דרכי תשובה - ד רמ

והבאתי דבריו לעיל (שם ס"ק ס"ג) ועי' בדברינו לעיל (סי' צ"ד סק"ו):

ועיין בחוו"ד בחידושים ס"ק י' שכ' דכל זה באיסור צלול אבל באיסור והיתר גושים וא' מהם כלי שני אפי' באין הפ"מ אין להחמיר לכ"ע כיון שצריך להפליט מהגוש ולהבליע לתוך גוש הב' ולכ"ע אין כח בכ"ש לעשות שניהם להפליט וגם להבליע דגם להמחמירים אינו עושה רק פעולה א' או שמפליט או שמבליע עיי"ש ועי' בשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק ד' סי' קפ"ט בעובדא שא' עירה תבשיל של שומן בשר לקדירת חרס ובדופן הקדירה של ארס מבחוץ הי' נדבק גבינה וכ' דהמאכל של שומן שבקדירה בודאי מותר כי כ"ש אינו מפליט ומבליע ואין בו כח להפליט מהגבינה ולהבליע בהתבשיל אמנם לענין הקדירה יש לעיין דאף דקיי"ל דכ"ש אינו מפליט ומבליע זה דוקא מכלי אל מאכל או ממאכל למאכל אבל להפליט ממאכל ולהבליע בקדירה שפיר מפליט מהגבינה ומבליע בהקדירה דכלי נוח לבלוע ומכ"ש כלי חרס וכיון שהכלי בולע יש לחוש דלאחר שיבשלו בו אח"כ יפליט להמאכל שיבשלו בו ואסור אכן אם יעמדו הקדירה שלא להשתמש בה מעל"ע בזה יש לצדד להתיר דאז יהי' לפגם ואף דבכלי קיי"ל דגם אינו ב"י אסור זה דוקא כשכבר נאסר משא"כ לענין בב"ח דלא נאסרה הקדירה מהבלוע עדיין כל זמן שלא נתבשל וסיים בצ"ע עיי"ש:

(כג) בדיעבד מותר. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דבאין הפ"מ יש להחמיר בכלי שני שהיס"ב ועי' במ"ז לעיל סוף סי' ס"ח וכאן סק"ד שכ' דבספק אם נפל איסור לכלי שני או גם בודאי נפל לכ"ש וספק אם הי' היס"ב מתירין אף באין הפ"מ דהוי ס"ס שמא לא נפל או שמא אין היס"ב ושמא הלכה דאין כלי שני מפליט ומבליע דהא בהפ"מ מתירין עיי"ש:

(סד) ועירוי. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאפי' עירוי שנפסק הקילוח מבליע כדי קליפה ועי' בפרמ"ג או"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות כ"א שהביא מדברי המ"א סי' תס"ז ס"ק ל"ג דעירוי שנפסק הקילוח לא הוי רק חומרא בעלמא מדרבנן ע"כ בב"ח אסור באכילה כיון דבלע אבל בהנאה מותר עיי"ש וע' בס' דברי יוסף סי' ת"נ מ"ש בענין זה והעלה דכל זה הוא במערה על דבר קר אבל אם מערה רותח על דבר שהיא חם בחום כ"ש אפי' אם נפסק הקילוח אוסר כדי קליפה אפי' בהפ"מ עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט מהנקה"כ שהקשה מהא דלעיל סי' צ"ב סעי' ז' דבנפסק הקילוח אינו אוסר כלל עי' בס' הארוך מש"ך מ"ש בזה ועי' בס' באר יעקב שמתמה ג"כ בזה וכ' לחלק דבסי' צ"ב שם מיירי בכלי והש"ך כאן מיירי באוכל דבכלי אין סברה כלל להחמיר בנפסק הקילוח עיי"ש וכ"כ במנח"י כלל נ"ה ס"ק ט"ו דבמאכל איסר עירוי שנפסק הקילוח כדי קליפה משא"כ בכלי עיי"ש ועי' בס' ערך השלחן הספרדי אות ד' שהביא דבריהם בזה והעלה דאפי' בכלי חרס אין אוסר עירוי שנפסק הקילוח ורק במאכל דוקא עיי"ש ועי' בשו"ת תשואות חן סי' ו' מ"ש בזה והעלה דבנפסק הקילוח אין להקל להכשיר הקדירה רק לאחר מעל"ע דוקא אבל תוך מעל"ע אין להקל ומש"ל סוף סי' צ"ב להקל בטפה שנפלה מנר שקורין קרויזי"ל על קערה דסגי בגרידה שאני התם דליכא אלא משהו וא"א לבא לידי נתינת טעם משא"כ בקילוח שנשפך הרבה בכדי נתינת טעם ועיי"ש עוד בסי' שאח"ז באריכות ועי' בס' דברי יוסף שם סי' תמ"ט וסי' תנ"א וכ"כ בחמודי דניאל הלכות תערובות הא' אות כ"ה ועיי"ש במ"ש בזה והביא ג"כ מהא דלעיל סי' צ"ב סעי' ט' דבנפל טפה אחת של חלב על כלי סגי בגרידה וכתב דצריכין לחלק בע"כ בין אם נשפך הרבה ובין אם נפל רק טפה אחת דנפל הרבה דרך שפיכה אע"פ שנפסק הקילוח יש לו דין עירוי ומבליע בכלי כדי קליפה וצריך הגעלה אבל אם נפל רק טפה אחת כיון שנפסק כח החמימות תיכף מחמת מיעוטו אין לו דין עירוי כלל וסגי בגרידה וכ' דכל זה בנפל הטפה מקדירה וכאמור אבל אם הי' הטפה מרותח ע"י האור ממש או אפי' לא נפל רק טפה אחת יש לו דין עירוי ואוסר כדי קליפה ועיי"ש עוד שכ' דכל מ"ש להחמיר בעירוי שנפסק הקילוח הוא בנפל דרך אויר ולא נגע בדרך הילוכו בדופן המקרר אבל בנזחל ע"ג דבר קר בדרך הילוכו כל שנפסק הקילוח ומותר לגמרי ואין צריך אפי' גרידה עיי"ש והבאתי דבריו לעיל סי' ס"ח (ס"ק נ"ח) ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ב (ס"ק קצ"ו):

ולענין עירוי שלא נפסק הקילוח הנה דעת הכנפי יונה לעיל סי' ס"ח דעירוי מכלי ראשון שלא נפסק הקילוח אוסר בכולו והביא כמה ראיות לדבריו הך בסוף דבריו סיים דכיון שהסכימו הב"י והרמ"א דאינו אוסר רק כ"ק וכן פסק המנח"י יש לסמוך עליהם בהפ"מ אבל שלא בהפ"מ יש להחמיר לאסור בכולו עיי"ש אמנם לא מצאתי לו חבר שיהי' נמצא בשום אחרון להחמיר כדבריו וכבר נתפשטה ההוראה בכל מקום להקל לאסור רק כדי קליפה אפי' שלא בהפ"מ ועי' במ"ז לעיל סוף סי' ס"ח בביאור דיני כלי ראשון ועירוי לכ"ש (בדין השלישי) שכ' דעירוי שלא נפסק הקילוח מכלי ראשון הוא פלוגתת הפוסקים ואפי' כדי קליפה אינו אוסר אליבא דכ"ע ואנן דקיי"ל שהוא מבשל כ"ק הוא רק מספק פלוגתא דרבוותא ומ"מ נראה דאין לחשבו לספק מעליא לצרפו לספק אחר לס"ס עיי"ש איברא כי בסי' צ"א סק"ה כתב להדיא דעירוי שלא נפסק הקילוח ספיקא הוי לא ודאי עיי"ש וכ"כ בשפ"ד כאן סק"ה דעירוי שלא נספק הקילוח הוא מבשל כ"ק מספק עיי"ש ומשמע דהוי ספיקא מעליא ומצרף לס"ס ועי' בס' דברי יוסף סי' תמ"ח שהרבה להשיב ע"ד הפרמ"ג בזה והעלה כיון דרוב הפוסקים ס"ל דעירוי מבשל כ"ק הוי ודאי ולא ספק עיי"ש ועי' במשמרת שלום במ"ז לעיל בסי' צ"א שם מ"ש בביאור דברי הפרמ"ג בזה וכתב שם דיש חילוק בין אם הלך הקילוח על דבר חם או שהלך ע"ד קר דבנזחל על דבר קר בודאי הוי ספק מעליא לצרפו לס"ס אבל בנזחל. על דבר חם אין לחשבו לספר מעליא ואין לצרפו לס"ס עיי"ש באריכות ועי' מזה בס' שורש מיעקב הראשון אות ז' ובחמודי דניאל שם:

וכתב בס' ערוגות הבושם אות ו' דאף שהסכימו הפוסקים דעירוי שלא נפסק הקילוח אוסר כדי קליפה מ"מ נראה דאם הי' מונח חתיכה של איסור בקערה ועירו מים רותחין על החתיכה וקילוח העירוי נגע בחתיכה ומן החתיכה נשפך המים על הקערה אין הקערה נאסרת מזה וכמש"ל סי' צ"ב סעי' ז' בהגה בקילוח מקדירה רותחת וכו' דכיון דנזחל ע"ג הכירה צוננת תחלה וה"ה בזה ואף שהמים נאסרו מן החתיכה אין בהם כח לאסור הקערה ואפי' להמ"ד דאיסר עירוי שנפסק הקילוח מ"מ כאן שבא תחלה הקילוח על חתיכה צוננת אין להחמיר עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ב (ס"ק קל"ח):

ועיין בשו"ת תשואות חן סי' ט' שהעלה דכל זה הוא בעירוי מכ"ר שאינו עומד אצל האש אבל אם עירו דבר איסור או חלב ע"ג בשר מן קדירה שעומד אצל האש יש לחוש לדברי הפוסקים דס"ל לאסור בכולו ואף שא"א להחמיר לומר שהוא מבשל בכולו מ"מ עכ"פ יש לחוש לדעת היש"ש דבכה"ג הוא בולע בכולו עיי"ש באריכות:

ועיין בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קמ"ו באמצע התשו' שכ' דשלא בהפ"מ יש להחמיר בהא דקיי"ל דעירוי אינו מבשל רק כ"ק הוא רק בעירו רק מעט רותחין אבל אם עירו עליו הרבה חמין כשיעור עירות הרבה אסור בכולו כמו בבישול וכמ"ש הט"ז לעיל סי' צ"ה ס"ק י"ב גבי טעלע"ר דע"י עירות הרבה בולע בכולו א"כ ממילא דה"ה אם נזחל עליו הרבה חמין כשיעור עירות קילוחים הרבה בולע בכולו לכ"ע דמה לי אם נפסק הקילוח כמה פעמים בינתיים וחוזר ומקלח מה לי אם לא נפסק הקילוח בינתיים ואדרבה יותר מסתבר להקל כשנפסק הקילוח בינתיים ונפסק הרתיחות משא"כ אם לא נפסק בינתיים כיון שלא נתקרר בינתיים ראוי לומר יותר דמבליע בכולו וא"ל דדוקא בכלי כתב הט"ז מהאו"ה כן משא"כ באוכל דז"א דאוכל כ"ש הוא מכלי דהא קיי"ל דלענין להבליע בכולו גרע כלי טפי דהא אין לך כלי אוסר כלי ומאכל אוסר מאכל וא"כ אם כלי נאסר ע"י עירות הרבה בכולו מכ"ש מאכל וסיים דמ"מ במקום הפ"מ אפשר לצדד להקל דאפי' ע"י שפיכות מים חמין הרבה אין עירוי אוסר יותר מכדי קליפה דמסתימת לשון הפוסקים שכ' דעירוי אינו אוסר רק כ"ק משמע אפי' בהעירו הרבה חמין עיי"ש לדרכו ועי' בדבריו עוד שם סי' קפ"ז שנשאל ע"ד מורה א' שפסק דאם עירו על כלי ב' פעמים ביום א' צריך ששים נגד ב' קליפות והשואל כ' שהדבר מביא לידי גיחוך והשיב שאין לתפוס על המורה בזה כי מדברי האו"ה שהביא הט"ז בסי' צ"ב ס"ק י"ב נראה כן ואם כי לא שמענו מעולם לפסוק כן וכל כי האי לא הוי שתקו הפוסקים מלכתוב כן מ"מ אין לתפוס על שום מורה אם הורה כמשמעות האו"ה עיי"ש ועי' בשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים סי' שצ"ח ובשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' פ' ובשו"ת מלחמות אריה סי' נ"ח:

וכתב במ"ז לעיל סי' פ"ז סק"א שאלה קדירה שעירו לתוכה רוטב נבילה חם שהיס"ב מכלי ראשון ואח"כ בישלו בקדירה זו היתר וכ' דפשוט הוא דהתבשיל שרי דקיי"ל עירוי אינו מבשל אלא כ"ק ולא יותר והרי קיי"ל שיש ששים בתבשיל נגד קליפת הכלי וכו' וא"כ הרי לא נאסר התבשיל כיון שיש ששים אך באין הפ"מ דגם כלי שני מפליט ומבליע בכולו מכ"ש עירוי דחמיר מכלי שני אבל בהפ"מ אין להחמיר כלל וכ' דכל זה בתבשיל צלול ושפכנו אבל