דרכי תשובה - ד רכד

פליטת דברים אלו אוסרת אפי' כשאין שם רוב היתר כנגד פליטתן עיי"ש אמנם מדברי הרמ"א כאן מבואר דבעינן ס' לבטל פליטתו של העכבר אע"פ שזרק גוף העכבר וכ"כ בס' בית יהודה (להמהר"י עייא"ש ז"ל) במנהג ק"ק ארגי''ל דעכבר או חתול שנפל לתוך תבשיל רותח אע"פ שזרקו העכבר צריך בתבשיל ס' כנגדו כי דינו כדין שאר נבילה דצריך ס' לבטל פליטתן עיי"ש וכ"כ בשו"ת ויאמר יצחק חלק א' ביו"ד סי' נ' בעובדא שהעלו מן הבור חתול מת וידוע שהי' נכבש שם מעל"ע וכתב דכיון שיש בודאי במי הבור ס' נגד החתול מותר המים שבבור אבל אם אין ששים בודאי נאסרו המים ואין סברה להתיר המים גם באין ס' משום דהחתול הוא נטל"פ דזה לא ניתן לומר עיי"ש:

(יז) לבטל פליטתו. לאו דוקא פליטתו דאפי' אם נתערב ממשו רק שנמחה לגמרי סגי ברוב כמש"ל סי' ק"ג ובסעי' שאח"ז. יד אברהם והיינו לדעת המחבר אבל לדעת הרמ"א מבואר דבעינן ס' לבטל פליטתו וכמש"ל (בס"ק שאח"ז:

) (יח) לשומן נמי דינא הכי. עי' מנח"י כלל כ"ב ס"ק כ"ו שכתב דהחמאה דין שומן יש לה לענין זה עיי"ש:

(ים) ויש מחמירין בשומן. עפר"ח סוף סק"ה שכ' דהעיקר לדינא כדעת המחבר להתיר בשומן עיי"ש אמנם יעוין במ"ז סק"ב שכ' דהעיקר להחמיר בשומן ודלא כהפר"ח עיי"ש ועי' בשו"ת דבר אלי' חיו"ד סי' ל"ה שנשאל בא' שהתיך שומן מעוף לערך רביעית או מעט יותר ועירה בכל פעם מעט מהנתבשל אל תוך כלי אחרת עד שלא נשאר בכלי ההתכה כ"א החתיכות קטנות של בשר גריווי"ן ומצא תולע גדול בין הגריווי"ן לאחר שעירו השומן באופן שבודאי לא הי' ששים בהגריווי''ן נגד התולע ואסר המורה כל השומן כיון שעירו לתוכה בכל פעם מהשומן שנ"נ ומורה א' מערער עליו להתיר את הכל כיון דקיי"ל שדברים המאוסים שנפשו של אדם קצה בהם כנמלים וזבובים וכו' שנתערבו בתבשיל סגי ברוב וכתב דהמורה המתיר טעה דמלבד שדעת הש"ך לעיל סי' פ"ד דתולעים לא מקרי דברים המאוסים הנה בלא"ה טעה דלו יהיבנא דהוי מדברים המאוסים הלא הוא מונח בשומן ובשומן קיי"ל שדינו כמו חלא ושיכרא דמשביח ואף שהט"ז מקיל בתולעים שבפירות לא הקיל רק בשאר תבשיל אבל לא בשומן דהא אפי' עכברא דמתא דבודאי נטל"פ אפ"ה בשומן קיי"ל דמשביח מכ"ש בתולע דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא בודאי דאין להקל כלל עיי"ש באריכות (כ) שומן בקדירה. עפת"ש מ"ש לענין פליטה מחיים ועי' בשו"ת גור ארי' יהודה חיו"ד סי' צ"ח מ"ש בענין זבוב חי שנפל לתבשיל אם אוסר וכתב דבודאי יש להתיר דאין פליטה מחיים עיי"ש ועי' בשו"ת עמודי אש בקונטרס דיני או"ה סי' י"ג אות ט"ו ועי' בשו"ת פרי יצחק (מהה"ג מפעטערסבורג) סי' כ"א מ"ש בדברי הח"ס ותשו' גור ארי' יהודה הנזכר והשיג ומדחה דברי הרב גא"י הנזכר והעלה שיש להחמיר ולאסור דיש פליטה מחיים עיי"ש באריכות אמנם יעוין בשו"ת טוטו"ד קמא סי' קנ"ה שהעלה בכמה ראיות דאין להחמיר כלל וכ' שכן שמע מהגאון מהר"י ז"ל מליסא בעל החוו"ד ששחק על האומרים שיש פליטה מחיים ורוצים לאסור בליעה מן החי והביא דברי הח"ס הנזכר ודחה ראיותיו והביא ראיות להתיר עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת עמודי אור סי' נ"ד שהתפלא על ספר מגדול א' שנשא ונתן בזה אם יש פליטה מדבר חי דאיך יעלה על הדעת להסתפק בזה דהא דבר ברור הוא דכל זמן שהוא תי אינו מפליט כלל דאטו אם יכבוש אבר מן בע"ח או אדם בתבשיל צונן מעל"ע או בציר כדי שיתנו על האש וירתיח יאסר התבשיל וזה לא ניתן להאמר וה"ה אם נפל לרותח אין שום מקום לאסור עיי"ש ועי' בשו"ת ברכת יוסף חיו"ד סי' ל' שנשאל ביורה רותחת של חלב שעמדה אצל האש ובשעה שהעבירה מעל האש פרחה תרנגולת ממקום גבוה ונפלה ברגל א' לתוך יורה ונכוה רגלה עד שכמעט ממש נתבטל הרגל מחיותו ואין על רגל זה יכול עוד לדרוס ולהלוך בו ונגד זה הרגל שנכוה יש ס' רק עד שאר העוף אין ס' ויש חשש שנבלע בו פליטה מבע"ח של כל העוף והשיב דנגד המקום שלא נכוה בודאי א"צ ששים כי מהחי אין יוצא שום טעם אך נגד הרגל שנכוה בודאי צריך ס' כיון דהוי אבמה"ח וכיון שיש ס' נגדו הכל שרי עיי"ש וכ"כ בשו"ת אבני צדק חיו"ד סי' ל"ט מ' ומ"א דבנפל בע"ח לרותחין שרי וכמנהג העולם שאין אומרים בתוחב יד אדם ברוטב רותח או בלחם חם בעת הלקחו מן התנור שיאסר היד את הרוטב או את הלחם דהרי הרבה פוסקים ס"ל דבשר אדם חי אסור מדאורייתא אלא ודאי דבעל חי אינו מפליט וראי' זו שגורה בפי העולם עיי''ש באריכות ועי' מזה בשו''ת בית יצחק (מהגאון מלבוב נ"י) חלק או"ח סי' כ"ט אות ז' ובשו"ת ארץ צבי סי' ל"ב ובס' שדי חמד בחלק אסיפות דינים מערכת הדל"ת סי' ז' ועי' מזה עוד בס' ערוגות הבושם סי' יו"ד ובספרו שו"ת שם ארי' חלק אבה"ע סוף סי' נ"ז ועי' בס' שדי חמד בחלק פאת השדה בכללים מערכת הבית סי' ד' אות י"ד מה שהאריך לדחות דברי הרב ערוגות הבושם הנזכר ועיי"ש עוד באותיות שאח"ז שהאריך טובא בדברי החתם סופר המכר ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' מזה עוד בדברים לעיל סי' פ"ג (ס"ק ס') וסי' פ"ז (ס"ק ל''ח):

(כא) ויש לספק. עבאה"ט מ"ש דלא הוי ס"ס ועי' בחכמת אדם כלל נ"ח סעי' ו' במוסגר שהניח זה בצ"ע עיי"ש ועי' בדברינו להלן סי' ק"י בדיני ס"ס (ס"ק שס"ט) ועי' בעקרי הד"ט סי' ז' אות ל"ז שהביא מתשו' רב מובהק א' בכת"י בעובדא שעמד בכלי א' יין ולקחו מהיין ונתנו ממנו לתוך חומץ ואח"כ מצאו בהיין שנשאר בכלי עכבר ויש ספק אימת נפל העכבר אם קודם שלקחו מהיין לערבו בתוך החומץ או אח"כ וכ' דכיון דהוי ספק אימת נפל וגם את"ל שקודם שנתנו ממנו בחומץ נפל ג"כ יש סברה להתיר כיון דקיי"ל דדוקא בחומץ שבוחי משבח אבל ביין פוגם א"כ אף שלאחר שעירבו בחומץ שבוחי קא משבח מ"מ כיון שהיין שנפל בו מתחלה מותר גם החומץ מותר עיי"ש:

(כב) אפי' יש ס'. עבאה"ט ועי' בכנפי יונה ובשו"ת כח שור סי' ס' סמוך לסוף התשו' מה שהתפלאו ע"ד הרמ"א בזה והעלו דלדינא אין לחוש להחמיר בזה אלא כל שיש ס' נגד העכבר יש להקל עיי"ש באריכות אבל למעשה חלילה לסמוך ע"ד להקל נגד הרמ"א ושפ"ד אשר מימיהם אנו שותים ובגוף דברי הכנפי יונה והכח שור עי' בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' פ' שהסביר הטעם שמחמירים בדין זה לאסור אפי' כשיש ס' עיי"ש (והביאו בפת"ש לעיל סי' צ"א סק"ה בקצרה):

(כג) יש ס' בשומן. עבאה"ט מ"ש משום דכל מה שמערה ונוגע בעכבר נאסר ועי' במ"ז להלן סי' ק"ה סק''ו (בד"ה אם) ושפ"ד כאן סק"י שכ' דבע"כ מיירי בעירוי שלא נפסק הקילוח שאז העמוד היורד למטה הוא נוגע תמיד להעכבר ונאסר כל משהו ממנו במקום נגיעתו אפי' יש ס' נגד העכבר ונ"נ אבל בנפסק הקילוח אינו נאסר רק כדי קליפי עיי"ש:

(כד) וכן נמצא העכבר עליו. ופשוט הוא דאם נמצא העכבר עליו וניכר למעלה