דרכי תשובה - ד רכח

שהחום בימי הקיץ מתגבר עד שנתרכך החמאה קצת מחמת החום מ"מ הלא אין החום שולט כ"כ עד שיהא נמס החמאה רק ביום אבל בלילה נתקרר האויר ואינו שולט כ"כ שיהא נמס החמאה וא"כ לא הוי כבוש מעל"ע כיון שהלילה מפסיק בינתיים שאז אינה לח כ"כ שיהי' טופח ע"מ להטפיח ועי' בפרמ"ג או"ח סוף סי' תמ"ז (בד"ה ודע עוד) שהביא מתשו' בית יעקב סי' צ"ט שכ' דכשיש טופח ע"מ להטפיח הוי כבוש וכ' שדבריו צ"ע עיי"ש וע' בס' דברי הוראה פרק מ"ד ובדלתי תשובה סק"א מ"ש בזה:

ועיין בשו"ת הרד"ם חיו"ד סי' כ' שנשאל בכלים שהעכו"ם מקבצין בהם דם בבית המטבחיים לאכלם והביא דברי הפרמ"ג הנ"ל דכבוש לא שייך אלא בנשרה תוך דבר צלול ע"כ בנ"ד כיון שטבע הדם להתקרש בעמדו בכלי איזה שעות ואין בו עוד צלילות דם אלא שנשאר מים צלולים שמתמצים מן הדם ע"כ אם שפכו אותן המים צלולים קודם שעמדו מעל"ע בהכלי בתוך הדם לא הוי כבוש כיון שלא נכבש הדם מעל"ע בהכלי בצלילות אכן אם עמדו המים צלולים עם הדם מעל"ע בהכלי נאסר הכלי דהרי נשרה הדם הקרוש מעל"ע בהכלי תוך המים צלולים והו"ל איסור שנכבש במים מעל"ע תוך כלי דאסור עיי"ש באריכות:

ולענין איסור או היתר הנכבש בחורף במים קרושים וכדומה עפרמ"ג לעיל סי' ס"ט בשפ"ד סק"ס ובסי' זה במ"ז שם שהביא מהמנח"י בתשו' סי' י"ד להתיר בזה משום דבקרח לא שייך כבוש ושכן מסתבר דאין מתנענע וכ"ש כשנקרש כ"כ עד שנעשה כאבן היבש דלא מפליט אלא שהבל"י הביא בשם הא"ז דהוי כבוש אמנם לדינא מדחה הפרמ"ג דברי הבל"י מהא"ז הנ"ל וכ' דלדינא כל שאינו צלול לא הוי כבוש אך בשפ"ד לעיל סי' ס"ט שם הוא חושש למעשה להחמיר ולחוש לדעת הא"ז שהביא הבל"י אמנם במ"ז כאן כתב בהחלט להלכה להקל בזה בהפ"מ עכ"פ ולא כתב דלמעשה יש להחמיר עיי"ש ועי' בס' דרכי הוראה שם שהביא מתוספתא ערוכה שמבואר כדברי המנח"י דבקרח לא שייך כבוש עיי"ש ועי' בחוו"ד שם ובתשו' קנאת סופרים בהשמטות לטוטו"ד סוף סי' י"ב וביד יהודה שם שכ' כן בהחלט לדינא דאין להחמיר בזה כלל עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' ק"ב בשאלה הג' שעמד בחורף בזמן הקור בחצר חבית שמחזקת שלשים הין והיה בה מים רק לערך שליש דהיינו עשר הין ונקרש ונגלד ונעשה כל המים קרח מראשו עד שולי החביות עד שלא הי' אפשר לשבור הקרח כלל ולקח את החבית לבית וצוה לשפוך מים על הקרח תמיד ובכן שפכו עליו מים עד שני שבועות ואחר שני שבועות נמלך הבעה"ב להשליך את הקרח חוצה ואחר ששאבו כל המים מן החביות חצבו את הקרח בקרדום לחתיכות להשליך את הקרח חוצה וכאשר שברו את הקרח חוצה נמצא שונרא מתה בתוכה והיתה ג"כ קרושה שהקרח היה מקמץ את הנבילה שהיתה מונחת באמצע הקרח ונשאל על כל הכלים של הבעה"ב שהשתמשו במשך הימים במים שבחבית וכ' שם ג"כ דמחמת שהי' נכבש בתוך הגלד אין חשש דלא שייך דין כבוש רק בדבר לח ולא כשנקרש ונגלד ואין חשש בזה רק שמא הי' השונרא מתה קודם שנגלד ונשתמשו בהמים גם משום זה אין לאסור דהוי ספק כבוש וכיון שלא נודע רק לאחר מעל"ע שנשתמשו בהכלים הרי לא נודע הספק רק לאחר שנעשה מדרבנן וכו' וגם יש לצרף לזה עוד הספק הב' שם מתחלה כשנפלה החתול בכל זמן שהיא מונחת טרם שנקרשה הי' הרבה מים בחביות עד שהי' ס' כנגדה תמיד לכן כל הכלים מותרין בפשיטות עיי"ש. ועיי"ש עוד ביד יהודה שכ' דמ"מ כל זה הוא רק בהיה המים קרושים ועומדים כל המעל"ע בשלימות מחמת הקור והקרח אבל אם נפשר בתוך המעל"ע שפיר מצטרף גם הזמן שהי' בתוך הקרח והכפור למעל"ע ואמרינן שהוא מפליט ומבליע ואוסר עיי"ש:

(ד) היתר. עי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות ל"ה בעובדא שהעמידו קדירה מלאה שומן בקערה ושפכו מעט חלב תחת הקערה עד שנשרה שולי הקערה ומעט דפנות בחלב ונשרה בו מעל"ע ואסר השומן שהוא נגד החלב עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ובפיה"ק ריש סי' זה שהשיג עליו והעלה דבע"כ לא הוי כבוש אא"כ אותו דבר שנכבש הוא מסובב מהמשקה שהמשקה מסבב החתיכה ואין הפסק ביניהם אבל אם יתן כלי מלא חלב בתוך בשר או שומן קרוש וישהה בו מעל"ע לא יעלה על דעת שום אדם לאסור וכן אם ישרה כלי עם שומן קרוש מעל"ע בתוך חלב ברור הוא דרק הכלי נאסר מהחלב אבל השומן שבו שרי כיון דהוא לא שרה בתוך החלב כלל דהכלי מפסיק בינו ובין החלב אכן אם הי' בהקדירה שומן צלול פשוט הוא דצריך שיהי' בהשומן ס' כנגד מקום הכלי שנאסר מהחלב עיי"ש ועי' בפרמ"ג או"ח סי' תמ"ז בא"א סק"ל שכ' דאם נדבק חמץ על נסר של חביות מבחוץ אסור מה שבתוך החביות דכבוש מפליט מכל דופן החביות וגם מהבצק הדבוק עליו ועיי"ש מזה עוד בא"א לעיל סק"ט הרי לפנינו שמדברי הפרמ"ג מבואר דלא כהיד יהודה רק כהחמודי דניאל דגם אם במקום החמץ שמבחוץ אין שם שום לחלוחית שהרי הנסר מפסיק בין החמץ ובין המשקה שבתוך החבית אפ"ה אוסר בכבוש מעל"ע וע' בהגהות חכמת שלמה דיש סי' זה שנסתפק בחבית של חרס או של עץ דק שנשרה בתוך בור של יי"נ או מים אסורים או של חמץ ונשארה החבית שם מעל"ע ובתוך החבית הי' פירות ומיני מאכל וכדומה או להיפך שעמד חבית של יי"נ בתוך קופה של פירות מעל"ע אם נאסרו הפירות או לאו אם נימא כיון דהחבית עצמו בלע מן המשקה האיסור אז גם הפירות נאסרו שבלעו דרך דופני החביות או לאו גם יש להסתפק אם יש חילוק בזה בין משקה למשקה ובין חבית לחבית יעיי"ש במה שמצדד בכל זה אמנם לפמש"ל הנך רואה שכבר החליטו הפרמ"ג והחמודי דניאל דגם בכה"ג הוי כבוש. שוב ראיתי במשמרת שלום בחידושי דינים שבסוף סי' זה שהביא מחכם א' שהביא ראי' ממתני' דמכשירין דכבוש מעל"ע מבליע גם דרך דופני הכלי מעבר לעבר בין מחוץ לפנים לתוך הכלי ובין מפנים לחוץ וכ' דלפ"ז יש לעיין לענין בשר המונח בכלי והכלי עמדה מעל"ע בתוך חלב אם מהני להבליע החלב בהבשר שבפנים או אולי אין להחמיר רק בחמץ וכיוצא בו דהוי איסור משהו משא"כ בשאר איסורין דלא הוי איסור משהו אין להחמיר בזה דאין לו כח להבליע בכדי נתינת טעם והעתיק שם תשו' הגאון מבערזאן נ"י שהביא מכמה דוכתא דבשאר איסורין אין להחמיר כלל לחוש שיפליט דרך דופני הכלי לתוך האוכל שבפנים ואין חשש לבשר שבתוכו כלל ובע"כ דמה שהחמיר הפרמ"ג בזה הוא משום חומר דאיסור חמץ שהוא במשהו ולא זולת עיי"ש:

(ה) מעל"ע בצונן. עבאה"ט ופת"ש סק"א שהראה מקום לתשו' מקום שמואל ולשערי תשובה בא"ח סי' תמ"ז ור"ל כי בתשו' מקום שמואל שם כתב דהיכא דהיתרא בלע לא אמרינן כבוש כמבושל אכן בשע"ת שם הביאו והשיג עליו וכתב דאין לסמוך על המקום שמואל בזה דאין לחלק בהא מלתא דכבוש כמבושל בין בליעת איסור לבליעת היתר עיי"ש איברא כי במ"א סי' תמ"ז ס"ק ט"ז ובסי' תנ"א סק"מ כתב כן בשם המרדכי והד"מ דלא אמרינן כבוש היכא דהיתרא בלח עיי"ש ועי' בחוו"ד בביאורים סק"ב שהביאו ופסק כן בהחלט לדינא דאם עמד בכלי חלב מעל"ע ואח"כ בישלו בה בשר דיש להקל דהיכא דהיתרא בלע לא אמרינן כבוש כמבושל ועיי"ש עוד בדבריו לעיל סי' צ"ג בחידושים ס"ק ז ובביאורים ס"ק ג' והנה בס' מקור מים חיים השיג ע"ד החוו"ד במה שהסכים לדינא עם המ"א בזה והביא כמה ראיות להחמיר עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת בכורי שלמה חיו"ד סי' י"ג שהרבה להשיב ע"ד הגאון מקור מים חיים בז והעלה דהעיקר כמ"ש החוו"ד להקל בזה כדעת המ"א עיי"ש באריכות ועיין בהגהות הגאון ר' ברוך פרענקיל ז"ל על הנו"ב תניינא חיו"ד סי' ס"ז שצידד ג"כ להקל בזה עיי"ש ועי' בס' אמרי בינה (מהגאון מהר"ם איירבאך ז"ל בדיני בב"ח ותערובות סי' י"א שהתפלא עליו דבזה גם להט"ז אסור דכי שנכבש בהכלי חלב בעין והרי בדבר בעין לכ"ע לא שייך נטל"פ והניחו בצ''ע עיי"ש אמנם הנה בפרמ"ג או"ח סוף סי' תמ"ז במ"ז ס"ק י"ט (בד"ה מ' הט"ז) ובא"א שם ס"ק ט"ז ובהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אית ד' כתוב בפשיטות לדינא דגם בכבוש היתר בכלי כגון חלב שכבש מעל"ע בקדירה של מתכות ועירו ממנו החלב ובישלו בקדירה זו בשר אסור הבשר באכילה ובהנאה עיי"ש לדרכו ועי' בדבריו עוד לעיל סי' פ"ז במ"ז סק"א בשאלה דשלש קדירות שכ' דקדירה שהי' כבוש בתוכה חלב מעל"ע ובישלו בה אח"כ בשר בהמה אסור בהנאה ואם בישלו בה בשר עוף ג"כ חלילה להקל דהא אף באיסור דרבנן כבו אוסר בכל הכלי וא"כ אסור באכילה עיי"ש ועי' בשו"ת אבני קודש סי' מ"ש בדברי הפרמ"ג בזה וכתב דבבישל בה בשר עוף אין טעם לאסור וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש:

אמנם הנה בגוף ראית החוו"ד שהביא דהיכא דהיתרא בלע לא אמרינן כבוש כמבושל עי' בשו"ת טוטו"ד קמא סוף סי' ק"ז ובתליתאים סי' רכ"ה וביד יהודה בפיה"א שם ובפיה"ק סק"ד ובס' משמרת שלום בחידושי דינים שבסוף סי' זה אות כ' ובס' שערי שמחה שער ב' סי' י"ב שהרבו להשיב ע"ד החוו"ד בזה והעלו דהעיקר לדינא שאין לחלק בדין כבוש בין היתרא בלח