דרכי תשובה - ד כב

בעיר הקיבה כלל רק חריפות וחיזק החלב אשר נבלע בעור הוא הוא המעמיד ראיות הגינת וורדים עיי"ש אמנם יעוין שם בסי' שאח"ז בתשו' הרב ז"ל שם שמדחה כל דברי הרב הנזכר ומצדיק דברי הגוו"ר הנ"ל ושגם כי מדברי הרדב"ז שם אין ראי' נגד דברי הגינת וורדים עיי"ש באריכות ועי' בשלחן גבוה ס"ק ל"ד (באמצע ד"ה וזהו) מ"ש ע"ד הגינת וורדים בזה לדינא גם הוא מסכים עמו שיש להקל עיי"ש:

(קיז) אסור להעמיד בו. עי' בשו"ת טיטו"ד תליתאי סי' קמ"ח דפשיטא לי' דבדוקא קאמר המחבר דין זה דהחלב נאסרה מחמת שקבלה טעם מעיר הקיבה ולא כ' ג"כ דעור הקיבה אסורה משום שאין לה ממה לאסור כיון דהחלב פירשא בעלמא הוא אין לה כח לאסור את עור הקיבה עיי"ש אמנם יעוין בהגהות יד אברהם כאן שכ' דפשוט הוא דאם נכבש כשיעור גם עיר הקיבה אסורה אם אין בה ס' נגד החלב צלול שבה. אך כ' דזה דוקא אם הי' החלב צלול כך בכל משך מעל"ע אבל אם נקרש בתוך מעל"ע לא הוי כבוש כדלקמן סי' ק"ד לענין שומן הנקרש ויש נ"מ לענין עור הקיבה או לענין החלב בלא הפסד דאלו לענין החלב כשיש הפסד בלא"ה דעת הרמ"א בסמוך להתיר בצלול ונקרש וכ' שם דנראה מדברי הפוסקים דאפי' מדחה כל המחבר בספק אם נקרש בתוך מעל"ע או לאחר מעל"ע יש להקל דהוי ספק כבוש בבב"ח דשרי עיי"ש ועי' בס' משמרת שלום להלן סי' ק"ה בחידושי דינים אות כ"ג שהביא דבריהם בזה וכתב דבספק נקרש החלב בתוך מעל"ע כנזכר יש התיר אף לבשל אח"כ עור הקיבה (ע' בדברינו להלן סי' ק"ה ס"ק ל"א) דהוי כעין ס"ס דשמא נקרש בתוך מעל"ע ושמא כהטוטו"ד דעור הקיבה עצמה לא נאסרה אף כששהה הצלול בתוכה מעל"ע ובפרט שיש לצרף בזה דעת הרב בתשו' מנחת עני המובא בפת"ש סי' ק"ה סק"ד להתיר גם בבב"ח בספק כבוש לבשלו אח"כ עיי"ש:

(קיח) להעמיד בו פי' שלא יתן מאותו חלב שנמלח בקיבתה או שהעמיד בה יום א' לחלב בשביל שיקפיא לעשות ממנה גבינה. ט"ז סק"ט. ועי' בשו"ת מהרי"ט צהלון סי' פ"א שנשאל במקום שאין מצוי לקנות אצל ישראל חלב הנקפה להקפות בה גבינה אם מותר לקנות אצל עכו"ם מעט חלב נקפה להקפיא בו גבינה וכ' דאין לאסור דלמאי ניחוש לה להך חלב הנקפה שמא מחלב טמא הלא קיי"ל דחלב בהמה טמאה אינה נקפה ובודאי הוא רק של חלב בהמה טהורה דהא באמת גם חלב הנקפה בעצמה של עכו"ם הי' מותר אלא דאמרינן משים דאיכא למיחוש לצחצוחי חלב טמאה ואין אנו יודעין כמה הוא דלבטל אבל הכא דלוקחין ממנה רק דבר מיעוט להקפות בו חלב אחר והמקפיא שהוא מחלב בהמה טהורה הוא המקפה להגבינה ואף אם יש בה צחצוחי חלב טמאה הרי היא בטלה בס' ואינה דבר המעמיד ומשום אין מבטלין איסור לכתחלה אין לחוש בזה דלא שייך אין מבטלין איסור לכתחלה אלא דבר שחפץ בו ורוצה להתירו ומרבו עליו כדי לבטלו ולהתירו משא"כ בהך צחצוחי חלב טמאה שאינו חפץ בו ואדרבה קץ בה וזה לא מקרי ביטול איסור לכתחלה עיי"ש:

(קיט) ואם העמיד בו וכו'. עי' בס' תפארת ישראל על המשניות פרק ב' דע"ז משנה ה' ס"ק מ"ה שכ' לענין הגבינות (שנקרא וואלעכשע"ר קע"ז) שמעמידים ישראל החלב עם חלב הקיבה (הנקרא לאא"ב) שיש להתירן דאע"פ שידוע שעמד הלאא"ב בהקיבה ימים רבים הרי עכ"פ יש ס' בהחלב נגד הלאא"ב ואף שיש לחוש שהעמידו עם החלב הצלול שבקיבת נבילה ג"כ אין לחוש כיון דמערבין הלאא"ב עם יי"ש קודם שמעמידין בו החלב וגם היי"ש מסייע להעמיד החלב א"כ הו"ל זה וזה גורם ומותר ואף שיש בהלאא"ב לבדו כח להעמיד החלב מ"מ כיון שע"י היי"ש הוא ממהר להעמיד הו"ל זוז"ג ומיתר ויש להקל בכגון דא כיון שכבר החליט במ"ז סוף סי' זה דהא דמעמיד לא בטיל הוא רק מדרבנן עיי"ש:

(קכ) העמיד בו. עי' בתפארת ישראל שם שכ' דאם העמיד בלאא"ב קרוש מעורב עם צלול אף אם העמיד בו במזיד כשיש ס' שרי ולא אמרינן דהו"ל מבטל איסור לכתחלה כיון שאין מתכוין להעמיד בהצלול דוקא רק בהקרוש והוי ספק אף שיש חשש שמתכוין להעמיד גם בהצלול הרי אינו מתכוין לבטלו רק להעמיד החלב דהא אינו נהנה מטעם הלאא"ב כלל ע"כ אין להחמיר עיי"ש באריכות:

(קכא) אוסר כל הגבינות. ע' בשו"ת מהרי"ט חלק ב' בתשו' השייכים ליו"ד סי' ג' באמצע התשו' (בד"ה והך טעימא) שהוכיח מדברי התוס' דאם נמלחה הקיבה בעורה או שנשתהה מעל"ע דהוי כבוש הו"ל איסור דאורייתא עיי"ש וע' בשו"ת מטה יוסף חלק ב' ביו"ד סי' ז' מה שהתפלא עליו בזה דהא קיי"ל דבכבוש ומלוח ליכא איסור בב"ח דאינו דרך בישול עיי"ש (ועי' במקומות שציינתי לעיל ס"ק י"ב):

(קכב) עד שיהא ס' בחלב. עבאה"ט ופת"ש וע' בפרמ"ג או"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות כ"ב שכ' דכל זה הוא ע"י כבישה ומליחה דהיינו שנמלח בקיבתה או שעמדה בקיבתה מעת לעת וכאמור כיון בדלא הוי איסור מחמת עצמו אף על גב שהוא דבר המעמיד הרי זה בטל בס' אבל ע"ג בישול דהיינו שנתבשלה החלב עם הקיבה ואח"כ העמידו באותו חלב גבינות צ"ע כי י"ל דבב"ח נעשה גוף א' של איסור והוי כאיסור מחמת עצמו עיי"ש ובמנחת שי שם ועי' בשו"ת הרדב"ז חלק ד' סי' ע"ד ובתשו' מהרי"ט שם שמבואר מדבריהם דאף אם בישל חלב הקיבה בעורה והעמיד בה גבינות בטל בס' ואין לה דין דבר המעמיד דלא בטיל אפי' באלף עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"א ובפיה"ק ס"ק מ"ה שהעלה בראיות מדברי הפוסקים דלדינא אין לסמוך על זה אלא דכל שנתבשל הקיבה בעורה כיון דנאסר מדאורייתא וגם נאסר בהנאה אז גם הגבינה שהעמידה בה אסורה בהנאה כמו כל מעמיד באיסורי הנאה ואין להקל שום קולא בזה ולאו דוקא בכה"ג דהוי דאורייתא אם בישלו כנ"ל אלא אף אם העמיד גבינה בבב"ח שאינו אסור כ"א מדרבנן מ"מ כל שאסור עכ"פ מדינא מדרבנן אין להקל בזה כלל אכן אם העמיד בשאר דבר הנ"נ מחמת בליעת איסור אז אם הבלוע אינה בעצמה דבר המעמיד אף שהדבר הנאסר ונ"נ הוא דבר המעמיד אינו אוסר אלא עד ס' אבל אם הבלוע הוא ג"כ דבר המעמיד אין להקל כ"א בהפ"מ דאז יש לסמוך ע"ד הרבה פוסקים דס"ל דבשאר איסורים לא נעשה נבילה כלל והבלוע אין בה שיעור להעמיד. ועיי"ש עוד שכ' די"ל דמ"מ אין להחמיר אף בעור הקיבה שנתבשלה והעמיד בה אלא אם נתבשלה מקודם בחלבה ונאסרה קודם שהעמיד בה ואח"כ העמיד בה אבל אם לא נאסר רק בשעת העמידה כגון שהרתיח חלב ונתן בו עור הקיבה י"ל דאינו אוסר וסיים בצ"ע עיי"ש:

(קכג) ס' בחלב שהעמיד נגד הקיבה האסורה. עפר"ח ס"ק כ"ט (הנכפל) שהעלה דחלב שנכבש או נמלח בעור קיבת נבילה או טריפה והעמיד בה גבינות אין אסור אלא אם כן יש באותו טעם שקיבל מהעור כדי להעמיד לבדו אז אסור אבל אם אין בטעם העור שבהקיבה בעצמה כדי להעמיד רק בצירוף חלב הקיבה אז אמרינן דאע"פ דהקיבה נאסרה ונ"נ מ"מ אינה אוסרת הגבינות דהו"ל זה וזה גורם עיי"ש ועי' בכנפי יונה שהתפלא על זה דאיך יעלה על הדעת לשער דבר זה כמה הי' הטעם של העור אלא דלעולם כנגד ממשות של כל העור משערין ובגוף הדין דא"צ לשער כנגד החלב גם הוא מסכים דאם אין בהעור לבדו כדי להעמיד רק בצירוף החלב אין להחמיר עיי"ש ועי' ביד יהודה שם (ועי' בדברינו להלן בס"ק שאח"ז):

(קכד) ואם הי' הקיבה קרושה. עפת"ש מ"ש מהש"ך הטעם דאין כח בטעם שקיבל פרש זה מן העור להתחבר וכו' ועש"ך ס"ק ל"ב שכ' דמ"מ אין להחמיר אף בקרוש אלא בהפ"מ דוקא ועי' כו"פ מ"ש בזה והעלה דמ"מ אין להקל אף בקרוש אלא בצונן שלא נתבשל וגם לא נכבש בתוכו יום שלם אבל אם נתנו חלב הקיבה בעורו ברותחין או אף בצונן אלא שנכבש מעל"ע יש להחמיר עיי"ש