דרכי תשובה - ד רלא

עיי"ש וכ"כ בשו"ת מקום שמואל סי' ל"ז (הנכפל) דכלי מתכות אינו בולע בכבוש וכ' שכן הי' עובדא לפניו ביורה של נחושת שעמד בה איסור לח צונן מעל"ע ואחר שהוריקו האיסור מהיורה בישלו בה תבשיל ונשאל במעמד כל לומדי העיר והורה להתיר התבשיל ומברר טעמו ונמוקו והעלה בראיות דכלי מתכות אינו בולע בכבוש אליבא דכ"ע עיי"ש אמנם יעוין במ"ז ריש סי' זה שכתב שזה תלוי במחלוקת הפוסקים עיי"ש ובמ"ז לעיל סי' צ"ג סק"ב (בד"ה הט"ז) כ' להלכה דכבוש מעל"ע אוסר גם כלי מתכות עיי"ש אכן במ"ז לעיל סוף סי' ס"ח (בד"ה ואכתי) כתב דמ"מ אם עמד איסור לח ביורה נחושת מעל"ע ואח"כ בישלו בה יש לצדד להתיר התבשיל כיון דבלא"ה יש דעות דכבוש בכלי אינו אוסר כ"א כדי קליפה ואף דלא קיי"ל כן מ"מ בכה"ג יש לצרף לסניף עיי"ש אולם בחוו"ד בחידושים סק"ג כ' בהחלט דכלי מתכות אינו נאסר ע"י כבוש עיי"ש ועי' ביד יהודה ריש סי' זה מ"ש בזה והעלה לדינא דבכלי מתכות אין לאסור כבישה זולת בדבר שיש לו חריפות קצת כגון יין וחומץ וכדומה אבל לא במים וחלב ושמן וכיוצא ואם הוא מצופה בפנים היטב שקורין גלייזיר"ט יש להתיר אפי' בכבוש בדברים חריפים הרבה עיי"ש:

(יב) כבוש. עי' בשו"ת הרי בשמים תניינא סי' רי"ב שהוכיח דכל דבר שהוא סגור מכל צד ואינו מגולה לאויר לא שייך בו דין כבוש והביא ראי' מדברי הש"ך לעיל סי' צ"ט סק"א שכתב מהאו"ה וש"פ דקליפות ביצים של איסור מצטרף עם ההיתר לבטל פנימיות הביצה של איסור ומדוע לא נימא דכששהתה הביצה בקליפתה מעל"ע לאחר שנולדה נאסרה גם הקליפה מלחלוחית הביצה מכח כבוש ובע"כ דכיון שהוא מכוסה מכל צד ואינו מגולה לאויר לא שייך בו דין כבוש ומה"ט כ' בדבר שנשאל על אודות הקליפה הנקרא מושע"ל שגדל בתוכה שרץ המים הנקרא אויסטע"ר בל"א שמבשלין אותה עד שנעשה לטיט ומתקנין בטיט הזה כלים שבורים שמתחברים השברים ע"י הטיט הזה דכיון שנכבש השרץ בתוך הקליפה בעודו במים הרי בלעה הקליפה מהשרץ ע"י כבוש כמו כלי שנכבש מעל"ע באיסור ויאסר הטיט אח"כ את הכלים שמבשלין בהם ועיי"ש במה שהאריך בזה והעלה להתיר מכמה טעמים וא' מהטעמים הוא כיון שהשרץ סגור בתוך קליפתו אע"פ שמתמצה הלחלוחית מגופו של שרץ אין הקליפה בולע ממנו מכח כבוש כיון שאינו מגולה לאויר עיי"ש ודבריו תמוהין לפענ"ד דפשיטא לי' דכשהוא מסוגר ואינו מגולה לאויר לא אמרינן בי' כבוש כמבושל דמה יענה להא דלעיל סי' פ"ז סעי' ו' דחלב הקיבה שנשאר בהקיבה מעל"ע לאחר שחיטה חשוב כבוש והרי שם החלב שבקיבה סגור בהקיבה ואינו מגולה לאויר וכן בהא דכחל בסי' צ' שכתב הרמ"א בסוף סעי' ג' דאם הניחו כך שלם עם החלב מעל"ע לא הוי כבוש וכ' הט"ז ס"ק י"ב שם בשם האו"ה משום דחלב שחוטה מדרבנן ומשמע דאם הי' מדאורייתא היה אסור משום כבוש והרי שם החלב סגור וסתום בתוך הכחל ולא נראה לחוץ ואם רוצין להוציא החלב צריך לקרוע הכחל ולטוח בכותל עד שיפליט ובע"כ דלא קיי"ל לחלק בכך שוב ראיתי בשו"ת רב טובך חלק א' סי' מ"ט שהעתיק תשו' הגאון מהרש"ק ז"ל במה דשכיח שהנשים משהים. האווזות מעל"ע לאחר שחיטה ואינם חוששין לאסור הלב משום שנכבש בדם הכנוס בתוכו וכמו בחלב הקיבה ובכחל הנ"ל וכתב לחלק דבע"כ לא שייך כבוש רק אם נשרה היתר באיסור או איסור בהיתר שלא נולדו שניהם ביחד בטבעם משא"כ בדם הלב כיון שמעצמו בטבעו הוא ביחד עם הלב לא שייך כבוש ולא דמי לחלב שבתוך הכחל שבא מדם שבאברים ונעשה חלב ובא לכחל אבל דם הלב שהוא נולד ונעשה כלב עצמו וכל מה דהוי ממנו בעצמו לא שייך כבוש עיי"ש ולפ"ז ממילא מובן הא דקליפת ביצת טריפה אע"פ ששהתה מעל"ע לאחר שנולדה לא נאסר מטעם כבוש משום לחלוחית הביצה שבתוכה משום דנולדה עמו והוא עמו תמיד בטבעו וממילא פתרון גם להשאלה בדבר הטיט שמתקנין בו הכלים הנ"ל דלא נאסר הקליפה מהשרץ כיון שנולד עמו וכאמור ועי' מזה בדברינו לעיל סי' מ"ח (ס"ק י"ב) ובסי' ס"ט (ס"ק רל"ג וס"ק רנ"ב):

(יג) והרי הוא כמבושל ולענין אי כבוש הוי דאורייתא עפרמ"ג בשער התערובות חלק ב' ריש פרק ג' ובמ"ז ריש סי' זה שכ' דכבישה מעל"ע בצונן האוסרת הוא מה"ת חוץ מבב"ח עיי"ש וכ"כ בש"ך לעיל סי' פ"ג ס"ק י"ד להדיא עיי"ש ועי' בפלתי סק"ז ובכרתי סק"ב ובחכמת אדם כלל נ"ח סעי' א' ובגינת וורדים חיו"ד כלל ו' סי' כ"ב ובשו"ת מהר"מ שיק חיו"ד סי' צ"ג (בד"ה והנה בצל"ח) והנה בשו"ת ברך משה הספרדי סי' ל' גבי כבישת דגים טהורים עם טמאים כ' דכבוש כמבושל הוא רק מדרבנן עיי"ש והביאו ביד דוד לעיל סי' פ"ז בהגהות ב"י אות כ"ו עיי"ש אמנם יעוין בס' שדי חמד בחלק הכללים מערכת כ' כלל מ"ג שהתפלא עליו שהוא נגד דעת כל הפוסקים דס"ל בפשיטות דהוי דאורייתא בשאר איסורים עיי"ש ועי' בט"ז סי' פ"ג סק"ו ובש"ך שם ס"ק ט"ו ובסי' ק"ז סוף סק"א גבי דגים טמאים שכ' דאע"ג דצירן הוא מדרבנן מ"מ טעמן היוצא ע"י כבישה הוי דאורייתא עיי"ש ועפת"ש סי' פ"ג שם סק"ה ובס' ק"ז שם סק"א מ"ש בזה מהמנח"י והנו"ב שהשיגו על הש"ך ועי' בחוו"ד כאן בביאורים סק"ב ועי' במקור חיים סי' תמ"ז בחידושים ס"ק ט"ז שכ' דהעיקר לדינא להחמיר דטעם היוצא ע"י כבוש הוי דאורייתא עיי"ש וכ"כ בגנזי יוסף על הפתיחה הכוללת חלק ג' אות י"ח ס"ק פ"ב לדינא עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' פ"ג ס"ק מ"ו):

(יד) הוא כמבושל. עבאה"ט מ"ש לענין אם נכבש היתר בכלי איסור שהט"ז מתיר כיון שבשעה שנעשה כבוש הוי נטל"פ ועי' בפר"ח סק"א שמתמה על הט"ז שסותר א"ע למ"ש לעיל סי' ס"ט ס"ק מ"א ולדינא כ' להחמיר בזה כיון שהכבישה נעשה בסיף המעל"ע ונטל"פ לא נעשה רק לאחר מעל"ע עיי"ש ועי' באורח מישור לעיל סי' ס"ט סק"א מ"ש לתרץ דברי הט"ז באופן שאין דבריו סותרין זא"ז עיי"ש ועי' בערך השלחן באו"ח סי' תמ"ז אות י"ט ובשפ"ד לעיל סק"י מ"ש בזה ועי' בספר עולת שבת באו"ח סי' תמ"ז סעי' ח' מ"ש בזה ודעתו להחמיר וכתב ג"כ במ''ש הפר"ח דבסוף מעל"ע נעשה כמבושל ואז הוא עדיין נ"ט לשבח דנטל"פ לא הוי רק לאחר מעל"ע ולאפוקי מדעת הש"ך שהבין דנעשה נטל"פ וכבוש ביחד עיי"ש ועי' במנח''י סוף כלל ג' שהביאו וכ' דהעיקר לדינא כדעת הש"ך והט"ז כאן להקל בזה עיי"ש ועי' במ"א או"ח סי' תמ"ז ס"ק ט"ז מ"ש בזה ולדינא כתב דכשנכבש היתר בכלי איסור מעל"ע מותר דבשעה שנעשה כבוש הוי נטל"פ אם לא בדבר חריף או שנתן ההיתר בתוך הכלי תיכף כשהורק האיסור דאז הפגימה והבליעה באים כאחד אסור עיי"ש וכ"כ בחוו"ד בחידושים סק"ג לדינא עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ו' מ"ש בזה ודעתו ג"כ להקל כדעת הט"ז והש"ך בזה עיי"ש ובחק יעקב סי' תמ"ז ס"ק י"ט וע' במטה יהונתן בגליון לעיל סי' ע"ט סעי' א' מ"ש בדברי המ"א בזה וכתב דלשיטת המ"א בע"כ לומר דכבוש נעשה כמבושל באותו רגע שבסוף המעל"ע וזה אינו אלא דבשעה חדא או שתים קודם המעל"ע מתחיל הבלוע ואינה נגמרת אלא בסוף כ"ד שעות עיי"ש ועי' בשו"ת חוות יאיר סי' ק"א (דף ק' פ"א) שכתב ג"כ דאין סברה לומר דבכ"ג שעות וג' רבע שעה לא בלע כלל וברביעית שעה אחרונה בלע אלא שבהמשך הזמן בולע אחת לאחת עד שיבלע הרבה הראוי לאסור עיי"ש ועי' השו"ת כתר כהונה סי' ל"ו מ"ש בזה והתפלא ע"ד החו"י הנזכר וכתב וז"ל הגע עצמך אם הי' נוטל הבשר מהמים קודם כ"ד שעות מעט ליכא מאן דאסר דכך שיערו חכמים דוקא בכ"ד שעות בולע ובחסר מעט לא וכמו אם חסר קורטב וכו' עכ"ד ועי' בסידור מגדל עוז (מהגאון יעב"ץ ז"ל) בדיני בב"ח אות ט"ז ובשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' מ"ד ועי' בס' דברי יוסף סי' תשל"ג מ"ש ע"ד האמרי אש בזה באריכות ועי' בכנפי יונה מ"ש בזה ומה שהתפלא ע"ד הבה"י בזה וע' בס' שערי דעה סק"ב מ"ש לבאר דברי הבה"י הנזכר והביא דברי החו"י והכתר כהונה הנ"ל במקום הפ"מ המקיל וסומך עצמו על הט''ז והש''ך וכנה"ג