דרכי תשובה - ד רלג

בפיה"א ס"ק י"א שנסתפק בזה ולדינא העלה ג"כ דאין להחמיר דבכבוש לא שייך הטעם דשמא הי' פעם א' חוץ למים וגם הטעם דממהר לבלוע ג"כ אין שייך לחוש בכבוש דזה לא שייך רק במליחה וצלי ובישול וכו' עיי"ש ועי' בדלתי תשובה לעיל סוף סי' ע"ב שהביאו ונותן פנים מסבירות לדברי היד יהודה לדינא עיי"ש אמנם במשמרת שלום בחידושי דינים שבסוף סי' זה אות י"ג העלה דהעיקר כדעת המנח"י והפרמ"ג להחמיר דבע"כ גם בכבוש שייך החשש דממהר לבלוע כמו בבישול וצליי' ודלא כהיד יהודה עיי"ש באריכות (ועי' בדברינו לעיל סי' ע"ב ס"ק ל"ב ובסי' צ"ב ס"ק נ' ובסי' זה להלן ס"ק כ"ז) ועי' במ"ז סק''י שכ' מהאו"ה כלל ל' דין ד' דאם נכבש מקצת החתיכה בחלב מעל"ע ואח כ בישלו החתיכה צריך שיהי' בהחתיכה עצמה ס' כנגד זה המקצת ואם לאו נעשה כל החתיכה נבילה מדרבנן וצריך בקדירה ס' כעד כל החתיכה אבל בהנאת מותרת אף שאין בקדירה ס' כנגד כל החתיכה וכ' במ"ז ע"ז דהאו"ה שכ' דמותר בהנאה אף שלא הי' ס' כנגד כל החתיכה מיירי כשידעינן כמה חלב נבלע במקצת זה החתיכה ע"י כבישה ונגד זה החלב הבלוע יש בכל החתיכה ס' ע"כ מותר בהנאה דאז לא שייך לומר איסור דבוק דהא לא שייך לומר דממהר לבלוע דבשעת כבוש לא נ"נ ועתה בשעת בישול הגה ע"י הבישול החלב מפעפע בכל החתיכה וכל דרך הילוכו אף בבב"ח לא נ"נ אמנם אם אין ס' בהחתיכה נגד החלב אזי עכ"פ אותה חתיכה אסורה בהנאה אבל שאר הקדירה מותר בהנאה עיי"ש ועי' בס' בית יהודה (להה"ג מהר"י לאנדא ז"ל) שהביאו ועיי"ש במ"ש בענין זה והעלה דאף אם אין ידוע כמה חלב בלעה מקצת החתיכה ע"י הכבוש ואין ס' בהחתיכה נגד זה המקצת שנבלע בה החלב אעפ"כ אף אותה חתיכה מותרת בהנאה וכל הקדירה מצטרף לבטל החלב כיון דמן התורה לא נאסרה מקודם ע"י כבישה רק עתה בשעת בישול והרי עתה בשעת הבישול מתפשט הטעם בכל הקדירה וכל הקדירה מצטרף לבטל החלב עיי"ש באריכות קצת:

(יח) אבל פחות מכאן. עי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קכ"ט ועי' בס' ערוגות הבושם לעיל סי' ק"ג אות ט' שיצא לדין בדרך חדש ומעורר דלפי האמור בש"ס פסחים דף י"ב דלר"י אדם טועה ג' שעות ולר"מ ב' שעות ה"נ הו"ל להחמיר בכבוש גם בפחות ממעל"ע בב' או בג' שעות והביא מדברי הפת"ש לעיל סי' ס"ט סק"ל מ"ש בשם הס' לוית חן שהעיר כן לענין בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה וכ' דזה לא דמי להא דפסחים דבבשר ששהה ג"י אין להוסיף עליו שים חומרא כיון שבגוף האיסור לא נזכר בגמרא והוא רק חומרות הגאונים משא"כ בכבוש שיש בזה נ"מ לענין איסור מדינא דגמרא קשה מדוע משערין במעל"ע מצומצם והאריך בזה וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בס' מגדים חדשים אות ה' שהביאו ועיי"ש במ"ש בזה ועי' בס' דרכי הוראה חלק ב' פרק מ"ט שהביא דברי הרב ערוגות הבושם הנ"ל וכתב דאין מקים לפקפק בזה שלא שייך אדם טועה שתי שעות רק ביום א' כשיעור מהלך החמה אבל לשער שהיום כלה באותו זמן שאתמול התחיל זה יכול בודאי כל אדם לשער ואף כשנשאל לו על השעה הי' טועה גם תמול גם היום ועיי"ש עוד בפרק ל"ח (ועי' בדברינו לעיל סי' ק"ג ס"ק צ"ג):

(יט) פחות מכאן בהדחה סגי. עי' במנח"י כלל כ"ב שכתב מהאו"ה דחתיכת בשר ששהה במקצתה בתוך חלב ולא נשתהה כשיעור כבישה שדינה שצריך להדיח אותו המקצת אם לא הדיחה ובישלה כך צריך שיהא בכל מה שבקדירה ס' נגד אותה המקצת לפי שא"א לעמוד על השיעור כמה בלע וכ' המנח"י ע"ז שהדברים נכונים וברורים דאף דקיי"ל דבשר שנפל לתוך חלב צונן סגי בהדחה מ"מ כל היכא דלא הדיח בעינן לבטל כל הבליעה ואף דקיי"ל בעלמא דכל מידי דבעי הדחה אם שכח מלהדיח מותר בדיעבד היינו דוקא יבש ביבש דא"צ רק הדחה בעלמא מחשש נגיעה וטיחה שעל גביו משא"כ בנפל לדבר לח וצלול שאם רואין שבליעתו מרובה אך ע"י הדחה היטב חוזר ויוצא ממנו לכן היכא דלא הדיח צריכין ס' לבטל החלב כיון שהדבר נראה לעין שיש הרבה חלב תוך הבשר עכ"ד אמנם יעוין במ"ז סק"ב שהשיג עליו דכיון דקיי"ל דבצונן אינו בולע א"כ בדיעבד א"צ ס' כלל עיי"ש ועי' בבית מאיר לעיל סי' צ"ד סעי' ד' שהביא ג"כ דברי המנח"י בזה וכ' דאם יש ס' נגד הקליפה עכ"פ סגי בדיעבד כשלא הדיחה עיי"ש ועי' בחידושי הגאון רעק"א ז"ל בסי' צ"א שם שהביא דברי המנח"י בזה וציין לדברי המ"ז כאן הנזכר ועי' בבינת אדם שער או"ה סי' פ' מ"ש בדברי המנח"י בזה והעלה דבודאי לא יכנס מהחלב לפנים לתוך הבשר כלל בצוק וסגי שיהא ס' נגד מה שמשער שהי' חלב בעין על הבשר עיי"ש ועי' ביד יהודה לעיל סי' צ"א בפיהיא ס"ק פ"ו ובפיה"ק ס"ק י"ח וכאן ביה"ק סק"ה שפסק ג"כ לדינא דאם בישלו בלא הדחה אסור אף בדיעבד אא"כ יש ס' בהתבשיל עכ"פ נגד מה שאומדין באומד יפה שיש מהחלב או מהאיסור בעין על החתיכה עיי"ש:

(כ) פחות מבאן בהדחה מני. עי' ביד יהודה לעיל סי' ס"ט בפיה"א ס"ק ס"ד וכאן בפיה"ק סוף ס"ק ס"ב שהעלה דבדברים הרכים כגון פת וכיוצא שאנו רואין דהמים ממחום אותם ומתערב ממנו בתוך המים נאסר גם קודם מעל"ע עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' ק"ד (ס"ק ה') ועי' ברמ"א לעיל סי' צ"א סעי' ז' די"א אפי' בצוננים ובש"ך שם ס"ק כ"ה ובדברינו להלן בסי' זה (ס"ק רז):

(כא) מכאן. עי' ביד יהודה שם שכתב דכל זה הוא כשנשרה היתר באיסור צלול או בשר בחלב שהוא דבר צלול אבל אם נשרה איסור יבש והיתר יבש בתוך מים אז יש חילוק דאם נגעו אהדדי בתוך המים צריכין הדחה אבל אם לא מעו זה בזה בתוך המים א"צ הדחה כלל דהגם שהמים נוגע לשניהם מ"מ הא המים בעצמם מותרין דאין שייך בו הדחה ומסחמא יש ס' עד מה שדבוק עליו מן האיסור ומה צורך להדיח ההיתר ואיסור נלול ששרה בכלי היתר צריך להרא הכלי ואם השתמשו בו בלא הדחה צריך ס' בהתבשיל מד מה שמשערין בפה שדבוק על הכלי מהאיסור ועיי"ש עוד כמה דינים:

(כב) בהרחה סגי. עפת"ש מ"ש מתשו' שבות יעקב לענין שנק זית ועחח"ד בביאורים סוף סק"א ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"א (סוף דה עיין בט"ז) מ"ש ע"ד השבו"י והחוו"ד בזה ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ו (ס"ק ס"ה):

(ב)( מני. עש"ך לעיל סי' צ"א סק"י שכתב בשם האו"ה דדוקא בבשר בחלב פני בהדחה אבל היתר גוש שנשרה באיסור צלול אפי' בפחות ממעל"ע צריך קליפה והש"ך כתב שדבריו צ"ע שהוא גד משמעות הפוסקים עיי"ש (והביאו הבאה"ט שם סק"ח) ועי' במנח"י כלל כ"ב סק"א שהסרים להש"ך בזה עיי"ש ועשפ"ו שה שכ' שכן משמע דפת הרב שם בסימנים דאפי' בשאר איסורים סני בהדחה בפחות ממעל"ע עיי"ש ועי' בפרי תואר שם סק"ז שהביא דברי האו"ה ץ הנזכר והביא שגם כנה"ג הסכים להש"ך להקל ומ"מ לדינא סיים ח"ל ולי ראה דהגם דמס" משמע דבשניהם צונן לא בעי אלא הדחה עכ"ז לענין איסור דאורייתא ואנן חזיק דנשאר האיסור לח הגם שמדיחין ההיתר עדיין נשאר קצת טעם כעיקר דאורייתא לכן נ"ל דבעי גרירה וזהו דעת האו"ה שם דבעי קליפה קצת פי' גרירה אבל בב"ח להיותו דרבס יש להקל בכל גווני וכו' עכ"ל:

וכד) וכל מקום דאמרין כבוש כמבושל. סיט בין כבושה מעל"ע בשק ובין כבוש בציר כשיעור שיתן על האור וירתית. יד יהודה בפנה"ק סק"ו:

(כר) אפי' מר שתרץ לבבישה אסור, עשפ"ד סיף סק"א שכתב דלדעה ז יש צד קילא לענין אם נבלע איסור בחלק של חוץ לכבישה מצשרף מה שבתוך הכבישה לס' משא"כ לדעת האמירין מה שחוץ לכבישה יש חומרא שאין מצסרף לס' פה שבתוך הכבישה עיי"ש ועי' במ"ז סק"ב שכתב ח"ל ודע דאם יש ס' בכל התחרכה מד האיסור אז מה שחוץ לכבישה ממ"נ מותר ובתוך הכבישה אסור דאין מה שבחוץ לכבישה מצטרף וה"ה להיפך אם איסור נכבש בהיתר אם יש ס' בהיתר עד האיסור שבתוך הכבישה שרי להיש מקילין וכו' טכ"ל. ובו) וי"י סקילין. עבאה"ס מ"ש מהש"ך שן עיקר באיסור כחוש ועי' בשו"ת ויאמר יצחק חלק א' חיו"ד סי' נ' בתרנגולת מתה שנמצאת בחבית של לימינ"ס כבושים שכתב דאם לא היתה התרנגולת כולה בתוך הציר אלא שלשה למעלה ע"פ החבית והציר לא צפה עליה מלמעלה מן הלימיני"ס אף שאין ס' נגד גוף התרנגולת רק נגד החלק מן התרנגולת שהי' בתוך הציר סגי אלא שהלימיני"ס