דרכי תשובה - ד כג

ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ב ובפיה"ק סק"א מ"ש בזה והעלה לדינא דאפי' בצונן אין להקל אלא בהפ"מ אבל שלא בהפ"מ יש להחמיר דאף אם חשבינן להחלב שבקיבה לפרש וטיט מ"מ הא גם בלוע שנבלע בחרסי האדמה הוי טעם לאסור ואף בהפ"מ אין לסמוך להקל אלא בבב"ח דנ"ט בר נ"ט מותר בו אבל בחלב קיבה קרושה שבא מעור קיבת נבילה יש לאסור אף בהפ"מ מיהו בכ"מ שאמרנו להחמיר בזה בין בעור כשרה משום בב"ח ובין בעור נבילה כנ"ל אם הי' בהגבינה ס' נגד חלב הקיבה הקרושה סגי ואין אוסר מטעם מעמיד עיי"ש:

(קכה) הי' הקיבה קרושה. עכו"פ שכ' דכל שהוא קרוש עתה לפנינו אף שהוא ספק שמא הי' צלול רק שנקרש אח"כ אזלינן מספיקא לקולא עיי"ש ועי' בשו"ת הרדב"ז חלק ששי סי' שני אלפים קע"ד שכ' דאע"פ שיש לחוש דקיבה זו שהיא קרושה עתה לפנינו היתה צלולה וע"י העור שנמלחה בו נעשית קרושה ונקפית כגבינה ונעשה חלב הקיבה עצמה כגבינה שהעמידוהו בעור קיבת נבילה ונעשית חתיכה דאיסורא וממילא דאסור להעמיד בה גבינות אחרות דז"א דלהלכה ולמעשה אין לחוש לזה כיון שהפוסקים אמרו שהוא פירשא בעלמא אין לנו לחוש לחששא זו בדיעבד אבל לכתחלה בודאי ראוי להחמיר עיי"ש וכ"כ בשפ"ד ס"ק כ"ט לדינא דדוקא בדיעבד אין אוסרות אבל לכתחלה אסור אף בקרוש עיי"ש וע' בחגורת שמואל ס"ק כ"ו:

(קכו) ובמקום הפסד יש להקל. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאפי' בכשרה שינקה מן הטריפה יש להקל בזה בהפ"מ ועי' בפר"ח ס"ק כ"ב שהעלה דכשרה שינקה מן הטריפה בכל גווני אסור בין בקרוש ובין בצלול עיי"ש אמנם יעוין בפרי תואר סוף סי' זה שפסק להקל בזה כהש"ך ודלא כהפר"ח עיי"ש ועי' בכנפי יונה שהביא ג"כ דברי הפר"ח הנזכר וכ' דאם הוא בתוך המעל"ע שינקה מן הטריפה אין להקל אבל אם הוא לאחר מעל"ע יש להקל דלאחר מעל"ע הו"ל פירשא בעלמא עיי"ש (ועי' בס"ק שאח"ז):

(קכז) יש להקל. עי' בכנפי יונה שכ' דמ"מ אין להקל בצלול ונקרש אפי' בהפ"מ אא"כ כבר עבר מעל"ע משינקה דאז הו"ל פירשא בעלמא אבל כל שינקה בתוך מעל"ע אפי' בהפ"מ אין להקל עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ג ובפיה"ק ס"ק מ"ז מ"ש בזה והעלה לדינא דאין להקל אלא א"כ נפסד לגמרי אחר שנקרש מאכילת אדם ואז אף שראוי להעמיד אין להחמיר כ"כ די"ל דהוי כמעמיד בפרש וטיט אבל אם עדיין ראוי לאכילת אדם אין להקל אף בהפ"מ עיי"ש:

(קכח) עור הקיבה. פשוט דמיירי שהסירו השומן מעור הקיבה דאם הי' הקיבה עם השומן אסור משום בשר. חמודי דניאל הלכ' מליחה אות נ"ז:

(קכט) מולחין אותו. עי' בחמודי דניאל שם שכ' דהך מליחה אינה כדי להוציא את דמו כשאר מליחת בשר לקדירה דפשוט הוא דאפי' לא מלחו דכיון דנעשה כעץ לענין בשר ה"ה לענין דם ועוד דהא הקיבה א"צ מליחה כלל כמש"ל סי' ע"ה אלא דאורחי' דמלתא נקיט דדרך למלחו עיי"ש:

(קל) ומייבשין אותו ונעשה כעץ עי' בשו"ת מים חיים חיו"ד סי' כ"ה שנשאל אם מותר לעשות גבינה הנקרא האלענדריש"י דהיינו שלוקחין עור הקיבה מעגל רך בן שמונה ימים ומייבשין אותה בחמה יום א' ונעשה כעין כיס יבש שקורין פאחי"ר ומשימין חתיכה מעור הקיבה ההוא לתוך צלוחית מים ומלח ונכבש בתוך הצלוחית שם כ"ד שעות ואח"כ זורקין חתיכות העור הקיבה מן הצלוחית ונותנין מן המים שבצלוחית ג' או ד' כפות לתוך כלי גדול של חלב מחזיק חמשים קוואר"ט ומיד נעשה גבינה וכ' דלדעתו אסור לעשות לכתחלה גבינה באופן זה ורק בדיעבד אם עשו כבר אין לאסור אבל לכתחלה אסור דהוי מבטל איסור לכתחלה וכמשמעות הש"ע ואי משום שנתייבש העור שכ' הרמ"א דמאחר שנתייבש והוי כעץ בעלמא ואין בו לחלוחית בשר מותר אין להקל בזה חדא דהא הרמ"א כתב דוקא כשנעשה כעץ ובנ"ד שמייבשין עור הקיבה בחמה רק יום א' והלא בכחל שהוא רק מדרבנן מבואר ברמ"א להלן סי' צ' סעי' ב' דנתייבשה היינו לאחר ל' וכו' ומבואר דעכ"פ בעינן ל' יום ואף שהש"ך כתב דזה דוקא מסתמא אבל אי חזינן שנתייבשה אפי' קודם שרי מ"מ עכ"פ מבואר דבעינן יבשה ממש ובנ"ד שיבשה רק יום א' בחמה אילי אין יבישה ממש שיהי' בכלל יבש כעץ ועי' בדברינו להלן ס"ק קל''ז) ועוד דכיון שנכבש במים עם מלח כ"ד שעות יש לחוש שנתרכך העור ויהיב טעמא וכו' עיי"ש באריכות אמנם בתשו' שאח"ז לאחר שכתב לו השואל שבכל המקומות פשוט להתיר ואין פוצה פה לאסור וכל האומנים אומרים שמעולם אין עושין גבינות רק באופן זה הוא חוזר מדבריו במ"ש לאסור לכתחלה וכתב כיון שהמנהג להתיר בלי פיצה פה ח"ו להרהר על חכמי וראשי הדור ע"כ מוטל עלינו לחפש צדדי היתר ובע"כ לומר כמ"ש הרמ"א סי' צ"ו סעי' א' דבמקום שאין בנמצא לקנות רק החתוכים בסכין של עכו"ם נוהגין לקנות דבכה"ג הוי בדיעבד מכיון שאין מבטלין איסור לכתחלה היא רק מדרבנן וגם כי גוף האיסור בזה הוא רק מדרבנן דבכבוש בב"ח הוא רק מדרבנן ע"כ אין להרהר אחר מנהג ישראל וכו' עיי"ש:

(קלא) ונעשה כעץ. עבאה"ט מ"ש דה"ה שאר בני מעיים כשמייבשין אותן וכו' וכ' בכנה"ג בהגהות ב"י אות מ"ג שבמקומו נזהרים העם שלא לאכול גבינה שהושמה תוך העור אע"פ שהוא יבש כעץ בעלמא זולת אם הופרש העור והושם הגבינה לצד השיער וכ' דאינו יודע טעם החומרא שמחמירים כ"כ בזה אם לא שנאמר דס"ל דלא התירו בעור הקיבה שנתייבשה ונעשה כעץ וכו' אלא אם הושם בחלב זמן מעט ואינו שוהה שם שיעור כבישה כ"ד שעות אבל אם שהה שיעור כבישה אסור מפני שהעור חוזר ומתרכך ובולע הגבינה מהבשר או שי"ל משום שע"פ הרוב מולחין העור כדי לייבשו וא"א שלא ישאר שם איזה חתיכות מלח שמובלע בו מהעור עיי"ש ועשפ"ד ס"ק כ"ב שהביאו וכ' די"ל דהטעם שמחמירים כשהוא לצד הבשר משים שיש עדיין תלתלי בשר מחובר בעור משא"כ לצד השער אף דכבוש אוסר בכולו מ"מ העור לחוד אין בו טעם כ"כ עיי"ש וע' בס' בית דוד הספרדי חיו"ד סי' מ"ה ובשו"ת באר מים חיים חלק א' ביו"ד סי' ט' ובשו"ת פרח מטה אהרן חלק ב' סי' ל"ג (סוף ד"ה הדעת) שהביאו ג"כ מנהג הנ"ל ועי' בשו"ת דבר משה (למהר"מ ארמילייו ז"ל) חלק א' ביו"ד סי' י"א שמתווכח עם הרב מהר"ש מולכו ז"ל (בעל שלחן גבוה) בדין זה שדעת הרב מהר"ש מולכו ז"ל שכ"ז הוא לכתחלה אבל בדיעבד או בהפ"מ או לחולה אע"פ שאין בו סכנה שצריך לחמאה או גבינה פשיטא שמותר אף שהי' מונחת בתוך העור כמה ימים לצד הבשר ולא לצד השיער והרב דבר משה השיב ע"ד ופסק לאסור אף בדיעבד והפ"מ וסיים אך לחולה אע"פ שאין בו סכנה מודינא לי' למעכת"ה אם לא נמצא אחרת והוא צורך גדול דמותר עיי"ש ועי' בשלחן גבוה כאן ס"ק ל"ד שהעתיק הויכוח שהי' ביניהם בענין זה והביא כ"כ מה שהשיב להרב דבר משה ז"ל לחזק דבריו הראשוני' ומה שהרב דבר משה ז"ל חזר והשיב לו לחזק דבריו שבתשו' שם להחמיר אם לא לצורך גדול וכן בדיעבד אם אירע שנתן ישראל גבינה או חמאה בשוגג בנוד של עור לצד הבשר ואם נצוה למכרו לעכו"ם יפסיד שתות מן הקרן מותר לישראל לאכלו או למכרו לישראל אחר עיי"ש וע' מזה בשו"ת חיים ביד סי' י"ו ועי' בס' שדי חמד בחלק אסיפות דינים מערכת הד' סי' י"ב וי"ג שהאריך בזה והביא מהרבה אחרונים שמדברים בזה וגם כמה חלוקי מנהגים בענין זה ויען כי במדינתינו לא שכיח זה ע"כ לא העתקתי כל האריכות בזה:

(קלב) וממלאים אותו חלב. עי' במחזיק ברכה אות ל"ז שהעתיק לשון השבלי לקט דר"ל דמותר