דרכי תשובה - ד כא

הצף למעלה הנה לא עדיף בזה ממי חלב שאינו עובר על בישולו ואין לוקין על אכילתו משום בב"ח עיי"ש באריכות ותמהני על רב גדול כמותו יטעה במח"כ לומר דבר זר כזה ובודאי דכד ניים ושכיב אמר להדא שמעתא דמבואר בפוסקים דדוקא במי חלב אינו עובר עלי' משום בב"ח משום שהוא רק מיא בעלמא שנשאר כל החלב בהגבינה והחמאה והמים הנחלקים אין להם דין חלב וא"כ כ"ש דבחמאה שעיבר עליו כיון שלוקח ממנה כל המים ולדבריו אדאשמיענו הטוהמ"ח דהמבשל בשר במי חלב פטור הו"ל לאשמעינן רבותא יותר דאפי' המבשל בשר בחמאה פטור ואין מהצורך להאריך בזה שהוא טעות גמור במח"כ שוב ראיתי במחזיק ברכה אות ט"ו באמצע הדיבור שהביאו והתפלא ג"כ ע"ד בזה עיי"ש (שוב הראה לי חכם אחד שסברה זו עמד בה בתשו' בשמים ראש סי' רפ"ה ותפשו עליו בערוגת הבושם כאן ובס' דלתי תשובה ס"ק כ'] סעיף ט (קט) אינו חלב. עבאה"ט מ"ש דחשיב כפרש ור"ל דאף דנ"ט לשבח הוא והוא דבר המעמיד אפ"ה קים להו לחז"ל דנפיק מתורת חלב ולא הוי אלא כפירשא בעלמא ואף אם בישלו בה דהוי דאורייתא אפ"ה שרי לדעה זו. שפ"ד ס"ק כ"ד. וע' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ט מ"ש בביאור ענין זה באורך:

(קי) ויש מי שאוסר. עבאה"ט מ"ש דבצלול אסור אפי' בדיעבד ועי' בהגהות חכמת שלמה שכ' בפשיטות דהוי איסור תורה וכ' שיש נ"מ לענין איסור הנאה עיי"ש אמנם יעוין בבאה"ט להלן סי' צ' ס"ק כ"ב במוסגר שמבואר מדבריו דחלב הנמצא בקיבה אפי' הצלול שבו הוי לענין בב"ח רק כדין חלב שחוטה עיי"ש וכ"כ בשער המלך בפרק ט"ו מהלכ' מאכלות אסורות הלכה ה' דחלב הנמצא בקיבה הוי כחלב שחוטה עיי"ש אמנם יעוין בהגהות יד שאול להלן סי' צ' בהגה סעי' ג' שהניח דין זה בצ"ע מהא דחולין דף ק"ט שאמרו זה כנוס בתוך מעיו וזה אינו כנוס במעיו עיי"ש:

(קיא) וכן נוהגין. עבאה"ט מ"ש מהמהרש"ל דאפי' בקרוש אסור בדיעבד ועשפ"ד ס"ק כ"ה וביד יהודה בפיה"ק סק"מ ועי' ביד אפרים בקיצור דינים שבסוף סי' זה שכ' לדינא דאסור לבשל בחלב הנמצא בקיבה אפי' בקרוש ואפי' בדיעבד אין להתיר אלא בהפ"מ ובצלול ונקרש אין להתיר בדיעבד אלא בהפ"מ וצורך גדול עיי"ש:

סעיף י (קיב) חלב הנמצא בקיבה. ע"ל סי' פ"א סעי' ו' ובדברינו שם (ס"ק ע"ב):

(קיג) לכתחלה אין להניחו בקיבה וכו' עי' בחגורת שמואל ס"ק כ"ב שכ' דזה דוקא בצלול אבל חלב הקרוש מותר להניח עד שיצטנן אף לכתחלה אפי' להעמיד בו גבינות עיי"ש:

(קיד) שנמלח בקיבתה. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הפת"ש מהפרמ"ג דאם נמלח מליחה מועטת וכו' ואח"כ בשלו אפשר דאין להקל דתו הוי דאורייתא עי' בהגהות אמרי ברוך שהניח בצ"ע מה הדין אם טועם ואוכל מהגבינה ואינו מרגיש בו טעם בשר אם אסור בבישול דהא טעימת ישראל מהני אף לפי מנהגינו וכמ"ש הש"ך להלן סי' צ"ח סק"ה עיי"ש (ועי' בדברינו להלן סי' צ"ח שם ס"ק י"ז):

(קטו) בקיבתה עבאה"ט מ"ש מהש"ך שצריך לשהות במליחתו וכו' ועי' בחגורת שמואל ס"ק כ"ג שהביא דברי הש"ך בזה וכ' דכל זה בחלב צלול אבל בחלב קרוש אם לא נמלח רק מעט כדרך שמולחין לצלי או שלא שהה במלחו כדי שיתן על האור ויתחיל להרתיח אין להחמיר כלל ומותר להעמיד בו אף לכתחלה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ' ובפיה"ק ס"ק מ"ב מ"ש בזה והעלה דאם נמלחו במליחה לקדירה ונמלחו שניהם אז חלב הצלול נאסר מיד אכן אם לא נמלחו רק מליחה מועטת כמליחת צלי יש חילוק דאם רואין פליטת ציר מהקיבה נאסר ג"כ מיד כשרואין הפליטה אבל אם אין רואין שם פליטת ציר לא נאסר אא"כ שהה כשיעור שיתן על האור וכו' וכל זה בנמלחו שניהם וכאמור. אבל אם לא נמלח רק הקיבה בין בצלול ובין בקרוש מותר מטעם דאינו מפליט מהקיבה דהוי טהור מלוח וטמא תפל וגם כל זה בהי' החלב צלול אבל בחלב קרוש אף שנמלחו שניהם אין לאסור מהקרוש רק כדי קליפה אך כ"ז הוא כשהוא קשה כמו גבינה אבל אם אינו קשה כ"כ אם אין הציר יכול לעבור בו יש להקל אבל אם הציר יכול לעבור בו בודאי לא מהני לי' קליפה להתיר להעמיד בו ועיי"ש עוד בפיה"ק בס"ק שאח"ז שכ' דכל זה הוא בשהי' כולו קרוש אבל חלב קרוש שיש בו ג"כ צלול דינו כמו צלול עיי"ש:

(קטז) שעמד בו יום א' עבאה"ט מ"ש פי' מעל"ע ועי' בשו"ת הרדב"ז חלק ד' סי' אלף קמ"ו מה ששפך חימה על מנהג מצרים שנהגו ע"פ מקצת חכמים אשר חדשים מקרוב באו שהנכרי הממונה על מכירת הקיבה הולך למקום שחיטת העגלים של מריא והוא מקום מיוחד וקודם שיביאו העגל לשחטו מלעיטין אותו שיונק בע"כ עד שתתמלא קיבתו ושוחטין אותו ויש לו חביות גדולה מלאה מים ומלח עזים ולוקח הקיבה וקושר את פיה ומשליכה לתוך אותו חביות ועומד שם כמה ימים וישראל קינים הקיבה ומעמידים הגבינות וכ' שטעות הוא בידם כי הוא אסור לכ"ע כיון שיש שם מלח הרבה והוי הכל כמו ציר חריף וכיון שנשרה שם עור הקיבה נאסר הכל ויכריזו על גבינתם שהיא אסורה ולענין אם יהי' הגבינה אסורה בהנאה כשיש בה בנ"ט כדין בב"ח הדבר ברור שאין אסור בהנאה שאין איסורו מה"ת דדרך בישול אסרה תורה ואין כאן אלא איסור דרבנן ומותר בהנאה עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת גינת וורדים חלק יורה דעה כלל א' סימן כ"ו שנשאל מרב א' ע"ד הגבינות שלוקחין גדיים וטלאים קטנים יונקי חלב ומשקים אותם חלב הרבה בע"כ ותיכף לזה שוחטים אותם ומריקין החלב שבקיבה ומשיירים בו קצת חלב וחוזרים וממלאים אותו ושורין אותו כך קצת ואח"כ מריקים אותו וחוזרין ושונין ומשלשין ובכל פעם משיירין קצת חלב לפי שאותו החלב שכבר נשתהה בהקיבה נעשה כמו שאור ויש בו כח להפך טבע החלב לטבע הקיבה ונעשה כמו שאור שמחמץ העיסה אך כל המעשים הללו של מילוי ועירוי כמה פעמים לא הוי יותר מי"ח ולכל היותר עד כ' שעות משעת שחיטת הגדי עד שזורקין הקיבה כי עושין למגדר מלתא שיהי' פחות הרבה ממעל"ע. אמנם דעת החכם השואל דבכה"ג גם בפחות ממעל"ע יש לאסור כי עד כאן לא כתבו הפוסקים להקל בפחות ממעל"ע אלא בחלב שנמצא בקיבה שיינק העגל קודם שחיטה כיון שנפגם החלב מאוד כשבא מעט חלב בכל פעם לתוך הקיבה מעט מעט ובכל עת כשהוא יונק מתגבר תיכף כח העיכול ונעשה פגום ע"כ לא חששו להחמיר אף שרואין שהוא חריף וחומץ דנעשה כבוש כשיעור שיתנו על האור וכו' משא"כ בנ"ד ששופכין לתוכו חלב הרבה בע"כ עד שאין בכחו לעכל חלב הרבה כ"כ ומכ"ש במה ששופכין לתוכו חלב לאחר שחיטה וכיון דנעשה חריף וחזק יש להחמיר ולאסרו אף לפחות ממעל"ע ומה"ט מנע א"ע הרב השואל מלאכול הגבינות הללו והוא ז"ל השיב ע"ד והוכיח בראיות דאין עור הקיבה חריף בעצם רק שבטבעו הוא שהוא מעמיד החלב ומקפיא אותה לגבינה אבל אין לו דין דבר חריף לענין כבוש ובפחות ממע"ל אינו אוסר מטעם כבוש עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת הגיד מרדכי חיו"ד סי' ב' באמצע התשו' מרב גדול א' שהביא מדברי הרדב"ז בחדשות חלק א' סי' תקנ"ב שמבואר מדבריו דענין מה שעור הקיבה מעמיד החלב אין בו שום סגולה