דרכי תשובה - ד רמא

בתבשיל עב כגון טאטארק"י וכיוצא שמוציא בכף אם יוציא וישאר מעט בקדירה יש להחמיר שהקדירה כל זמן שהיס"ב פולטת אף בלא רוטב דדוקא גבי מאכל קיי"ל דאין בלוע יוצא בלא רוטב משא"כ מכלי שיוצא גם בלא רוטב וא"כ יש לחוש שלא יהי' בהמעט תבשיל שישאר ששים כנגד הקליפה שבקדירה דהא קיי"ל דבקליפה בכל הכלי אפי' במקום שאינו נוגע משערין על כן אין לו תקנה רק שיניחנה עד שיצטנן ואח"כ יקח בכף המאכל עכ"ד ועי' בס' בית יהודה (להה"ג מהר"י לאנדא ז"ל) לעיל סי' פ"ז שם שהשיג ע"ד הפרמ"ג בזה ודעתו דגם אם הוציא מעט מעט בכף ונשאר בסוף מעט עד שאין ס' נגד הקליפה שבקדירה אין לאסור והטעם כי הנה בט"ז כתב לעיל סי' צ"ד סק"ג בדין שכ' שם במחבר דאף שיש ס' לבטל הכף אסור הכף ולא אמרינן דהוי כהגעלה משום דהגעלה צריכין רותחין שמעלה רתיחה ולענין איסור אוסר גם אם רק היס"ב ועוד דאתי למטעי היכא שלא תחב כ"א מקצת וא"כ בדין זה כשהוציא המאכל בכף נשאר רק מעט אף שכעת אין ס' כנגד כל הקליפה מ"מ הא כבר נפלט הבלוע שבקליפת הקדירה ונתבטל בס' דהוי כהגעלה על כן גם אם כעת אין ס' אינה אוסרת דהא הכא לא שייך הב' תירוצים של הט"ז הנ"ל וכל זה הוא אם הכלי של נחושת אכן אם הכלי הוא של חרס בזה יש להחמיר דלא מהני גם שיניחנו עד שיצטנן ואח"כ יקח הטאטארק"י בכף דהא יש לחוש דלמא מתחלה כשהי' הטאטארק"י עם המים עדיין לא נפלט מה שבקליפות הקדירה של חרס רק אח"כ כאשר נצטמק ונעשה התבשיל עב א"כ לא מהני ס' וצריך נטילה כמ"ש הרמ"א בסעי' ה' וא"כ אף שיניחנה עד שיצטנן צריך נטילה אך אם נתבשל בכלי נחושת אין צריך נטילה כיון שכבר נפלט הבלוע שבקדירה בתחלת הבישול כשהי' צלול ונתבטל בס' שוב אינו אוסר אח"כ כשנצטמק ונעשה עב עיי"ש אמנם בסי' צ"ה סעי' ב' כתב שם ג"כ כסברה זו להכשיר בכעין זה בכלי מתכות שבישלו בה טאטארק"י ונצטמק משום דהוי הבישול שמקודם כמו הגעלה ואח"כ חזר בו כי בפר"ח מגמגם ע"ד הב"י שכ' דמים המעורבים באפר דינו כשאר משקים דמהני כמו הגעלה ודעת הפר"ח דלא מהני בהו הגעלה ולפ"ז ה"ה במים המעורבים בטאטארק"י לא מהני הגעלה ונסתר דבריו שכ' למעלה עיי"ש ולענין דינא עי' בדברינו לעיל סי' צ"ד (ס"ק מ') מ"ש מהפרמ"ג שאין להקל שום קולא בענין זה דגם באופן שלא שייך התירוץ של האו"ה שמביא הט"ז אין להקל משום דחז"ל גזרו בכ"מ משים לא פלוג שלא יהא נחשב כהגעלה והכף נשאר באיסורו עיי"ש וא"כ ממילא גם כאן אף שלא שייך התירוצים הנ"ל לא נחשב כהגעלה ע"כ אם יאכל מעט בודאי יאסר כשישאר מעט עד שלא יהי' ס' כנגד הקליפה שבקדירה ואין לו תקנה רק שיניחנה עד שיצטנן כנ"ל. ומ"ש הבית יהודה שם דבכלי חרס לא מהני גם תקנה זו שיניחנו עד שיצטנן דחיישינן שמא לא פלט קודם רק אח"כ כשנעשה התבשיל עב יפליט ואז צריך נטילה דוקא הנה חששא זו שמא לא פלט קודם רק אח"כ הוא מהאו"ה שהביאו הרמ"א לעיל סי' צ"ב סעי' ו' שכתב שם ויערה מיד התבשיל ועיי"ש בש"ך ס"ק כ"ח וכבר הבאתי שם (ס"ק ק"ח) מהשפ"ד דפשוט הוא שהאו"ה לא חש לה להא רק לכתחלה אבל בדיעבד בודאי אינו מעכב לאסור ולכן פשוט הוא לפי עניות דעתי שדברי הפרמ"ג הנ"ל הם נכונים לדינא ומשנה לא זזה ממקומה:

ועיין בפרמ"ג או"ח סי' תס"ב בא"א סק"ו שנסתפק בהא דקיי"ל דעירוי אינו אוסר רק כדי קליפה אם זה דוקא בדבר שהיא גוש א' ממש מתולדתו אבל דבר המחובר מחלקים כמו העגולים שעושין בפסח ממצה טחונה אפשר כח הרוטב שולט בכל העיגול עיי"ש:

ודע שבענין קילוח ועירוי יש ענין אחד שצריך המורה לידע כי הנה החוו"ד בביאורים סוף ס"ק י"ב ולעיל סי' צ"א בביאורים סק"ו כתב שדבר לח לא מקרי חיבור ע"כ אם עירה דבר לח צונן על איסור רותח אינו נאסר כל הקילוח רק מה שנגע ממנו בהאיסור משום דדבר לח לא מקרי חיבור הן לענין תתאה והן לענין זה אצל זה ואינו נאסר אלא מקים הנגיעה ולא יותר ולא בעינן ס' רק נגד מקום הקילוח שמע בבשר עיי"ש ועי' בשו"ת משיב דבר (מהגאון בעל העמק שאלה ז"ל) חיו"ד סי' כ"ג שהודה לדברי השואל שדברי החוו"ד תמוהין בזה דהיכא מצינו לחלק בין חיבור דמאכל לחיבור דמשקה וכמו דקיי"ל דמאכל הוי חיבור בודאי דה"ה משקה אך במ"ש החוו"ד דאם עירה דבר לח על איסור רותח אינו נאסר כל הקילוח רק מה שנגע בהאיסור בזה צדקו דבריו היכא שהניצוק בא מלמעלה למטה דהיינו שאם עירה מכלי חלב על חתיכת בשר רותח לא נאסר החלב שבכלי משום שאין הניצוק בנ"ט כלל כיון שאין הנגיעה ממשקה שלמטה מפעפע למה שלמעלה ממנו שהחיבור הוא רק ברגע קלה וקודם שמתפשט הטעם למעלה הוא יורד למטה אבל אם נשפך הרבה חלב בתנור והגיע הקילוח בשוה עד חתיכת בשר נאסר כל החלב אם אין בחלב ששים דהבלוע מן הבשר מתפשט מן הצד בכל החלב המחובר ואין נ"מ בין לח ליבש עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ב (ס"ק קכ"ז) מ"ש עוד בענין זה בדבר לח אי הוי חיבור באורך ועיי"ש עוד (בס"ק קכ"ח):

סעיף ג (סה) נפל איסור. עפת"ש מ"ש מהחמודי דניאל דאינו נאסר בסלקו מיד דשהה קצת בעינן ועי' עוד בחמודי דניאל בהלכות תערובות אות ו' ואות ל"ד שחזר וכתב כדברים אלו בפשיטות דאינו נאסר רק בשהה קצת אבל אם סלקו מיד אין לאסור עיו"ש ועי' בשו"ת עולת יצחק סימן קנ"ו מ"ש בדברי חמודי דניאל בזה והביא מדברי הרא"ש פרק כ"ה דמשמע מדבריו דנאסר מיד ועיי"ש במ"ש בזה וסיים בצ"ע ועי' בס' ישועות חיים סק"ט שמפקפק ג"כ בדברי החמודי דניאל בזה אם יש לסמוך ע"ד להקל בסילוק מיד עיי"ש ועי' בספר ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק) סוף סעי' מ"ג שמצדד ג"כ בדברי החמודי דניאל הנזכר וסיים דאולי י"ל דהשיעור הוא שישהה עכ"פ בכדי שיתנו על האור ויתחיל להרתיח כמו בכבוש בציר וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש אמנם יעוין בס' זר זהב על האו"ה כלל ל' ס"ק י"ד שהביא דברי החמודי דניאל בזה ודחה דבריו מדברי האו"ה שם דין י"ד שכ' להדיא שא"צ בזה שהיי' כלל דכח הרתיחות מוציא טעמו מיד עיי"ש ועי' בט"ז או"ח סי' תנ"ב סק"ב שכתב מהטור לענין הגעלה דנוהגין להכניסם ולהוציאם מיד ומבואר מדבריו ג"כ דפשיטא לי' שהוא פולט מכח הרתיחות מיד והנה בט"ז שם כ' דמ"מ צריך לדקדק שלא למהר ולהוציאו כדי שיהא פנאי שיבליעו המים בתוך דופני הכלי ולהפליט הבלוע עיי"ש ומשמע לכאורה דעת הט"ז שאינו מפליט ומבליע כשסלקו מיד רק כששהה מעט אכן הנה בש"ע התניא שם סעיף ד' מבואר דמעיקר הדין אין חילוק בין אם שהה הרבה בתוך הרותחין או אם יוציאנו מיד כי גם אם יוציאנו תיכף אמרינן שנפשט ממנו הכל רק משום חומרא נכון לזהר להשהותו מעט עיי"ש ומבואר ממילא מדבריו דדוקא לחומרא לכתחלה הוא שכ' הט"ז שיש להחמיר להשהותו אבל להוציא מזה צד קולא דאם לא שהה לא בלע ולא פלט זה לא אמרינן כלל ואפי' סילקו מיד יש לאסור ועי' במ"ז לעיל סוף סי' ס"ח סק"ט בדין הא' שכ' להדיא וז"ל וכל שהיס"ב ונפל לתוכו איזה דבר אף אם סלקוהו מיד אין שיעור לדבר ואסור עכ"ל ועי' בס' מגדים חדשים שהביא עוד מכמה מקומות שמבואר דנאסר גם בסלקוהו מיד שוב ראיתי ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ב שהוכיח כן בראיות דיש בליעה ופליטה תיכף ומיד דכח הרתיחות מוציא טעמו מיד בלי שים שהיי' כלל והא דאמרינן בדין דטפת חלב שנפלה על החתיכה אם ניער וכיסה מיד וכו' לא משים שאינו בולע מיד אלא דלא נ"נ מיד עיי"ש ועי' במשמרת שלום בחידושים שלו שבסוף סי' ס"ט אות א' באמצע הדיבור מ"ש בזה ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' ק"ז שכתב שם באמצע התשו' לדחות דברי הרב השואל שרצה לומר דהא דאמרינן תתאה גבר הוא רק בשהה עד שנתחמם החתיכה קצת דז"א דמכל הפוסקים לא משמע כן אלא משמע דאין שיעור לדבר עיי"ש ועי' בס' יד אלימלך סי' ז' באמצע הדיבור מ"ש בענין זה וכתב די"ל דדוקא כשנפל חתיכה לתוך קדירה רותחת שהוא לח וצלול שיש הבל הקדירה לכן פולט גם אם סלקוהו מיד אבל בשני דברים גושים י"ל דכ"ע מודים להחמודי דניאל דבלא שהה מעט אין לאסור וכמ"ש הפרמ"ג בסוף סי' צ"ב ובתשו' נפש חי' חיו"ד סי' מ' דבנפל נר של חלב דולק על הכלי לא אסר אא"כ שהה קצת אבל אם נכבה מיד מותר והיינו משום דשניהם יבשים עיי"ש אמנם לפי הראיות שהביא היד יהודה שם וגם ממ"ש הטוטו"ד מסתימת הפוסקים משמע דאפי' בדבר גוש נאסר מיד וצ"ע לדינא ועי' בדברינו לעיל