיתר צונן די בקליפה כיון שאין החם תחת הצונן עכ"ל:

(פד) הניחם זא"ז. עי' בחוו"ד לעיל סי' צ"ב בביאורים ס"ק כ"ד שהביא מדברי הש"ך שם ס"ק ל"ו שכתב בתירוץ הב' כיון שהקדירה עומד במקומו הוי הקדירה תתאה וכו' והתפלא ע"ד דא"כ אם הי' מונח בשר כבר מקודם ואח"כ הניח גבינה אצלו הוי הבשר תתאה כיון שהבשר הי' מונח כבר במקומו ולפ"ז לא נקרא זה אצל זה רק כשנעקרו שניהם ממקומם והניחם זא"ז בפעם אחת וזה אינו אלא נראה לפרש שכל דבר הנסמך על חבירו כגון קילוח שנזחל על הכירה והולך לקדירה אע"פ שהוא נשפך רק בצד הקדירה מ"מ כיון שהקילוח נסמך על הקדירה שעמד כבר במקום זה הוי הסומך תתאה והנסמך עילאה אבל בשני דברים שאין א' נסמך על חבירו רק מונחים זה בצד זה ונוגעים בהדדי מקרי זה אצל זה עיי"ש:

(פה) זה אצל זה. הנה ברמ"א לא נתבאר אם בעינן ששניהם יהי' מונחים על דבר חם או דגם אם מונחים שניהם זא"ז על דבר קר ואפ"ה אם אחד מהם חם מחום כלי ראשון הכל אסור ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ט"ו ובפיה"ק ס"ק כ"ז שעמד בזה על המחקר והעלה דבע"כ בין בדין דשניהם חמים ובין בדין דא' חם וא' קר א"א לומר דמיירי שמונחים על דבר קר דכל שהוא מונח על דבר צונן אפי' הוא חום כ"ר מ"מ כל שכבר הניחו על הקר נעשה כ"ש ואף שהוא דבר גוש אין לו עוד דין כלי ראשון לדעת הרמ"א אלא דבע"כ מיירי שמונחים שניהם בכלי ראשון ושפיר משכחת לה זה גם בא' חם וא' צונן דהגם דהצונן מונח בכלי ראשון חם מ"מ כיון דלא נתחמם בעצמו תו לגבי השני דין תתאה צונן יש לו עיי"ש:

(פו) מחום כלי ראשון עבאה"ט מ"ש לענין דבר גוש בכלי שני ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ז ובפיה"ק ס"ק כ"ו מ"ש בזה ולדינא העלה דשלא בהפ"מ יש להחמיר בדבר גוש כהמהרש"ל אבל בהפ"מ הסומך על הרמ"א ז"ל לא הפסיד וכל זה בנפל או הניח דבר גוש אבל חתך בסכין שיש ג"כ דוחקא דסכינא אין להקל כלל אפילו בהפ"מ וכל זה לגבי הדבר גוש בעצמו או למה שנפל עליו אבל לגבי תחתון הצונן אינו נאסר כלל ואף אם חתך בסכין לא נאסר הקערה ואף דאמרינן דאף דתתאה גבר מ"מ בלע כ"ק זה דוקא קודם דמיקר לי' אבל לא לאחר דמיקר וגם כתב דבכל מקים דמחמרינן בגוש בכ"ש שהיד סולדת בו (באין הפסד מרובה כנזכר לעיל) יש להחמיר גם אם לקחו מכ"ש זה ונתנו לכ"ש אחר דכל זמן שהיד סולדת בו חוזר ואוסר התחתון כדי קליפה ולא עוד אלא דיותר מזה נראה דלפעמים נתקרר הגוש מבחוץ עד שאין היד סולדת בו כלל ובפנים עדיין היד סולדת בו הגם שמבחוץ בודאי אינו נאסר ואוסר כלל מ"מ אם פתחו ויס''ב שם נאסר