דרכי תשובה - ד רכ

שניהם כדין ספק אם הוא נטל"פ או נ"ט לשבח עיי"ש וממילא לפמש"ל (ס"ק י') לחלק בדבר דאיכא פלוגתת הפוסקים בין מין במינו ובין מין בשאינו מינו ממילא דבנ"ד דבמין במינו ויש רוב יש להקל בין בחלב בציר"י ובין בחלב בקמ"ץ אבל במין בשאינו מינו אין להקל דעכ"פ מידי ספק לא נפקא אולם לפי מ"ש שם מהש"ך דהוי בכלל ספק חסרון ידיעה גם במין במינו ויש רוב אין להקל ועדיין הדבר צ"ע ועי' בס' דברי יוסף חלק ב' סוף סי' תל"ו וסי' תשכ"ג באריכות מזה:

(ע) הוי לפגם ומותר. ופשוט הוא דכל זה במערב חלב סתם ביין כמו שהוא מתולדתו וכמובן אמנם עכשיו בעוה"ר גדול המכשילה שנותנין ע"פ רוב לתוך היין אותו המשקה הנקרא גליצירי"ן בל"א והוא נעשה מחלב (בציר"י) ע"י תחבולות מלאכת הכעמ"י שמנקין אותו ע"י בישול ותחבולות עד שמפרידין ממנו כל הפסולות מכל טעם חלב שבו וגם ריחו של חלב אין מרגישין בו ונעשה מתוק לחיך עד שממתקין בו היין ונכשלים בו כמה בי''י ששותין היינות הללו בחזקת כשרות ונכשלין באיסור כרת ר"ל וכן ראיתי זה לפני עשרים שנה בערך שנדפס קונטרס אזהרה מהרב הגאון מו"ה שמעון סופר ז"ל אבד"ק קראקא על דבר היינות שמערבין בהם גליצירי"ן כדי למתקו שיזהרו מלשתוהו וכ' שם תוכחת מגולה על המקילין שנכשלים באיסור כרת והנה ראיתי בשו"ת יד מאיר סי' ד' שראה זה הקונטרס ומתמה על הגאון איך הפריז על המדה שמקלל את כל מי ששותה יין זה שיש בו איסור כרת והעלה בפלפול דהא דקיי"ל דלא מהני טעימה הוא רק בנודע בודאי שנפל איסור בתוך היתר אז אין לסמוך על טעימה אבל בסתם יין שקונין שיש ספק שמא לא נפל איסור לשם כלל והיינו שלא עירבו בו כלל בזה ודאי לכ"ע דסמכינן אטעימה ע"כ מהני בזה גם טעימת ישראל אם טועם ישראל ואמר שאין בו טעם חלב אין שום סברה לאסור היין עיי"ש באריכות ואני מתמה איך לא חש לקמחי' לכתוב דבר זר כזה דמהני טעימה לזה וכי יש לזה הגליצירי"ן עוד טעם חלב או ריחו הלא כבר הקדמנו שאין לו עוד שום טעם וריח של חלב רק הוא מתוק עד שיוכל להשלים מתיקות היין וכטעם טוב ומתוק בתולדה הנהו וא"כ מה מהני הטעימה לזה ושמעתי ממה שאמרו לי סוחרים מפורסמים הבקיאים באומנות זה כי בחנו וניסו אותו שאם ממזגין היין אם הגליצירי"ן באומנות היטב אז גם חכמי הכעמיקי"ר אינם יכולין להבחין ביין טוב ומתוק אם המתיקות היא בתולדה או שהוא מתיקות זר של הגליצירי"ן וא"כ איך יטעום איש פשוט ויבחין בהיין אם נתנו בו גליצרי''ן הלא אם ירגיש איזה מתיקות יחשוב שהוא מתיקות הטבעי של היין ולכן חלילה לסמוך ע"ז להקל כלל באיסור כרת ובעוה"ר בפרצת הדור בודאי אסור לשתות שום יין שיש בו מתיקות עד שיודע ממי לקחו היין שהוא איש מהימן ובר סמכא שח"ו לא יצא מתח"י מכשול אבל בסתמא אסור לשתותו וכן שמעתי שיש כמה פאבריקען שעושין מיני יי"ש הנקרא ליקע"ר או רזאר"ע) עם צוקער מעורב בסימנים שונים ונותנין בהם זה הגליצירי"ן להטעים אותו ביותר וכן שמעתי שיש פאבריקי"ן שעושין השכר היקר וגם בו מעורב מן הגליצירי"ן הנזכר והנה אם כפי הנראה נותנין ממנו רק מעט ובודאי יש ששים בהיין או בהיי"ש נגד המעט גליצירי"ן שנותנין בו הא כיון דעבידא לטעמא לא בטל והנה הגם שהט"ז הביא בסי' צ"ח ס"ק י"א מהאו"ה דשומן לא הוי עבידא לטעמא אמנם יעוין בפר"ח שם ס"ק כ"ד שהביא מלשון הרמב"ם בפיהמ"ש למס' ערלה דחשיב גם שמן בכלל דברים העשוים לתבל הקדירה והדבר תלוי בכוונות הנותן דאם נתנו בקדירה כדי לתבל אותה אינו בטל עיי"ש ובמנחת יעקב כלל פ"ה ס"ק ס"א. וחוץ מזה הנה פשוט דברי האו"ה שכ' דשומן לא עבידא לטעמא ובטל בס' הוא בע"כ רק אם אין מרגישין טעמו אבל אם מרגישין טעמו בודאי דכ"ע מודים דלא בטל ועש"ך שם ס"ק כ"ח ובהיין והיי"ש הנ"ל בודאי נותנין גליצירי"ן עד שיהיה מרגישין הטעם של המתיקות וא"כ בודאי דלא בטל ועיי"ש בשפ"ד ובשער התערובות חלק ג' פרק א' דיש כמה רבוותא דס"ל דכל שמרגישין טעמו לא בטל מה"ת עיי"ש ע"כ בודאי דכל ירא שמים ירא ויחוש לנפשו שלא יכשל באיסור כרת חלילה ויזהר באזהרה יתירה שלא יתגעל נפשו ביין וביי"ש ובשכר שלא נודע לו בבירור שאין בו חשש תערובות הגליצירי"ן וידע כי בנפשו הוא ולהשומע ינעם:

(עא) לפגם ומותר. ודוקא אותו התערובות עצמו מותר אבל אם מערב אותו אח"כ לתבשיל אחר שמשביח בו אסור. יד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ג וס"ק כ"ז מהאו"ה עיי"ש (וע"ל ס"ק מ"ב):

(עב) ומותר. עי' רמב"ם בפיהמ"ש בע"ז פ' השוכר שכ' דדבש ביין הוי לפגם וכן יין בשמן ועש"ס בע"ז שם דף ל"ח ע"ב משחא שליקא דארמאי למאי ניחוש לה אי משום אערובי מיסרי סרי ופירש"י משום אערובי שמא נתערב בו יין נטל"פ הוא וכ"כ שם הר"ן ומבואר מדבריהם כן דיין בשמן הוי נטל"פ ועי' בפרי תואר סק"ו מ"ש בזה ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ט מ"ש ע"ד הפרי תואר בזה ובסוף דבריו סיים אך בלא זה לא ידענו איך שייך כלל עירוב יין בשמן דהא שמן אינו מתערב כלל עם שום משקה כמבואר ברמב"ם הלכ' תערובות מהתוספתא וסיים ואולי ע"י בישול הוא מתערב יפה וצ"ע עיי"ש:

סעיף ה (עג) קדרה שאינה ב"י. פרטי דינים של קדירה ב"י יתבאר להלן סי' קכ"ב סעיף ב' אי"ה כי שם מקומו:

(עד) אחר שנתבשל בה האיסור. וה"ה אם עמד בה מעל"ע אם הוא דבר לח כמבואר לעיל סי' צ"ג (ס"ק ל"ו):

(עה) שעבר עליה מעל"ע. כל זה הוא דוקא בכלי אבל אוכל שקיבל טעם הוי תמיד לשבח ואוסר לעולם:

(עו) שנתבשל בה האיסור. ואם עמד התבשיל בהקדירה לאחר הבישול כמה שעות עד שנצטנן מחשבין המעל"ע ליחשב אינו ב"י מעת שנצטנן האיסור שלא הי' היס"ב עוד ובא לגדר פושרין. פת"ש לעיל סי' צ"ג סק"ה בשם החות יאיר ויד יהודה כאן בפיה"ק ס"ק כ"ט:

(עז) האיסור. עי' בדברי שאול ויוסף דעת לעיל סי' צ"ד ס"א בעובדא שבא לפניו בכף שקיבל טעם חלב תרבא ונשאר איסור והי' אינו ב"י ותחבו לתוך קדירה של היתר ולא הי' ששים בתבשיל כנגד הכף והדיינים התירו הכל הקדירה והתבשיל והוא ז"ל התווכח עמהם והורה לאסור הקדירה דכיון דקיי"ל דנ"ט בר נ"ט אסור בבליעת איסור מכ"ש דנטל"פ דאינו ב"י אסור בבליעת איסור דדוקא בב"ח מותר אינו ב"י שאינו יכול לחול עליו שם בב"ח לאחר שאינו ב"י משא"כ בשאר איסורין שכבר נאסר אין להתיר רק התבשיל אבל הקדירה שקיבלה טעם פגום מכלי שאינו ב"י משאר, איסורין אסור להשתמש באותה כלי עוד לכתחלה דהא נטל"פ אסור לכתחלה עיי"ש באריכות אמנם הנה המעיין יראה שהוא דבר חדש שלא נמצא בשום מקום ומעולם לא שמענו חומרא זו ומלשון הטוהמ"ח בזה הנך רואה שכ' בלשונם וכיון שעבר עלי' מעל"ע אחר שנתבשל בה האיסור נקראת אינה ב"י ומתחלה אמר דכל קדירה שאינה ב"י חשיבה טעמה לפגם ואינה אוסרת מבואר דאפי' בבליעת איסור חשובה טעמה לפגם ואינה אוסר ומסתימת הלשון ואינה אוסרת משמע להדיא דאפי' כלי אינה אוסרת וה"פ לפענ"ד ואין להחמיר כלל (עח) שאם לא הדיחה. עבאה"ט מ"ש דסתם כלים אמרינן שהי' נקיים ועי' בפרמ"ג או"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות ט' שמבואר מדבריו דדוקא אם אי אפשר לשאול סמכינן אסתמא אבל אם אפשר צריך לשאול אם היתה הקדירה מודחת ועיי"ש במנחת שי שכתב הטעם דלא אפשר לידע ואינו שואל הוי כמעלים עין מן האיסור עיי"ש:

(עט) לא הדיחה. עבאה"ט מ"ש. דסתם כלים הם נקיים ועשפ"ד לעיל סי' צ"ה סק"א שכ' מהאו"ה והת"ח דלא ס"ל