דרכי תשובה - ד רלז

דבאין הפ"מ יש להחמיר כהמ"א אבל בהפ"מ יש לסמוך על הש"ך ועיי"ש עוד בבינת אדם סי' ע"ז מ"ש עוד מזה ועי' בשו"ת מלחמות ארי סי' ס"ג בעובדא שנטף ציר מבשר תוך שיעור מליחתו לקדירה של חרס ונשתהה שם כשיעור שיתן על האור וירתיח ואח"כ בישלו תבשיל בקדיר' זו ולא נודע כמה ציר הי' שם והי' ספק אם יש ס' בתבשיל נגד חלק מהקדירה שנאסרה מהציר וכתב דאם יש ספק גמור בדבר אם יש ששים או לאו באופן דלא הוי ספק חסרון חכמה יש לצדד אם בשלו בה לאחר מעל"ע אבל אם הי' ברור שאין ששים בהתבשיל נגד חלק מהקדירה שנאסר אף שבישלו בה לאחר מעל"ע מנטיפת הציר צ"ע אם יש להתיר התבשיל דהא קיי"ל בסי' ק"ג דבדבר חריף אפי' באינו ב"י אסור ואף דלאחר מעל"ע נראה מדברי הפוסקים דבטל החריפות מהכלי ואינו אוסר זה דוקא בשאר דבר חריף אבל בחריפות דמלח וציר כיון דטבע המלח לקיים כל דבר שלא יסריח ונפגם כדרך שמולחין להתקיים א"כ כח המלח שנבלע בכלי מעמיד הבליעה בתוכה שלא יפגום לעולם עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא בקו"א סי' י"ב שכתב לענין חמאה מלוחה הרבה שנתנוהו בקדירה של בשר אם לא נאסרה אא"כ שהה מעל"ע או דלמא דאפי' לא שהה רק כשיעור שיתן על האור וירתיח ג"כ נאסרה וכתב שם שהוא תלוי בפלוגתת הט"ז והש"ך עיי"ש ועי' בס' משמרת שלום לעיל סי' ק"ד במ"ז סק"ג (בא"ד ב') מ"ש בזה והעלה לדינא דבשהה רק כדי שיתן על האור וירתיח יש להקל בהפ"מ אבל שלא בהפ"מ יש לאסור אפי' בנמלחה רק מליחה מועטת ובסוף דבריו ציין לדברי הפרמ"ג או"ח סי' תמ"ז בא"א ס"ק כ"ג עיי"ש ור"ל כי הפרמ"ג כ' שם בסוף הס"ק לענין שומן שהי' איזה זמן בכלי חמץ דבשומן נקרש לא שייך כבוש ואי משום שהשומן מלוח קצת ואין אנו בקיאין בין מליחה מועטת למרובה אין מליחה לכלים להפליט א"כ בדיעבד אין אוסר עיי"ש, ומבואר מדבריו דבמליחה מועטת אין להחמיר בדיעבד אפי' שלא בהפ"מ:

(לח) ציר. עי' בשו"ת זכות אבות (להרב מהר"א קורייאט ז"ל) סי' כ"ד בעובדא שנמצא תרנגולת מתה בחבית מלאה זיתים כבושים ודרך לכבשם ממלח עם מים ולא נודע אם שהתה שם שיעור כבישה במים מעל"ע ולא שהה רק כשיעור שיתנו על האור וירתיח כשיעור כבישה של דבר חריף וכתב שם דאין זה בכלל ד"ח שיהי' השיעור בכדי שיתנו על האור וירתיח דאע"פ שהם חריפים וגם מלוחים דכיון שנותנין בהזיתים מים המים מבטלין כח המלח וגם חורפות הזיתים וכמ"ש הרמ"א בסי' ס"ט סעי' ה' דאפי' הי' המים מועטים מבטלין כח המלח מכ"ש בנ"ד שהמים מרובים לערך ו' חלקים ואין לחוש לחריפות הזיתים שיצטרפו לחריפות המלח ויתגברו ב' יחד על טבע המים ומשוי להו חריף דז"א דכיון שאין הב' חריפות שוים בטעמם בכה"ג בודאי טבע המים שדרכו לבטל טעם החריפות בודאי מבטל החריפות דכל או"א ואין הב' חריפות מצטרפות יחד להתגבר על המים רק אדרבא המים מתגבר על שניהם עיי"ש באורך קצת:

(לט) בתוך חומץ. עבאה"ט ופת"ש ודע דכ"ז היא בנכבש בחומץ וציר כשהוא קר אז בעינן שישהה כשיעור שיתן על האור וירתיח אבל אם הי' החומץ וציר חם אפי' בכלי שני הנה מבואר ברמ"א לעיל סי' ס"ט סעי' ט' דמלח וציר אפי' בכלי שני מבשל ובש"ך שם ס"ק ל"ח דמלח וציר או חומץ ושאר דבר חריף בכלי שני הוא מבשל עיי"ש ופשוט הוא דהיינו ר"ל אפי' לא שהה כשיעור שיתן על האור דאל"כ מה אולמא דכ"ש הא אפי' כשהוא קר כששהה כדי שיתן על האור וכו' הוא מבשל וה"פ. ועי' בשפ"ד בסי' ס"ט שם ס"ק ל"ז שכ' וז"ל עובדא בא לידי בשר שנפל לקערה רותחת והי' בה בארש"ט מחומץ מאד עם חלב והיס"ב ואסרתי הבשר והבארש"ט מטעם דע"י ד"ת מפליט ומבליע מיהת בכלי שני ואף בשר שור חי י"ל נהי דאינו מבשל מ"מ מפליט ומבליע וכו' ואף להש"ך דחולק שם יראה דמודה כאן אפי' בהפ"מ מטעמא דכתיבנא ובהנאה יש להתיר הבשר דרק מפליט ומבליע ולא מבשל והקערה צ"ע לדינא עכ"ל:

(מ) חומץ. עבאר"ט ופת"ש מ"ש בדברי הש"ך דס"ל דחומץ שוה לשאר משקים דצריך מעל"ע ומה שסיים הבאה"ט בשם המ"א לחלק בין חומץ שכר לחומץ יין הנה לא העתיק יפה או שנפל איזה טעות בדפוס כי במ"א כ' להדיא שם דאין חילוק בין חומץ שכר לחומץ יין רק שכ' לחלק בין חומץ חזק לחומץ שאינו חזק כ"כ דאם אינו חזק כ"כ לא מקרי דבר חריף עיי"ש ולענין דינא עי' מנח"י כלל כ"ב ס"ק י"ד שפסק כהש"ך בזה להקל בכל חומץ שלא נעשה כבוש עד מעל"ע דוקא עיי"ש אמנם בכו"פ סק"ד העלה דחומץ שוה לציר בזה אפי' חומץ גרוע אוסר בכדי שירתיח עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל נ"ח סעי' ג' שהביאו וכ' שדבריו נכונים לדינא להחמיר במאכל שנכבש בכל חומץ אפי' אינו חזק עיי"ש וכ"כ בבל"י סק"ד שיש להחמיר בכל חומץ כשיעור שירתיח כמו בציר עיי"ש וכ"כ בלב"ש בחידושי דינים סעי' ק"ה ובביאורו שם ס"ק ק"נ לדינא עיי"ש ועי' בעצי לבונה שכ' דבמאכל יש להחמיר בחומץ כמו בציר אף בפחות משיעור כבישה אבל בכלי אין להחמיר בחומץ רק כששהה כשיעור כבישה אבל בפחות מכשיעור אפי' קליפה לא בעי משא"כ בציר גם בנפל על הכלי נאסר מיד עיי"ש ועי' ביד יהודה לעיל סי' ס"ט בפיה"א ס"ק ס"ד מה שהאריך בדין זה הרבה והעלה בסיף דבריו וז"ל כללא דמלתא דהחומץ אין לו ענין לשיעור כדי שירתיח דלא מצינו זה בשום מקום זולת אם ראינו שעושה בו הכבישה איזה פעולה ובזה הוי כמבושל אף בפחות ממעל"ע אבל בלא"ה אף כדי קליפה לא מצינו לאסור רק אם שרה בחומץ של איסור יש להחמיר לקלוף כמ"ש הפרמ"ג וכו' עכ"ד איברא כי המ"א הוא מכריע לחלק בין חומץ חזק לחומץ שאינו חזק וכמ"ש הבאה"ט. והנה בחק יעקב בסי' תמ"ז שם ס"ק ל"ד השיג על המ"א ופסק שגם בחומץ חזק אין להחמיר עיי"ש אמנם בפרמ"ג או"ח בא"א שם סק"ז כתב דבמקום הפ"מ יש לצוד להקל בכל חומץ כדעת הש"ך והחק יעקב עיי"ש אכן כאן בשפ"ד סק"ב פסק בהחלט כהמ"א להחמיר בחומץ חזק שדינו כמו ציר עיי"ש וכ"כ בחוו"ד בחידושים סק"ז ובביאורים סק"ו לדינא עיי"ש ולדינא נלפענ"ד דבמקום הפ"מ הסומך עצמו על המקילין בחומץ שאינו חזק שלא הוי כבוש בפחות ממעל"ע לא הפסיד כי יש לו על מי לסמוך ובפרט שהפרמ"ג בעצמו כתב באו"ח שם להקל בהפ"מ וכל זה הוא אם אינו ניכר שהחומץ עשה איזה פעולה בהמאכל אבל אם ניכר איזה השתנות בהמאכל ע"י הכבישה בהחומץ בודאי דאפי' בהפ"מ אין להקל וכמש"ל מהיד יהודה והוא מסתבר:

וכתב בס' זר זהב על האו"ה כלל ל' סק"ח דכ"ש הוא דכבוש בתוך יי"ש שחזק יותר מחומץ דלא בעינן מעל"ע עיי"ש:

ומא) אם שהה כדי שיתננו על האור וכו'. עי' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאתו מנאתוארדק) סעי' י"ב שכ' דנראה דגם להמ"ד דס"ל דכבוש מעל"ע לסירוגין עד שע"י צירוף יש כ"ד שעות לא מחשיב כבוש (עי' בדברינו לעיל ס"ק ח') מ"מ בכבוש בציר וחומץ אף שלא שהה כשיעור זה שיתנו על האור וירתיח בפעם אחת והפסיק באמצע רק שבצירוף השהיות בתוך החומץ והציר הי' כשיעור זה אפשר כים להחמיר וסים בצ"ע לדינא עיי"ש:

(מב) כדי שיתננו על האור וירתיח. עי' לעיל סי' ס"ט סעי' י"ח שכ' דהשיעור הוא כדי שיתנו מים על האור ויתחילו להרתיח ועי' בחידשי הגרעק"א שהתפלא שם דמלשון הש"ע כאן שכ' שיתנו על האור וכו' מתיבת שיתננו משמע דמשערין תמיד על הך חתיכה ששרה בציר אם הי' נותנין אותה על האור הי' מרתיח ובסי' ס"ט שם לא כתב רק שיתנו מים על האור דמשמע דמשערין אסתם חתיכה וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' ביד יהודה לעיל רמן ס"ט שם בפיה"א ס"ק פ"ד שהביאו וכתב שאין תמיהתו תמיה כלל דהא בע"כ כאן כדי שיתננו על האור וירתיח אין הכוונה שיתן הבשר לבדו על האש בלא מים דהא זה צלי הוא ולא בישול ואנן ש שיעור בישול בעינן ובע"כ דהכוונה הוא שיתננו בקדירה מים ויתננו על האור וירתיח עם המים דע"י רתיחת המים ממילא ירתיח הבשר ואידי ואידי חד שיעורא הוא עיי"ש ועי' בס' דרכי הוראה חלק ב' פרק מ"ט שהרחיב הדיבור בזה והוכיח בראיות דשיעור צלייה הוי פחות משיעור בישול ומ"ש כשיתן על האור וירתיח ר"ל כשיעור בישול והיינו עד שתהי' החתיכה רותחת שהוא שיעור יותר גדול מצליי' עיי"ש ועי' בס' בית לחם יהודה בהקדמה שכ' דשיעור כדי שיתננו על האור וירתיח הוא י"ח מינוטי"ן כמו שיעור מליחה עיי"ש וכ"כ בתפארת ישראל על המשניות בפסחים פרק ב' ס"ק מ"ד ופרק י' דתרומות משנה יו"ד ס"ק מ"ב עיי"ש ועי'