דרכי תשובה - ד רטז

(לג) השביח. עבאה"ט סוף הס"ק מ"ש מהפר"ח ומ"מ נראה לי דמין במינו ואיכא ודאי רוב וכו' ועי' במנחת כהן חלק ב' מספר התערובות פרק ב' שעמד על המחקר באיסורין הפוגמים התבשיל בין הפגומים מעיקרן בין המשובחים מעיקרן רק שנפגמו במקצת באופן שעדיין יש שם איסור עליהם מן התורה אם נתערבו בהיתר יבש ביבש מין בשאינו מינו אם צריך ס' בהיתר לבטל כיון דקיי"ל בכ"מ דגם יבש ביבש צריך ס' במין בשאינו מינו או אם בטלים ברוב היתר אפי' מדברי סופרים כיון שלא שייך החשש שאם יבשלם יתן טעם וכתב דיש להחמיר להצריך ששים גם בזה כיון ששייך בזה הטעם של הרמב"ם ורבינו ברוך דמין באינו מינו גם ביבש ביבש צריך ס' כיון שאפשר להכיר האיסור ולבודקו הואיל ואינן דומין זה לזה וכו' וזה הטעם שייך גם בדברים הפגומים וכו' מאחר שאפשר להכירן קצת בתוך ההיתר עיי"ש באורך ועיין במ"ז סוף ס"ק ב' שהביאו והניחו בצ"ע עיי"ש:

(לד) אסור. ובין במשביח ולבסוף פוגם ובין בפוגם ולבסוף משביח קודם שהשביח אין בו איסור תורה רק מדרבנן הואיל וחל שם איסור על התערובות בין בתחלה בין בסוף לא שייך להתירן. שפ"ד שם. ומה"ט כתב ביד אברהם דבכ"מ לא אסור אלא אם ידעינן בודאי שסופו להשביח אבל בספיקו אין לאסור עיי"ש אמנם בגוף דברי הפרמ"ג שהחליט דהוי רק מדרבנן עי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ד מ"ש בזה והניח בצ"ע עיי"ש ועי' בערוגות הבושם אות ג' מה שהאריך בזה וכ' שדבר זה תלוי בפלוגתת הפוסקים הרשב"א והתוס' ועיי"ש במה שעמד על המחקר בבב"ח אם יש איסור כשהי' פוגם בשעת בישול ואח"כ השביח מי נימא דאסור כמו בכל איסורים או אפשר דגבי בב"ח העיקר הוי הבישול מה שמתבשלים יחד הבשר עם החלב א"כ כיון דבשעת בישול לא הי' איסור כיון שהי' אז פגום לכן גם עתה כשנשבח אח"כ שלא בשעת בישול לית לן בה ואינו נאסר מן התורה ובאות שאח"ז האריך עוד בזה והעלה דבשאר איסורין השביח ולבסוף פוגם אינו אסור רק מדרבנן אבל בבשר בחלב יש להחמיר דאסור מן התורה ואסורים גם בהנאה אף בעת שהוא פוגם ובפוגם ולבסוף השביח אינו אסיר רק מדרבנן כיון שנפגם והותר אינו חוזר וניעור לאסור מן התורה רק מדרבנן עיי"ש באריכות (ועי' בדברינו לעיל סי' פ"ז ס"ק ה'):

(לה) י"א אע"ג. עפת"ש מ"ש מתשו' כנסת יחזקאל ותשובת גבעת שאול ועי' בשו"ת רבינו חיים כהן ז"ל חיו"ד סי' כ"א שהאריך ג"כ לדחות דברי הכנסת יחזקאל בזה ודעתו ג"כ להתיר בזה בפשיטות עיי"ש:

(לו) מ"מ הקדירה אסורה. עי' ביד יהודה בפיה"א סי' י"ב ובפיה"ק ס"ק י"ז מ"ש מהאו"ה כלל ל"ב דאפי' לאחר מעל"ע אסור לבשל בה אך כתב דמ"מ נראה דאם הי' האיסור רק דבר מועט והי' קדירה גדולה עד שא"א שלא יהי' בהתבשיל השני ס' נגד האיסור יש להתיר הקדירה לאחר מעל"ע לכל דבר עיי"ש:

(לז) הקדרה אסורה. עפת"ש מ"ש מתשו' נו"ב ועי' בפרמ"ג או"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות ח' שכ' דאם בישלו בשר נבילה בכלי ראשון עם מים ותחבו בו כף ואח"כ תחבו הכף הזה לתבשיל דבש בכלי ראשון מותר הכל אע"ג דהמים נעשה נבילה לדידן מ"מ אין הנאסר יכול לאסור יותר מהאיסור עיי"ש ועשפ"ד כאן סוף סק"ו:

ומ"ש הפת"ש מהחוו"ד שהשיג על הנו"ב במה שאסר הכלים וצוה לעיין בס' בית יהודה ר"ל כי בס' בית יהודה כ' שם לדחות דברי החוו"ד במה שהשיג על הנו"ב בזה אמנם לדינא הסכים להחוו"ד להתיר הכלים וכדעת השואל של הנו"ב אבל לא מטעמי' רק מטעם נ"ט בר נ"ט עיי"ש באריכות שוב ראיתי בס' תוספות ירושלים לעיל סי' צ"ד סעי' ה' שהתפלא ג"כ על הנו"ב במה שדחה דעת הרב השואל שהתיר הכלים דהא כיון שפוגם ביין דמי להך דסי' צ"ג סעי' ה' שם דבאיכא ס' הכל שרי דכיון דהיין לא נאסר א"כ שני הטעמים בין של בשר ובין של חלב הוא נ"ט בר נ"ט דהתירא עיי"ש:

(לח) הקדירה אסורה עפת"ש ועי' במנח"י כלל פ"ה ס"ק ע"ג שכתב משמעות הת"ח שם והאו"ה דהשי' בתבשיל שפגום מעיקרא ג"כ הקדירה אסורה ואפי' לדבר שג"כ פוגם משום דגזרינן בכלים נטל"פ אטו נ"ט לשבח אך כתב דממשמעות הרשב"א וש"פ אינו כן וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' במ"ז סק"ו מ"ש ע"ד המנח"י בזה וכתב לחלק דהיכא שהאיסור בפ"ע הוא משובח רק בהוא נטל"פ בהתבשיל כיון שבישלו בהקדירה חלב טריפה ביין שהחלב פוגם ביין בזה שפיר כנים דברי הת"ח והאו"ה דראוי לגזור בזה נטל"פ אטו נ"ט לשבח ויש לאסור הקדירה אבל אם בישלו בהקדירה דבר איסור שהוא פגום בפ"ע והוא פגום לגמרי עד שאינו ראוי לגר כלל ודאי דהכלי שרי וכ' די"ל דאפי' לא הוי פגום לגמרי עד שאינו ראוי לגר אלא נפגם רק קצת עד ביתן טעם פגום בכל התבשילין כל שהוא פגום כן מעיקרא שרי הקדירה עיי"ש והנה ביד אברהם כ' דכשהוא פגום רק קצת אפי' פגום מעיקרא אסורה הקדירה עיי"ש אבל לא הביא דברי הפרמ"ג הנ"ל אמנם בשפ"ד סוף ס"ק י"א כתב הפרמ"ג בעצמו בשם הת"ח דאם בלע הכלי איסור שראוי קצת לאכילה אסור הכלי עיי"ש והיינו כדברי היד אברהם הנ"ל ועי' ביד יהודה שם מ"ש בזה לדינא:

(לט) אסורה. עפר"ח סק"ט דכתב הטעם שמא יבשלו אח"כ מאכל שהאיסור הוא נותן טעם לשבח בהתבשיל עיי"ש וכ"כ במ"ז שם בהאו"ה ועיי"ש עוד במ"ז שכתב בשם האו"ה עוד רבותא יותר דלא בעינן דוקא שיהא האיסור בעין בקדירה זו אלא אפי' לא הי' מעולם האיסור בעין בקדירה זו כגון שבישלו איסור בתבשיל הפוגם אותו בקדירה ואח"כ הסירו האיסור מתוך התבשיל ונתנו התבשיל בקדירה אחרת אפ"ה נאסרה גם הקדירה האחרת דחיישינן שמא יבשלו בה תבשיל שיהי' נ"ט לשבח דטעם האיסור הבלוע בה עומד בפ"ע ואף שבתבשיל הי' לפגם מ"מ טעם האיסור עצמו לא נפגם עיי"ש ועי' בשו"ת תפארת אדם הספרדי חיו"ד סי' י"ג מ"ש בחתיכת חלב (בציר"י) שנפלה לתוך כלי של קאוו"ע רותח וכתב שם דהקאוו"ע בודאי מותר כיון שהחלב פוגמו אכן לענין הכלי יש לעיין דלפי מ"ש הפר"ח דהטעם שהקדירה אסורה הוא מחשש שהאיסור יתן טעם לשבח בהתבשיל שמבשל אח"כ לכאורה לא שייך כאן דהא כלי זו דרכה להשתמש בה רק לקאוו"ע לבד ומעולם אין מבשלין בה תבשיל אחר אמנם לפי דברי האו"ה כלל ל"ב מבואר שאין להקל גם בכה"ג שכ' שם הטעם משום דדוקא התבשיל מתירין משום דהוי נטל"פ כיון דלגבי התבשיל הוי דיעבד ונטל"פ שרי בדיעבד אכן לגבי הכלי הוי לכתחלה ולפ"ד מבואר אפי' בידוע שמבשלים בה אח"כ רק אותו מין תבשיל שהאיסור הוא נטל"פ אפ"ה אסור לכתחלה אבל לדינא השיג על האו"ה והעלה מדברי הפוסקים דלכ"ע לא גזרינן לאסור מלבשל בכלי זו דבר שהוא נטל"פ באיסור זה וכל שאין דרך להשתמש באותו כלי רק דבר שהוא נטל"פ באיסור זה אין אוסרין הקדירה ולא חיישינן שישתמש בו שאר תבשילין שנותן האיסור בהם טעם לשבח ואח"כ מביא דברי הט"ז לעיל סי' צ"ט ס"ק ט"ו שהעלה בדעת הרשב"א דכלי שהוא בלוע איסור מרובה אע"פ שהוא נטל"פ בפליטתו אסור להשתמש בו לכתחלה והשיג עליו וכתב שאין דבריו מוכרחין והעלה לדינא להכשיר הקדירה לבשל בה קאוו"ע עיי"ש ונלפענ''ד דכ"ז דוקא בכלי שכבר היתה מיוחדת מקודם לדבר שנותן בו טעם לפגם. אבל להורות לכלי שלא היתה מיוחדת מתחלה לכך ליחדה מכאן ולהבא ורק לדבר שנותן בו טעם לפגם חלילה להקל כי מפשטות דברי הש"ס נראה שלא עלתה על דעתם לומר דבר כזה להתיר קדירה רק לדבר א' שהאיסור הוא נטל"פ לגבה וכדמשמע בש"ס ע"ז דף ע"ה ע"ב דפריך למ"ד נטל"פ מותר געולי עכו"ם דאסר רחמנא במדין היכא משכחת לה אמר ר"ח ברי' דרב הונא לא אסרה תורה אלא קדירה ב"י דלא נטל"פ הוא ופריך מכאן ולהבא ישתרו ומשני גזירה שאינו ב"י אטו ב"י עיי"ש ולדבריו הדק"ל אמאי אסרה התורה לגמרי הו"ל לומר שיקבע הכלי שלא