דרכי תשובה - ד ריח

להחמיר בזה דבעינן דוקא שגם האיסור יהי' פגום קצת וע"י יתרון או חסרון תבלין נעשה פגום לגמרי ולא זולת עיי"ש:

(גב) לא הי' כח באיסור לפגום עבאה"ט מ"ש דה"ה איפכא וכו' ועי' בחידושי הגרעק"א ז"ל שכתב דבאופן כזה כשהוא פוגם בעוד שלא נתן בו תבלין ומלח יש לדון דמותר להוסיף לכתחלה עד ס' וליתן אח"כ מלח ותבלין שישביח ואין בזה משום ביטול איסור לכתחלה וכו' וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש:

(נג) כח באיסור לפגום. עבאה"ט מ"ש מהש"ך ה"ה איפכא כשהוא פגום מפני שאין שם מלח ותבלין ועי' בס' מנחת פתים שכ' דמ"מ זה דוקא היכא שהתבשיל גופא ראוי לאכלו בלי מלח רק שהאיסור שנפל בו פוגם בלי מלח בזה הוא דשרי אבל היכא דהתבשיל גופא לא חזיא בלי מלח אף דגם האיסור פגום בלי מלח אסור דהא אין האיסור מפסיד דבר דגם מבלעדו פגום בלי מלח עיי"ש:

(נד) לפגום. עבאה"ט מ"ש מהאו"ה ועשפ"ד סק"ו:

סעיף ד (נה) שמן ודבש. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דלדידן בלא"ה מותר דסתם כלים של עכו"ם אינם ב"י ועי' בס' מנחת יהודה (מהרב מהרי''ל אופינהיים ז"ל) שכ' שע"ז סומכים בכל גלילותינו להתיר הדבש שקונין מהעכו"ם אע"פ שהעכו"ם מבשלין איתן בכליהן והרי ברמ"א סתם לאסור במקום שאין הפסד גדול דסימנין שהרמ"א לא החמיר רק לגבי בשר עצמו אבל לגבי בלוע שבכלי אין להחמיר כלל וע"כ בסתם כלי של עכו"ם דקיי"ל דהוא אינו ב"י אין להחמיר אפי' לכתחלה עיי"ש:

(נו) ודבש. וכיוצא בזה אשכחן גם להלן סו' קל"ד סעי' ט' דתאנים עם יין הוי נטל"פ ועי' במ"א או"ח סי' תמ"ז סק"ו דחטין ושעורים ועיסת חמץ בבאר מים הוי' נטל"פ עיי"ש:

(נז) של עכו"ם. עבכנה"ג לעיל סי' פ"ז בהגהות ב"י אות מ"ג שכתב שפעם אחת הביאו התוגרמים דבש בנודות של עיר ואסר הדבש כיון שהי' הנוד בצד הבשר לפנים שיש שם תלתלי בשר דאע"ג שנתייבש והוי כעץ בעלמא מ"מ כיון ששהה הדבש בהנוד מעל"ע חוזר ומתרכך ונותן טעם בהדבש ע"כ יש לאסור אכן אם הי' לצד השיער אין להחמיר עיי"ש ועי' בשפ"ד סי' פ"ז שם ס"ק כ"ב שנותן פנים מסבירות לפסק זה של הכנה"ג דלצד השיער אין לחוש דהעור לחוד אין בו טעם כ"כ ויש לסמוך בכה"ג אמ"ד דבשר בדבש פוגם עיי"ש ועי' בשו"ת פרח מטה אהרן חלק ב' סי' ל"ג שהביא ג"כ מנהג זה לחלק בין אם הי' לצד השיער ובין אם הי' לצד הבשר עיי"ש אמנם יעוין בס' בית דוד הספרדי חיו"ד סי' מ"ה שכ' דבשמן ודבש כיון דיש פוסקים דהוי נטל"פ בבשר ע"כ יש לסמוך להקל גם כשהי' לצד הבשר עיי"ש ועי' בשלחן גבוה בסי' פ"ז שם מה שהאריך בדברי הכנה"ג ותשו' פמ"א הנזכר והעלה דמצד הדין אין שום איסור גם בהושם הדבש בנוד מצד הבשר כי כבר נודע כי עור הנודות מתקנים אותם כעין עיבוד עד שנעשה כעין עורות המנעלים שאין בהם טעם בשר כלל ואפי' כששורין אותו הרבה ימים לא יוצא ממנו שים טעם ואותן שנוהגין להחמיר בזה הוא מנהג בטעות ונשאלין ומתירין להם ובדיעבד או לצורך חולה אע"פ שאין בו סכנה יש להתיר אפי' בלא התרה והביא שם מה שנתוכח עם הגאון מו"ה משה ארמילאוו ז"ל שדעת הגאון הנ"ל דלא הוי מנהג טעות אלא מנהג ותיקין הוא ע"כ אפי' בדיעבד ובהפ"מ אין להקל אכן לחולה אע"פ שאב"ס אם לא נמצא אחרת יש להקל ונדפס תשו' זו בספרו שו"ת דבר משה ח"א סי' י"א והוא ז"ל כתב לו להשיב ע"ד והרב דבר משה חזר וכתב לו לחזק דבריו בזה עיי"ש באריכות גדול:

(נח) מותרים עי' בס' דברי יוסף סי' תל"ז שהאריך בענין הציקארי"ע שנודע שהעכו"ם מערבין בה שומן חזיר בשעת בישול הווארצלי"ן ודעת השואל דהציקארי"ע לא נ"נ דהוי נטל"פ כיון שאינו ראוי אז למאכל אדם ואין ראוי למאכל אדם רק לאחר שמערבין אותה בקאפפ"ע ואז בטל השומן בס' והוא השיב דז"א דמנין לומר שהוא נטל"פ אלא שאין נאכל כעת כל זמן שהוא חי וצריך עדיין תיקון ובישול והלא נודע דעת הפוסקים שאין לנו לחדש מדעתינו לומר שהוא נטל"פ מה שלא נזכר בפוסקים ועיי"ש במ"ש בזה והעלה לאסרה בפשיטות וכתב דאפי' לדעת הרמ"א בתשו' דס"ל דשמן בשומן חזיר פוגם מ"מ בזה גם הרמ"א מודה דאסור עיי"ש ועי' בס' שבילי דוד בהתשו' שבסוף הס' שרצה השואל שם ג"כ לומר הכי והוא ז"ל השיב דכיון דגם קודם הבישול אין הציקארי"ע כעפר בעלמא וקצת ראוי הוא לאכילת תינוק לא יצא מכלל אוכל גם כשהוא חי וכיון שהשומן חזיר נותן בו טעם אמרינן בי' חנ"נ עיי"ש ועי' שם עוד בתשו' מבן המחבר שהאריך טובא בזה ובסוף סיים תבנא לדינא דהציקארי"ע שעושין מלפת שקורין ריבי"ן יש להתיר כי יבואר לעיל סי' צ"ו דלפת משנה טעם הבשר וא"כ כיון דבלא"ה אין כאן טעם גמור רק טעם קלוש וא"כ קודם הבישול לא נ"נ וממילא דשרי לבטל לכתחלה במו בבשמים ופלפלין דהוי נטל"פ דקיי"ל דשרי לבטל לכתחלה אולם הקאפפ"ע שעושין במאשי"ן ע"י מה שמערין על הציקארי"ע יש להחמיר כיון דנתבשל מעט בעירוי קצת ונ"נ ע"כ גם בציקארי"ע הנעשה מלפת יש להחמיר ועוד דכיון דנתבשל י"ל דע"י הבישול אין הלפת משנה הטעם ומ"מ אין למחות ביד המקיל גם בכה"ג כי י"ל דמיד שעירבו השומן עם הציקארי"ע קודם שמערין עלי' לעשות קאפפ"ע דאז הוא עדיין חי ומשנה הלפת טעם השומן ושוב אינו נאסר דטעמו נפגם אמנם בציקארי''ע שעושין מווארצלי"ן בזה כשעושין הקאפפ"ע במאשי"ן הוא איסור ברור אבל כשמבשלין הקאפפ"ע בקדירה שנותנין הציקארי"ע לתוך קדירה של מים באופן שיש ס' שרי אף בציקארי"ע של ווארצי"ן אך בכל זה יש לכל בעל נפש לזהר אך בציקארי"ע שעושין מריבי"ן ומבשלין הקאפפ"ע בקדירה מים באופן שלא נ"נ אין כאן שום חשש וישתו ענוים וישבעו עיי"ש באריכות ועי' בס' דברי יוסף סוף סי' תקע"ז שהביאו והתפלא עליו במ"ש דהציקארי"ע של לפת שקורין ריבי"ן אף שנתערב בו שומן חזיר אין אסיר כיון שהלפת משנה טעם הבשר זה אינו כי מבואר ברש"י דדוקא טעם הנפלט מסכין הוא שיש כח בלפת לשנה את טעמו משא"כ שומן בעין שיש במאכל אין שום סברה לומר דהלפת משנה את טעמו או מקליש את טעמו ע"כ אין שום צד להתיר גם את הציקארי"ע שעושין מלפת שקורין ריבי"ן עיי"ש:

(נט) מפני שהבשר פוגם. עבאה"ט מ"ש דהמחבר בא לאשמעינן דבשר פוגם שמן ודבש ור"ל לאו דוקא בטעם הבלוע בכלי אלא גם אם נתערב בו בשר בעין מותר מטעם זה. שפ"ד ס"ק י"ג. ועי' בשו"ת הרמ"א סי' נ"ד שמתיר השמן זית שמושחין את החביות בשומן חזיר משום דשומן חזיר הוי נטל"פ בהשמן עיי"ש והביאו בשפ"ד ס"ק י"ג לדינא עיי"ש ועי' במנח"י כלל ע"ה ס"ק ל"ד מ"ש בענין זה בדבר השמן זית שיש חשש שמערבין בו שומן חזיר והאריך בדברי הרמ"א בתשו' שם ודברי הש"ך כאן והעלה דהיכא שידעינן בודאי שנתערב בו שומן חזיר או שיש חשש פליטת כלים ב"י יש לחוש לדברי הש"ך לאסור השמן אבל מן הסתם אין לחוש וכן אין לחוש לחשש שמושחין החביות בשומן חזיר עיי"ש ועי' בס' באר יעקב בהתשו' שנדפס שם בסי' זה בדברי הרב השואל שם שמפקפק שם ע"ד המנח"י שדעתו להתיר השמן הזית המובא מאיטלי"א כל שלא ידעינן בודאי שמערבין בו שומן חזיר ודעת הרב השואל שם לאסור כל שמן זית שמביאין ממרחקים עד שיתברר שלא עירבו בו שומן חזיר אמנם הגאון בעל באר יעקב האריך בתשו' שם לדחות דברי השואל שם ומתרץ דברי המנח"י והעלה דהעיקר להקל ולהתיר כל שמן זית שמביאין ממרחקים בסתמא כל שלא ידעינן שעירבו בו שומן חזיר עיי"ש באריכות ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ח וס"ק כ' ובפיה"ק ס"ק כ"ה דלדידן בזמה"ז אין לסמוך להקל לצרף לסניף דשומן חזיר בשמן פוגם דכל שיש חשש שמערבין בו שומן חזיר אין להתירו דיכול להיות שבקיאין כעת לטהר אותו שלא ירגיש בו שום טעם וריח ויהי' כמו שמן ממש וגם אולי באמת נרגש בו טעם חזיר ואף אם אוכלין אותו כל ישראל ואומרים שאין מרגישין בו טעם חזיר קשה לסמוך על הטעימה די"ל דישראל אינו בקי בטעם חזיר ושומן חזיר ואף על עכו"ם אין סומכין כעת בטעימה אמנם מסתמא אין לחוש לתערובות דבר טמא ואוכלין אותו כמו שהי' אוכלין אותו בימי חכמי הש"ס והתירו להדיא השמן של עכו"ם ויהי' מאיזה טעם שיהי' עיי"ש ועי' בשו"ת אדמו"ר דברי חיים חלק א' ביו"ד