דרכי תשובה - ד רלב

שחולקים על האו"ה לא הפסיד אמנם שלא בהפ"מ קשה להקל בדבר שהחמיר האו"ה וכמה אחרונים חזקו את דבריו עיי"ש באריכות ועי' מזה בס' שדי חמד חלק הכללים מערכת הכ' כלל מ"ב באריכות (ועי' מזה לעיל סי' ס"ט ס"ק מ"ה):

ומ"ש הבאה"ט במוסגר בשם המ"א ששמע מהגאון מו"ה יעקב מלובלין דדוקא אם הכלי עומד ריקן נפגם הטעם אבל אם אינו ריקן לא נפגם הטעם הנה במ"א בסי' תמ"ז שם מבואר שהוא בעצמו לא ס"ל כן שהרי כתב דהבלוע והפגימה באים כאחד ולא כתב דלא הוי פגום כיון שלא הי' ריקן ועי' בדברי שאול ויוסף דעת ריש סי' זה מ"ש בזה ועי' בשו"ת מהר"מ שיק חיו"ד סי' קכ"ד בעובדא שחלבו פרה אחת ויצא החלב מעורב בדם ושהו אותה החלב בכלי מעל"ע ושוב הוריקו והדיחו הכלי ונתנו בהקדירה זו חלב לבנה וכשרה ושוב שהה בכלי זו מעל"ע ונסתפק השואל דנהי דהכלי ששהה בה החלב האדומה אסורה מ"מ על החלב הלבנה ששהה אח"כ בכלי זו י"ל דכיון שלא נתנו תיכף ומיד החלב בתוכה לאחר שהוריקו ממנה החלב האדומה א"כ י"ל כיון דבשעה שנכבש החלב השני כבר עבר מעל"ע מכבישת החלב האדומה בראשונה א"כ יש להתיר לפי דברי המ"א דפגימה ובליעה באים כאחד ושרי ועיי"ש במ"ש בזה ולדינא החליט כן וסיים להתיר כיון דבשעה שנעשה הב' כבוש כבר נפגם הראשון וכמ"ש הש"ך סק"ב עיי"ש. באריכות:

ועיין בבינת אדם שער או"ה סי' נ"ט אות ע"ז שכ' דכל מ"ש דלא שייך דין כבוש בכלים משום נטל"פ כ"ז הוא בכבוש מעל"ע במים או בשאר דבר שאינו חריף אבל בדבר מליח שפיר אפי' לאחר מעל"ע לא הוי נטל"פ וכתב שדברי הש"ך בסי' ס"ט ס"ק ס"ח שכ' דאף אחר מעל"ע מותר דהוי נטל"פ וצ"ע דהרי בדבר חריף לא אמרינן נטל"פ עיי"ש איברא כי בחוו"ד בסי' ס"ט שם בביאורים ס"ק כ"ד הביא בשם המנח"י דהש"ך מיירי במליחה מועטת דאז לא חשיב הציר דבר חריף עיי"ש ועי' בהגהות אמרי ברוך על הש"ך שם ס"ק ס"ח ועי' עוד בבינת אדם שער או"ה סי' ע"ח בעובדא שמלחו בשר בכלי עץ ועמד בו ימים הרבה ואח"ז לאחר שפינו הבשר כבשו בתוכו לפתן (שקורין בורקע"ס) ולאחר שנתחמץ לקחו הרוטב (שקורין ראסי"ל) ובישלו אותו בקדירה חולבת וכתב דיש לאסור בזה אפי' אם עמדה הקדירה קודם איזה ימים בלא בשר כלל דמ"מ נעשה הראסי"ל הזה כולו בלוע מבשר שהרי כלי זו בלעה ע"י כבישה ציר של בשר וכיון שהראסי"ל הוא חמוץ כחומץ בודאי מוציא מן הכלי ע"י כבוש ובזה לא שייך מ"ש הט"ז והש"ך דכיון דלא נעשה כבוש רק לאחר מעל"ע נעשה נטל"פ דבדבר חריף לא שייך נטל"פ דאגב חורפי' משוי' לשבח כמש"ל סי' צ"ו ע"כ אפי' אם הי' הקדירה החולבת אינה ב"י אסיר וכ"ז דוקא אם בישלו הראסי"ל כמו שהוא חריף וכאמור אבל אם קודם שבישלו אותו בקדירה החולבת נתנו בו מים להחליש כחו כדי שיהא ראוי לאכילה אז אם הי' הקדירה החולבת אינה ב"י יש להתיר הראסי"ל בהפ"מ אבל הקדירה אסירה עיי"ש והנה בסוף דבריו שם העתיק דברי החק יעקב בה"פ סי' תמ"ז ס"ק מ"ג שכ' לענין זיתים שכבשו במים דכיון דבשעת כבישתן נותנין בהם מים ונתבטל החריפות א"כ מה שמקבל הטעם מהכלי הוי לפגם אע"ג דלבסוף אחר שנתחמצו נעשה דבר חריף לא אמרינן תו דחורפי' מחליא לשבח כיון שבשעת עיקר קבלת טעמו לא הי' דבר חריף וא"כ ה"נ כיון שקודם שנתחמצו הבורקע"ס לא הי' חריף לא אמרינן מחליא לשבח וא"כ לא נבלע בהם בשר כלל עכ"ל. והנה לפי דבריו האחרונים בזה ממילא אפי' נתבשלו אח"כ בקדירה ב"י וגם הי' הראסי"ל חריף טובא לא נאסר לא הראסי"ל ולא הקדירה רק שצריך לאכול הראסי"ל בכלי חולבת וכדין שכתב הרמ"א לעיל סי' צ"ד סעי' ה' שצריך לאכול התבשיל במין הכלי שהוא ב"י אמנם לדינא נלפענ"ד שדבריו הראשונים עיקר ואין ללמוד מדברי החק יעקב לנ"ד כי בפרמ"ג או"ח שם בא"א ס"ק ל"ט הביא ג"כ לדברי החק יעקב בזה וכתב דלדינא אין להקל אלא כשסילקו הזיתים מהקדירה קודם שנשתהו ונעשו חריפים עיי"ש וממילא דבנ"ד שהי' הבורקי"ס בהקדירה עד שנעשו חריפים הדרינן לקמייתא דהחריפות מחליא לשבח ובלעו הציר של בשר וכמ"ש לעיל ואין להקל אא"כ נתן בתוכו מים קודם שבישלו וכאמור:

(טו) כמבושל. עי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' רי"ד שנשאל במעיין שנפל לתוכו בע"ח ונטבע שם בהמעיין ונשתהה שם יותר ממעל"ע ולא הי' ששים בהמים של המעיין נגד הנבילה והי' שאלה על כמה כלים של כמה בעלי בתים שהשתמשו מהמים שבבאר ההיא ודעת השואל להקל כיון שיש דעות המתירין לטבול במעיין מכח דארעא חלחולי מחלחל וא"כ אם מועיל הצירוף לטבול בו אדם מכ"ש דמהני לצרף לבטל בששים ואפי' להמחמירים שם היינו רק לטבול דבעינן שיהיה ארבעים סאה ביחד אבל לענין לבטל בששים לא בעינן שיהי' ביחד דוקא והוא ז"ל מדחה דבריו דודאי המים שבתוך הארץ אינו מצטרף דכיון שהדבר תלוי בביטול הטעם ובזה בעינן שיתפשט הטעם בכל המים שנכבש בהם הנבילה ויבלעו הטעם ויתחלק בשוה וזה אי אפשר אא"כ נכבש בתוכו הנבילה ונתחמם ע"י כח הכבישה ואז הטעם מתפשט ונתבטל משא"כ בזה דהמים שבתוך הארץ לא נכבש בתוכן הנבילה ולא נתחממו כלל מכח הכבישה ואף דיש להם חיבור מ"מ כיון דהארץ מפסיק ואיכא דפנות המקררות וגם הולך דרך הקרקע בודאי לא שלטה בהם כח הכבישה ע"כ גם להמתירין לטבול במעיין מ"מ לענין כבוש גם הם מודים דאין מצטרפין המים שבתוך הארץ לקבל טעם הנכבש בתוך המעיין עיי"ש באריכות אמנם יעוין בדברי שאול ויוסף דעת שנשאל ג"כ מהשואל הזה שאלי זו והסכים לדעת השואל להקל בזה והוסיף עוד סניף כיון שהמעיין הוא נובע תמיד ונתוסף מים מחדש ועכ"פ רוב מים נחלפו בתוך המעל"ע לא חשיב כבוש מעל"ע ועיי"ש מ"ש עוד סניף לזה:

(טו) כמבושל. עי' בשו"ת שואל ומשיב קמא חלק ג' סי' ס' שכתב דמה שאמרו כבוש כמבושל ר"ל כבישול דכלי של דמבליע אבל אינו כבישול דכלי ראשון עיי"ש ובשו"ת פרי צדיק סי' י"ט ובס' שדי חמד בחלק אסיפות דינים מערכת חמץ ומצה סי' ג' אות ז' אמנם יעוין במ"ז שם שכתב דמ"ש שהוא כמבושל אינו מענין בישול כלל אלא דר"ל שהוי מפליט ומבליע כמו בישול עיי"ש ועי' בביאור ענין זה ביד יהודה בפיה"א סק"א ובפיה"ק סק"ג ומזה יש תשובה לפענ"ד למ"ש הח"ס חיו"ד סי' פ"ו שיש לנהוג בלולב ומיניו בשבת שבתוך החג להסירו מן המים ע"י עכו"ם בסוף היום כדי שלא יהי' כבושים מעל"ע ויפסלו עיי"ש ועי' בפת"ש לעיל סי' פ' ס"ק י"ט במוסגר מה שהתפלא על זה ועי' בשו"ת כתב סופר חלק או"ח סי קכ"ב מ"ש לחזק מנהג זה ומתרץ תמיהת הפת"ש עיי"ש באריכות (ועי' מזה בשו"ת שאילת שלום תניינא סי' רל"ב) אמנם במדינותינו לא ראיתי נוהגין בחומרא זו ומעולם לא שמעתי מהמדקדקין במצות שיזהרו בזה ולפי דברי המ' והיד יהודה הנזכר שפיר יתכן מנהגם של ישראל תורה היא כיון דענין כבו אינו באמת ענין א' עם בישול כלל רק שעושה פעולה לענין להפליט ולהבליע כמו בבישול א"כ ממילא מובן דדוקא באתרוג ומצה ומרור אמרו חז"ל דכשנכבש אינו ראוי עוד למצותו יען כי הוא דבר שיש בו טעם וע"י הכבישה כי שנפלט ממנו הטעם ונשתנה הדבר מקדמותו בזה שפיר אמרו חז"ל דאינו רא שוב למצותו משא"כ בלולב והדס וערבה שהוא עץ בעלמא ואין בו טעם ל שייך בו ענין כבישה כלל וכי מה יעשה ומה יפעל בהם הכבישה להכניס או להוציא איזה טעם שישתנה מקדמותו ואכ"מ להאריך ועי' בדברינו לעיל סי' פ' (ס"ק ד'):

(יז) ונאסר כולו. כ' בשפ"ד סק"ג וראוי שתדע דכבוש מעל"ע בצונן בטל בס' וכשיש ס' שוב א"צ עוד קליפה אפי' במקום שנגע עכ"ד עיין בכרתי לעיל סימן צ"ב ס"ק י"ח שמשוה דין כבישה למליחה דבאין הפסד גדול אמרינן בי' חנ"נ עיי"ש ועי' בישועות יעקב לעיל סי' ס"י ס"ק י"ד שהביא פלוגתת הפוסקים אי אמרינן בכבוש חנ"נ וכתב דהוא הכריע בתשובה דאין לדמות כבוש למליחה דכבוש בשאר איסורין דומה למבושל ממש ואמרינן בכבוש חנ"נ כמו במבושל ועיי"ש עוד בסי' ע"ג סק"א שכתב ג''כ דבכבוש לכ"ע אמרינן חנ"נ עיי"ש וכ"כ בס' עין המים הספרדי בחידושיו ליו' סי' ק"א דכיון דלא הוי דרך בישול לא אמרינן חנ"נ ועי' בפרמ"ג או"ח ס' תמ"ז בא"א ס"ק ל"ח שצירף שם לסניף דבהפ"מ לא אמרינן בכבוש חנ"נ עיין איברא כי במ"ז להלן סוף סי' ק"ו כתב בהחלט דבכבוש ודאי נ"נ אף בהפ''מ עיי"ש ועי' בשו"ת יהודה יעלה (למהר"י קובי ז"ל) חיו"ד סי' ד' מ"ש בזה באריכות ולענין אם אמרינן בכבוש מעל"ע בצונן איסור דבוק עי' במנח"י כלל ג' סק''ג ושפ"ד לעיל סי' ס"ט סק"ס (בד"ה ודע דמכאן) דמבואר מדבריהם דגם בכבוש מעל"ע אמרינן איסור דבוק [ועיי"ש במ"ז ס"ק י"ג במ"ש מ''מ כיון דנכבש וכו' ועיי"ש עוד בסי' צ"ג במ"ז סוף ס"ק ט"ו במ"ש משא"כ או נכבש אח"כ וכו' עיי"ש] ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סוף סי' קט"ז שכתב דה נראה לו דבכבוש לא שייך איסור דבוק אך מה כחו לחלוק על משמעות הפוסק דמשמע מדבריהם דגם בכבוש שייך דין דאיסור דבוק עיי"ש אמנם בשו"ת טורי האבן סי' ל"ד בתחלת התשו' כ' בפשיטות דבכבוש לא שייך איסור דבוק דהוי בכבוש לא שייך הטעם דשמא הי' פעם א' חוץ לרוטב ונ"נ דבכבוש אם היתה החתיכה חוץ לכבישה אינו בולעת כלל עיי"ש ועי' ביד יהודה לעיל סי' ע