דרכי תשובה - ד רכו

נא לפחתך ודוקא לביתו לנר שבת וחנוכה ויא"צ וכדומה שרי כל שאין מאוס לדידי' ועיי"ש עוד בא"א ס"ק י"ט (ועי' במ"ז לעיל סי' פ"ד סק"ב) ועי' בס' שערי דעה סק"ד מ"ש בענין סתירת הא"ר מספרו הא"ז וכ' דנראה שהט"ס הוא בספרו א"ר כי הס' א"ז הדפיס בחייו ואם הי' הט"ס בא"ז הי' מזכיר בספרו א"ר שבא"ז נפל ט"ס וגם הוא מסתבר כן מצד הסברה אמנם לדינא סיים שיש להכריע בזה ע"פ שיקול הדעת בסברא דאם ידוע גם לאחרים מתערובות זה והוא מאיס להם אז יש להחמיר דאע"פ שאינו מאוס לדידי' אסיר להדליק אכן כשאין התערובות ידוע לאחרים אע"פ שאם הי' נודע להם הי' מאוס להם אפ"ה כיון דעכשיו אין ידוע להם ולדידי' אף שיודע אינו מאוס אצלו אזלינן בתר דידי' ומותר אכן בדבר הניכר והנראה לכל המיאוס אע"פ שאצלו אינו מאוס ודאי דלא אזלינן בתר דידי' ובטלה דעתו אצל כל אדם עכת"ד:

(לא) אסור להדליקו. לאו משום דאסור באכילה דא"כ נאסר ג"כ להדליק בביהכנ"ס בחלב (בציר"י) או בחמאה מטריפה וכיוצא אלא משום דמאוס הוא וכו' אסור נמי לגבוה. מ"ז שם:

(לב) להדליקו ג"כ בבהכ"נ. וה"ה לכל נר מצוה אסור אם הוא מאוס כגון לנר חנוכה ונר שבת. מ"ז שם בשם האחרונים. ועי' בסלת למנחה כלל כ"ב דין י' שכתב בשם הס' תורת האשם דה"ה נר של הבדלה ושל תלמוד תורה ונר של חולה וכתב הסלת למנחה דמ"ש התורת האשם דגם נר של חולה אסור לא נהירא דלא הוי לענין זה נר של מצוה דלא שייך לומר בזה הקריבהו נא לפחתיך דזה הוא רק לצורך חולה לתשמישו עכ"ד ועי' בערך השלחן אות ו' מ"ש בזה:

(לג) בבית הכנסת. עי' בס' מאורי אור בחלק באר שבע על ש"ס ברכות בחידושי הלכות שם דף ל"ח שכ' דמסתבר דדוקא נרות שמדליקין לכבוד בית הכנסת משא"כ נרות של מתים ואף שמדליקין אותו בביהכנ"ס שאינם רק לזכרון אין לחוש לזה אמנם אותן נרות של שעוה שמעמידין לתפלה לכבוד המתים וכן נרות של שמן שמעמידין סמוך לארון הקודש לכבוד התפלה באלו יש ג"כ לחוש משא"כ בשאר נרות של שמן שעושין לכבוד המתים אף שמדליקין אותן בבית הכנסת עיי"ש אמנם יעוין במ"ז שם שלא נחית לחלק בכך אלא דנר יא"צ הוא בכלל נר מצוה דאסור אם הוא מאוס עיי"ש:

סעיף ג (לד) דברים המאוסים. עבאה"ט מ"ש דתולעים לא מקרי דברים המאוסים ועי' בדרישה כאן שכתב לחלק דבפרי שגדל בו התולע או הזבוב דאינו מאיס לאכול עמו לא הוי' נטל"פ וכ"כ הש"ך לעיל סי' פ"ד סק"ל דתולע שבפרי הוי נ"ט לשבח עיי"ש ולפ"ז גם לדברי הב"ח שמתיר בהפ"מ וכן לפמ"ש הבאה"ט דהמנהג להקל מ"מ בתולעים או זבובים הגדלים בפירות בעצמם אם הוא באופן שנאסרו דהיינו שפירשו כמש"ל סי' פ"ד יש להחמיר בכ"מ אפי' בהפ"מ איברא כי בט"ז לעיל סי' פ"ד ס"ק ט"ו וס"ק ל"ב כתבו דגם תולע הגדל בפרי הוא מאוס והוי נטל"פ עיי"ש וכן הסכים המנח"י כלל מ"ו ס"ק כ"ח וכ"כ בפרי תואר שם ס"ק כ' ובשו"ת מהר"ם מלובלין סי' כ"ז ובשו"ת שב יעקב סי' כ"ט עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ד' ובתשו' בעי חיי חיו"ד סי' קל"ז שהאריך בענין זה וכ' לחלק בין תולע שנתגדל עם הפרי ובין תולע שבא מבחוץ דבתולע שבא מבחוץ אף שנמצא בתוך הפרי הוי נטל"פ אמנם גם תולע שנתגדל עם הפרי לא הוי נ"ט לשבח אלא אם אכלו עם אותו הפרי אבל אם נפל התולע בפ"ע לתבשיל הוי נטל"פ עיי"ש ועי' מזה בס' קול אלי' חיו"ד סי' י"ב ובשו"ת עדות ביעקב סוף סי' ג' וסי' ד' שכ' לדינא דהתולעים שבפירות הוא מהדברים המאוסים ואין אוסרים פליטתן עיי"ש אמנם בס' עושה שלום חיו"ד ערך תולעים כ' בשם רב גדול א' להלכה דהא דקיי"ל דתולעים הוי נטל"פ דוקא בתולעים הבאים מעלמא אבל בתולעים המתהוים מהאוכל עצמו יש בהם טעם האוכל עצמו והוי נ"ט לשבח עיי"ש ועי' מזה בס' ערך השלחן אות ח' ובס' בן אברהם סי' נ' אות ל"ח ועי' ביד יהודה סוף סי' זה שהניח בצ"ע בזה עיי"ש ועי' בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' ע"ו ועי' בשו"ת זרע יעקב סי' כ"ח ובשו"ת סם חיים בליקוטים דף י"א שכ' לדינא דהתולעים שבפירות לא הוי בכלל דברים המאוסים שנפשו של אדם קצה בהם והוי נ"ט לשבח ואוסרין פליטתן עיי"ש וכ"כ בס' בית דוד חיו"ד סוף סי' כ"ח עיי"ש ועי' בשו"ת תפארת אדם סי' י"ט בדגים המטוגנים בשמי על המחבת ונמצא תולעת בפי א' מהם או על גביהם מאותן התולעים שדרך להמצא בפי איזה מיני דגים והביא דברי הרב עדות ביעקב הנ"ל ולדינא כ' דאין לסמוך עליו כיון דרובא דרבוותא חולקין עליו דכיון שאנו רואין שהעכו"ם אוכלין התולע ההוא בודאי לא הוי מדברים הפגומים והוי כמו שאר ברי' שאוסר פליטתו אמנם לדינא מצדד שם בלא"ה להקל מטעם ס"ס שמא לא הי' זו החתיכה שהתולע דבוק בה חוץ לרוטב בשום פעם ואף את"ל שהי' פעם א' חוץ לרוטב ונאסרה אותה חתיכה שמא הלכה כרש"י דאין אותה חתיכה אוסרת השאר עיי"ש במה שהאריך בזה ובמ"ש בזה לדינא (לה) שנפשו של אדם קצה בהם. עי' בס' מעין גנים (להרב מהר"א די אבילה) בחידושיו ליו"ד בסי' זה שכ' וז"ל נראה דדוקא כשכל אדם בדל מהם אבל אם אין כל אדם בדל מהם רק רוב בני אדם בדלים ומקצת אינם בדלים מהם לא בטלו ברובא וצריך ס' לבטלו דטעם כעיקר דאורייתא וכו' ולכן אלו התולעים שאוכלין הגוים הנמצאים בתוך חרסי האדמה והם נמצאים בין הירקות צריך לבטל טעמם בס' דאף שרוב בני אדם בדלים מהם ומאוסים עינינו הרואות שהישמעאלים אוכלין אותם וכו' עכ"ד אמנם יעוין בפר"ח להלן סוף סי' קט"ז שכתב לחלק שם בי הדברים שנחשבים שם ובין שאר דברים המאוסים דבכל הדברים הנחשבים שם אמרינן בטלה דעתו אצל כל אדם אבל בשאר דברים המאוסים דאיכא דמימאסי בהו ואיכא דלא מימאסי בהו למאן דלא מאוס לי' שרי עיי"ש והיינו דבעלמא לא אמרינן בטלה דעתו אצל כל אדם וממילא דה"ה בהני תולעים אע"כ שהישמעאלים אוכלים אותם מ"מ למאן דמימאסי שרי כיון דלא בטלה דעתם אצל כל אדם ומכ"ש בנ"ד כיון דלרוב בני אדם ממאיסו בודאי דלא אמרינן בטלה דעתם אצל כל אדם וע' בס' שדי חמד בחלק הכללים מערכת הבי"ת אות ע"ט ובחלק פאת השדה בכללים מערכת הב' סי' ה' וצ"ע:

(לו) קצר בהם. עי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קנ"ד בדג שנמצא בתוכו צפרדע הנקרא זאב"ע והי' מעל"ע בתוך הדג לאחר מיתת הדג והטריף חכם א' את הדג וקמו עליו עוררין וכ' שם דיפה הורה המורה ועיי"ש באמצע התשו' שכ' דגם מה שאמרו המעררים דצפרדע הוי נטל"פ מי יודע זה הרי בש"ך סי' ק"ז כ' דרוב הפוסקים ס"ל דדברים המאוסים לא הוי נטל"פ וטעמם אוסר וע"כ מחמיר הש"ך באין הפ"מ וכו' ואולי מין השרץ הזה בהדג הוי נ"ט לשבח ועכ"פ בספר אם הוא נטל"פ או לשבח נמי אסור כדין ספק דאורייתא לחומרא ועיי"ש עוד בסו' רכ"ב בקדירה של תנור בית החורף ששואבין ממנו מים חמים תמיד ונמצא בו צפרדע ומצדד שם ג"כ לכל צד עיי"ש ולא הזכיר כלל לחשוב שהצפרדע הוא מהדברים שנפשו של אדם קצה בהם שוב ראיתי בס' מגדים חדשים סי' ק"ז אות ב' שהביא דברי הטוטו"ד הנזכר והתפלא עליו דהי' לו להתיר כיון דעכ"פ הוי ספק אם הצפרדע הוא נטל"פ ובעובדא דשם הוי רק חשש איסור, דרבנן דחנ"נ בשאר איסורין אינו אלא מדרבנן א"כ הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא והניח בצ"ע עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' ב' (ס"ק מ"ה):

(לז) וזבובים. ע' בשו"ת הרדב"ז חלק א' סי' מ"ז בזבוב שנפל לתבשיל והצריך ס' כנגד הזבוב מפני שהוא מסופק אם זבוב משביח או פוגם התבשיל וכתב דאע"פ שהא בעצם דבר המאוס אעפ"כ אפשר שטעמו משובח עיי"ש (וע"ל סי' ק' סק"מ ולהלן סי' ק"ז ס"ק כ"ד):

(לח) ויתושים. וה"ה פרעושים דפרעושים ויתושים שניהם שוים, מאורי אור בחלק קו טהור בחידושיו לסימן זה (דף קי"א ע"ב מהס') ועי'