דרכי תשובה - ד רלח

ועי' בס' עמודי אש דף ע"ח ע"ד מ"ש בזה והביא בשם הס' שלמי שמחה דף מ"ה דהשיעור הוא לא פחות מששה מינוטי"ן אכן בס' ויכוח מים חיים כתב דא"א בקיאין בשיעור שיתחיל להרתיח וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ט (ס"ק רצ"ג):

(מג) הר הוא כמבושל. עשפ"ד סק"ג שם שכתב דבכבוש בציר וחומץ כשיעור שיתן על האור וירתיח בעינן ששים כמו בבישול וגם קליפה דמיד קודם ששהה כשיעור שירתיח נאסר כדי קליפה ושוב אח"כ א"א להתיר שוב הקליפה דאפשר לסחטו אסור ועיי"ש עוד שכתב דאפי' שהה מעל"ע בתוך החומץ והציר אפ"ה בעינן תרווייהו קליפה וס' עיי"ש אמנם במה שהשווה השפ"ד חומץ לציר בזה דגם בחומץ בעי קליפה עי' בדברינו לעיל (ס"ק מ') ולהלן (ס"ק מ"ו) מ"ש בזה:

(מד) ובפחות משיעור זה. עש"ך סק"ג דדוקא בדבר כחוש לגמרי הוא דאמרינן דפחות משיעור אינו אוסר רק כדי קליפה אבל בדבר שמן גם בפחות מכשיעור אוסר לגמרי ועי' חוו"ד שכתב דפשוט הוא דלדידן דלא בקיאין בין כחוש לשמן בע"כ שלא יצוייר לחלק בין שהה כשיעור או לאו רק בדבר שלא שייך בו דררא דשמנונית כלל וכשהאיסור כחוש וההיתר שמן אז יש חילוק בין איסור דאורייתא לדרבנן דבאיסור דרבנן אף כשההיתר שמן לא אמרינן פיטום במליחה כדלקמן סעי' ט' עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ז ובפיה"ק ס"ק י"ג שכתב לחלק בזה בין אם נשרה בציר של איסור או של היתר דבנשרה איסור והיתר בציר של היתר גם בשומן גמור אין לאסור בפחות משיעור זה יותר מכדי קליפה זולת בנשרה היתר בציר של איסור אז נאסר מיד לדידן עיי"ש:

(מה) אלא כדי קליפה. עי' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק) לעיל סי' צ"א סעי' ב' דדוקא בחומץ וציר בעי קליפה (ע"ל בס"ק שאח"ז) אבל בשאר דבר חריף אפי' במי מלח עזין כל שלא בא לכלל ציר וחומץ אם לא שהה כשיעור שיתנו על האור וירתיח מותר בהדחה ואם ההיתר הוא צלול דא"א בהדחה מותר לגמרי בלא הדחה עיי"ש:

(מו) בדי קליפה. עפר"ח סק"ד שכתב דכ"ז בכבוש בציר אבל בחומץ כל ששהה פחות מכשיעור אפי' קליפה לא בעי עיי"ש וכ"כ בחוו"ד בחידושים שם סק"ח לדינא עיי"ש אמנם בשפ"ד סק"ב וג' כ' להחמיר בחומץ כמו בציר להצריך קליפה גם בפחות מכשיעור עיי"ש ועי' בלב"ש בחידושי דינים שבסוף הס' ס"ק ק"נ ובהגהותיו ליו"ד שמצדד להקל בחומץ כהפר"ח וסיים דעכ"פ במקום הפסד או כשא"א לקלוף יש לסמוך על הפר"ח בזה עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק מ' וס"ק מ"ג):

(מז) שנפל לציר. עבאה"ט ומ"ש מהש"ך דמליח כרותח הוי מיד לאסור כולו עי' בדברינו לעיל סי' ע' (ס"ק ע"ו) ומה שהבאתי בזה מתשו' אבן שתיה:

סעיף ב (מח) חום של כלי ראשון. עי' בחמודי דניאל הלכות מליחה אות מ"א באמצע הדיבור שכ' דנראה דאם הי' בכלי ראשון משקה איסור ונתלחלח בה כלי כשר אפי' לא הי' בהמשקה טופח ע"מ להטפיח קשה הדבר להקל עיי"ש לדרכו:

(מט) של כלי ראשון. עפת"ש מ"ש מהש"ך ותשובת ב"י לענין כ"ר שאין היד סולדת בו ועי' בט"ז לעיל ריש סי' צ"ד שדעתו דכל שאין היס"ב מותר אפי' בלא קליפה עיי"ש ועי' פרי תואר סק"ה שכ' דהמחמיר בכ"ר אף שאין היס"ב תע"ב עיי"ש ועי' במנח"י כלל כ"ג סק"ד מ"ש לחלק בזה בין מאכל לכלי דבכלי אינו אוסר כלל אבל במאכל כיון שהוא רך יש להחמיר דעכ"פ קליפה בעי עיי"ש והביאו במ"ז לעיל סוף סי' ס"ח בדין הא' (בד"ה אמנם) וכאן בשפ"ד סק"ה כ' דמשמע דאם אין היס"ב גם מאוכל לכלי בכ"ר אין להחמיר עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' שי"ח אות י"א ובסי' תשל"ו אות ה' ובסי' תשל"ז אות ז' מ"ש בזה באריכות:

(ג) כלי ראשון. במ"ז סוף סי' ס"ח בדין הב' שכ' מהירושלמי דמדאורייתא לא הוי כלי ראשון שמבשל רק כשהאור מהלך תחתיו דוקא עיי"ש ועי' בס' שורש מיעקב הראשון אות ח' בהגה שכ' דמדברי הירושלמי שם משמע לכאורה דאם אין האור מהלך תחתיו אע"פ שהקדירה עומדת אצל האש אינו מבשל רק מדרבנן ולדינא העלה דאין לחלק בזה בין אם האור מהלך תחתיו או שעומד אצל האש כיון דאנו רואין דגם בעומד אצל האש מתגבר החום עליו כ"כ עד שמעלה רתיחה עיי"ש אמנם לדינא אין נ"מ בדבריו שם דהפרמ"ג הביא בעצמו שם לדינא מהפוסקים שם דאפילו אם אינו עומד אצל האש והוסר מהאש כ"ז שהיס"ב חשוב כלי ראשון מה"ת עיין שם:

(נא) שהיס"ב. עפת"ש מ"ש מהבכור שור דבמידי דאורייתא ראוי להחמיר עד שיצא הספק מלבו ועי' בס' שורש מיעקב שם שכתב מהמהרש"ל והפרמ"ג או"ח דמבואר מדבריהם דמ"מ אין להחמיר בשום גווני אלא אם הוא עכ"פ חם היטב רק שאין היס"ב אבל אם אינו חם היטב אין להחמיר כלל וכצונן יחשב עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ט ובפיה"ק ס"ק ט"ז מ"ש בזה והעלה דהעיקר לדינא כמו שמבואר בפירש"י בשבת דף מ' ע"ב ד"ה יד סולדת. שנמשכת מאחוריה מדאגה שלא תכוה והיינו אע"פ שאינו נכוה מיד בהכנסת ידו רק אם הוא מחזיק ידו איזה זמן בהמים אבל אם הוא מושך ידו תיכף אינו נכוה אפ"ה נקרא יס"ב וכל זה אם עכ"פ אם מחזיק ידו שם איזה זמן הוא נכוה ואינו יכול להחזיק ידו שם וכאמור אבל כל שסתם אדם יכול להחזיק בו היד אין לו דין חם שהיס"ב עיי"ש וכ"כ בס' זרע יעקב על הש"ס בחידושיו למס' שבת דף מ' ע"ב וכתב שם לשער באצבע אדם בינוני עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' ט' (סק"א) ועי' בס' דברי יוסף סי' תמ"ו שהעלה דבמידי דרבנן יש לסמוך להקל כל שברור לו שלא נכוה האצבע אע"ג שאפשר שכריסו של תינוק נכוה עיי"ש איברא כי מרן ב"י כאן כתב ושיעור יד סולדת בו נתבאר בפרק כירה שהוא שכריסו של תינוק נכוה בו עכ"ל וכ"כ בשלחנו הטהור באו"ח סי' שי"ח סעי' י"ד עיי"ש ומשמע דאפי' באיסור דרבנן דעתו להחמיר בזה ועי' בתורת יקותיאל לעיל סו' צ"ד סק"ב שהביא ג"כ מדברי הבכור שור הנזכר אמנם לדינא כתב דמנהג בעלי הוראה לשער אם יד של אדם בינוני נכוית בו וכתב דאין להרהר אחר המנהג בזה כי בזה ובכיוצא בזה יש לנו לומר מנהגן של ישראל תורה היא עיי"ש אמנם יעוין באלי' רבה באו"ח שם ס"ק ל"ג שהביא ג"כ המנהג של בעלי הוראה הנ"ל וכתב בשם הדרישה דמדברי המחבר שם יש תשובה למנהג מורי הוראות דשואלין אם היד סולדת בתבשיל ומשערין באצבע וז"א אלא דצריך לשער אם כריסו של תינוק נכוית עיי"ש והביאו במחצית השקל שם ס"ק ל"ז ועי' במ"ז שם בדין הא' דכלי ראשון שכ' דשיעור של כריסו של תינוק נכוה היינו תינוק ב"י עיי"ש וכ"כ בחמודי דניאל הלכ' תערובות הא' אות מ"ה לדינא עיי"ש. אמנם שיעור זה אכתי לא ידענא מה הוא ועי' בס' מנחת שי על הנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות ז' שכתב שהמורים נוהגים שאם יכולין לאכלו כך וא"צ לנפוח על המאכל שיתקרר זהו שיעור שאין כריסו של תינוק נכוה עיי"ש אמנם הנה גם שיעור זה לא ידענו כי לאו כל אחד שוה בזה יש שמורגל לאכול מאכל רותח כ"כ עד ששאר בני אדם אין ביכולתם בשום אופן לאכלו והם נכוים בו. שוב ראיתי בפת"ש לעיל סי' צ"ד סק"ב שהביא מתשו' חוות יאיר סי' ק"א דכל שהוא חם יותר מפושרין שהוא יותר מחמימות הרוק יש להחמיר מספק שמא הוי בכלל יס"ב אע"פ שהוסר מהאור ויש עליו שם כלי ראשון עיי"ש אמנם מלשון הבה"ג פרק גיד הנשה (המובא בפת"ש שם בס"ק שאח"ז ביו"ד הנדפס מחדש בווילנא) דחלב חלבא בי' כסא שרי למיכל בי' בשרא דחלב אפי' בשעתא דחולבין לי' צונן הוא עיי"ש מבואר להדיא דאף שהוא יותר מכדי חמימות הרוק עד שיעור החלב שחולבין אותו מהפרה כמו שאנו