דרכי תשובה - ד רלו

בס' מגדים חדשים אות ח' שהביא דברי החמודי דניאל בזה וסיים בצ"ע אם יש להתיר לבשל לכתחלה בשר לאחר מעל"ע בקדירה זו דאף דהוי רק ספיקא דרבנן מ"מ אין לעשות ספק דרבנן לכתחלה וכמו שהוא פשוט הדין לענין אם מותר לבשל בשר חי' ועוף בקדירה שיש ספק שמא בישלו בה חלב דאסור משום דאסור לעשות בידים ספק דרבנן לכתחלה עיי"ש:

ועיי"ש בחידושי הגרעק"א ז"ל שכתב שיש לעיין בספק כבוש בב"ח אם מותר להוסיף עד ס' ולבשלו כיון דעתה הוא היתר עדיין ומותר לאכלו י"ל דלא הוי בכלל מבטל איסור לכתחלה וגם כיון דהוי רק ספק איסור עיי"ש ועי' מזה בתשובותיו במהד"ק סי' ל"ח שמבואר מדבריו דזה דוקא בבשר בחלב כיון שבאמת עדיין היתר הוא אבל בשאר איסורין יש להחמיר בכה"ג שכתב שם לענין שומן ששהה ג' ימים בלא מליחה שרצה השואל להתירו ע"י ביטול לערב השומן הזה בשומן אחר שנמלח כדינו ולא הוי בכלל מבטל איסור לכתחלה כיון שמערבו קודם בישול ועדיין היתר הוא דלא אסיר אלא כשפירש דהא דם אברים שלא פירש שרי ואינו פורש אלא אח"כ בבישול ואז כבר נתבטל והוא ז"ל השיב להחמיר שגם אם מערבו קודם הבישול הוי בכלל מבטל איסור לכתחלה כיון שגם עתה חל איסור דם על חתיכה שאסור לאכול דם שבחתיכה זו כשהוא פרוש עיי"ש ועי' בשדי חמד בחלק הכללים מערכת הא' סי' א' דף ג' ע"ג. ועי' ביד יהודה שם שכתב דאם לא נכבש רק חתיכת בשר קטנה באופן שאף שאין כעת בהחלב ס' כנגדו מ"מ עכ"פ כנגד מה שנבלע מהבשר זה בהקדירה יש בהחלב ל' כנגד הבשר שנכבש בה א"כ לא נבלע בהקדירה רק חלק חמישית מזה הבשר וא"כ ממילא יהי' ס' בהחלב שיבשל בה עכשיו אז מותר לבשל בה ואין זה בכלל מבטל איסור לכתחלה כיון שיש ספק אם יש כאן איסור כלל וכן אין לחוש שהבלוע שבכלי נעשית כעת נבילה ע"י הבישול כיון דבלא"ה הרבה פוסקים ס"ל דאין בלוע בכלי נעשה נבילה כלל אף בבשר בחלב וכאן שיש עוד הרבה צדדים להקל כיון שיש הרבה פוסקים דס"ל דאין כבישה בצונן כלל רק בחומץ וציר ע"כ יש להתיר וכן אם עבד ובישל בשר זה שנכבש בחלב ויש ס' בהקדירה עם התבשיל נגד החתיכה מותר עיי''ש (לב) בבשר עם חלב. עי' במשמרת שלום בחידושי דינים סוף סי' זה אות ל"ב שכ' דאם נמצא בחלב שכבוש בה חתיכה בשר ואינו יודע אם שרה כך מעל"ע או לאו וגם מינו יודע אם הבשר טריפה הוא או בשר כשר ואין בהחלב ס' נגד הבשר מ"מ מותר החלב דנגד הדאורייתא יש ס"ס שמא לא נשרה מעל"ע ואת"ל דנכבש מעל"ע שמא הוא בשר כשר ומותר החלב מה"ת ואע"ג דמדרבנן אסור בבב"ח גם ע"י כבישה מ"מ עכ"פ הדר הו"ל ספיקא דרבנן שמא לא נשרה מעל"ע וכו' עיי"ש:

(לג) דאזלינן לקולא. עי' בשו"ת שואל ומשיב קמא חלק ג' סי' ס"א שכתב דהא דקיי"ל דספק כבוש בב"ח הוא לקולא לאו דוקא בספק אם נכבש או לאו דה"ה אפי' ודאי נכבש ויש ספק אם יש ששים דאזלינן לקולא עיי"ש והביאו בשדי חמד בחלק הכללים מערכת הב' כלל מ"ג:

(לד) לקולא. עפת"ש ועי' במנח"י כלל כ' ס"ק י"ד שכתב דבאיסור דרבנן לכ"ע יש להקל בספק כבוש עיי"ש ועי' בשערי תשובה באו"ח סי' תס"ז ס"ק ל"ד שהביא כן גם מתשו' בית יעקב עיי"ש אך מ"ש שם בשערי תשובה בשם תשו' גבעת שאול סי' פ"ג ממ"ש שם באיסור משהו דחמץ דיש להחמיר בספק כבוש דמשמע מדבריו דס"ל דגם באיסור דרבנן יש להחמיר בספק כבוש עי' במשמרת שלום בחידושי דינים שבסוף סי' זה אות ט"ז שמדחה דבריו דאין מדברי הגבעת שאול ראיה די"ל דדוקא משום חומרא דחמץ הוא שהחמיר הגבעת שאול אע"ג דלא הוי רק מדרבנן משא"כ בשאר איסורין י"ל דגם הוא מודה דיש להקל בספיקו עיי"ש:

ועיין בחוו"ד בחידושים ס"ק ה' שכתב דבדם ג"כ ספק כבוש מותר דלאחר שנכבש לא הוי רק מדרבנן עיי"ש אמנם הפרמ"ג במ"ז סק"א ובשפ"ד סק"ב כתב דדם היוצא ע"י כבישה הוי דאורייתא ע"כ אין להקל בספיקו רק בכבד כיון דמבואר בש"ע דכבד אוסרת ואינה נאסרת ע"כ יש להקל בכבד בספק כבוש בהפ"מ היכא דנתערב בתבשיל ועיי"ש עוד לעיל בפתיחה להלכות מליחה ובשעה"ת חלק ב' פרק ג' ובשפ"ד לעיל סי' ע' ס"ק כ"ט ובסי' ע"ג ס"ק י"ד ועי' בס' משמרת שלום על הפרמ"ג בשפ"ד כאן ובסי' ע"ג בשפ"ד שם ולעיל סי' ק"ד בשפ"ד סק"ב (ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ט ס"ק רס"א):

ועיין בס' שיח יצחק (מהגאון בעל תשו' בנין עולם ז"ל) בשער הספיקות סי' ע"ב שעמד על המחקר אם הי' בשר ספק כבוש בחלב והבשר לא נמלח עדיין ונכבש בחלב ספק מעל"ע דמטעה בב"ח הוי ספקא דרבנן ולקולא אבל מטעם בשר שנכבש בלא מליחה הוי ספק דאורייתא דקיי"ל דם שנכבש אסור מה"ת וא"כ י"ל דכיון דמחמת דם אנו אוסרין אותו מטעם ספק דאורייתא וא"כ הרי אנו מחזיקין אותו לנכבש והאיך נתיר מצד בשר בחלב שהוא ספק דרבנן ונאמר שלא שהה בכבישתו מעל"ע והוי תרתי דסתרי אהדדי ואף דבלא"ה אסירה החתיכה מ"מ יש נ"מ אם נתערבה אותה חתיכה בחתיכות אחרות והיתה חהר"ל דמשום בב"ח מקרי איסור מגופו ולא בטל ומשום בשר שנכבש דאינו אלא מטעם דם שבו דלא הוי איסור מחמת עצמו לא הוי חהר"ל ועיי"ש במה שפלפל בזה ובמ"ש בזה לדינא אמנם יעוין בדברינו להלן סי' ק"י בדיני ס"ס (ס"ק שי"ג) שדבר זה נפתח בגדולים אם יש בדבר א' ספקא דאורייתא וספקא דרבנן ביחד אם יכולין להקל לגבי דרבנן ולהחמיר לגבי דאורייתא משום דהוי זלזול לגבי דרבנן ומשם תלמדנו:

(לה) דמה"ת אינו אסור. עי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות ל"ה בשומן אווזא שהי' מוכן לפסח שהי' ספק אם נכבש בחלב מעל"ע וכתב שם דכאן לא שייך ההיתר שכ' הרמ"א דספק כבוש בב"ח מותר דהא השומן לא יאכלו רק ע"י בישול וטיגון כנהוג בפסח וא"כ נפל התירא בבירא אמנם כאן יש היתר אחר עפ"ד הש"ך לעיל סי' צ"ח סק"ז דספק תערובות בשר עוף בחלב אזלינן לקולא והכא כיון שהי' שומן אווז יש להקל בספק זה ואף שהט"ז שם סק"ה פסק כהת"ח להחמיר בכל בתערובות בבשר עוף בחלב כמו בבשר בהמה בחלב הלא להט"ז כל ספק כבוש מותר אפי' באיסור דאורייתא וא"כ ממ"נ הוא מותר גם בבישול לכ"ע וכתב דמ"מ לדינא אין לסמוך על זה כיון שיש שומן הרבה והוא מונח לזמן רחוק לפסח ובודאי ישכחו ויערבו השומן הזה עם שומן ובשר בהמה ע"י בישול וכדומה כי אי אפשר לזהר לאכלו לבדו עיי"ש:

(לו) כבוש בתוך ציר. עי' פלתי סק"ב מ"ש דכבוש בחומץ וציר לא הוי מדאורייתא רק מדרבנן עיי"ש ועי' בפרמ"ג בשעה"ת ריש פרק ג' ובמ"ז כאן סק"א (בד"ה וכבישה) שהביא גם כן מהספר בית ישראל דכבוש בחומץ וציר פחות מעל"ע הוי רק מדרבנן והשיג עליו וכ' דמסתימת הפוסקים משמע דכדי שירתיח בחומץ וציר הוי דאורייתא ואין להקל עיי"ש וכ"כ בשו"ת קנאת סופרים בהשמטות לשנות חיים סי' פ"ח דאין שום סברה לחלק בין כבוש מעל"ע במים ובין כבוש בחומץ וציר כדי שירתיח בענין זה דכמו ששיערו חז"ל דכבוש במים מעל"ע נבלע הטעם והוי טכ"ע דאורייתא כן שיערו דבכבוש וחומץ וציר נבלע הטעם בכדי שירתיח ואותה הפעולה שעושה המעל"ע במים עושה בדבר חריף בכדי שירתיח וממילא דגם בחומץ וציר בכדי שירתיח הוי דאורייתא עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' פ"ג ס"ק ס"ב) ועי' בדברי שאול ויוסף דעת בעכבר חי שנפל לתוך משקה וזישני"ק ונשתהה שם ולא יכלו ללקחו משם עד שעירו כל הווישני"ק משם ואח"כ לקחו העכבר וראו שמת והי' ספק אם נשתהה העכבר לאחר שמת כדי שיתנו על האור וירתיח והתיר הווישני"ק דאף דקיי"ל דספק כבוש אסור מ"מ בכבוש בחומץ וציר וכיוצא דאינו אלא מדרבנן יש להקל בספיקו עיי"ש אבל לפי דברי הפרמ"ג הנ"ל אין להתיר. (לז) בתוך ציר. עבמ''ז שם (בד"ה וכבוש) שכתב דכבוש כשיעור שירתיח בדברים חריפים כמו ציר וחומץ בכלי אם הוא אוסר הכלי איכא לעיונא וכ' דתליא בפלוגתת הט"ז והש"ך דמהט"ז משמע דכבוש כדי שירתיח אינו מועיל בכלי אף להבליע ולהש"ך משמע דשפיר מבליע בכלי עיי"ש אמנם לעיל סי' ס"ט בשפ"ד ס"ק פ"ב בתשובה שם כתב בהחלט דאינו מבליע בכלי ועיי"ש בריש הס"ק שכ' מהמנח"י דאפי' בכלי חרס אינו פועל יותר מכדי קליפה עיי"ש ועי' בחוו"ד בחידושים סק"ז שכ' מהמ"א דמבליע בכלי כדי קליפה עיי"ש אמנם בש"ע התניא באו"ח סי' תס"ז סעי' כ"ט כתב לדינא שהוא מבליע בכל הכלי במקום שנכבש ולא סגי בקליפה עיי"ש ועי' בלב"ש בחידושי דינים סעי' ג"ה וביאורו שם ס"ק קמ"ט שפסק לדינא דלהפליט מכלי גם בחומץ חזק אינו מפליט כשיעור שיתנו על האור ובעינן מעל"ע דוקא אבל להבליע בכלי תלוי בפלוגתת הט"ז והש"ך דלהש"ך מבליע ולהט"ז אינו מבליע והוי ספיקא דדינא עכ"ד ועי' בשו''ת מנחת יהודה חיו"ד סי' ד' בדג מלוח ששהה עם צירו שיעור כדי שיתנו על האור וירתיח בכלי של בשר ואח"כ שמוהו בכלי של חלב ושהה בה ג"ב כשיעור הנ"ל וכ' דהכל מותר הדג וגם הכלי של תלב דהדג לא נאסר דבבלי לא מהני שיעור זה בכדי שיתחיל להרתיח להפליט ממנה ולא קיבל הדג טעם משניהם כלל עיי"ש איברא כי' בס' תפארת למשה לעיל סי' ס"ט על הש''ך ס"ק פ"ז פסק כהמ"א דכבוש בציר כדי שיתן על האש וירתיח מפליט מכלי עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל נ"ז סעי' ו' ובבינת אדם סי' נ"ט אות ע''ז שהעלה