דרכי תשובה - ד רכג

שבת ולמחרת נמצא עכבר בהכלי ולא הי' ששים במים כנגדו וכ' שיש להתיר הכל מטעם ס"ס שמא עתה נפל ואת"ל קודם הבישול שמא לא נכבש מעל"ע עיי"ש וע"ל סי' ק"ה (ס"ק כ"ט ול'):

(ה) בין שנחתך וכו' בין שנימוח. עי' ביד יהודה בפיה"א סק"ג ובפיה"ק סק"ד שכתב דמלשון המחבר משמע לכאורה דבין שנחתך לחתיכות דקות ובין שנימוח לתוכו לגמרי ונעשה משקה בעינן שהה מעל"ע דוקא וכו' אבל לדינא ז"א דכשנימוח בתוכו לגמרי ונעשה משקה בודאי א"צ מעל"ע ובאמת דלאו דיקא בנימוח לגמרי דכל שהתחיל להיות נימוח יש לאסור גם בפחות ממעל"ע וכן בכל דברים הרכים אשר דרכם להיות נימוח כמשקה עיי"ש (ועי' בדברינו להלן סי' ק"ה ס"ק כ'):

(ו) ויכול לסגנו היינו במסננת של בגד דוקא. ב"י בשם המרדכי והביאו בהגהות הח"ס ליו"ד במהד"ק:

(ז) שיהא ששים בהיתר כנגד העכבר. עי' בחמודי דניאל הלכות תערובות הב' אות ל"א שכ' דא"צ לשער נגד עורו של עכבר דעכבר לא נחשב בש"ס חולין דף קכ"ב ע"א בין אלו שעורותיהן כבשרם וכ' דמ"מ אפשר לומר דעור הפרסות ושאר עורות שמנו חז"ל בש"ס שם שהם כבשר גם בעכבר הם כבשר וסיים בצ"ע עיי"ש:

(ח) הכל אסור ואין שם ביטול וכו'. כ' בכנה"ג בהגהות הטור אות ב' ונראה בעיני שלא אמרו כן אלא בחומץ ושכר שהוא צומתו ואינו מסריח אבל בשאר משקין שהוא מסריח בהם אפי' יבא מן השרץ לתוך פיו אין בו איסור תורה אלא מדברי סופרים ואין לגזור בד"ס שמא יבא לתוך פיו ומסננין עכ"ל ועיי"ש עוד בהגהות ב"י אות ט':

(ט) ודוקא בשרץ. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הבאה"ט מהט"ז דאפי' בשאר איסורין כל שא"א לבררו לא מהני ס' עי' בשו"ת שער אפרים סי' פ"ז ועמ"ז סק"א שכתב בכוונת הט"ז דגם יבש ביבש כל שניכר האיסור במראית עין אע"פ שא"א לבררו מחמת דקותו וקטנותו לא בטל מן התירה עיי"ש איברא כי בנקה"כ השיג על הט"ז בזה והעלה דכל שא"א לבררו ולהסירו גם ע"י סינון מותר אפי' אם ניכר האיסור המעורב בו עיי"ש ועי' במנחת כהן חלק ב' מספר התערובות פרק ג' שהשיג על הנקה"כ והביא ראיות לדעת הט"ז להחמיר עיי"ש אמנם יעוין בת"ח כלל פ"ה דין י"ז שמבואר שם להדיא דאם א"א לבררו אע"פ שמכירו מותר עיי"ש ועי' במנח"י שם ס"ק נ"ז מ"ש בזה וסיים לדינא דהיכא דליכא הפ"מ נכון להחמיר דלא מהני ביטול כל שעדיין ניכר האיסור אע"פ שא"א לבררו עיי"ש ועי' בכנפי יונה מ"ש בענין זה ובמ"ש בזה לדינא עיי"ש ועי' בפר"ח סק"ג שמסכים לדינא דדיקא כשאפשר לסננו אסיר בלא סינון משום דיבש דלא בטל בלח אבל כשאי אפשר לסננו דהיינו שנתערב במאכל עב כגון עדשים וגריסין נימוחים וכיוצא דהוי הרוטב עבה והעכבר נימוח ונחתך לחתיכות דקות מאד כמו המאכל מותר עיי"ש והסכים עמו הפרי תואר וכ' שאין לזוז מדברי הפר"ח בזה ימין ושמאל עיי"ש ועי' בהגהות הח"ס מהד"ק שהביאו לדינא וכתב דאין חילוק בכל זה בין שרץ לשאר איסורין ובין שיעור כעדשה או פחות או יותר עיי"ש ועי' בחוו"ד בביאורים סק"א מ"ש בזה והעלה דהעיקר לדינא כל שיש שיעור למלקות כגון כעדשה משרץ או בכזית בכא"פ משאר איסורין וניכר האיסור אע"פ שא"א לבררו אסור אבל בדבר דלית בי' שיעור למלקות מותר כל שא"א לבררו אף שניכר האיסור עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ד מה שהרבה להשיב ע"ד החוו"ד בזה ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' בחמודי דניאל הלכות תערובות הב' אות ל"ב בעובדא שאכלה חתול נר של חלב ונפלו הפרורים לתוך שאור שעושין ממנו לחמניות שקורין בייגי"ל והשאור הי' כמה מידות (טעפ) ונתערבו הפרורין וא"א לבררם והכשיר כל הלחמניות משום דכשאופים נתבטלו הפרורים בס' בכל הבייגי"ל דחלב שמן הוא וניתח ונמחה ומפעפע בכולו ועוד אפי' יאסרו כמה בייגי"ל בטלים הם ברוב היתר שאופים מהם הרבה מאות ואין אדם א' אוכלן וגם מוכרים להרבה נכרים דהא אין שם פירורין כ"כ שיאסרו כולם ועיי"ש בהלכות בב"ח אות כ"ג מ"ש עוד מזה:

ומ"ש הפת"ש מהתפאל"מ דוקא שרץ משמונה שרצים עי' בדברינו לעיל ריש סי' פ"ד:

(י) בשאר איסורין. עבאה"ט מ"ש מהד"מ דבשרץ חיישינן שמא נשאר כעדשה והט"ז חולק עליו ועי' בבאר הגולה אות ו' מ"ש ע"ד הט"ז בזה ועי' באורח מישור סק"א מ"ש ע"ד הבאה"ג בזה ודחה דבריו בשתי ידים עיי"ש ועי' בתשו' הרשב"א המיוחסת להרמב"ן סי' קנ"א שרצה השואל לומר כן דכעדשה משרץ חשיב בריה ולא בטל והוא ז"ל השיב שדבר פשוט הוא דאפי' יותר מכעדשה בטל ולא הוי בריה עיי"ש ועי' מזה במנחת כהן חלק ב' מספר התערובות פרק ג' מ"ש בזה באריכות:

סעיף ב (יא) אם נפל ליין ושמן. עש"ך סק"א וסק"ד דביין ושמן ודבש גם עכברא דדברא בודאי פוגם ועי' במ"ז סק"ב שכ' כן לדינא עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ובפיה"ק ריש סי' זה:

(יב) ליין ושמן. ופשוט הוא מדברי כל הפוסקים שדבש דינו בכ"מ כיין ושמן לענין זה (יג) או לשאר משקין. כתב בדברי שאול ויוסף דעת הנה בש"ע לא מוזכר רק יין ושמן ושאר משקים אבל לא מבואר אם במים הוי עכבר נ"ט לשבח אמנם מטעם שכתב הרמב"ם דאלו דברים צריכין להיות מבושמים משמע דבמים אינו נטל"פ ואסור וכן משמע מלשון המהרש"ל ביש"ש פרק גה"נ עיי"ש וראה זה מצאתי בתשו' הרצב"ש ז"ל בשו"ת יכין ובועז חלק א' סי' ל"ב שכ' להדיא דמים דינו כמו יין לענין זה עיי"ש:

(יד) לשאר משקין. עבאה"ט מ"ש מהמהרש"ל להחמיר בשאר משקים ועפר"ח סק"ה שהשיג על המהרש"ל וכ' דהעיקר לדינא להתיר בעכבר דמתא בשאר משקין עיי"ש ועי' באה"ט להלן סק"ז שכ' מהט"ז דבמקום הפסד גדול יש להקל בשאר משקין חוץ משכר וחומץ ועי' במ"ז סק"ה שכ' מהמנח"י דא"צ הפסד גדול דסגי הפסד קצת בשאר משקין והשיג עליו ופסק דבעינן הפ"מ דוקא עיי"ש אכן בחידושי הגרעק"א ז"ל כתב מדברי הרמ"א בת"ח דגם בלא הפ"מ יש להקל בשאר משקים עיי"ש וכ"כ בס' בית מאיר מדברי הרמ"א להלן סוף סי' ק"ז שהכריע להקל בשאר משקים או מאכלים ע"פ המנהג אפי' בלא הפ"מ עיי"ש:

(טו) פוגם בודאי. עי' בס' מנחת פתים שכ' שצ"ע בעכבר שנפל לקדירה יין אם הקדירה נאסרה כמו בכל דבר פגום דלעיל סי' ק"ג סעי' ב' ברמ"א דאע"ג דהאיסור נטל"פ והמאכל מותר מ"מ הקדירה אסורה ועיי"ש במ"ש בזה:

(טז) ואין צריך ס' לבטל פליטתו. עי' במנחת כהן חלק א' מספר התערובות פרק ט' (בד"ה ונ"ל) שכ' דאם נמצא בתבשיל עכבר המנהג הפשוט להתיר אם זרק גוף העכבר אף שאין שם רוב היתר נגד כל גוף העכבר משום שהוא מדברים המאוסים דקיי"ל להלן סי' ק"ז שאין