דרכי תשובה - ד רכט

או איסורא בלע ואם שהה חלב בקדירה מעל"ע ואח"כ בישלו בה בשר נאסר הבשר והקדירה עיי"ש באריכות ובטוטו"ד שם סיים דהמורה להקל בזה הוא טועה בדבר משנה עיי"ש:

(ו) לעת. עי' בס' באר יעקב לעיל סי' ע"ג שהביא מהצמח צדק סי' קכ"א והמנח"י כלל כ"ד סק"ב ושכן דעת הרב באר עשק דכבוש כמבושל הוא רק במעל"ע אבל אם נכבש יותר ממעל"ע הוי כשלוק שהוא יותר ממבושל והוא ז"ל חולק עליהם דלעולם דינו רק כמבושל עיי"ש באורך:

(ז) בצונן. ואפי' אין שניהם צוננין רק שהתחתון צונן והעליון חם באופן דאמרינן תתאה גבר ואוסר כ"ק ג"כ אין אוסר בכבוש בכלו אלא במעל"ע ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות א' וה"פ:

(ח) מקרי כבוש. ולענין אי בעינן שיהי' כבוש מעל"ע רצופין בתוך המים וכן לענין אם נחלפו המים בתוך מעל"ע עי' בפת"ש לעיל סי' ס"ט ס"ק ל"ג ועי' בפרמ"ג בשעה"ת חלק ב' ריש פרק ג' שכ' וז"ל וכבוש מקרי ששהה דבר גוש בדבר צלול כ"ד שעות רצופין הא הפסיק בינתיים אף שע"י צירוף יהי' יותר מכ"ד שעות אפ"ה לא מקרי כבוש עכ"ל וכ"כ בפרמ"ג או"ח סי' תע"ג בא"א ס"ק י"ד עיי"ש ודבר זה מבואר בש"ך בנקה"כ להלן סי' קל"ה ס"ק ט"ז עיי"ש אמנם במ"ז ריש סי' זה הביא מדברי המנח"י כלל כ"ד אות ב' שכ' בשם ח"ז מהרא"ש ז"ל דאם תוך מעל"ע שפכו המים ונתנו מים אחרים אף שהי' בצירוף מעל"ע שלם יש להקל וכ' דבמקום הפ"מ יש לסמוך ע"ז להקל דבעינן מעל"ע רצופין עיי"ש יותר מזה כתב בתשו' מעיל צדקה סי' ל"ה וכמדומה שנוהגין להתיר אם נלקח החתיכה תוך מעל"ע זמן מיעוט אפי' אם החזיר לאותן המים עצמן כל שלא נשרו מעל"ע בפעם א' בלי הפסק עיי"ש והביאו בחידושי הגרעק"א לדינא ומבואר מדבריהם דר"ל אפי' שלא בהפ"מ וכ"כ בחוו"ד בחידושים סק"ב בפשיטות לדינא דדוקא מעל"ע בלא הפסק בעינן אבל ע"י צירוף לא הוי כבוש עיי"ש ועי' בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' ע"ט מה שהאריך בזה והעלה דחשיב כבוש דלא בעינן דוקא שיהי' מעל"ע בלא הפסק כל שעכ"פ בצירוף הי' מעל"ע אסור עיי"ש וכ"כ בשו"ת שמן רוקח מהדורא תליתאי חיו"ד סי' י"ד עיי"ש אמנם בש"ע התניא באו"ח סי' תע"ג סעי' כ"ט פסק דלא הוי כביש כמבושל רק כששהה מעל"ע רצופין אבל לסירוגין לא מהני עיי"ש, וכ"כ בשו"ת חתם סופר חיו"ד סוף סי' פ"א בפשיטות עיי"ש ועי' ביד דוד בהגהות ב"י אות ה' ובשו"ת צמח צדק החדשות חיו"ד סי' פ' ובשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' קכ"ב (בד"ה ובגוף הדין) מ"ש לענין כבושה בסירוגין ועי' בעקרי הד"ט חיו"ד סי' ד' אות י"ט מ"ש בזה והביא דברי הרב חקרי לב הנ"ל וכ' דחומרא יתירה הוא ואין להחמיר כלל עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א לעיל סי' ס"ט ס"ק ס"ד וכאן ריש סי' זה מ"ש בזה והעלה דאם שהה בינתיים בין מים למים והי' בהפסק בלא מים כ"כ כזמן שהי' שרה במים מתחלה אז אין לחוש כלל דאז נתבטל כל הפעולה שעשה בו המים ברכיכו וחזר ונתייבש וצריך להתחיל מחדש לרככו משא"כ אם לא שהה כ"כ אז יש להחמיר שלא במקום הפ"מ וכל זה הוא אם שהה עכ"פ כרגע בין מים למים אז יש מקום להקל בהפ"מ וכאמור אבל אם לא שהה כלל בין מים למים דינו ככבוש לכל דבריו וגם כתב דלא בעינן דוקא שישהה באותן המים עצמן דגם במימות מחולפין הו"ל כבוש עיי"ש באריכות אמנם יעוין בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' רי"ד שנשאל במעיין שנפל לתוכו נבילה וכמה בני אדם שאבו מן המים הללו ובישלו ואפו ממנו ואח"כ נודע שהי' כבוש שם בהבאר כל משך זמן ויש שאלה על כל הכלים ששמשו בהמים מן המעיין הזה בכל משך הזמן ההוא והשיב להתיר דכיון שניתוסף בהבאר בכל פעם מים חדשים אין לו דין כבוש כלל ועיי"ש עוד להלן בסימן רכ"ו שכתב ג"כ להקל בכעין זה עיי"ש ועי' בס' דלתי תשובה לעיל סי' ס"ט ס"ק פ"ג שהביאו ונותן פנים מסבירות לדבריו להקל בזה ושכן הוא דעת השב יעקב והמנח"י והפרמ"ג וכ"כ בתשובת ח"ס חיו"ד סי' פ"א עיי"ש אמנם עיין בס' מגדים חדשים כאן אות ד' שהביא דברי הטוטו"ד הנזכר ומפקפק בדבריו ומצדד להחמיר בזה וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ט (ס"ק רנ"ד) וסי' ע"ג (ס"ק ל"ג):

עיין בשו"ת זכרון צבי מנחם סי' י"ד שכ' שם רב א' דע"כ לא כתבו האחרונים דבסירוגין לא חשוב כבוש אלא כשהי' ס"ה בין כל הכבושות רק מעל"ע אבל כשהי' ס"ה הכבושה כמה מעל"ע אז אף דלא הי' בכל הכבושין מעל"ע א' רצופין רק שהי' כמה מעל"ע בסירוגין כ''ע מודים דדינו ככבוש גמור דהא חוש הראות מעיד על זה עיי"ש ועי' בשדי חמד בחלק הכללים מערכת הב' סוף כלל מ"ד שהביאו וסיים דמדברי החתם סופר חיו"ד סי' פ"א מתבאר דגם בכה"ג לא חשוב כבוש והניח בצ"ע לדינא עיי"ש:

(ט) מקרי כבוש. עי' בעקרי הד"ט חלק או"ח סי' י"ח אות כ' שכתב וז"ל עוד חידש לנו הרב יכין ובועז חלק א' סי' קמ"ב דין מחודש בזה וכו' דלא אמרינן כבוש כמבושל רק בדברים חיים שנכבשו או אפי' בדברים מבושלים שנכבשו במשקים אחרים שלא נתבשלו בהם אמנם דבר מבושל שנכבשה בצונן במשקין עצמן שנתבשל עמה לא אמרינן כבוש כמבושל והביא ראי' על זה עכ"ל, והנה חפשתי בשו"ת יכין ובועז במקום שציין שם הרב עקרי הד"ט ועוד בכמה מקומות ולא מצאתי, שום דיביר מזה כלל ועי' בשו"ת תפארת צבי חאו"ח סי' כ"ד שכתב שם אגב אורחי' וז"ל והרי הדין זה שייך נמי בשאר איסורין דמשערין בס' אם נצטנן התבשיל ונתמעט ההיתר שעכשיו אין ס' ודאי יאסר מחדש אם נכבש שיעור כבישה ולא שמענו לחלק עבור שכבר נתבשל עם איסורו שלא יבלע עכשיו בכבישה עכ"ל הנך רואה דפשיטא לי' להגאון תפארת צבי הנזכר להיפך מדברי העקרי הד"ט בשם היכון ובועז שוב ראיתי בשו"ת יד יוסף סי' ס"ז שנשאל בעובדא שנפל חלב (ר"ל בציר"י) לתבשיל של בשר והי' בהתבשיל ס' כנגד החלב שנפל ונצטנן התבשיל ונשפך מתוכו קצת רוטב באופן ששוב לא הי' ששים כנגד החלב שנפל לתוכו ועמד כך מעל"ע והמורה התיר התבשיל ועמדו עליו עוררים והוא הביא דברי הרב תפארת צבי הנ"ל ודברי העקרי הד"ט הנ"ל וכתב שיש מקום לדברי המורה שיפה הורה להתיר עפ"ד העיקרי הד"ט הנ"ל דבכה"ג לא שייך כבישה כיון שכבר נתבשל הבשר בהרוטב ההוא מכבר אמנם בן המחבר כתב שם בדברי הפרמ"ג באו"ח סי' תמ"ז במ"ז ס"ק י"ח ומדברי הבאה"ט באו"ח שם ס"ק ל"ג דמבואר מדבריהם דגם כשכבר נתבשלה בהרוטב ההוא אם חזר ונשתהה באותו הרוטב מעל"ע שייך בו דין כבוש כמבושל עיי"ש ועי' בס' מנחת שי על הנהגות הנשאל באו"ה בסיף הס' שכ' שבא לפניו עובדא שבישלו דגים קטנים הרבה בכלי אחד בע"ש והוריקו מהם מעט לצורך ליל שבת ובמוצאי שבת לקחו את השאר לאכול ומצאו דג טמא קטן ונשאל על הדגים ועל הכלים הביא מדברי העקרי הד"ט הנזכר והביא על זה מתשו' תפארת צבי הנ"ל דלא שמענו לחלק שלא יבלע ע"י כבישה אחר שנתבשל עם האיסור וגם דברי הרב יד יוסף בתשו' שם והוא כ' דאם כי אין להעמיד יסוד ע"ד התפארת צבי כי לא שמענו אינו ראי' וגם כי כבר מקובל בידינו שלא שבקינן ודאי של פוסק אחד בשביל ספיקו של פוסק אחר על כל זה כיון שמדברי הפרמ"ג נראה שהחמיר בזה וכמ"ש בן המחבר יד יוסף שם ע"כ עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא אך בנ"ד שהי' עוד ספק שמא לא נכבש מעל"ע התיר מטעם ס"ס שמא הלכה כהיכין ובועז ושמא לא נכבש מעל"ע עיי"ש אמנם לאחר החיפוש בספרים ראיתי שכבר עמדו על מבוכה זו גדולי המחברים דהנה בשו"ת פרי צדיק ולהרב מהרי"ש צרור ז"ל) סי' י"ט כתב לדינא דלא אמרינן כבוש בדבר מבושל וכמו דלא אמרינן אין צלי אחר בישול ולא בישול אחר בישול ולא בישול אחר צלי ה"נ אין כבוש אחר ביכול עיי"ש באריכות ומבואר מדבריו דלאו דוקא אם נכבש אח"כ בהרוטב שלו שכבר נתבשל בו אלא גם אם נכבש במים שלא נתבשל מעולם לא שייך בו דין כבוש כל שהבשר כבר נתבשל אמנם בס' ערך השלחן הספרדי בסי' זה אות ב' הביאו והשיג עליו והעלה דדוקא לענין שבת שייך דבר זה דאין בישול אחר בישול או אתר צלי עי' בדברינו לעיל סי' פ"ז (ס"ק ד') משא"כ באיסור התלוי בנתינת טעם פשיטא דאפי' לאחר הבישול חוזר ליתן טעם ע"י בישול אחר וממילא דבודאי גם כבוש שייך בבישול עיי"ש בדבריו הנאמרים בטוב טעם וגם בלא"ה כבר כתבתי לעיל כי לא מצאתי ביכין ובועז במקום הזה שום דבר מזה כלל לכן חלילה לסמוך על דברי הרב עקרי הד"ט והרב פרי צדיק הנ"ל להקל בזה כלל כיון שמסתבר יותר דברי המחמירים וכיון דקיי"ל דכבוש הוא מדאורייתא (כמש"ל ס"ק י"ג) ע"כ בודאי אין לסמוך להקל בכבוש על דבר שאין לו מקור בש"ס ופוסקים הראשונים. (י) מקרי כבוש עי' בשו"ת יד יוסף שם מ"ש באיסור שנכבש בהיתר והי' ששים ואח"כ נתמעט