דרכי תשובה - ד ריז

להשתמש בה רק שמן או דבש ואז גם אם נשתמש בה בשר נבילה באותו יום הוא נטל"פ כמבואר שם לעיל דף ל"ו ע"א גבי שמן של עכו"ם למאי ניחוש לה אי משום עריבו הבשר פוגם את השמן ומסריחו וכן להדבש עיי"ש ועי' ש"ס חולין דף קי"א ע"ב בפינכא דרב אמי דמלח בי' בשרא ותברא לה עיי"ש ולפי האמור למ"ל להשחית ממון ישראל לשבר כלי בחנם הו"ל להחזיק ולהשתמש בה רק דבר אחד מדברים שהם נטל"פ בבשר כנזכר ובע"כ דזה אין סברה להתיר כלי רק לדבר א' כיון שמהדרך לשמש בכלי בכל מיני תבשילין ואין להקל בזה כלל:

(מ) נאסר התבשיל השני. כתב בשו"ת תפארת אדם חיו"ד סי' י"ד וז"ל נלפע"ד דהיינו בענין שהאיסור בפ"ע נותן טעם לשבח בהיתר הב' וא"כ אפי' שההיתר הא' נטל"פ בהיתר הב' מ"מ האיסור נ"ט לשבח בהיתר הב' אפי' בהיותו מעורב עם ההיתר הא' דהיינו שההיתר הא' פוגמו מצד עצמו והאיסור משביחו מצד עצמו ואפשר דאף בסתמא אמרינן הכי כל שאין אנו יודעין שנטל"פ בהיתר הב' אבל אם אנו רואין שאע"פ שהאיסור הי' נ"ט לשבח מצד עצמו בהיתר הב' מ"מ מחמת שנתערב בהיתר הא' נולד לו טבע אחר ההרכבה זו שהוא פוגמת ההיתר הב' אז גם ההיתר הב' מותר וה"פ לפענ"ד עכ"ל:

(מא) התבשיל השני. ואפי' אם הוסיף אח"כ היתר בתבשיל הראשון עד שהי' בו ס' נגד האיסור אפ"ה לא הותרה הקדירה ועדיין צריכין ס' בתבשיל הב' נגד האיסור יד יהודה בפיה"א ס"ק י"ד ובפיה"ק ס"ק י"ח:

(מב) ס' נגד האיסור הראשון. עי' בשו"ת כור הבחינה סי' ט' מ"ש בדבר הפלפול וספק שהי' בין חכמי עירו בדין נפל איסור פגום לקדירה דקיי"ל שהוא מותר מה הדין אם נפל מאותו מין איסור הטוב יותר מהראשון ומשביח גם להראשון רק שיש ששים נגד האיסור השני נפל אבל גם מד הראשון ליכא ששים אם אמרינן חוזר וניעור וכיון דנגד שני האיסורים ליכא ששים אסור או שנאמר שהאיסור השני לא יוכל לעשות שני פעולות להשביח הראשון ולחזור ולניער דהא האיסור השני צריך לעשות ב' פעולות להשביח ולנער ומצינו בש"ס ופוסקים רק חוזר וניער לבד או משביח לבד אבל שני ענינים ביחד לא מצינו ועוד דיש לומר דאף אם נימא דיכול לעשות ב' פעולות דלמא אין האיסור השני יכול לעשות פעולתו להשביח פגם הראשון רק כשיש שיעור גדול מאיסור המשביח משא"כ בשיש ששים נגדו נחלש כחו ולא יוכל להשביח טעם הראשון כלל ועיי"ש במ"ש בזה באריכות:

(מג) נגד האיסור הראשון. עפת"ש מ"ש מהלב"ש וכדברים אלו כתב ג"כ החוו"ד בביאורים סק"ו וחידושים סק"ט שיש לשער בזה לפי ערך עובי חרסית הקדירה מהאיסור כפי המדומה דהיינו שאם חרסית הקדירה מחזיק כשיעור התבשיל שבתוכה כגון שהתבשיל הי' נ' זיתים וגוף חרסית הקדירה ג"כ מחזיק נ' זיתים דאז הקדירה בולעת הטעם של כל הנ' זיתים ויש בה כל טעם האיסור אבל אם לא הי' גוף הקדירה רק כשיעור חצי מהתבשיל א"צ ס' רק נגד חצי האיסור דכיון דלא נ"נ א"צ לשער רק לפי ערך שיעור המדומע וכיון שלא בלעה מכל מה שבקדירה רק החצי לא בלעה מהאיסור ג"כ רק חצי עיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה חלק או"ח סי' פ"ז בהגה שהביא דבריו בזה וקלסוה וכ"כ בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קי"ז עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ג ס"ק י"ב):

(מד) האיסור הראשון. עבאה"ט מ"ש מהש"ך כיון שהי' פגום לא נ"נ ועי' בהגהות אמרי ברוך שכתב דהיכא שנפל איסור הפגום לתבשיל ואח"כ נפל מקצתו לתבשיל אחר שהאיסור הוא לשבח צ"ע אם לא משערין לפי המדומע עכ"ל אמנם בהגהות להחוו"ד בחידושים ה"ק י"א כ' בפשיטות דא"צ לשער נגד כל האיסור רק לפי ערך המדומע עיי"ש ועי' בס' מגדים חדשים אות ד' מ"ש בזה:

(מה) אם נערו התבשיל וכו'. דוקא בכה"ג הוא דהוי נ"ט בר נ"ט אבל אם נפל איסור לתבשיל הפוגם ומן אותו תבשיל נפל לתבשיל אחר שג"כ האיסור פוגם הגם שאין גוף האיסור בתבשיל השני אין לחשבו לנ"ט בר נ"ט דפליטת אותו הדבר הוא ממש. יד יהודה בפיה"ק סק"ב:

(מו) לא נאסרה הקדרה עבאה"ט מ"ש מהט"ז דלאו דוקא וכו' דאפי' בחד נ"ט לפגם מחשב נ"ט בר נ"ט ושרי ועי' בנקה"כ שהשיג על הט"ז דבע"כ בעינן שיהי' הכף בלוע ג"כ מאיסור פגום אבל בלא"ה אסור דאנן קיי"ל לעיל סי' צ"ה דלא שרי נ"ט בר נ"ט אא"כ יש ג' נ"ט בר נ"ט עיי"ש ועי' במנח"י כלל פ"ה ס"ק ע"ד שהביאו וכתב דמשום הא לא קשה על הט"ז דהא רק לכתחלה בעינן ג' נ"ט אבל בדיעבד קיי"ל דסגי בב' נ"ט והכא לענין הכלי מקרי דיעבד אך דבלא"ה נכונים דברי הרמ"א דבעינן ב' נ"ט לפגם דמשום נ"ט בר נ"ט אין להתירו דאם הי' הכף בלוע מאיסור שאינו פגום יש לחוש שמא הקדירה בלע איסור מהכף עצמו בלי אמצעי דתבשיל עיי"ש ועי' בפר"ח ס"ק י"א מ"ש בזה ולדינא הסכים להט"ז עיי"ש ועי' במ"ז סק"ו מ"ש בדברי הנקה"כ והמנח"י הנ"ל ולדינא כ' שיש לצדד להקל בזה כדעת הט"ז מיהו בקדירה של מתכות דאפשר בהגעלה יש לומר דהוי כלכתחלה יש לחוש לדעת הנקה"כ דבעינן ג' נ"ט ע"כ בעינן בע"כ שיהי' הכף בלוע ג"כ מאיסור פגום עיי"ש וכדברים אלו כתב ג"כ בשפ"ד סק"י דבכ"ח יש להורות כהט"ז דכל שיש ב' נ"ט בכלי שרי דהוי דיעבד אך בכלי מתכות צ"ע עיי"ש:

(מז) בדבר שאין לו טעם. לאו דוקא דאין לו טעם כלל דכל הדברים המאוסים עד שאינם ראוים לאדם כלל מחמת מאוסן אע"פ שיש להם טעם אין אוסרין הקדירה. יד יהודה בפיה"א ס"ק ט"ז וה"פ:

(מח) שמתיכין בו הדבש. ע"ל סי' פ"א סעי' ח' ובדברינו שם (ס"ק צ"ג):

(מט) אע"פ שיש שם רגלי הדבורים. לאו דוקא רגלי הדבורים דהם עצמות בעלמא דגם בנתבשל בה הדבורים בעצמם או שאר דברים המאוסים ופגומים לגמרי לא נאסרה היורה. שפ"ד ס"ק י"א ויד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"א (והגהות צבי לצדיק) ועי' בהגהות הח"ס במה"ק שכ' דמ"מ חילוק יש בין רגלי הדבורים להדבורים עצמן דכשאין שם אלא רגלי הדבורים שאין בהם טעם כלל מותר היורה לבשל בה אח"כ כל מה שירצה אבל כשנתערב גוף הדבורים בהדבש והתיכו ביורה אע"ג דהדבש שרי דהוי נטל"פ כדלעיל סי' פ"א סעי' ח' אבל היורה מיהא אסור לבשל בה שוב חלא ושיכרא עי"ש:

(ב) וכל כיוצא בזה. מיהו לכתחלה בודאי אסור לבשל כקדירה דבר איסור הנטל"פ ואם בישל במזיד יש לדונו כדין מבטל איסור לכתחלה ולאסור הכלי רק אם הי' שוגג אין לאסור הכלי. יד יהודה בפיה"א סוף ס"ק ט"ז:

סעיף ג (נא) אלא ע"י דבר אחר. עי' בס' זר זהב על האו"ה כלל ל"ב סק"א שכתב דמלשון הש"ע בזה משמע לכאורה דבעינן דוקא שגם האיסור יהי' פוגם קצת אך שאין בכחו לפגום הקדירה רק ע"י חסרון או יתרון מלח ותבלין נפגם האיסור יותר אבל אם האיסור הוא בעצמו מוטעם ומשובח רק שהקדירה הוא עתה פגומה מחמת חסרון או יתרון מלח ותבלין לא מהני אמנם מלשון פסקי הרא"ש והאו"ה שם דין ה' מבואר דאפי' האיסור הוא מוטעם ומשובח בפ"ע רק שע"י חסרון או יתרון מלח ותבלין הוא לפגם ג"כ מותר ולדינא העלה שהוא מחלוקת הפוסקים כי דעת כמה פוסקים משמע דס"ל