דרכי תשובה - ד רלט

רואין בחוש דחלב בשעת חליבה הוא חם יותר מחמימות הרוק ואפ"ה כתב הבה"ג שהוא בכלל צונן ע"כ בודאי אפי' באיסור דאורייתא אין לנו להחמיר יותר דכל שהוא רק כשיעור חלב בשעת החליבה אינו בכלל חם לאסור אפי' בכלי ראשון אכן במידי דרבנן יש לומר שיש לסמוך להקל כדעת רש"י ז"ל הנ"ל דהיינו שסתם אדם אינו יכול להחזיק בו האצבע איזה זמן וכמש"ל מיד יהודה ועי' בתשו' בית יעקב סי' כ' והביאו במ"ז לעיל סוף סי' ס"ח שם (ועי' בדברינו לעיל סי' י' ס"ק א'):

(נב) מבשל ואוסר. עמ"ז שם בדין השני מה שהאריך בדין כלי ראשון שהוסר מהאור ויס"ב דאמרינן דמבשל אם הוא מה"ת או רק מדרבנן דמדאורייתא מבשל רק כלי ראשון שעומד אצל האש והעלה דכלי ראשון אף שהוסר מהאש מבשל מן התורה ובב"ח אסור בהנאה ובשבת חייב ונ"מ לאסור וכיוצא ואם ספק אי נפל חלב לקדירה של בשר בכלי ראשון שהוסר מהאש הו"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא עיי"ש:

(נג) ואוסר כולו. ור"ל דאף בדבר קשה שאינו מבשל (עי' או"ח סי' שי"ח) כגון בשר שור מ"מ כיון שיכול לבשל כל שאר דברים מבליע ומפליט בכולו כמו מבישול. יד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ז:

(נד) אכל חום של כלי שני. עמ"א באו"ח סי' רנ"ז ס"ק י"ד שכתב דאם פינה התבשיל מכ"ר לכ"ש אף אם חזר והחזירו אח"כ לאותו הכלי ראשון אין לו דין כ"ר עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ב ובפיה"ק ס"ק י"ח מ"ש בביאור דברי המ"א בזה וכתב דמשמע דגם אם הכלי ראשון עדיין רותח שהיס"ב אך כתב דמ"מ נראה דזה דוקא אם הוא הרבה מים אשר אין בכח הכ"ר לחממו עוד אבל אם הוא מעט אשר בכח הכ"ר לחממו יש לדונו ככלי ראשון כל שהכ"ר עדיין רותח היטב עיי"ש:

(נה) חום של כלי שני אינו מבשל. עי' ביד יהודה בפיה"ק שם דגם בדבר חריף אין כלי שני מבשל עיי"ש אמנם יעוין בחוו"ד בחידושים סק"י שכ' דכל זה הוא לענין בישול אבל לענין להבליע ולהפליט אם יש בו דבר חריף כ"ע מודים דדבר חריף גם בכלי שני הוא מפליט ומבליע ואוסר כמבואר לעיל סי' ס"ט סעי' ט' עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות א' שהביא מדברי הט"ז באו"ח סי' שי"ח סק"ח וס"ק י"ד דמשמע דבצלים ותבלין מתבשלין אפי' בכלי שני וכ' דלפ"ז כ"ש הוא דמבליע ומפליט דהא יותר בקל הוא להבליע ולהפליט מלבשל ויש נ"מ בזה לענין אם חתכו בצל בסכין של בשר ונתנו בתבשיל של חלב בכלי שני עיי"ש ועי' עוד בדברינו לעיל סי' ס"ט (ס"ק קנ"ג) שהבאתי בזה כמה דינים:

(נו) של כלי שני. עי' ב"י דאף שמעלה רתיחה בהכ"ש אינו מבשל עיי"ש:

(נז) אינו מבשל. עי' בתשו' מהרי"ל סו' פ"ב שדעת השואל דזבוב כיון דהוא רכיך יכול לאסור גם בכ"ש וכדאשכחן באו"ח סי' שי"ח דאסור ליתן דברים רכים גם בכ"ש בשבת דדברים רכים מתבשלים גם בכ"ש והוא ז"ל השיב לו דזה אינו דדוקא לגבי שבת מחמרינן בזה אבל לגבי בליעה ופליטה גם בזבוב ושאר דברים רכים אין להחמיר בכלי שני עיי"ש ועי' בחמודי דניאל שם מ"ש בענין זה וכתב דלפמ"ש באו"ח שם משמע דה"ה כל דבר הנאפה או נצלה הדין כן דאם נפל איסור צלוי' או אפויה לכ"ש איסר אמנם מדברי הט"ז להלן סימן ק"ז סק"ד ובש"ך שם סק"א משמע דאפילו היה הדגים מבושלים אינם אוסרים ומשמע דאפילו דבר המבושל אינו אוסר בכלי שני דכתב דבע"כ צ"ל דמ"ש באו"ח להחמיר בדבר הנאפה או המבושל והנצלה דמבשל גם בכ"ש הוא רק לחומרא לכתחלה אבל בשאר איסורין דהוי דיעבד לא החמירו עיי"ש ועיין ביד יהודה בפיה"א ובפיה"ק שם מ"ש בזה וסיים דמ"מ בדברים הרכים הרבה כגון פת וכיוצא דגם בצונן גמור יש חשש בליעה ופליטה (ע"ל ס"ק כ') מכ"ש בכלי שני בודאי שיש להחמיר עיי"ש:

(נח) כדי קליפה. עי' במהר"ם שיף ריש פרק כה"ב שמבואר מדבריו דאף להמ"ד דס"ל דכ"ש מפליט ומבליע ואוסר כדי קליפה הוא רק מדרבנן וא"כ ממילא דלכ"ע הקליפה מותר בהנאה עיי"ש:

(נט) וראוי לחוש ליזהר בדבר לכתחלה. עבאה"ט מ"ש בפלוגתת הט"ז והש"ך לענין כ"ש אי אוסר ועי' במ"ז סק"ד שכתב דכל זה הוא אם היס"ב אבל כלי שני שאין היס"ב לכ"ע אפי' קליפה א"צ אפילו באין הפ"מ וא"צ רק הדחה עיי"ש:

(ס) ליזהר בדבר לכתחלה. עבאה"ט ועי' מנח"י כלל ל"ג סק"ג דשאר כלים דאפשר בהגעלה הוי כלכתחלה וסיים וז"ל וראיתי קצת נוהגין להתיר לגמרי כלי חולבת שתחבו לכלי שני של בשר שלא בהגעלה רק ע"י שטיפת צונן ואין זה נכון אלא דכלי שאפשר בהגעלה עכ"פ בכלי שני צריך להגעילה בכלי שני כתשמישן כך הכשירן זולת כ"ח כיון דא"א בהגעלה מותר עיי"ש והביאו בחידושי הגרעק"א ונראה שהסכים עמו לדינא ועי' בפרמ"ג או"ח בהנהגת הנשאל באו"ה סדר ב' אות ט"ו שהביא ג"כ דברי המנח"י בזה ועיי"ש במ"ש בזה (והבאתי דבריו לעיל סי' צ"ד ס"ק נ"ט) ולא ראיתי נוהגין כן. ועי' עוד במנח"י שם שכתב דמ"מ המאכל שנתבשל בכלי זו שאפשר בהגעלה קודם שהגעילו אין לאסור בדיעבד אפי' באין הפ"מ עיי"ש והביאו במ"ז שם:

(סא) לכתחלה. עבאה"ט ועי' במ"ז שם שכ' דלדעת הט"ז הנזכר נראה דכ"ח הבלוע מאיסור ע"י חום כלי שני ובישל בה היתר אסור המאכל באין בהפ"מ דכ"ח דינו כאוכל עיי"ש ועי' בדברי יוסף סי' תשל"ח אות ה' מ"ש בדברי הפרמ"ג בזה:

(סב) אבל בדיעבד מוהר. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דבאין הפ"מ יש להחמיר בכ"ש כשהיד סולדת בו ועי' בנקה"כ שהשיג על המהרש"ל וט"ז וכ' שדברי המהרש"ל הם נגד כל הפוסקים והעלה לדינא שאין לחוש להחמיר בכ"ש כלל עיי"ש ועי' בפר"ח לעיל סוף סי' ס"ח שפסק לדינא כהב"ח דכשהיס"ב גם כ"ש אוסר בכולו אפי' בהפ"מ ואפי' כמה כלים כל שעדיין יס"ב אוסר בכולו עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"ו מ"ש בזה ולדינא פסק דבכ"מ בין בהפ"מ בין שלא בהפ"מ אין לאסור רק כדי קליפה ולא יותר עיי"ש ועי' במ"ז סק"ד (בד"ה ולענין) שכ' דלדינא יש להחמיר שלא בהפ"מ כחומרת הש"ך להצריך קליפה אבל בהפ"מ אפי' קליפה א"צ ואף שבכדי קליפה לא שייך הפ"מ מ"מ יש מציאות שיהי' הפ"מ בדבר המתקלקל אם יקליפוהו ועיי"ש עוד בדבריו בשער התערובות חלק ב' סוף פרק א' שכ' דכ"ז הוא במין באינו מינו אבל במין במינו בלח יש להקל באיסור דרבנן אפי' שלא בהפ"מ דאף דקיי"ל דגם בלח במין במינו אוסר עד ס' אפי' באיסור דרבנן מ"מ בכלי שני אפי' היס"ב יש להקל לכ"ע אפי' שלא בהפ"מ כשיש רוב עכ"פ וסיים וז"ל ומ"מ להלכה איני אומר כלום עיי"ש (והבאתי דבריו להלן סי' ק"ט ס"ק נ') ועיין עוד בדבריו במ"ז לעיל סוף סי' ס"ח בדין החמישי מ"ש בענין זה ועי' בחוו"ד לעיל סי' צ"א בביאורים סק"ה שנותן פנים מסבירות לדעת המהרש"ל להחמיר גם בכלי שני כשהיס"ב דכ"ש הוא מפליט או מבליע עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תשל"ז מ"ש בדברי החוו"ד בזה ועי' בבית מאיר שכ' להכריע דלענין בב"ח יש לסמוך על המקילין כיון דלכ"ע אינו מבשל רק מפליט או מבליע ואין כאן אלא איסור דרבנן דרק דרך בישול אסרה תורה ובדרבנן הולכין אחר המקיל אבל בשאר איסורין שהוא דאורייתא יש להחמיר עיי"ש ועי' בהגהות הח"ס מהד"ב לעיל סי' ס"ח סעי' י"א שכ' מהפר"ח לדינא דשלא בהפ"מ יש להחמיר אפי' עשרה כלים כל שהיס"ב יש לאסור אף בדיעבד