דרכי תשובה - ד ריט

סי' ב' שהאריך בפלפולו בדבר השמן המובא ממרחקים ויצא קול שמערבין בו שומן חזיר וכ' דמסתמא אין לחוש כיון דרובא דעלמא בכל המדינות השמן כשר בלא שום זיוף רק במדינה אחת יש רינון וקול ששם מזייפין כל זמן שלא ידעו במדינותינו שמביאים השמן משם דייקא כל השמנים כשרים בלי פקפוק מטעם רוב ומטעם קרוב ואין לחוש לזיוף אך במקום שידוע שהחנוונים מביאים ממדינה שאומרים שמזייפים שם י"ל דהוי קבוע ואסור עיי"ש באריכות:

אמנם בגוף דברי הרמ"א שם בתשו' ההוא שכ' א' מהטעמים שמתיר השומן שמערבין בו שומן חזיר הוא משום דפשוט הוא דכל שומן חזיר הוי בכ"מ נטל"פ גם בלא תערובות דדבר מאוס הוא ביותר מכל שרצים שבעולם עד שאמרו חז"ל שלא יאמר האדם אי אפשי בבשר חזיר וכו' ולא אמרו כן בשאר שרצים ש"מ שזה ידוע טפי שהוא פגום בעצמו עיי"ש עי' בשפ"ד שם שכ' שהוא צ"ע כי הוא דבר חדש ולא נמצא כן בשום ספר ומסתימת הפוסקים משמע דהוי נ"ט לשבח ואם נפל בשר חזיר או שומן חזיר לתבשיל אוסר עד ס' עיי"ש ועי' ביד יהודה שש מ"ש לחזק דברי הפרמ"ג בזה והעלה שכן עיקר לדינא דהא אנו רואין שהוא עולה על שלחן מלכים עיי"ש ועי' בהתשו' שבסוף הס' שבילי דוד חיו"ד מ"ש בדבר הציקארי"ע שנודע שמפטמין אותה בשומן חזיר והביא שם דעת חכם א' שרצה להמציא היתר עפ"ד הרמ"א להלן סי' קי"ד סעי' ד' מה שמושחין היורה של שכר בשומן חזיר הוי לפגם וכיון דאמרינן דחזיר נטל"פ בשכר מכ"ש בקאפפ"ע שצריך להיות מבושם ולא אמרינן דהציקארי"ע משוי אותו לשבח דלא אמרינן כן רק בדבר חריף והוא מדחה דבריו ומביא דברי השפ"ד הנ"ל והביא עוד ראיות לדבריו דאין שום צד להקל מכח דברי הרמ"א בתשו' הנ"ל אלא אף אם מאוס הוא מ"מ הנה התורה אסרה ואם נפל פחות מס' בודאי אסור מן התורה ומכ"ש כאן בציקארי"ע כיון שאנו רואין שהאומן נותן בו השומן כדי להשביחו ואף את"ל שאין הציקארי"ע מאכל מ"מ עכ"פ כיון שנותנין הציקארי"ע בקאפפ"ע נותן בו טעם טוב וטעם זה משביח גם טעם השומן אשר בציקארי"ע ועיי"ש בתשו' מבן המחבר שם שכתב ג"כ ראיות שאין לסמוך ע"ד הרמ"א הנ"ל להקל בענין זה כלל עיי"ש:

ועיין עוד בתשו' הרמ"א שם בסיף הסי' שכתב בדבר הדגים שקורין אותן לאקסי"ן אף שיש הרבה בני אדם שאומרים שמושחין אותן לפעמים בשומן חזיר אין לחוש דהוי נטל"פ והמחמיר בזה אינו אלא מן המחמירין עיי"ש ועי' שפ"ד שם שכ' דאף דבגוף הדבר שכתב הרמ"א דהוי נטל"פ אין לסמוך כמש"ל מ"מ לדינא אף דהוי נ"ט לשבח אין לאסור הלאקסי"ן דאין לחוש לדברי האומרים הנ"ל דאחזוקי איסורא לא מחזקינן עיי"ש ועי' בתשו' שאילת יעב"ץ חלק ב' סי' כ"ט מ"ש בדברי הרמ"א בזה וכ' דאף אם אמת הדבר שמושחין אותו בשומן אין אוסר רק כדי קליפה כיון דאין מושחין אותו אלא לאחר שנתייבש ואינו בולע אז רק כדי קליפה אמנם כיון שלא נודע בבירור אין לחוש ואפי' נודע שיש קצתן מושחין וידועין הן והשאר לא נודע אם מושחין א"צ לפרוש המסופקין כל שאין דרך כולם לעשות כן ומותר לקנות מכולן אפי' בבתיהן כדקיי"ל בעלמא דמתבואה אחת מצלת על כולן אכן אם נודע בודאי שקצתן ואפי' רק א' מושח בשומן חזיר ואפי' ידוע ג"כ שהשאר אין מושחין ואין מכירין מי הוא המושח ומי המה שאינם מושחין אסור לקנות ממקום קביעות לכתחלה ובדיעבד צריך ליטול ממנו כ"ק אבל מן הפורש ממקום קביעתו מותר לקנות אם הרוב בודאי אין מושחין אע"פ שמקצתן בודאי מושחין ובעל נפש יחוש לדבר בכ"מ ויטול ממנו כדי קליפה לעולם עיי"ש:

(ס) שהבשר פוגם. ופשוט מדברי כל הפוסקים דלאו דוקא בשר דה"ה שומן בשר הוא פוגם בשמן והדבש ועי' ברמב"ם בפיהמ"ש בע"ז פ' השוכר עיי"ש ועשפ"ד להלן סי' ק"ה סק"ב (בד"ה תשובה) דה"ה כבד שנכבש ביין י"ל דמותר היין משום דדם ביין הוי נטל"פ עיי"ש:

(סא) ומסריחו. ומשמע דגם אם מערב אותו אח"כ במאכל אחר אינו חוזר להשביח ולעולם הוא עומד בפגמו וסרחנו ומותר דהא שמן ודבש אינם דברים שעומדים לאכילה בעצמם רק עומדים לתת אותן בתבשילין אחרים וזה דוקא בשמן ודבש בבשר וכאמור משא"כ בחלב (בקמ"ץ או בציר"י) או בשר ביין שכ' הרמ"א בסוף סי' זה דג"כ הוי נטל"פ בזה הוי דוקא כשהיין הוא בעצמו אבל אם נתנו לתבשיל אחר יכול לחזור ולהשביח ואסיר. יד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ג מהאו"ה:

(סב) וכן לדבש. כתב בס' בית יהודה (להה"ג מהר"י לאנדא ז"ל) שאלה בשר שבלעה חלב (בקמ"ץ) ונפל לדבש רותח אם נאסר הדבש כיון דקיי"ל דבשר בדבש הוא נטל"פ או אם נימא דאף דלא נאסר מחמת הבשר מ"מ נאסר עכ"פ מחמת טעם החלב שבבשר שנעשה גוף איסור ועיי"ש במ"ש בזה ולדינא סיים דכיון דטעם חלב שבבשר הוא נ"ט לשבח בהדבש נאסר הדבש עיי"ש:

(סג) לדבש. עט"ז סק"ג שהביא קושית הב"י שהרי העולם מבשלים בשר עם דבש והוא משבית והביא ב' תירוצים א' תירוץ הב"י דהשבח הוא רק ע"י התבלין והבצלים אבל אם הי' בשר ודבש לבדם הי' פוגמין והב' הוא תירץ של הב"ח דכשהעולם מבשלין בשר עם דבש הוא רק כפי מנהג העולם שהדבש הוא מועט והבשר הוא הרבה וכיון שהבשר הוא עיקר הדבש משבית אבל אם הי' הרבה דבש ומעט בשר דאז הדבש הוא עיקר בודאי שהבשר פוגם את הדבש ועפר"ח ס"ק ט"ו שדעתו כדעת הב"ח בזה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ט ובפיה"ק ס"ק כ"ד שכ' שכן עיקר לדינא כהב"ח והפר"ח עיי"ש:

(סד) לדבש. עי' בפרי תואר סק"ו שכ' דלשיטת המרדכי לאו דוקא בשר דה"ה כל דבר אישור כגון דם וחלב (בציר"י) ג"כ פוגם בדבש ועיי"ש במ"ש בזה ועי' במנחת פתים מ"ש בענין זה וסיים דמ"מ מסתימת הש"ע משמע דדוקא בשר פוגם בדבש ולא חלב (בציר"י) ושאר איסורין וסיים בצ"ע עיי"ש:

(סה) דבשר אינו פוגם וכו'. עי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ה דפשוט הוא דלדעה זו אין נ"מ בין בשר לשומן איסור דגם שומן חזיר אינו פוגם הדבש עצמו עיי"ש:

(סו) ובמקום שאין הפסד. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דאפי' בהפסד גדול יש להחמיר היינו בידוע שיש בו בשר או עכ"פ שנתבשלו בכלי בשר ב"י אבל בסתמא גם הרמ"א מודה דמותר לקנות גם דבש עצמו של עכו"ם דהא סתם כלי של עכו"ם אינו ב"י וכמ"ש הבאה"ט בס"ק הקודם מהש"ך וה"פ:

(סז) שאין הפסד. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דבשמן גם הי"א מודים דפוגם ועי' בתשו' הרמ"א שם שמבואר מדבריו דלהי"א אלו גם בשמן יש חילוק בין שמן קרוש ובין שמן שלוק ונעשה משקה דבע"כ גם שמן בבשר או בשומן אינו פוגם אלא כשהוא שלוק ונעשה משקה אבל קודם שנשלק ונעשה כמשקה אפשר לומר דהוי נ"ט לשבח כמו בדבש דלא הוי נטל"פ אלא כשנעשה משקה עיי"ש והביאו בשפ"ד ס"ק י"ד ועיי"ש במ"ש בזה ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ד מ"ש בזה והעלה דלדינא בע"כ אין לחלק בין אם הוא שלוק או לאו דכיון דכל שמן שלנו אף אם הוא שלוק דרכו להיות נקפה במעט קרירות וכשמחמים אותו מעט הוא נפשר תיכף ע"כ כל שמן נידון לעולם כמשקה ובכ"מ הוי נטל"פ בבשר או בשומן עיי"ש:

(סח) בשר. דוקא בשר עצמו ביין אבל תבשיל של בשר ביין או דג ביין הוא משביח מתחלה ועד סוף. קהל יהודה (להרב מהר"י אשכנזי) מהרמב"ם בפי' המשניות:

(סט) או חלב. עפת"ש מ"ש לענין אם ר"ל בציר"י או בקמ"ץ ועי' בישועות יעקב סק"ב שכ' בפשיטות דגרסינן חלב בציר"י עיי"ש אמנם בשו"ת צמח צדק סי' פ' שמבואר מדבריו שהבין דר"ל חלב בקמ"ץ עיי"ש אך בנו של הגאון הצ"צ הנ"ל בקו"א כתב ע"ז שאין זה מדברי אביו ואין זה כת"י עיי"ש ועי' בשו"ת מאמר מרדכי (מהגאון מדיסלדארף ז"ל) סי' ל"ח ול"ט שכ' שכן עיקר כדעת בנו שחס על כבוד אביו ז"ל בזה ושכן עיקר לדינא שתיבת חלב הוא מנוקד בציר"י עיי"ש וכ"כ בהגהות אמרי ברוך ובהגהות הגה"ק בעל ישמח משה ז"ל ובהגהות יד שאול ובנימוקי רי"ב וביד אפרים ועי' בחוו"ד בביאורים סק"ח שהביא ג"כ דברי הנו"ב הנזכר לדינא עיי"ש ועי' בס' תשובה מאהבה חלק ג' בגליון היו"ד כאן שהתפלא על הנו"ב ועל החוו"ד שנעלם מהם דברי הצ"צ שכתב דר"ל חלב בקמ"ץ עיי"ש ובמכת"ה לא ראה דברי בנו של הצ"צ הנ"ל ועי' בחכמת אדם כלל נ"ג סעי' י"ז שפסק דבין חלב בציר"י ובין חלב בקמ"ץ הוי ספיקא דדינא ויש לדין